׳וזרח משעיר למו׳
מתנות השרים שנטלו ישראל בקבלת התורה
׳וזרח משעיר למו׳ - הזמנת התורה לבני עשו וישמעאל
בֹּא וּרְאֵה, כָּתוּב (שופטים ה) ׳ה (שופטים ה, ד)' בְּצֵאתְךְ מִשֵּׂעִיר בְּצַעְדְּךְ מִשְּׂדֵה אֱדוֹם אֶרֶץ רָעָשָׁה וְגוֹ'׳. בְּשָׁעָה שֶׁרָצָה הקב"ה לָתֵת תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, הָלַךְ וְזִמֵּן אֶת בְּנֵי עֵשָׂו וְלֹא קִבְּלוּהָ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג) ׳ה (דברים לג, ב)' - ׳מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ׳ - וְלֹא רָצוּ לְקַבְּלָהּ׳. הָלַךְ לִבְנֵי יִשְׁמָעֵאל, וְלֹא רָצוּ לְקַבְּלָהּ, שֶׁכָּתוּב ׳הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן׳ - כֵּיוָן שֶׁלֹּא רָצוּ, חָזַר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל. כָּךְ שָׁנִינוּ.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כְּתִיב ׳יהו"ה בְּצֵאתְךָ מִשֵּׂעִיר בְּצַעְדְּךָ מִשְּׂדֵה אֱדוֹם אֶרֶץ רָעָשָׁה וְגוֹ'׳ (שופטים ה, ד). בְּשַׁעֲתָא דְּבָעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֵיהַב אוֹרַיְיתָא לְיִשְׂרָאֵל, אָזַל וְזַמִּין לְהוּ לִבְנֵי עֵשָׂו, וְלָא קִבְּלוּהָ. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳יהו"ה מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ וְלָא בָּעוּ לְקַבְּלָהּ׳ (דברים לג, ב). אָזַל לִבְנֵי יִשְׁמָעֵאל, וְלָא בָּעוּ לְקַבְּלָהּ, דִּכְתִיב ׳הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן׳. כֵּיוָן דְּלָא בָּעוּ, אַהְדָּר לוֹן לְיִשְׂרָאֵל, הָכִי תָּנֵינָן.
שאלת הנביא שנתגלה בשעיר ובפארן - ולא נמצא פותר
עֵכְשָׁו יֵשׁ לִשְׁאֹל, וַהֲרֵי שָׁנִינוּ שֶׁאֵין חַטָּאָה כְּשֶׁאָדָם מְדַקְדֵּק דִּיּוּקִים בַּתּוֹרָה וְיִשְׁאַל שְׁאֵלוֹתָיו לְהָאִיר דְּבָרָיו. פָּסוּק זֶה לֹא מִתְיַשֵּׁב, וְיֵשׁ לִשְׁאֹל, הקב"ה כְּשֶׁהָלַךְ לְשֵׂעִיר, לְאֵיזֶה נָבִיא שֶׁלָּהֶם הִתְגַּלָּה? וּכְשֶׁהָלַךְ לְפָארָן, לְאֵיזֶה נָבִיא שֶׁלָּהֶם הִתְגַּלָּה? אִם תֹּאמַר שֶׁהִתְגַּלָּה לְכֻלָּם, לֹא מָצָאנוּ זֶה לְעוֹלָמִים, פְּרָט לְיִשְׂרָאֵל לְבַדָּם, וְעַל יְדֵי מֹשֶׁה. וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר שֶׁכָּךְ צָרִיךְ הַפָּסוּק לוֹמַר: ה' לְסִינַי בָּא וְזָרַח לְשֵׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ לְהַר פָּארָן. מַה זֶּה מִשֵּׂעִיר לָמוֹ? וּמַה זֶּה מֵהַר פָּארָן? הַכֹּל יֵשׁ לָדַעַת וּלְהִסְתַּכֵּל, וַהֲרֵי שָׁאַלְנוּ, וְלֹא שָׁמַעְנוּ וְלֹא יָדַעְנוּ.
בלשון הזוהר
הַשְׁתָּא אִית לְשָׁאֲלָא, וְהָא תָּנֵינָן דְּלֵית חַטָּאָה כַּד בַּר נָשׁ מְדַקְדֵּק דִּיּוּקִין דְּאוֹרַיְיתָא, וַיִשְׁאַל שְׁאֶלְתּוֹי לְאַנְהָרָא מִלּוֹי. הַאי קְרָא לָא אִתְיַישְּׁבָא, וְאִית לְשָׁאֲלָא. קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כַּד אָזַל לְשֵׂעִיר, לְמַאן נְבִיאָה דִּלְהוֹן אִתְגְּלֵי. וְכַד אָזַל לְפָארָן, לְמַאן נְבִיאָה דִּלְהוֹן אִתְגְּלֵי. אִי תֵּימָא דְּאִתְגְּלֵי לְכֻלְּהוּ, לָא אַשְׁכְּחָן דָּא לְעָלְמִין. בַּר לְיִשְׂרָאֵל בִּלְחוֹדַיְיהוּ, וְעַל יְדֵי דְּמֹשֶׁה. וְהָא אִתְּמַר דְּהָכִי מִבָּעֵי קְרָא לְמֵימַר: יהו"ה לְסִינַי בָּא, וְזָרַח לְשֵׂעִיר לָמוֹ, הוֹפִיעַ לְהַר פָּארָן, מַהוּ מִשֵּׂעִיר לָמוֹ, וּמַהוּ מֵהַר פָּארָן. כֹּלָּא אִית לְמִנְדַּע וּלְאִסְתַּכְּלָא, וְהָא שָׁאִילְנָא, וְלָא שְׁמַעְנָא, וְלָא יְדַעְנָא.
׳משעיר למו׳ - שמסרובם של אלו נתוסף אור לישראל
כְּשֶׁבָּא רַבִּי שִׁמְעוֹן, בָּא וְשָׁאַל דָּבָר כְּמִקֹּדֶם. אָמַר לוֹ, הֲרֵי שְׁאֵלָה זוֹ נֶאֶמְרָה. ׳ה' מִסִּינַי בָּא׳, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךְ בְּעַב הֶעָנָן׳ (שמות יט, ט) - ׳וּמִסִּינַי בָּא׳ וְהִתְגַּלָּה עֲלֵיהֶם. ׳וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ׳, מִמַּה שֶּׁאָמְרוּ בְּנֵי שֵׂעִיר שֶׁלֹּא רוֹצִים לְקַבֵּל, מִזֶּה הֵאִיר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל וְהוֹסִיף עֲלֵיהֶם אוֹר חֲבִיבוּת גְּדוֹלָה. גַּם כָּךְ הוֹפִיעַ וְהֵאִיר לְיִשְׂרָאֵל ׳מֵהַר פָּארָן׳, מִמַּה שֶּׁאָמְרוּ בְּנֵי פָּארָן שֶׁלֹּא רוֹצִים לְקַבֵּל, מִזֶּה הוֹסִיפוּ יִשְׂרָאֵל חֲבִיבוּת וְאוֹר יוֹתֵר כָּרָאוּי.
בלשון הזוהר
כַּד אָתָא רִבִּי שִׁמְעוֹן, אָתָא וְשָׁאִיל מִלָּה כְּמִלְּקַדְּמִין, אָמַר לֵיהּ הָא שְׁאֶלְתָּא דָּא אִתְאַמְּרַת. ׳יהו"ה מִסִּינַי בָּא׳: כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן׳ (שמות יט, ט) - ׳וּמִסִּינַי בָּא׳ וְאִתְגְּלֵי עָלַיְיהוּ. ׳וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ׳, מִמַּה דְּאָמְרוּ בְּנֵי שָׂעִיר, דְּלָא בָּעָאן לְקַבְּלָא, מֵהַאי, אַנְהַר לוֹן לְיִשְׂרָאֵל, וְאוֹסִיף עָלַיְיהוּ נְהוֹרָא וְחָבִיבוּ סַגִּיא. אוּף הָכִי, הוֹפִיעַ וְאַנְהַר לְיִשְׂרָאֵל ׳מֵהַר פָּארָן׳, מִמַּה דְּאָמְרוּ בְּנֵי פָּארָן, דְּלָא בָּעוּ לְקַבְּלָא, מֵהַאי. אוֹסִיפוּ יִשְׂרָאֵל חֲבִיבוּ וּנְהִירוּ יַתִיר כַּדְּקָא יָאוּת.
התורה שהגיעה לזרוע שמאל - וברור הדם הרע שבה
וּמַה שֶּׁשָּׁאַלְתָּ עַל יְדֵי מִי הִתְגַּלָּה אֲלֵיהֶם - (בא רְאֵה) סוֹד עֶלְיוֹן הוּא, וְהִתְגַּלָּה הַדָּבָר עַל יָדְךְ. הַתּוֹרָה יָצְאָה מִסּוֹד עֶלְיוֹן, שֶׁל רֹאשׁ (קָדוֹשׁ) הַמֶּלֶךְ הַנִּסְתָּר. כְּשֶׁהִגִּיעָה לִזְרוֹעַ שְׂמֹאל (יָמִין), רָאָה הקב"ה בְּאוֹתָהּ זְרוֹעַ דָּם רַע שֶׁמִּתְרַבֶּה מִשָּׁם. אָמַר, צָרִיךְ לְבָרֵר וּלְלַבֵּן זְרוֹעַ זוֹ, וְאִם לֹא יִמֹּךְ אוֹתוֹ דָּם רַע, יִפְגֹּם הַכֹּל. אֲבָל צָרִיךְ לְבָרֵר מִכָּאן כָּל פְּגָם.
בלשון הזוהר
וּמַה דְּשָׁאַלְתָּ עַל יְדָא דְּמַאן אִתְגְּלֵי עָלַיְיהוּ. (תא חזי) (רי"ח ע"ב, ר"ע, רי"ט ע"א) רָזָא עִלָּאָה אִיהוּ, וְאִתְגְּלֵי מִלָּה עַל יְדָךְ. אוֹרַיְיתָא נַפְקַת מֵרָזָא עִלָּאָה, דְּרֵישָׁא (ס"א קדישא) דְּמַלְכָּא סְתִימָא, כַּד מָטָא לְגַבֵּי דְּרוֹעָא שְׂמָאלָא, (ס"א ימינא) חָמָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּהַהוּא דְּרוֹעָא, דָּמָא בִּישָׁא דַּהֲווּ מִתְרַבֵּי מִתַּמָּן. אָמַר, אִצְטְרִיךְ לִי לְבָרְרָא וּלְלַבְּנָא דְּרוֹעָא דָּא. וְאִי לָא יַמְאִיךְ הַהוּא דָּמָא בִּישָׁא, יַפְגִּים כֹּלָּא. אֲבָל אִצְטְרִיךְ לְבָרְרָא מֵהָכָא כָּל פְּגִימוּ.
׳לא תרצח׳ שנדלג לסמאל - ובטול שלטונו במאדים
מֶה עָשָׂה? קָרָא לְסָמָאֵ"ל, וּבָא לְפָנָיו, וְאָמַר לוֹ: הֲתִרְצֶה תוֹרָתִי. אָמַר: מַה כָּתוּב בָּהּ? אָמַר לוֹ: לֹא תִרְצַח. דִּלֵּג הקב"ה לַמָּקוֹם שֶׁצָּרִיךְ. אָמַר: חַס וְשָׁלוֹם, תּוֹרָה זוֹ שֶׁלְּךְ הִיא, וְשֶׁלְּךְ תִּהְיֶה. לֹא רוֹצֶה תּוֹרָה זוֹ. שָׁב וְהִתְחַנֵּן לְפָנָיו. אָמַר: רִבּוֹן הָעוֹלָם, אִם אַתָּה נוֹתֵן לִי אוֹתָהּ, כָּל שִׁלְטוֹנִי עוֹבֵר, שֶׁהֲרֵי שִׁלְטוֹנִי עַל הֶרֶג הוּא, וּקְרָבוֹת לֹא יִהְיוּ, וְשִׁלְטוֹנִי עַל כּוֹכָב מַאְדִּים. אִם כָּךְ הַכֹּל יִתְבַּטֵּל מִן הָעוֹלָם.
בלשון הזוהר
מָה עֲבַד. קָרָא לְסָמָאֵל, וְאָתָא קַמֵּיהּ, וְאָמַר לֵיהּ תִּבְעֵי אוֹרַיְיתָא דִּילִי. אָמַר, מַה כְּתִיב בָּהּ. אָמַר לֵיהּ, לֹא תִרְצַח. דָּלִיג קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לַאֲתָר דְּאִצְטְרִיךְ. אָמַר חַס וְשָׁלוֹם, אוֹרַיְיתָא דָּא דִּילָךְ הִיא, וְדִילָךְ יְהֵא, לָא בָּעֵינָא אוֹרַיְיתָא דָּא. אָתִיב וְאִתְחַנָּן קַמֵּיהּ, אָמַר מָארֵיהּ דְּעָלְמָא, אִי אַתְּ יָהֲבָהּ לִי, כָּל שָׁלְטָנוּ דִּילִי אִתְעֲבָר, דְּהָא שָׁלְטָנוּ דִּילִי עַל קְטּוּלָא אִיהוּ, וּקְרָבִין לָא יֵהוֹן וְשֻלְטָנוּ דִּילִי עַל כֹּכָבָא דְּמַאֲדִים, אִי הָכִי כֹּלָּא אִתְבְּטַל מֵעָלְמָא.
עצת סמאל לתתה לבני יעקב - ונמצא מאיר להם
רִבּוֹן הָעוֹלָם, קַח תּוֹרָתְךְ, וְלֹא יִהְיֶה לִי חֵלֶק וְנַחֲלָה בָּהּ. אֲבָל אִם נוֹחַ לְפָנֶיךְ, הֲרֵי עַם בְּנֵי יַעֲקֹב לָהֶם רְאוּיָה. וְהוּא חָשַׁב שֶׁלָּשׁוֹן הָרָע אָמַר עֲלֵיהֶם. וְזֶהוּ ׳וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ׳, מִשֵּׂעִיר מַמָּשׁ יָצָא לְיִשְׂרָאֵל אוֹר. אָמַר סָמָאֵ"ל: וַדַּאי אִם בְּנֵי יַעֲקֹב יְקַבְּלוּ אֶת זֶה, יַעַבְרוּ מִן הָעוֹלָם וְלֹא יִשְׁלְטוּ לְעוֹלָמִים. שָׁב אֵלָיו כַּמָּה פְעָמִים וְאָמַר זֶה, וְאָמַר לוֹ: אַתָּה בְּכוֹר, וּלְךְ רְאוּיָה. אָמַר לוֹ: הֲרֵי לוֹ בְּכוֹרָתִי, וַהֲרֵי מְכַרְתִּיהָ לוֹ, וַאֲנִי הוֹדֵיתִי. אָמַר לוֹ: הוֹאִיל וְלֹא רָצִיתָ שֶׁיִּהְיֶה לְךְ בָּהּ חֵלֶק, תַּעֲבֹר מִמֶּנָּה בַּכֹּל. אָמַר: יָפֶה.
בלשון הזוהר
מָארֵיהּ דְּעָלְמָא, טוֹל אוֹרַיְיתָךְ, וְלָא יְהֵא חוּלָקָא וְאַחֲסָנָא לִי בָּהּ. אֲבָל אִי נִיחָא קַמָּךְ, הָא עַמָּא בְּנוֹי דְּיַעֲקֹב, לוֹן אִתְחֲזֵי. וְאִיהוּ חָשִׁיב דְּהָא דַּלְטּוֹרָא אָמַר עָלַיְיהוּ. וְדָא הוּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ, מִשֵּׂעִיר מַמָּשׁ נָפַק נְהוֹרָא לוֹן לְיִשְׂרָאֵל. אָמַר סָמָאֵ"ל וַדַּאי, אִי בְּנוֹי דְּיַעֲקֹב יְקַבְּלוּן דָּא, יִתְעָבְרוּן מֵעָלְמָא, וְלָא יִשְׁלְטוּן לְעָלְמִין. אָתִיב לֵיהּ כַּמָה זִמְנִין, וְאָמַר דָּא, וְאָמַר לֵיהּ אַנְתְּ בּוּכְרָא, וְלָךְ אִתְחֲזֵי. אָמַר לֵיהּ, הָא לֵיהּ בְּכִירוּתָא דִּילִי, וְהָא אֶזְדְּבַן לֵיהּ, וַאֲנָא אוֹדֵיתִי. אָמַר לֵיהּ הוֹאִיל וְלָא בָּעִית לְמֶהֱוִי לָךְ בָּהּ חוּלָקָא, אִתְעֲבָר מִנָּהּ בְּכֹלָּא. אָמַר יָאוּת.
עצת השחד - האור שהפשיט מסמאל וניתן לישראל
אָמַר לוֹ: הוֹאִיל וְכָךְ, תֵּן לִי עֵצָה אֵיךְ אֶעֱשֶׂה שֶׁיְּקַבְּלוּהָ בְּנֵי יַעֲקֹב שֶׁאַתָּה אוֹמֵר. אָמַר לוֹ: רִבּוֹן הָעוֹלָם, צָרִיךְ לְשַׁחֵד אוֹתָם. קַח אוֹר מֵאוֹר חֵילוֹת הַשָּׁמַיִם וְתֵן עֲלֵיהֶם, וּבָזֶה יְקַבְּלוּהָ, וַהֲרֵי שֶׁלִּי יְהֵא בַתְּחִלָּה. הִפְשִׁיט מִמֶּנּוּ אוֹר שֶׁכִּסָּה אוֹתוֹ, וְנָתַן לוֹ לָתֵת לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ׳. מִשֵּׂעִיר מַמָּשׁ. זֶה סָמָאֵ"ל, שֶׁכָּתוּב ׳וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו׳ (ויקרא טז, כב) - לָמוֹ - לְיִשְׂרָאֵל.
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ, הוֹאִיל וְכַךְ, הַב לִי עֵיטָא, אֵיךְ אַעְבִּיד דִּיקַבְּלוֹן לָהּ בְּנוֹי דְּיַעֲקֹב דְּאַתְּ אָמֵר. אָמַר לֵיהּ מָארֵיהּ דְּעָלְמָא, אִצְטְרִיךְ לְשַׁחֲדָא לוֹן, טוֹל נְהוֹרָא מִנְּהִירוּ דְּחֵילֵי שְׁמַיָּא, וְהָב עָלַיְיהוּ, וּבְדָא יְקַבְּלוּן לָהּ, וְהָא דִּילִי יְהֵא בְּקַדְמִיתָא. אַפְשִׁיט מִנֵּיהּ נְהִירוּ דְּחַפְּיָא עָלֵיהּ, וְיָהַב לֵיהּ, לְמֵיהַב לוֹן לְיִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ׳. מִשֵּׂעִיר מַמָּשׁ, דָּא סָמָאֵ"ל. דִּכְתִיב ׳וְנָשָׂא הַשָׂעִיר עָלָיו׳ (ויקרא טז, כב). לָמוֹ - לְיִשְׂרָאֵל.
׳לא תנאף׳ שנדלג לרהב - וברכת המים שבידו
כֵּיוָן שֶׁבִּעֵר זֶה וְהֶעֱבִיר דָּם רַע מִזְּרוֹעַ שְׂמֹאל, חָזַר לִזְרוֹעַ יָמִין (שְׂמֹאל). רָאָה בּוֹ גַּם כָּךְ. אָמַר: כָּךְ גַּם צָרִיךְ לְנַקּוֹת מִדָּם רָע זְרוֹעַ זוֹ. קָרָא לְרַהַ"ב, אָמַר לוֹ: הֲתִרְצֶה תוֹרָתִי? אָמַר לוֹ: מַה כָּתוּב בָּהּ? דִּלֵּג לוֹ וְאָמַר: לֹא תִנְאָף. אָמַר: אוֹי אִם יְרֻשָּׁה זוֹ יוֹרִישׁ לִי הקב"ה, יְרֻשָּׁה רָעָה שֶׁיַּעֲבֹר מִמֶּנִּי כָּל שִׁלְטוֹנִי בָהּ, שֶׁהֲרֵי בִּרְכַּת הַמַּיִם נָטַלְתִּי, בִּרְכַּת דְּגֵי הַיָּם, שֶׁכָּתוּב ׳פְּרוּ וּרְבוּ וְגוֹ', וְכָתוּב׳ (בראשית א) ׳וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ וְגוֹ' וְכָתוּב׳ (שם טז) ׳וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם׳.
בלשון הזוהר
כֵּיוָן דְּבִיעֵר דָּא, וְאַעְבַּר דָּמָא בִּישָׁא מִדְּרוֹעָא שְׂמָאלָא, אַהְדָּר לִדְרוֹעָא יְמִינָא (ס"א שמאלא) חָמָא בֵּיהּ אוּף הָכִי, אָמַר הָכִי נָמֵי אִצְטְרִיךְ לְנַקְיָיא, מִדָּמָא בִּישָׁא, דְּרוֹעָא דָּא. קָרָא לְרַהַ"ב אָמַר לֵיהּ, תִּבְעֵי אַתְּ אוֹרַיְיתָא דִּילִי. אָמַר לֵיהּ, מַה כְּתִיב בָּהּ. דָּלִיג לֵיהּ, וְאָמַר לֹא תִּנְאַף. אָמַר וַוי אִי יְרוּתָא דָּא יַחֲסִין לִי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, יְרוּתָא בִּישָׁא, דְּיִתְעַבָר בָּהּ כָּל שָלְטָנֵי, דְּהָא בִּרְכָתָא דְּמַיָּא נָטִילְנָא, בִּרְכָתָא דְּנוּנֵי יַמָּא, דִּכְתִיב (בראשית א כב). ׳פְּרוּ וּרְבוּ וְגוֹ'׳, וּכְתִיב ׳וְהִפְרֵיתִי אוֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אוֹתוֹ וְגוֹ'׳ וּכְתִיב (בראשית יז, כ) ׳וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם׳.
ותור רהב על אורו - ׳הופיע מהר פארן׳
הִתְחִיל לְהִתְחַנֵּן לִפְנֵי רִבּוֹנוֹ וְאָמַר לוֹ: רִבּוֹן הָעוֹלָם, שְׁנֵי בָנִים יָצְאוּ מֵאַבְרָהָם - הֲרֵי בְּנֵי יִצְחָק, תֵּן לָהֶם, וְלָהֶם רְאוּיָה. אָמַר לוֹ: אֵינִי יָכוֹל, שֶׁאַתָּה הַבְּכוֹר וּלְךְ רְאוּיָה. הִתְחִיל לְהִתְחַנֵּן לְפָנָיו, וְאָמַר: רִבּוֹן הָעוֹלָם, בְּכוֹרָתִי תְּהֵא שֶׁלּוֹ, וְאוֹר זֶה שֶׁיָּרַשְׁתִּי עַל זֶה, קַח וְתֵן לָהֶם. וְכָךְ עָשָׂה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן׳ (דברים לג, ב).
בלשון הזוהר
שָׁארֵי לְאִתְחַנְּנָא קַמֵּי מָארֵיהּ, אָמַר לֵיהּ, מָארֵי דְּעָלְמָא, תְּרֵין בְּנִין נָפַקְנָא מֵאַבְרָהָם, הָא בְּנוֹי דְּיִצְחָק, הַב לוֹן, וְלוֹן אִתְחֲזֵי. אָמַר לֵיהּ, לָא יָכִילְנָא, דְּאַנְתְּ בּוּכְרָא, וְלָךְ אִתְחֲזֵי, שָׁארֵי לְאִתְחַנְּנָא קַמֵּיהּ, וְאָמַר מָארֵיהּ דְּעָלְמָא, בְּכֵירוּתָא דִּילִי יְהֵא דִּילֵיהּ, וְהַאי נְהוֹרָא דַּאֲנָא יָרִיתְנָא עַל דָּא, טוֹל וְהַב לוֹן, וְכַךְ עָבֵד, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב, ׳הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן׳ (דברים לג, ב).
מה בין ׳וזרח׳ ל ׳הופיע׳ - שיעור הנטילה מכל אחד
מַה שּׁוֹנֶה שֶׁבְּסָמָאֵ"ל כָּתוּב וְזָרַח, וּבְרַהַ"ב כָּתוּב הוֹפִיעַ? אֶלָּא נָטַל בְּאוֹתוֹ אוֹר שֶׁהִפְשִׁיט מִמֶּנּוּ סָמָאֵ"ל חֶרֶב וְהֶרֶג, לַהֲרֹג בְּדִין וְלַהֲרֹג כָּרָאוּי. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שם) ׳וַאֲשֶׁר חֶרֶב גַּאֲוָתֶךְ׳ (דברים לג, כט). אַף עַל גַּב שֶׁלֹּא הָיְתָה שֶׁלְּךְ. וְנָטַל אוֹתָהּ בְּרָכָה שֶׁהִפְשִׁיט מִמֶּנּוּ רַהַ"ב קְצָת, כְּמוֹ שֶׁהוֹפִיעַ קְצָת מִבִּרְכָתָם לַעֲשׂוֹת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה. בִּגְלַל כָּךְ ׳הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן׳, וְלֹא כָתוּב וְזָרַח.
בלשון הזוהר
מַאי שְׁנָא בְּסָמָאֵ"ל כְּתִיב וְזָרַח, וּבְרַהַ"ב כְּתִיב הוֹפִיעַ. אֶלָּא נָטַל בְּהַהוּא נְהִירוּ דְּאַפְשִׁיט מִנֵּיהּ סָמָאֵ"ל, חֶרֶב וְקָטוֹלָא, לְקָטְלָא בְּדִינָא, וּלְקָטְלָא כְּדְקָא יָאוּת. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב, ׳וַאֲשֶׁר חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ׳ (דברים לג, כט). אַף עַל גַּב דְּלָא הֲוָה דִּילָךְ. וְנָטַל בְּהַהוּא בִּרְכָתָא דְּאַפְשִׁיט מִנֵּיהּ רַהַ"ב, זְעֵיר, כְּמָאן דְּאוֹפַע זְעֵיר מִבִּרְכָתָא דִּלְהוֹן, לְמֶעְבַּד פִּרְיָה וּרְבִיָּה. בְּגִין כַּךְ ׳הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן׳, וְלָא כְּתִיב וְזָרַח.
משל לרופא שחשש מעבדיו הרעים על סם החיים
כֵּיוָן שֶׁנָּטַל מַתָּנוֹת אֵלּוּ לְיִשְׂרָאֵל מֵאוֹתָם שַׁלִּיטִים גְּדוֹלִים, בָּא וְקָרָא לְכָל אוֹתָם רִבְבוֹת קֹדֶשׁ שֶׁמְּמֻנִּים עַל שְׁאָר הָעַמִּים, וְהֵשִׁיבוּ לוֹ גַּם כָּךְ, וּמִכֻּלָּם קִבֵּל וְנָטַל מַתָּנוֹת לָתֵת לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל. לְרוֹפֵא שֶׁהָיָה לוֹ כְּלִי אֶחָד מָלֵא סַם חַיִּים וּשְׁמָרוֹ לִבְנוֹ. רָצָה לָתֵת לִבְנוֹ אֶת אוֹתוֹ כְּלִי שֶׁמֶן אֲפַרְסְמוֹן שֶׁל סַם חַיִּים. הָרוֹפֵא הָיָה חָכָם, אָמַר: עֲבָדִים רָעִים יֵשׁ בְּבֵיתִי, אִם יֵדְעוּ שֶׁאֲנִי נוֹתֵן לִבְנִי אוֹצָר זֶה, יֵרַע בְּעֵינֵיהֶם וְיִרְצוּ לְהָרְגוֹ.
בלשון הזוהר
כֵּיוָן דְּנָטַל מַתְנָן אִלֵּין לְיִשְׂרָאֵל, מֵאִינּוּן רַבְרְבָנִין שָׁלְטָנִין, אָתָא וְקָרָא לְהוּ לְכָל רִבְבוֹת קֹדֶשׁ, דִּמְמָנָן עַל שְׁאַר עַמִּין, וְאָתִיבוּ לֵיהּ אוּף הָכִי. וּמִכֻּלְּהוּ קַבִיל וְנָטִיל מַתְנָן, לְמֵיהַב לוֹן לְיִשְׂרָאֵל. לְאַסְיָא, דְּהֲוָה לֵיהּ חַד מָאנָא מַלְיָא מִסַּמָּא דְּחַיֵּי, וְנָטִיר לֵיהּ לִבְרֵיהּ. בָּעָא לְמֵיהַב לֵיהּ לִבְרֵיהּ, הַהוּא פְּלַיִיטוֹן דְּסָמָא דְּחַיֵּי. אַסְיָא הֲוָה חַכִּים, אָמַר עַבְדִין בִּישִׁין אִית בְּבֵיתִי, אִי יִנְדְּעוּן דַּאֲנָא יָהִיב לִבְרִי נְבַזְבְּזָא דָּא, יַבְאִישׁ בְּעֵינַיְיהוּ, וְיִבְעוּן לְקָטְלָא לֵיהּ.
סם המות שבפי הכלי - והעבדים ששחדו את בן הרופא
מֶה עָשָׂה? לָקַח קְצָת סַם הַמָּוֶת וְנָתַן עַל פֶּתַח הַכְּלִי, קָרָא לַעֲבָדָיו וְאָמַר לָהֶם: אַתֶּם נֶאֱמָנִים לְפָנַי, הֲתִרְצוּ אֶת אוֹתוֹ הַסַּם? אָמְרוּ: נִרְאֶה מַה זֶּה. טֶרֶם הֵרִיחוּ רָצוּ לָמוּת. אָמְרוּ בְלִבָּם: אִם סַם זֶה יִתֵּן לִבְנוֹ, וַדַּאי יָמוּת, וְאָנוּ נִירַשׁ אֶת אֲדוֹנֵנוּ. אָמְרוּ לְפָנָיו: מוֹרֵנוּ, סַם זֶה לֹא רָאוּי אֶלָּא לְבִנְךְ, וַהֲרֵי שְׂכַר עֲבוֹדָתֵנוּ הִשְׁאַרְנוּ אֶצְלְךְ, לֵךְ וְתֵן לוֹ לְֹשחַד שֶׁיְּקַבֵּל סַם זֶה.
בלשון הזוהר
מָה עֲבַד. נָטַל זְעֵיר מִסַמָּא דְּמוֹתָא, וְשַׁוִּי אֲפִּתְחָא דְּמָאנָא, קְרָא לְעַבְדוֹי, אָמַר לוֹן, אַתּוּן מְהֵימְנָן קֳדָמַי, תִּבְעוּן לְהַהוּא סַמָא. אָמְרוּ נֶחמֵי מַאי הוּא. נַטְלוּ לְמִטְעַם, עַד לָא אַרְחוּ, בָּעוּ לְמֵימַת, אָמְרוּ בְּלִבַּיְיהוּ, אִי הַאי סַמָּא יָהִיב לִבְרֵיהּ, וַדַּאי יָמוּת וַאֲנָן נִירַת לְרִבּוֹנָנָא. אָמְרוּ קַמֵּיהּ, מָרָנָא, סַמָּא דָּא לָא אִתְחֲזֵי אֶלָּא לִבְרָךְ, וְהָא אַגְרָא דְּפוּלְחָנָנָא שְׁבַקְנָא גַּבָּךְ, זִיל וְהַב לֵיהּ לְשׁוֹחֲדָא, דִּיּקֲבֵּל סַמָּא דָּא.
נמשל הרופא החכם - ירושת התורה בלא ערעור וקטרוג
כָּךָ הקב"ה, הוּא רוֹפֵא חָכָם, יָדַע שֶׁאִם יִתֵּן תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל טֶרֶם שֶׁיּוֹדִיעַ לָהֶם, בְּכָל יוֹם הָיוּ רוֹדְפִים אֶת יִשְׂרָאֵל עָלֶיהָ וְהוֹרְגִים אוֹתָם. אֲבָל עָשָׂה אֶת זֶה, וְהֵם נָתְנוּ לוֹ מַתָּנוֹת וְאוֹצָרוֹת כְּדֵי שֶׁיְּקַבְּלוּהָ, וְכֻלָּם קִבְּלָם מֹשֶׁה לְתִתָּם לְיִשְׂרָאֵל. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶּׁבִי וְגוֹ'׳ (תהלים סח, יט) '. וּמִשּׁוּם זֶה יָרְשׁוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַתּוֹרָה בְּלִי עִרְעוּר וּבְלִי קִטְרוּג כְּלָל. בָּרוּךְ הוּא, בָּרוּךְ שְׁמוֹ לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים.
בלשון הזוהר
כַּךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הוּא אַסְיָא חַכִּים, יָדַע דְּאִי יָהִיב אוֹרַיְיתָא לְיִשְׂרָאֵל, עַד לָא אוֹדַע לוֹן, בְּכָל יוֹמָא הֲווֹ רַדְפִין לוֹן לְיִשְׂרָאֵל עָלָהּ, וְקַטְלִין לוֹן. אֲבָל עֲבַד דָּא, וְאִינּוּן יָהֲבוּ לֵיהּ מַתְנָן וּנְבִזְבְּזָן, בְּגִין דִּיְקַבְּלוּן לָהּ. וְכֻלְּהוּ קַבִּיל לוֹן מֹשֶׁה, לְמֵיהַב לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶּׁבִי וְגוֹ'׳ (תהילים סח, יט). וּבְגִין כַּךְ יַרְתּוּ יִשְׂרָאֵל אוֹרַיְיתָא, בְּלָא עִרְעוּרָא, וּבְלָא קִטְרוּגָא כְּלָל. בְּרִיךְ הוּא, בְּרִיךְ שְׁמֵיהּ, לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא.
עדי ישראל שהם המתנות - ונטילתם בחטא העגל
בֹּא וּרְאֵה, עֶדְיָם שֶׁל ׳בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ אֵלּוּ מַתָּנוֹת וְאוֹצָרוֹת שֶׁקִּבְּלוּ, וּמִשּׁוּם זֶה לֹא הָיָה שׁוֹלֵט עֲלֵיהֶם הַמָּוֶת וְלֹא סִטְרָא אַחֲרָא. וְלֹא דַי לָהֶם שֶׁלָּקְחוּ הַתּוֹרָה בְּלִי עִרְעוּר כְּלָל, אֶלָּא שֶׁקִּבְּלוּ אוֹצָרוֹת וּמַתָּנוֹת מִכֻּלָּם. כֵּיוָן שֶׁחָטְאוּ מַה כָּתוּב? ׳וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם׳ (שמות לג, ו) - הֵם ׳מַתָּנוֹת בָּאָדָם׳. מַה נִּשְׁאַר מֵהֶם? אוֹתוֹ שְׁבִי, שֶׁכָּתוּב ׳עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶּׁבִי וְגוֹ'׳ (תהלים סח, יט).
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, עֶדְיָם דִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אִלֵּין מַתְנָן וּנְבִזְבְּזָן דְּקַבִּילוּ. וּבְגִין כָּךְ, לָא הֲוָה שַׁלִּיט עָלַיְיהוּ מוֹתָא, וְלָא סִטְרָא אַחֲרָא, וְלָא דַּי לוֹן דַּי נַטְלוּ אוֹרַיְיתָא בְּלָא עִרְעוּרָא כְּלָל, אֶלָּא דְּקַבִּילוּ נְבִזְבְּזָן וּמַתְנָן מִכֻּלְּהוּ. כֵּיוָן דְּחָטוּ מַה כְּתִיב, (שמות לג ו). ׳וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם׳. אִינּוּן ׳מַתָּנוֹת בָּאָדָם׳ (תהילים סח, יט). מַה אִשְׁתְּאַר מִנְּהוֹן. הַהוּא שְׁבִי, דִּכְתִיב ׳עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶּׁבִי וְגוֹ'׳.
הוספת החטא ושבי הכנעני - וחזרת האוצרות בתשובה
הוֹסִיפוּ וְחָטְאוּ, מַה כָּתוּב? ׳וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד׳ (במדבר כא, א) - וְכָתוּב ׳וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי׳ - (וְעִם כָּל זֶה) וְכָל זְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל שָׁבִים לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, אוֹתָם אוֹצָרוֹת (וְהַכֹּל) חוֹזְרִים אֲלֵיהֶם וּמִתְכַּסִּים בָּהֶם, וְלֶעָתִיד לָבא הַכֹּל יַחֲזֹּר, שֶׁכָּתוּב ׳וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךְ אֶת שְׁבוּתְךְ וְגוֹ'׳ (דברים ל, ג). מִכָּאן וָהָלְאָה אֱמֹר דְּבָרְךְ.
בלשון הזוהר
אוֹסִפוּ וְחָטוּ, מַה כְּתִיב (במדבר כא א). ׳וְיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד׳ (במדבר כא, א). וּכְתִיב, ׳וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי׳ (ועם כל דא) וְכָל זִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל תָּבִין לַאֲבוּהוֹן דְּבִשְׁמַיָּא, אִינּוּן נְבִזְבְּזָן (וכלא) יִתְהָדַּר לְגַבַּיְיהוּ, וְאִתְחַפְּיָין בֵּיהּ. וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי, כֹּלָּא יִתְהָדַּר דִּכְתִּיב, ׳וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְגוֹ'׳ (דברים ל, ג). מִכָּאן וּלְהָלְאָה אֵימָא מִילָּךְ.
׳בצאתך משעיר׳
רעש הארץ בקבלת התורה וכוח ישראל על הכשפים
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.