עצת סמאל לתתה לבני יעקב - ונמצא מאיר להם
בלק · ׳וזרח משעיר למו׳ - מתנות השרים שנטלו ישראל בקבלת התורה · מאמר 8 · פיסקה 6 · דף קצב ע"ב
לשון הזוהר
מָארֵיהּ דְּעָלְמָא, טוֹל אוֹרַיְיתָךְ, וְלָא יְהֵא חוּלָקָא וְאַחֲסָנָא לִי בָּהּ. אֲבָל אִי נִיחָא קַמָּךְ, הָא עַמָּא בְּנוֹי דְּיַעֲקֹב, לוֹן אִתְחֲזֵי. וְאִיהוּ חָשִׁיב דְּהָא דַּלְטּוֹרָא אָמַר עָלַיְיהוּ. וְדָא הוּא ׳וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ׳, מִשֵּׂעִיר מַמָּשׁ נָפַק נְהוֹרָא לוֹן לְיִשְׂרָאֵל. אָמַר סָמָאֵ"ל וַדַּאי, אִי בְּנוֹי דְּיַעֲקֹב יְקַבְּלוּן דָּא, יִתְעָבְרוּן מֵעָלְמָא, וְלָא יִשְׁלְטוּן לְעָלְמִין. אָתִיב לֵיהּ כַּמָה זִמְנִין, וְאָמַר דָּא, וְאָמַר לֵיהּ אַנְתְּ בּוּכְרָא, וְלָךְ אִתְחֲזֵי. אָמַר לֵיהּ, הָא לֵיהּ בְּכִירוּתָא דִּילִי, וְהָא אֶזְדְּבַן לֵיהּ, וַאֲנָא אוֹדֵיתִי. אָמַר לֵיהּ הוֹאִיל וְלָא בָּעִית לְמֶהֱוִי לָךְ בָּהּ חוּלָקָא, אִתְעֲבָר מִנָּהּ בְּכֹלָּא. אָמַר יָאוּת.
תרגום
רִבּוֹן הָעוֹלָם, קַח תּוֹרָתְךְ, וְלֹא יִהְיֶה לִי חֵלֶק וְנַחֲלָה בָּהּ. אֲבָל אִם נוֹחַ לְפָנֶיךְ, הֲרֵי עַם בְּנֵי יַעֲקֹב לָהֶם רְאוּיָה. וְהוּא חָשַׁב שֶׁלָּשׁוֹן הָרָע אָמַר עֲלֵיהֶם. וְזֶהוּ ׳וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ׳, מִשֵּׂעִיר מַמָּשׁ יָצָא לְיִשְׂרָאֵל אוֹר. אָמַר סָמָאֵ"ל: וַדַּאי אִם בְּנֵי יַעֲקֹב יְקַבְּלוּ אֶת זֶה, יַעַבְרוּ מִן הָעוֹלָם וְלֹא יִשְׁלְטוּ לְעוֹלָמִים. שָׁב אֵלָיו כַּמָּה פְעָמִים וְאָמַר זֶה, וְאָמַר לוֹ: אַתָּה בְּכוֹר, וּלְךְ רְאוּיָה. אָמַר לוֹ: הֲרֵי לוֹ בְּכוֹרָתִי, וַהֲרֵי מְכַרְתִּיהָ לוֹ, וַאֲנִי הוֹדֵיתִי. אָמַר לוֹ: הוֹאִיל וְלֹא רָצִיתָ שֶׁיִּהְיֶה לְךְ בָּהּ חֵלֶק, תַּעֲבֹר מִמֶּנָּה בַּכֹּל. אָמַר: יָפֶה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: מאריה דעלמא, טול אורייתך, ולא יהא חולקא ואחסנא לי בה. אבל אי ניחא קמך, הא עמא בנוי דיעקב, לון אתחזי. ואיהו חשיב דהא דלטורא אמר עלייהו. ודא הוא ׳וזרח משעיר למו׳, משעיר ממש נפק נהורא לון לישראל. אמר סמא"ל ודאי, אי בנוי דיעקב יקבלון דא, יתעברון מעלמא, ולא ישלטון לעלמין. אתיב ליה כמה זמנין, ואמר דא, ואמר ליה אנת בוכרא, ולך אתחזי. אמר ליה, הא ליה בכירותא דילי, והא אזדבן ליה, ואנא אודיתי. אמר ליה הואיל ולא בעית למהוי לך בה חולקא, אתעבר מנה בכלא. אמר יאות.
התרגום: רבון העולם, קח תורתך, ולא יהיה לי חלק ונחלה בה. אבל אם נוח לפניך, הרי עם בני יעקב להם ראויה. והוא חשב שלשון הרע אמר עליהם. וזהו ׳וזרח משעיר למו׳, משעיר ממש יצא לישראל אור. אמר סמא"ל: ודאי אם בני יעקב יקבלו את זה, יעברו מן העולם ולא ישלטו לעולמים. שב אליו כמה פעמים ואמר זה, ואמר לו: אתה בכור, ולך ראויה. אמר לו: הרי לו בכורתי, והרי מכרתיה לו, ואני הודיתי. אמר לו: הואיל ולא רצית שיהיה לך בה חלק, תעבר ממנה בכל. אמר: יפה.
מן המפרשים
הסולם: מאריה דעלמא וכו': רבונו של עולם, קח לך התורה שלך, ולא יהיה לי חלק ונחלה בה, אבל אם טוב לפניך, הרי העם בניו של יעקב, להם ראויה התורה. והוא חשב שאמר עליהם קטרוג. וזה הוא וזרח משעיר למו, משעיר ממש יצא האור לישראל. דהיינו מסמאל…