אברהם הולך ביומם והכלה בלילה - ׳לילה בעמוד אש׳
בלק · הינוקא בן רב המנונא סבא - קרבות התורה על שלחנו · מאמר 6 · פיסקה 99 · דף קצא ע"ב
לשון הזוהר
בְּוַיי זָקִיף טַעֲמָא לְעֵילָּא, ׳הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם׳. עַד הָכָא לָא יָדַע, אִי הַאי כַּלָּה אַזְלַה לְקַמַּיְיהוּ, אִי לָא, דְּהָא טַעֲמָא אַפְסִיק בְּוַיְהוָֹ"ה, אֶלָּא אִיהִי הֲוַת תַּמָּן, אֲבָל מַאן דְּאָזִיל קַמַּיְיהוּ, סָבָא עִלָּאָה, מָארֵיהּ דְּבֵיתָא, הַהוּא דְּאוֹמֵי (נ"א דאזמין) לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וּמַנוֹ. אַבְרָהָם. דִּכְתִיב, ׳יוֹמָם יְצַוְּה יהו"ה חַסְדּוֹ׳ (תהילים מב, ט). וּכְתִיב ׳אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה׳ (ירמיהו לג, כה). יוֹמָא דְּכָל יוֹמִין כְּלִילָן בֵּיהּ. יוֹמָא דִּשְׁאַר יוֹמִין, אִיהוּ שְׁאַר כָּל יוֹמִין וַדַּאי. וְעַל דָּא אִקְרֵי יוֹמָם, וְלָא יוֹם. וּבְגִין כָּךְ ׳הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם׳ - הוּא אָזִיל בִּימָמָא, וְכַלָּה אַזְלַת בְּלֵּילְיָא, דִּכְתִיב ׳וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם דָּא כַּלָּה, כָּל חַד כִּדְקָחֲזֵי לֵיהּ׳. וְאַתּוּן חַבְרַיָּיא, יוֹמָם וָלַיְלָה יְהֵא קַמַּיְיכוּ, בְּכָל שַׁעֲתָא. נְשָׁקוּהוּ, וּבֵרְכוּהוּ כְּמִלְּקַדְּמִין, וְאַזְלוּ.
תרגום
בְּוַה' זָקֵף טַעַם לְמַעְלָה. ׳הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם׳ - עַד כָּאן לֹא יָדַע אִם כַּלָּה זוֹ הָלְכָה לִפְנֵיהֶם אִם לֹא, שֶׁהֲרֵי טַעַם מַפְסִיק בְּוַה'. אֶלָּא הִיא הָיְתָה שָׁם, אֲבָל מִי ׳שֶׁהָלַךְ לִפְנֵיהֶם׳, זָקֵן עֶלְיוֹן, בַּעַל הַבַּיִת, אוֹתוֹ שהקב"ה נִשְׁבַּע (שֶׁהִזְמִין) לוֹ, וּמִיהוּ? אַבְרָהָם, שֶׁכָּתוּב ׳יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ׳ (תהלים מב, ט) וְכָתוּב ׳אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה׳ - יוֹם ׳שֶׁכָּל הַיָּמִים׳ כְּלוּלִים בּוֹ, יוֹם שֶׁל שְׁאָר הַיָּמִים, הוּא שְׁאָר כָּל הַיָּמִים בְּוַדַּאי. וְעַל זֶה נִקְרָא יוֹמָם וְלֹא יוֹם, וּמִשּׁוּם זֶה ׳הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם׳ - הוּא הוֹלֵךְ בַּיּוֹם, וְהַכַּלָּה הוֹלֶכֶת בַּלַּיְלָה, שֶׁכָּתוּב ׳וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם׳ - זוֹ כַּלָּה, כָּל אֶחָד כָּרָאוּי לוֹ. וְאַתֶּם חֲבֵרִים, ׳יוֹמָם וָלַיְלָה׳ יִהְיֶה לִפְנֵיכֶם בְּכָל שָׁעָה. נְשָׁקוּהוּ וּבֵרְכוּהוּ כְּמִקֹּדֶם וְהָלְכוּ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: בויי זקיף טעמא לעילא, ׳הולך לפניהם יומם׳. עד הכא לא ידע, אי האי כלה אזלה לקמייהו, אי לא, דהא טעמא אפסיק בויהו"ה, אלא איהי הות תמן, אבל מאן דאזיל קמייהו, סבא עלאה, מאריה דביתא, ההוא דאומי (נ"א דאזמין) ליה קודשא בריך הוא. ומנו. אברהם. דכתיב, ׳יומם יצוה יהו"ה חסדו׳ (תהילים מב, ט). וכתיב ׳אם לא בריתי יומם ולילה׳ (ירמיהו לג, כה). יומא דכל יומין כלילן ביה. יומא דשאר יומין, איהו שאר כל יומין ודאי. ועל דא אקרי יומם, ולא יום. ובגין כך ׳הולך לפניהם יומם׳ - הוא אזיל ביממא, וכלה אזלת בליליא, דכתיב ׳ולילה בעמוד אש להאיר להם דא כלה, כל חד כדקחזי ליה׳. ואתון חברייא, יומם ולילה יהא קמייכו, בכל שעתא. נשקוהו, וברכוהו כמלקדמין, ואזלו.
התרגום: בוה' זקף טעם למעלה. ׳הלך לפניהם יומם׳ - עד כאן לא ידע אם כלה זו הלכה לפניהם אם לא, שהרי טעם מפסיק בוה'. אלא היא היתה שם, אבל מי ׳שהלך לפניהם׳, זקן עליון, בעל הבית, אותו שהקב"ה נשבע (שהזמין) לו, ומיהו? אברהם, שכתוב ׳יומם יצוה ה' חסדו׳ (תהלים מב, ט) וכתוב ׳אם לא בריתי יומם ולילה׳ - יום ׳שכל הימים׳ כלולים בו, יום של שאר הימים, הוא שאר כל הימים בודאי. ועל זה נקרא יומם ולא יום, ומשום זה ׳הלך לפניהם יומם׳ - הוא הולך ביום, והכלה הולכת בלילה, שכתוב ׳ולילה בעמוד אש להאיר להם׳ - זו כלה, כל אחד כראוי לו. ואתם חברים, ׳יומם ולילה׳ יהיה לפניכם בכל שעה. נשקוהו וברכוהו כמקדם והלכו.
מן המפרשים
מקדש מלך: יומא וליליא יהא קמייכו בכל שעתא: פירוש שתהיו יותר מישראל שהזעיר היה מאיר להם ביום ומ' בלילה אבל אתם זו"ן בשניהם מאירים לכם בכל שעה: גבור ביצירה נ"ב שכבר הגיע לימים ראויים לכך:
קרני אור: בחדוה בויהו"ה זקיף בחדוה בויהו"ה זקיף כו'. אינו מובן אבל א"ל לרבי בדוחק ר"ל אזלית בחדוה מחמת זה דתנינן דויהו"ה זקיף כו':
הסולם: בוהוי"ה זקיף טעמא וכו': בוהוי"ה זקוף טעם למעלה, ואח"כ כתוב, הולך לפניהם יומם, ועד כאן לא ידוע, אם כלה הזו, שהיא המלכות הרמוזה בהשם והוי"ה, הולכת לפניהם אם לא, שהרי הטעם מפסיק בוהוי"ה, כי נגון הפזר שעל והוי"ה, מפסיק בין והוי"ה,…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: