דיבור התפילה מכוון כנגד מעשה התפילין והעטיפה
במדבר · ׳אליך ה' נפשי אשא׳ - מסירת הנפש בנפילת אפים כנפטר מן העולם · מאמר 8 · פיסקה 5 · דף קכ ע"ב
לשון הזוהר
לְבָתַר בְּשַׁעֲתָא דְּבַּר נָשׁ עָאל לְבֵי כְּנִישְׁתָּא, יִדְכֵּי גַּרְמֵיהּ בְּקַדְמִיתָא, בְּקָרְבְּנִין, בְּמִלּוּלָא דְּפוּמָא. לְבָתַר יְקַבֵּל עָלֵיהּ הַאי עוֹל מַלְכוּת, לְפָרְשָׂא עַל רֵישֵׁיהּ (פרישו דמצוה) בְּשִׁבְחֵי דְּדָוִד מַלְכָּא. כְּגַוְונָא דְּעוֹבָדָא דְּפָרִישׂ עַל רֵישֵׁיהּ פְּרִישׂוּ דְּמִצְוָה. וּלְבָתַר צְלוֹתָא דִּמְיוּשָׁב, לָקֳבֵל תְּפִלָּה שֶׁל יַד. לְבָתַר צְלוֹתָא דִּמְעוּמָד, דְּהִיא לָקֳבֵל תְּפִלָּה דְּרֵישָׁא. וְדָא כְּגַוְונָא דְּדָא. עוֹבָדָא כְּגַוְונָא דְּדִבּוּרָא. וַדַּאי בְּעוֹבָדָא וּמִלּוּלָא תַּלְיָיא צְלוֹתָא.
תרגום
אַחַר כָּךְ, בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם נִכְנָס לְבֵית הַכְּנֶסֶת, יְטַהֵר עַצְמוֹ בַּתְּחִלָּה בַּקָּרְבָּנוֹת, בְּדִבּוּר הַפֶּה. אַחַר כָּךְ יְקַבֵּל עָלָיו עֹל מַלְכוּת זֶה, לִפְרֹשׂ עַל רֹאשׁוֹ (פְּרִישַׂת מִצְוָה) בְּשִׁבְחֵי דָּוִד הַמֶּלֶךְ, כְּמוֹ הַמַּעֲשֶׂה שֶׁפּוֹרֵס עַל רֹאשׁוֹ פְּרִישַׂת מִצְוָה. אַחַר כָּךְ תְּפִלַּת מִיֹּשֶׁב כְּנֶגֶד תְּפִלִּין שֶׁל יָד, וְאַחַר כָּךְ תְּפִלַּת מֵעֹמֶד שֶׁהִיא כְּנֶגֶד תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ. וְזֶה כְּמוֹ זֶה. מַעֲשֶׂה כְּמוֹ דִבּוּר. וַדַּאי בְּמַעֲשֶׂה וְדִבּוּר תְּלוּיָה הַתְּפִלָּה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: לבתר בשעתא דבר נש עאל לבי כנישתא, ידכי גרמיה בקדמיתא, בקרבנין, במלולא דפומא. לבתר יקבל עליה האי עול מלכות, לפרשא על רישיה (פרישו דמצוה) בשבחי דדוד מלכא. כגוונא דעובדא דפריש על רישיה פרישו דמצוה. ולבתר צלותא דמיושב, לקבל תפלה של יד. לבתר צלותא דמעומד, דהיא לקבל תפלה דרישא. ודא כגוונא דדא. עובדא כגוונא דדבורא. ודאי בעובדא ומלולא תלייא צלותא.
התרגום: אחר כך, בשעה שאדם נכנס לבית הכנסת, יטהר עצמו בתחלה בקרבנות, בדבור הפה. אחר כך יקבל עליו על מלכות זה, לפרש על ראשו (פרישת מצוה) בשבחי דוד המלך, כמו המעשה שפורס על ראשו פרישת מצוה. אחר כך תפלת מישב כנגד תפלין של יד, ואחר כך תפלת מעמד שהיא כנגד תפלין של ראש. וזה כמו זה. מעשה כמו דבור. ודאי במעשה ודבור תלויה התפלה.
מן המפרשים
אור החמה: מהו תפילין. כלומר כיצד התפילין רומזים אל הקשר והיחוד ותירץ תפלה של ראש דהיינו ת"ת ותפלה של יד דהיינו מלכות והיא בחי' אחרת גבוהה מבחינת הציצית: עובדא בגוויה וכו' כדי שהמעשה ההוא יהיה גוף להתלבש בו הדבור הרוחני:
הסולם: לבתר בשעתא דב"נ וכו' : לאחר כך, בשעה שאדם נכנס לבית הכנסת, יטהר עצמו תחילה בקרבנות, בדבור הפה. דהיינו שיאמר פרשת הקרבנות. ואח"כ יקבל עליו עול מלכות לפרוש על ראשו, בשבחים של דוד המלך, כעין המעשה של הפורש על ראשו פרשות של מצוה.…