ממלכת הזוהר › זוהר › בראשית › מאמר 46: היכלות המלך העליון › פיסקה 47 (מד ע"א)

כאן קידה על אפים להתגבר על הדין - ׳אל אמונה ואין עול׳

בראשית · היכלות המלך העליון · מאמר 46 · פיסקה 47 · דף מד ע"א

לשון הזוהר

הָכָא קִידָּה בְּאַנְפִּין בְּאַרְעָא לְאִתְגַּבְּרָא עַל דִּינָא. עַל הַאי הֵיכָלָא אִתְּמַר ׳אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל׳ וְגוֹ': הֵיכָלָא חֲמִישָׁאָה. הֵיכָלָא דָא הֵיכָלָא דְּבַרְקָא זָהִיר, דְּאִיהוּ רוּחָא דְּמַזְהִיר נָהִיר לְאִינּוּן תַּתָּאֵי. רוּחָא דָא אִיהוּ כָּלִיל וּפָתַח וְסָגִיר, נָהִיר וְנָצִיץ לְכָל סִטְרִין. מִנְּצִיצוּ דָּא נָהִיר חַד נְהוֹרָא כְּעֵין אַרְגְּוָונָא, נְהוֹרָא דָא כָּלִיל כְּלַל גַּוְונִין דְּנָהֲרִין, נְהוֹרָא חִוָּור וְאוּכָּם סוּמָּק וְיָרוֹק. אִתְכְּלִילָן אִלֵּין בְּאִלֵּין, אִתְרְקִים חִוָּור בְּסוּמָּק, אוּכָּם בְּיָרוֹק, לְבָתַר חִוָּור בְּאוּכָּם, וְאִתְעֲבִיד חַד חֵיוְותָא מְרַקְּמָא, וְאִתְכְּלִיל בָּהּ יָרוֹק וְסוּמָּק, דְּיוֹקְנָהָא כִּדְיוֹקְנָא דְּבַר נָשׁ דְּכָלִיל כָּל דְּיוֹקְנִין.

תרגום

כָּאן קִידָה עַל אַפַּיִם בָּאָרֶץ לְהִתְגַּבֵּר עַל הַדִּין. עַל הַהֵיכָל הַזֶּה נֶאֱמַר (דברים לב) אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל וְגוֹ'. הַהֵיכָל הַחֲמִישִׁי. הֵיכָל זֶה הֵיכַל שֶׁל בָּרָק זוֹהֵר, שֶׁהוּא רוּחַ שֶׁמַּזְהִיר וּמֵאִיר לְאוֹתָם הַתַּחְתּוֹנִים. רוּחַ זֶה הוּא כּוֹלֵל, וּפוֹתֵחַ וְסוֹגֵר, מֵאִיר וְנוֹצֶץ לְכָל הַצְּדָדִים. מִנִּצְנוּץ זֶה מֵאִיר אוֹר אֶחָד כְּעֵין אַרְגָּמָן. הָאוֹר הַזֶּה כּוֹלֵל כְּלָל הַגְּוָנִים שֶׁמְּאִירִים. אוֹר לָבָן וְשָׁחֹר, אָדֹם וְיָרֹק. הִתְכַּלְּלוּ אֵלּו בְּאֵלּו, נִרְקָם לָבָן בְּאָדום, שָׁחֹר בְּיָרֹק. אַחַר כָּךְ לָבָן בְּשָׁחֹר. וְנַעֲשֵׂית חַיָּה אַחַת מְרֻקֶּמֶת, וְנִכְלָל בָּהּ יָרֹק וְאָדום. דְּמוּתָהּ כִּדְמוּת בֶּן אָדָם שֶׁכּוֹלֵל כָּל הַדְּמֻיּוֹת.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: הכא קידה באנפין בארעא לאתגברא על דינא. על האי היכלא אתמר ׳אל אמונה ואין עול׳ וגו': היכלא חמישאה. היכלא דא היכלא דברקא זהיר, דאיהו רוחא דמזהיר נהיר לאינון תתאי. רוחא דא איהו כליל ופתח וסגיר, נהיר ונציץ לכל סטרין. מנציצו דא נהיר חד נהורא כעין ארגוונא, נהורא דא כליל כלל גוונין דנהרין, נהורא חוור ואוכם סומק וירוק. אתכלילן אלין באלין, אתרקים חוור בסומק, אוכם בירוק, לבתר חוור באוכם, ואתעביד חד חיוותא מרקמא, ואתכליל בה ירוק וסומק, דיוקנהא כדיוקנא דבר נש דכליל כל דיוקנין.

התרגום: כאן קידה על אפים בארץ להתגבר על הדין. על ההיכל הזה נאמר (דברים לב) אל אמונה ואין עול וגו'. ההיכל החמישי. היכל זה היכל של ברק זוהר, שהוא רוח שמזהיר ומאיר לאותם התחתונים. רוח זה הוא כולל, ופותח וסוגר, מאיר ונוצץ לכל הצדדים. מנצנוץ זה מאיר אור אחד כעין ארגמן. האור הזה כולל כלל הגונים שמאירים. אור לבן ושחר, אדם וירק. התכללו אלו באלו, נרקם לבן באדום, שחר בירק. אחר כך לבן בשחר. ונעשית חיה אחת מרקמת, ונכלל בה ירק ואדום. דמותה כדמות בן אדם שכולל כל הדמיות.

מן המפרשים

אור החמה: קידה על אנפין וגו' הן אמת בגמרא פי' במס' שבועות [ט"ז:] קידה על אפים. כריעה על ברכים. השתחויה פישוט ידים ורגלים. ועתה דרך כלל פעולות אלו הם כריעה בסוד ברכים בנצח והוד. ולזה הכריעה בהיכל הוד היכל שני ששם הברכים כנזכר לעיל.…

יהל אור: אתכלילן אלין באלין אתרקים חוור בסומק אוכם בירוק. שהוא סוד התמזגות מים באש ורוח בעפר שהן קצוות ההפוכים ובזה נתמזגו מזג גדול כנ"ל:

הסולם: הכא קידה באנפין בארעא לאתגברא על דינא: כאן בהיכל זה נוהג קידה על אפיים, שפניו יגעו בארץ, בכדי להתגבר על הדין. והנה בהיכל הב' אומר שצריכים כריעה, ובהיכל הג' אומר שצריכים השתחואה, דהיינו הרכנת הראש, וכאן אומר שצריכים קידה באנפין…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר