השכינה דורשת ׳התשכח אשה עולה׳ על ישראל שנקראו בנים - ומכאן שאינו עוזבם לעולמים
האזינו · התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה - סוד ואנכי לא אשכחך ומעשה גילוי הסוד לרבי חייא · מאמר 12 · פיסקה 3 · דף רצח ע"ב
לשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, הָכִי אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר מִשְּׁמֵיהּ דַּאֲבוֹי, אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא: מִיּוֹמָא דְּנָפִלְנָא בְּגָלוּתָא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שָׁבִיק לָן בְּגָלוּתָא, וְאַנְשֵׁי לָן. הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, ׳וַתֹּאמֶר צִיּוֹן עֲזָבַנִי יהו"ה וַיהו"ה שְׁכֵחָנִי׳ (ישעיהו מט, יד) - אָמְרָה שְׁכִינְתָּא: ׳הֲתִשְׁכַּח אִשָּׁה עוּלָהּ׳, וְכִי יִשְׂרָאֵל דְּאִקְרוּן בְּנִין, כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר, ׳בָּנִים אַתֶּם לַיהו"ה אֱלֹהֵיכֶם׳ (דברים יד, א). ׳מֵרַחֵם בֶּן בִּטְנָהּ׳, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שׂוֹרֵק כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת׳ (ירמיהו ב, כא) - ׳גַּם אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה׳, דִּכְתִּיב, ׳אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ׳ (בראשית ב, ד). ׳וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ׳. מִכָּאן, דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא שָׁבִיק לוֹן לְיִשְׂרָאֵל לְעָלְמִין.
תרגום
בֹּא רְאֵה, כָּךְ אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מִשְּׁמוֹ שֶׁל אָבִיו, אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הקב"ה: מִיּוֹם שֶׁנָּפַלְנוּ בַגָּלוּת, הקב"ה עָזַב אוֹתָנוּ בַגָּלוּת, וְשָׁכַח אוֹתָנוּ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַתֹּאמֶר צִיּוֹן עֲזָבַנִי ה' וַה' שְׁכֵחָנִי׳ (ישעיה מט, יד) - אָמְרָה הַשְּׁכִינָה: ׳הֲתִשְׁכַּח אִשָּׁה עוּלָהּ׳?! וְכִי יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרָאִים בָּנִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם׳ (דברים יד, א), ׳מֵרַחֵם בֶּן בִּטְנָהּ׳, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שׂוֹרֵק כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת׳ (ירמיה ב, כא) - ׳גַּם אֵלֶּה תִּשְׁכַּחְנָה׳, שֶׁכָּתוּב ׳אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ׳ (בראשית ב, ד). ׳וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ׳. מִכָּאן שהקב"ה לֹא עוֹזֵב אוֹתָם אֶת יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָמִים.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: תא חזי, הכי אמר רבי אלעזר משמיה דאבוי, אמרו ישראל קמי קודשא בריך הוא: מיומא דנפלנא בגלותא, קודשא בריך הוא שביק לן בגלותא, ואנשי לן. הדא הוא דכתיב, ׳ותאמר ציון עזבני יהו"ה ויהו"ה שכחני׳ (ישעיהו מט, יד) - אמרה שכינתא: ׳התשכח אשה עולה׳, וכי ישראל דאקרון בנין, כמה דאת אמר, ׳בנים אתם ליהו"ה אלהיכם׳ (דברים יד, א). ׳מרחם בן בטנה׳, כמה דאת אמר, ׳ואנכי נטעתיך שורק כלה זרע אמת׳ (ירמיהו ב, כא) - ׳גם אלה תשכחנה׳, דכתיב, ׳אלה תולדות השמים והארץ׳ (בראשית ב, ד). ׳ואנכי לא אשכחך׳. מכאן, דקודשא בריך הוא לא שביק לון לישראל לעלמין.
התרגום: בא ראה, כך אמר רבי אלעזר משמו של אביו, אמרו ישראל לפני הקב"ה: מיום שנפלנו בגלות, הקב"ה עזב אותנו בגלות, ושכח אותנו. זהו שכתוב ׳ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני׳ (ישעיה מט, יד) - אמרה השכינה: ׳התשכח אשה עולה׳?! וכי ישראל שנקראים בנים, כמו שנאמר ׳בנים אתם לה' אלהיכם׳ (דברים יד, א), ׳מרחם בן בטנה׳, כמו שנאמר ׳ואנכי נטעתיך שורק כלה זרע אמת׳ (ירמיה ב, כא) - ׳גם אלה תשכחנה׳, שכתוב ׳אלה תולדות השמים והארץ׳ (בראשית ב, ד). ׳ואנכי לא אשכחך׳. מכאן שהקב"ה לא עוזב אותם את ישראל לעולמים.
מן המפרשים
מקדש מלך: נטעתיך שורק פי' שהטיפה באה מיסוד שהוא בניקוד שור"ק ומת"ת הנק' אמת וזהו זרע אמת והכל מתקבץ בבטן הנוקבא. ולכך אומרת השכינה וכי אפשר מלרחם על ישראל שהם מיסוד ות"ת שנקרא בן בטנה. שהם משפיעים הטיפה בבטן המלכות. עוד כוין למ"ש הר"ב…
הסולם: ת"ח הכי אמר וכו': בוא וראה, כך אמר ר' אלעזר משמו של אביו. אמרו ישראל לפני הקב"ה, מיום שנפלנו בגלות, הקב"ה עזב אותנו בגלות, ושכח אותנו. ז"ש, ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני. אמרה השכינה, התשכח אשה עולה , וכי ישראל הנקראים בנים,…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: