ממלכת הזוהר › זוהר › בלק › מאמר 6: הינוקא בן רב המנונא סבא - קרבות התורה על שלחנו › פיסקה 39 (קפח ע"ב)

ריח הלבושים המגלה שעמון ומואב מתגרים בהם

בלק · הינוקא בן רב המנונא סבא - קרבות התורה על שלחנו · מאמר 6 · פיסקה 39 · דף קפח ע"ב

לשון הזוהר

אָמַר הַהוּא יַנּוּקָא, בְּרֵיחָא דִּלְבוּשַׁיְיכוּ חֲמֵינָא, דְּעַמּוֹן וּמוֹאָב מִתְגָרָן בְּכוּ, הֵיךְ אִשְׁתְּזֵבְתּוּן מִנַּיְיהוּ. מָאנֵי קְרָבָא לָא הֲווֹ בִּידַיְיכוּ. וְאִי לָאו, לְרָחְצָנוּ תֵּהֲכוּן, בְּלָא דְּחִילוּ. תַּוְוהוּ רִבִּי אֶלְעָזָר וְרִבִּי אַבָּא וְחַבְרַיָּיא. אָמַר רִבִּי אַבָּא, זַכָּאָה אָרְחָא דָּא, וְזַכָּאָה חוּלָקָנָא דְּזָכֵינָא לְמֶיחמֵי דָּא, אַתְקִינוּ פָּתוֹרָא כְּמִלְּקַדְּמִין.

תרגום

אָמַר אוֹתוֹ יַנּוּקָא, בְּרֵיחַ לְבוּשְׁכֶם רָאִיתִי שֶׁעַמּוֹן וּמוֹאָב מִתְגָּרִים בָּכֶם. אֵיךְ נִצַּלְתֶּם מֵהֶם? כְּלֵי קְרָב לֹא הָיוּ בִידֵיכֶם. וְאִם לֹא, לְבִטְחָה תֵּלְכוּ בְּלִי פַחַד. תָּמְהוּ רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי אַבָּא וְהַחֲבֵרִים. אָמַר רַבִּי אַבָּא, אַשְׁרֵי הַדֶּרֶךְ הַזּוֹ וְאַשְׁרֵי חֶלְקֵנוּ שֶׁזָּכִינוּ לִרְאוֹת אֶת זֶה. הַתְקִינוּ שֻׁלְחָן כְּמִקֹּדֶם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמר ההוא ינוקא, בריחא דלבושייכו חמינא, דעמון ומואב מתגרן בכו, היך אשתזבתון מנייהו. מאני קרבא לא הוו בידייכו. ואי לאו, לרחצנו תהכון, בלא דחילו. תווהו רבי אלעזר ורבי אבא וחברייא. אמר רבי אבא, זכאה ארחא דא, וזכאה חולקנא דזכינא למיחמי דא, אתקינו פתורא כמלקדמין.

התרגום: אמר אותו ינוקא, בריח לבושכם ראיתי שעמון ומואב מתגרים בכם. איך נצלתם מהם? כלי קרב לא היו בידיכם. ואם לא, לבטחה תלכו בלי פחד. תמהו רבי אלעזר ורבי אבא והחברים. אמר רבי אבא, אשרי הדרך הזו ואשרי חלקנו שזכינו לראות את זה. התקינו שלחן כמקדם.

מן המפרשים

קרני אור: ואי לאו לרוחצנו ואי לאו לרוחצנו. אינו מובן, ונראה לרבי לגרוס 'ואיך לרוחצנו תהכון' כו', ר"ל בלא מאנא קרבא:

הסולם: אמר ההוא ינוקא וכו': אמר אותו הילד, בריח של הלבושים שלכם, אני רואה שעמון ומואב היו מתגרים בכם. איך נצלתם מהם. כלי מלחמה לא היו בידיכם. ואם לא, איך הלכתם לבטח בלא יראה. תמהו ר' אלעזר ור' אבא והחברים. א"ר אבא אשרי הדרך הזה,…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר