ממלכת הזוהר › זוהר › במדבר › מאמר 8: ׳אליך ה' נפשי אשא׳ - מסירת הנפש בנפילת אפים כנפטר מן העולם › פיסקה 7 (קכא ע"א)

אחר העמידה - כאילו נפטר מן העולם ומוסר נפשו באמת

במדבר · ׳אליך ה' נפשי אשא׳ - מסירת הנפש בנפילת אפים כנפטר מן העולם · מאמר 8 · פיסקה 7 · דף קכא ע"א

לשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, כֵּיוָן דְּבַר נָשׁ עָבִיד צְלוֹתָא כְּגַוְונָא דָּא, בְּעוֹבָדָא וּבְמִלּוּלָא, וְקָשִׁיר קִשּׁוּרָא דְּיִיחוּדָא, אִשְׁתְּכַח דְּעַל יְדֵיהּ מִתְבָּרְכָן עִלָּאִין וְתַתָּאִין. כְּדֵין בָּעֵי לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְאַחֲזָאָה גַּרְמֵיהּ, בָּתַר דְּסִיֵּים צְלוֹתָא דַּעֲמִידָה, כְּאִלּוּ אִתְפְּטַר מִן עָלְמָא, דְּהָא אִתְפְּרַשׁ מִן אִילָנָא דְּחַיֵּי, וְכָנִישׁ רַגְלוֹי לְגַבֵּי הַהוּא אִילָנָא דְּמוֹתָא, דְּאָהֲדָר לֵיהּ פִּקְדוֹנֵיהּ. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳וַיֶּאֱסוֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה׳ (בראשית מט, לג). דְּהָא אוֹדֵי חֶטְאוֹי, וְצַלֵּי עָלַיְיהוּ. הַשְׁתָּא בָּעֵי לְאִתְכַּנְּשָׁא לְגַבֵּי הַהוּא אִילָנָא דְּמוֹתָא, וּלְמִנְפַּל, וְלֵימָא לְגַבֵּיהּ ׳אֵלֶיךָ יהו"ה נַפְשִׁי אֶשָּׂא׳. בְּקַדְמִיתָא, יָהִיבְנָא לָךְ בְּפִקְדוֹנָא, הַשְׁתָּא דְּקַשִׁירְנָא יִיחוּדָא, וְעָבֵידְנָא עוֹבָדָא וּמִלּוּלָא כְּדְקָא יֵאוֹת, וְאוֹדֵינָא עַל חֲטָאַי, הָא נַפְשִׁי מָסִירְנָא לָךְ וַדַּאי.

תרגום

בֹּא רְאֵה, כֵּיוָן שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה תְפִלּוֹת כָּךְ, בְּמַעֲשֶׂה וּבְדִבּוּר, וְקוֹשֵׁר קֶשֶׁר הַיִּחוּד, נִמְצָא שֶׁעַל יָדוֹ מִתְבָּרְכִים עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים. וְאָז צָרִיךְ הָאָדָם לְהַרְאוֹת עַצְמוֹ, אַחֲרֵי שֶׁסִּיֵּם תְּפִלַּת עֲמִידָה, כְּאִלּוּ נִפְטָר מִן הָעוֹלָם, שֶׁהֲרֵי נִפְרָד מֵעֵץ הַחַיִּים וְכִנֵּס רַגְלָיו לְאוֹתוֹ עֵץ הַמָּוֶת, שֶׁהֶחֱזִיר לוֹ פִּקְדוֹנוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה׳ (בראשית מט, לג) שֶׁהֲרֵי הוֹדָה עַל חֲטָאָיו וְהִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם. עַכְשָׁו צָרִיךְ לְהִתְכַּנֵּס לְאוֹתוֹ עֵץ הַמָּוֶת, וְלִנְפֹּל וְלוֹמַר אֵלָיו, ׳אֵלֶיךְ ה' נַפְשִׁי אֶשָּׂא׳ (תהלים כה, א) - בַּהַתְחָלָה נָתַתִּי לְךְ בְּפִקָּדוֹן. כָּעֵת שֶׁקָּשַׁרְתִּי אֶת הַיִּחוּד וְעָשִׂיתִי מַעֲשֶׂה וְדִבּוּר כָּרָאוּי וְהוֹדֵיתִי עַל חֲטָאַי, הֲרֵי נַפְשִׁי מָסַרְתִּי לְךְ בְּוַדַּאי.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תא חזי, כיון דבר נש עביד צלותא כגוונא דא, בעובדא ובמלולא, וקשיר קשורא דייחודא, אשתכח דעל ידיה מתברכן עלאין ותתאין. כדין בעי ליה לבר נש לאחזאה גרמיה, בתר דסיים צלותא דעמידה, כאלו אתפטר מן עלמא, דהא אתפרש מן אילנא דחיי, וכניש רגלוי לגבי ההוא אילנא דמותא, דאהדר ליה פקדוניה. כמה דאת אמר ׳ויאסוף רגליו אל המטה׳ (בראשית מט, לג). דהא אודי חטאוי, וצלי עלייהו. השתא בעי לאתכנשא לגבי ההוא אילנא דמותא, ולמנפל, ולימא לגביה ׳אליך יהו"ה נפשי אשא׳. בקדמיתא, יהיבנא לך בפקדונא, השתא דקשירנא ייחודא, ועבידנא עובדא ומלולא כדקא יאות, ואודינא על חטאי, הא נפשי מסירנא לך ודאי.

התרגום: בא ראה, כיון שאדם עושה תפלות כך, במעשה ובדבור, וקושר קשר היחוד, נמצא שעל ידו מתברכים עליונים ותחתונים. ואז צריך האדם להראות עצמו, אחרי שסים תפלת עמידה, כאלו נפטר מן העולם, שהרי נפרד מעץ החיים וכנס רגליו לאותו עץ המות, שהחזיר לו פקדונו, כמו שנאמר ׳ויאסף רגליו אל המטה׳ (בראשית מט, לג) שהרי הודה על חטאיו והתפלל עליהם. עכשו צריך להתכנס לאותו עץ המות, ולנפל ולומר אליו, ׳אליך ה' נפשי אשא׳ (תהלים כה, א) - בהתחלה נתתי לך בפקדון. כעת שקשרתי את היחוד ועשיתי מעשה ודבור כראוי והודיתי על חטאי, הרי נפשי מסרתי לך בודאי.

מן המפרשים

אור החמה: דף קכ"א ע"א כי יש ד' תיקונים שם אדנ"י והם ד' הנז' בעשיה וכו' וד' תיקונין אחרנין הם בסוד שם יהו"ה וזה יובן מכ"י בחסרון השייך בזוהר האומר כי בראש יש י"ס ולגו מגופא י"ס ובגופא י"ס ומנה שם ב' עינים ב' אזנים ב' נקבי האף הפה ב'…

אור יקר: ויאסוף רגליו אל המטה דהא אודי (תחלים עח)

זוהר הרקיע: ◆ פרשת נשא‏ דף קכ"א ע"א בפלגותא לילא ממש אתער שמאלא וכו' וכדין סלקא ושריא רישא לעילא בשמאלא.‏ וצ"ע שהרי אין עלייה לרחל כלל אלא ביום בתפילת שחרית ואולי הוא כי הזווג מועיל לאותה נקוד' שנשארה באצי' בסוד רשימו ( ש"הש ח-ו ) כחותם…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: