ממלכת הזוהר › זוהר › בראשית › מאמר 16: תפילה לעני › פיסקה 3 (כג ע"ב)

דוד תיקן עשרה נגונים - ובסופם ׳תפלה לעני׳, המעכבת את כל התפלות

בראשית · תפילה לעני · מאמר 16 · פיסקה 3 · דף כג ע"ב

לשון הזוהר

וְדָוִד בְּגִין גָּלוּתָא אָמַר (שמואל ב ז) רָעֵב וְעָיֵף וְצָמֵא בַּמִּדְבָּר, בְּגִין דְּחָמָא שְׁכִינְתָּא חָרְבָה יָבְשָׁה הֲוָה נָטִיל צַעֲרָא בְּגִינָהָא. לְבָתַר דְּחָמָא דְּהַדְּרִין יִשְׂרָאֵל (בתשובה) בְּחֶדְוָה, תַּקִּין עֶשֶׂר מִינֵי נִגּוּנִין. וּבְסוֹף כֻּלְהוּ אָמַר (תהילים קב א) תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטוֹף (נ"א תַּקִּין י' מִינֵי תִּילִים, וּבְסוֹף כֻּלְהוּ תְּפִלָּה לְדָוִד הַטֵּה יי אָזְנְךָ עֲנֵנִי. חֲדָא דְּכֻלְּהוּ צְלוֹתִין דִּבְגִינַיְיהוּ מִתְעַטְּפִין קֳדָם מַלְכָּא. וְלָא הֲווֹ עָאלִין עַד דְּיֵיעוֹל צְלוֹתָא דְעָנִי אָמַר תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטוֹף) וְהִיא צְלוֹתָא דְּעֲטִיף כָּל צְלוֹתִין קַדְמָהָא עַד דְּיֵיעוּל צְלוֹתָא דִילֵיהּ. בְּגִין דָּא אַקְדִים עָנִי לְכֻלְהוּ.

תרגום

וְדָוִד, בִּגְלַל הַגָּלוּת אָמַר רָעֵב וְעָיֵף וְצָמֵא בַּמִּדְבָּר. בִּגְלַל שֶׁרָאָה השְׁכִינָה חֲרֵבָה יְבֵשָׁה, הָיָה נוֹטֵל הצַעַר בִּשְׁבִילָהּ. לְאַחַר שֶׁרָאָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל חוֹזְרִים בְּשִׂמְחָה, תִּקֵּן עֲשָׂרָה מִינֵי נִגּוּנִים, וּבְסוֹף כֻּלָּם אָמַר תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף (נ"א: תִּקֵּן עֲשָׂרָה מִינֵי תִּלִּים, וּבְסוֹף כֻּלָּם תְּפִלָּה לְדָוִד הַטֵּה ה' אָזְנְךָ עֲנֵנִי, אַחַת, שֶׁכָּל הַתְּפִלּוֹת שֶׁבִּגְלָלָן מִתְעַטְּפוֹת לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וְלֹא הָיוּ נִכְנָסוֹת, עַד שֶׁתִּכָּנֵס תְּפִלַּת הֶעָנִי, אָמַר תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף), וְהִיא תְפִלָּה שֶׁמְּאַחֶרֶת כָּל הַתְּפִלּוֹת לְפָנֶיהָ עַד שֶׁתִּכָּנֵס תְּפִלָּתוֹ, לָכֵן הִקְדִּים עָנִי לְכֻלָּם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ודוד בגין גלותא אמר (שמואל ב ז) רעב ועיף וצמא במדבר, בגין דחמא שכינתא חרבה יבשה הוה נטיל צערא בגינהא. לבתר דחמא דהדרין ישראל (בתשובה) בחדוה, תקין עשר מיני נגונין. ובסוף כלהו אמר (תהילים קב א) תפלה לעני כי יעטוף (נ"א תקין י' מיני תילים, ובסוף כלהו תפלה לדוד הטה יי אזנך ענני. חדא דכלהו צלותין דבגינייהו מתעטפין קדם מלכא. ולא הוו עאלין עד דייעול צלותא דעני אמר תפלה לעני כי יעטוף) והיא צלותא דעטיף כל צלותין קדמהא עד דייעול צלותא דיליה. בגין דא אקדים עני לכלהו.

התרגום: ודוד, בגלל הגלות אמר רעב ועיף וצמא במדבר. בגלל שראה השכינה חרבה יבשה, היה נוטל הצער בשבילה. לאחר שראה שישראל חוזרים בשמחה, תקן עשרה מיני נגונים, ובסוף כלם אמר תפלה לעני כי יעטף (נ"א: תקן עשרה מיני תלים, ובסוף כלם תפלה לדוד הטה ה' אזנך ענני, אחת, שכל התפלות שבגללן מתעטפות לפני המלך, ולא היו נכנסות, עד שתכנס תפלת העני, אמר תפלה לעני כי יעטף), והיא תפלה שמאחרת כל התפלות לפניה עד שתכנס תפלתו, לכן הקדים עני לכלם.

מן המפרשים

הסולם: ודוד בגין גלותא אמר, רעב ועיף וצמא במדבר, בגין דחמא שכינתא חרבה יבשה הוה נטיל צערא בגינהא: ועל הגלות הזה, אמר דוד על השכינה, רעב ועיף וצמא במדבר, משום שראה אותה חרבה ויבשה היה לוקח חלק בצער השכינה. פירוש, אע"פ שבחינת דוד עצמו,…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: