׳יזל מים מדליו׳ - משאלתו שלא ירבה בהם רוח הקודש
בלק · ׳ויקח בלק את בלעם׳ - כשלון הכשפים והעין הרעה מול ברכת ׳כה׳ · מאמר 45 · פיסקה 38 · דף ריב ע"א
לשון הזוהר
כַּךְ בִּלְעָם, שָׁרֵי לְשַׁבְּחָא: ׳מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ׳, חָמוּ כַּמָּה שְׁפִּירָן, כַּמָּה יָאָן וְכוּ', לְבָתַר אָמַר ׳יִזַּל מַיִם מִדָּלְּיָו׳, לָא יִשְׁתְּכַּח נְטִיעָא שַׁפִּירָא דָּא, נְטִיעָא דְּאוֹרַיְיתָא, לְבַר מֵאִינּוּן מַסְכְּנִין (דליו, כלומר מסכנין) (נ"א משכנין), ׳וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים׳, דְּלָא יִסְגֵּי וְלָא יַרְבֵּי רוּחָא דְּקוּדְשָׁא.
תרגום
כָּךָ בִּלְעָם, הִתְחִיל לְשַׁבֵּחַ: ׳מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךְ׳, רְאוּ כַּמָּה יָפִים, כַּמָּה נָאִים וְכוּ'. אַחַר כָּךְ אָמַר, ׳יִזַּל מַיִם מִדָּלְיָו׳, לֹא תִמְצָא נְטִיעָה יָפָה זוֹ, נְטִיעַת הַתּוֹרָה, מִחוּץ לְאוֹתָם עֲנִיִּים (דליו, כְּלוֹמַר מסכנים) (משכנות). ׳וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים׳, שֶׁלֹּא יִגְדַּל וְלֹא יִרְבֶּה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: כך בלעם, שרי לשבחא: ׳מה טבו אהליך׳, חמו כמה שפירן, כמה יאן וכו', לבתר אמר ׳יזל מים מדליו׳, לא ישתכח נטיעא שפירא דא, נטיעא דאורייתא, לבר מאינון מסכנין (דליו, כלומר מסכנין) (נ"א משכנין), ׳וזרעו במים רבים׳, דלא יסגי ולא ירבי רוחא דקודשא.
התרגום: כך בלעם, התחיל לשבח: ׳מה טבו אהליך׳, ראו כמה יפים, כמה נאים וכו'. אחר כך אמר, ׳יזל מים מדליו׳, לא תמצא נטיעה יפה זו, נטיעת התורה, מחוץ לאותם עניים (דליו, כלומר מסכנים) (משכנות). ׳וזרעו במים רבים׳, שלא יגדל ולא ירבה רוח הקדש.
מן המפרשים
מקדש מלך: ישתכחו מאינון מסכני דבהו נ"ב כדר"זל מדליו שהם בני עניים שמהם תצא תורה עכ"ל והכוונה שאמר בלעם מי יתן שלא יהיו הת"ח אלא מהעניים כדי שלא ימצאו הכנה לעסוק בתורה. וז"ש לבר נש דהוה ליה וכו' לבתר אמר מאן יתן ידין אלין וכו' דהיינו סוף…
קרני אור: לא ישתכח לא ישתכח כו' בר מאינון משכנין. ר"ל במשכנין אחרים, אלא רק בישראל. אך אינו מובן איך הוא מרומז בפסוק ב'יזל מים מדליו':
הסולם: כך בלעם שרי וכו': כך בלעם התחיל לשבח, מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל. ראו כמה יפים, כמה נאים, וכו'. אח"כ אמר, יזל מים מדליו. שפירושו, שלא תמצא נטיעה יפה זו, נטיעה של התורה, מחוץ למשכנות האלו. וזרעו במים רבים, שנתכוון על בין…