ממלכת הזוהר › זוהר › בשלח › מאמר 25: בנין בית מקדש ותפילה כדוגמת של מעלה - ושירת הים בחכמה עליונה › פיסקה 11 (ס ע"א)

בקשת ישראל להסתכל - הקב"ה מסתיר ומראה זיו כבודו במדבר

בשלח · בנין בית מקדש ותפילה כדוגמת של מעלה - ושירת הים בחכמה עליונה · מאמר 25 · פיסקה 11 · דף ס ע"א

לשון הזוהר

בְּהַהִיא שַׁעֲתָא, אָמַר מֹשֶׁה לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא: בָּנַיִךְ מִסְּגִיאוּת תִּיאוּבְתָּא לְאִסְתַּכְּלָא בָּךְ, לָא בָּעָאן לְנַטְלָא מִן יַמָּא. מַה עָבֵד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אַסְתִּים יְקָרֵיהּ לְבַר לְמַדְבְּרָא, וְתַמָּן אִתְגְּלֵי וְלָא אִתְגְּלֵי. אָמַר לוֹן מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל: כַּמָּה (ס"א זמנין לנטלא מתמן, ולא בעי') זִמְנִין אֲמֵינָא לְנַטְלָא מִתַּמָּן וְלָא בָּעִיתוּן עַד דִּי אַחְזֵי לוֹן זִיוָא יְקָרָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַדְבְּרָא, וּמִיַּד הֲווֹ תָּאָבִין, וְלָא נַטְלוּ, עַד דְּאָחִיד בְּהוּ מֹשֶׁה וְאַחְמֵי לוֹן זִיוָא יְקָרָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַדְבְּרָא, כְּדֵין מִסְּגִיאוּת תִּיאוּבְתָּא וּרְעוּתָא לְאִסְתַּכְּלָא, אַנְטִיל לוֹן מֹשֶׁה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וַיַסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיָּם סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר׳. מַאי ׳מִדְבַּר שׁוּר׳. מַדְבְּרָא, דַּהֲווֹ בָּעָאן לְאִסְתַּכְּלָא בֵּיהּ, זִיוָא יְקָרָא דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא, וְעַל דָּא אִקְרֵי ׳מִדְבַּר שׁוּר׳ - אִסְתַּכְּלוּתָא שָׁם.

תרגום

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר מֹשֶׁה לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: בָּנֶיךְ לֹא רוֹצִים לִנְסֹעַ מִן הַיָּם מֵרֹב הִשְׁתּוֹקְקוּת לְהִסְתַּכֵּל בְּךְ. מֶה עָשָׂה הקב"ה? הִסְתִּיר אֶת כְּבוֹדוֹ הַחוּצָה לַמִּדְבָּר, וְשָׁם הִתְגַּלָּה וְלֹא הִתְגַּלָּה. אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל: כַּמָּה (פְעָמִים לִנְסֹעַ מִשָּׁם, וְלֹא רָצוּ) פְעָמִים אָמַרְתִּי לִנְסֹעַ מִשָּׁם וְלֹא רְצִיתֶם? עַד שֶׁהֶרְאָה לָהֶם זִיו כְּבוֹדוֹ שֶׁל הקב"ה בַּמִּדְבָּר, וּמִיָּד הָיוּ תְאֵבִים. וְלֹא נָסְעוּ, עַד שֶׁאָחַז בָּהֶם מֹשֶׁה וְהֶרְאָה לָהֶם זִיו כְּבוֹדוֹ שֶׁל הקב"ה בַּמִּדְבָּר. אָז מֵרֹב תְּשׁוּקָה וְרָצוֹן לְהִסְתַּכֵּל הִסִּיעַ אוֹתָם מֹשֶׁה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר׳ (שמות טו, כב). מַה זֶּה ׳מִדְבַּר שׁוּר׳? הַמִּדְבָּר שֶׁהָיוּ רוֹצִים לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ, זִיו כְּבוֹדוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, וְעַל זֶה נִקְרָא ׳מִדְבַּר שׁוּר׳ - שָׁם הִסְתַּכְּלוּת.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: בההיא שעתא, אמר משה לקודשא בריך הוא: בניך מסגיאות תיאובתא לאסתכלא בך, לא בעאן לנטלא מן ימא. מה עבד קודשא בריך הוא, אסתים יקריה לבר למדברא, ותמן אתגלי ולא אתגלי. אמר לון משה לישראל: כמה (ס"א זמנין לנטלא מתמן, ולא בעי') זמנין אמינא לנטלא מתמן ולא בעיתון עד די אחזי לון זיוא יקרא דקודשא בריך הוא במדברא, ומיד הוו תאבין, ולא נטלו, עד דאחיד בהו משה ואחמי לון זיוא יקרא דקודשא בריך הוא במדברא, כדין מסגיאות תיאובתא ורעותא לאסתכלא, אנטיל לון משה, הדא הוא דכתיב ׳ויסע משה את ישראל מים סוף ויצאו אל מדבר שור׳. מאי ׳מדבר שור׳. מדברא, דהוו בעאן לאסתכלא ביה, זיוא יקרא דמלכא קדישא, ועל דא אקרי ׳מדבר שור׳ - אסתכלותא שם.

התרגום: באותה שעה אמר משה לקדוש ברוך הוא: בניך לא רוצים לנסע מן הים מרב השתוקקות להסתכל בך. מה עשה הקב"ה? הסתיר את כבודו החוצה למדבר, ושם התגלה ולא התגלה. אמר להם משה לישראל: כמה (פעמים לנסע משם, ולא רצו) פעמים אמרתי לנסע משם ולא רציתם? עד שהראה להם זיו כבודו של הקב"ה במדבר, ומיד היו תאבים. ולא נסעו, עד שאחז בהם משה והראה להם זיו כבודו של הקב"ה במדבר. אז מרב תשוקה ורצון להסתכל הסיע אותם משה. זהו שכתוב ׳ויסע משה את ישראל מים סוף ויצאו אל מדבר שור׳ (שמות טו, כב). מה זה ׳מדבר שור׳? המדבר שהיו רוצים להסתכל בו, זיו כבודו של המלך הקדוש, ועל זה נקרא ׳מדבר שור׳ - שם הסתכלות.

מן המפרשים

אור החמה: ותמן אתגלי ולא אתגלי וגו' פי' אם היה נגלה לגמרי במדבר לא היו נוסעים כיון שהיו פונים אל הים ורואים זיו יקרא במדבר לגמרי א"נ משום דאתגלי עלייהו במדברא רשותא אחרא דשאר עמין כדלקמיה. עוד נ"ל אסתים יקריה שהיה זיוו ית' מסויים במדבר…

הסולם: בההיא שעתא אמר וכו': בשעה ההיא, אמר משה להקב"ה, בניך מרוב השתוקקות להסתכל בך אינם רוצים לנסוע מן הים. מה עשה הקב"ה, הסתים כבודו בחוץ במדבר, ושם נגלה ואינו נגלה. אמר להם משה לישראל, כמה פעמים אמרתי שתסעו משם ולא רציתם, עד…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: