ממלכת הזוהר › זוהר › האדרא רבא › מאמר 2: ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום - סוד עולם התהו טרם תיקוני עתיקא › פיסקה 1 (קכח ע"א)

עתיקא דעתיקין טרם תקוניו גלף ושיער בפרסא מלכים שלא נתקימו

האדרא רבא · ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום - סוד עולם התהו טרם תיקוני עתיקא · מאמר 2 · פיסקה 1 · דף קכח ע"א

לשון הזוהר

גַּלֵּי בְּרָזָא וּפָתַח וְאָמַר, כְּתִיב ׳וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם לִפְנֵי מְלָךְ מֶלֶךְ וְגוֹ'׳ (בראשית לו, לא). זַכָּאִין אַתּוּן צַדִּיקַיָּיא, דְּאִתְגְלֵי לְכוֹן רָזֵי דְּרָזִין דְּאוֹרַיְיתָא, דְּלָא אִתְגַּלְּיָין לְקַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין. מַאן יַשְׁגַּח בְּהַאי, וּמַאן יִזְכֶּה בְּהַאי, דְּהוּא סַהֲדוּתָא עַל מְהֵימְנוּתָא (דמהימנותא) דְּכֹלָּא (ק"ל ע"ב, קכ"ט ע"א, קל"ו ע"א). (דנהיר למאתאן ושבעין עלמין ומניה נהיר אורייתא דנהירין ביה צדיקייא לעלמא דאתי. הדא הוא דכתיב ׳וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום׳ (משלי ד, יח) - מן ההוא ארחא מתפרשן לשית מאה ותליסר אורחיה דפליג בזעיר אנפין דכתיב ׳כל ארחות יהו"ה חסד ואמת לנוצרי בריתו וגו'׳ (תהילים כה, י)) צְלוֹתָא בְּרַעֲוָא יְהֵא, דְּלָא יִתְחֲשָׁב לְחוֹבָא לְגַלָּאָה דָּא. וּמַה יֵימְרוּן חַבְרַיָיא, דְּהַאי קְרָא קַשְׁיָא הוּא, דְּהָא לָא הֲוָה לֵיהּ לְמִכְתַּב הָכִי, דְּהָא חֲזֵינָן כַּמָה מְלָכִים הֲווֹ, עַד דְּלָא יֵיתוּן ׳בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳, וְעַד לָא יְהִי מַלְכָּא ׳לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל׳ וּמַה אִתְחֲזֵי הָכָא, וּבְדָא אַתְּעֲרוּ חַבְרַיָיא. אֶלָּא רָזָא דְּרָזִין הוּא, דְּלָא יַכְלִין בְּנֵי נָשָׁא לְמִנְדַּע וּלְאִשְׁתְּמוֹדַע וּלְמִרְחַשׁ בְּדַעֲתַּיְיהוּ בְּהַאי.

תרגום

גִּלָּה בְּרָז וּפָתַח וְאָמַר, כָּתוּב ׳וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם לִפְנֵי מְלָךְ מֶלֶךְ וְגוֹ'׳ (בראשית לו, לא). אַשְׁרֵיכֶם הַצַּדִּיקִים, שֶׁנִּגְלוּ לָכֶם רָזֵי הָרָזִים שֶׁל הַתּוֹרָה, שֶׁאֵינָם נִגְלִים לִקְדוֹשֵׁי מַעְלָה. מִי יַשְׁגִּיחַ בָּזֶה, וּמִי יִזְכֶּה בָּזֶה, שֶׁהוּא עֵדוּת עַל מְהֵימְנוּתָא שֶׁל הַכֹּל. (שֶׁמֵּאִיר לְמָאתַיִם וְשִׁבְעִים עוֹלָמוֹת, וּמִמֶּנּוּ מְאִירָה הַתּוֹרָה שֶׁבָּהּ מְאִירִים הַצַּדִּיקִים לָעוֹלָם הַבָּא. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם׳ (משלי ד, יח) - מֵאוֹתוֹ הַנָּתִיב מִתְפָּרְשׁוֹת שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה נְתִיבוֹת הַנֶּחֱלָקוֹת בִּזְעֵיר אַנְפִּין, שֶׁכָּתוּב ׳כָּל אָרְחוֹת יהו"ה חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְגוֹ'׳ (תהילים כה, י)) הַתְּפִלָּה תְּהֵא בְּרָצוֹן, שֶׁלֹּא יֵחָשֵׁב לְחֵטְא לְגַלּוֹת זֹאת. וּמַה יֹּאמְרוּ הַחֲבֵרִים, שֶׁהֲרֵי מִקְרָא זֶה קָשֶׁה הוּא, שֶׁהֲרֵי לֹא הָיָה צָרִיךְ לִכְתֹּב כָּךְ, שֶׁהֲרֵי אָנוּ רוֹאִים כַּמָּה מְלָכִים הָיוּ, עַד שֶׁלֹּא בָּאוּ ׳בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳, וְעַד שֶׁלֹּא הָיָה ׳מֶלֶךְ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל׳ - וּמַה מַּרְאֶה לָנוּ כָּאן, וּבָזֶה הִתְעוֹרְרוּ הַחֲבֵרִים. אֶלָּא סוֹד הַסּוֹדוֹת הוּא, שֶׁאֵין בְּנֵי אָדָם יְכוֹלִים לָדַעַת וּלְהִוָּדַע וּלְהַרְהֵר בְּדַעְתָּם בָּזֶה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: גלי ברזא ופתח ואמר, כתיב ׳ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך וגו'׳ (בראשית לו, לא). זכאין אתון צדיקייא, דאתגלי לכון רזי דרזין דאורייתא, דלא אתגליין לקדישי עליונין. מאן ישגח בהאי, ומאן יזכה בהאי, דהוא סהדותא על מהימנותא (דמהימנותא) דכלא (ק"ל ע"ב, קכ"ט ע"א, קל"ו ע"א). (דנהיר למאתאן ושבעין עלמין ומניה נהיר אורייתא דנהירין ביה צדיקייא לעלמא דאתי. הדא הוא דכתיב ׳וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום׳ (משלי ד, יח) - מן ההוא ארחא מתפרשן לשית מאה ותליסר אורחיה דפליג בזעיר אנפין דכתיב ׳כל ארחות יהו"ה חסד ואמת לנוצרי בריתו וגו'׳ (תהילים כה, י)) צלותא ברעוא יהא, דלא יתחשב לחובא לגלאה דא. ומה יימרון חברייא, דהאי קרא קשיא הוא, דהא לא הוה ליה למכתב הכי, דהא חזינן כמה מלכים הוו, עד דלא ייתון ׳בני ישראל׳, ועד לא יהי מלכא ׳לבני ישראל׳ ומה אתחזי הכא, ובדא אתערו חברייא. אלא רזא דרזין הוא, דלא יכלין בני נשא למנדע ולאשתמודע ולמרחש בדעתייהו בהאי.

התרגום: גלה ברז ופתח ואמר, כתוב ׳ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך וגו'׳ (בראשית לו, לא). אשריכם הצדיקים, שנגלו לכם רזי הרזים של התורה, שאינם נגלים לקדושי מעלה. מי ישגיח בזה, ומי יזכה בזה, שהוא עדות על מהימנותא של הכל. (שמאיר למאתים ושבעים עולמות, וממנו מאירה התורה שבה מאירים הצדיקים לעולם הבא. זהו שכתוב ׳וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום׳ (משלי ד, יח) - מאותו הנתיב מתפרשות שש מאות ושלש עשרה נתיבות הנחלקות בזעיר אנפין, שכתוב ׳כל ארחות יהו"ה חסד ואמת לנצרי בריתו וגו'׳ (תהילים כה, י)) התפלה תהא ברצון, שלא יחשב לחטא לגלות זאת. ומה יאמרו החברים, שהרי מקרא זה קשה הוא, שהרי לא היה צריך לכתב כך, שהרי אנו רואים כמה מלכים היו, עד שלא באו ׳בני ישראל׳, ועד שלא היה ׳מלך לבני ישראל׳ - ומה מראה לנו כאן, ובזה התעוררו החברים. אלא סוד הסודות הוא, שאין בני אדם יכולים לדעת ולהודע ולהרהר בדעתם בזה.

מן המפרשים

אור החמה: עד דלא ייתון בני ישראל. בשאר האומות כדרלעומר מלך עילם וכו' ועם כל זה לא אמר הכתוב אלה המלכים אשר מלכו בעילם לפני מלוך וכו'. צלותא ברעוא יהא. כלומר תקובל תפלתנו ברצון:

שער מאמרי רשב"י: שם בדף קכ"ח ע"א וז"ל כתיב ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך גו' אם באתי להרחיב פה הדרוש הזה מענין ואלה המלכים יארך עלינו הסיפור וכבר חיברתי בזה דרושים בפני עצמם בענין אלה המלכים מה ענינם וע"ש. ואמנם אבאר כאן בקיצור…

הסולם: גלי ברזא ופתח וכו׳ : גילה בסוד ופתח ואמר, כתוב ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפגי מלך מלך וגו׳. אשריכם הצדיקים שנתגלו לכם סודי הסודות של התורה, שאינם מתגלים לקדושים העליונים דהיינו למלאכים. מי ישגיח בזה ומי יזכה בזה, בזה…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: