הרמת הידיים באצבעות למעלה - ביד ימין תלוי הכל
בשלח · ׳ימינך ה' נאדרי בכח׳ - זיווג ימין ושמאל וגילוי הנועם לעתיד · מאמר 19 · פיסקה 10 · דף נז ע"א
לשון הזוהר
וְתָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּאָרִים בַּר נָשׁ יְדֵיהּ בִּצְלוֹתָא, מְכַוְּון בְּאֶצְבְּעָן דִּילֵיהּ לְעֵילָּא. כְּמָה דִּכְתִּיב, ׳וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל׳ (שמות יז, יא) - דְּהָא (פ"ז.) בִּימִינָא תַּלְיָא כֹּלָּא. וּכְתִיב ׳וַיִשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָו׳ (ויקרא ט, כב) - וּכְתִיב חָסֵר, וּכְדֵין אִתְכְּוַון לְבָרְכָה לְעֵילָּא.
תרגום
וּבֹא רְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם מֵרִים אֶת יָדוֹ בַּתְּפִלָּה, מְכַוֵּן בְּאֶצְבְּעוֹתָיו לְמַעְלָה, כַּכָּתוּב (שמות יז) ׳וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל (שמות יז, יא)׳ - שֶׁהֲרֵי בַּיָּמִין הַכֹּל תָּלוּי, וְכָתוּב (ויקרא ט) ׳וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָו (ויקרא ט, כב)׳ - וְכָתוּב חָסֵר, וְאָז מִתְכַּוֵּן לְבָרֵךְ לְמַעְלָה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ותא חזי, בשעתא דארים בר נש ידיה בצלותא, מכוון באצבען דיליה לעילא. כמה דכתיב, ׳והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל׳ (שמות יז, יא) - דהא (פ"ז.) בימינא תליא כלא. וכתיב ׳וישא אהרן את ידו׳ (ויקרא ט, כב) - וכתיב חסר, וכדין אתכוון לברכה לעילא.
התרגום: ובא ראה, בשעה שאדם מרים את ידו בתפלה, מכון באצבעותיו למעלה, ככתוב (שמות יז) ׳והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל (שמות יז, יא)׳ - שהרי בימין הכל תלוי, וכתוב (ויקרא ט) ׳וישא אהרן את ידו (ויקרא ט, כב)׳ - וכתוב חסר, ואז מתכון לברך למעלה.
מן המפרשים
אור יקר: כמה דכתיב וה׳ דהיינו ת״ת שם בן ד׳, עם היות שבית דינו מלכות נזכרת שם היינו משום דלילה מדת המלכות-
הסולם: ות"ח בשעתא וכו': ובוא וראה, בשעה שאדם מרים ידיו בתפלתו, מכוון באצבעותיו למעלה. כמ"ש, והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל . כי בימין תלוי הכל. וכתוב, וישא אהרן את ידיו, וכתוב, ידו חסר י', שיורה על יד אחת הימין, ואז נתכוון לברך למעלה.
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: