׳לו יש חרב בידי׳ - תשובת בלעם שהחזיקתו לשוטה בעיניהם
בלק · ׳ותרא האתון את מלאך ה׳ - סוד משעול הכרמים ובזיון בלעם · מאמר 44 · פיסקה 24 · דף רי ע"א
לשון הזוהר
׳וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לָאָתוֹן כִּי הִתְעַלַּלְתְּ בִּי׳ - הֲוָה לֵיהּ לְחַיְּיכָא מִנָּהּ, וְהוּא אָתִיב לָקָבְלָא טִפְּשׁוּתָא דְּמִלָּהָא, כְּדֵין חַיְיכוּ מִנֵּיהּ, וְאִתְקְלִיל בְּעֵינַיְיהוּ, וְיָדְעוּ דְּאִיהוּ שַׁטְיָא. וּמָה אָמַר. ׳כִּי הִתְעַלַּלְתְּ בִּי לוּ יֶשׁ חֶרֶב בְּיָדִי׳ - אָמְרוּ: שַׁטְיָא דָּא אִיהוּ יָכִיל לְשֵׁיצָאָה עַמִּין בְּפוּמֵיהּ, הֵיךְ לָא יָכִיל לְשֵׁיצָאָה לְאַתְנֵיהּ, וְהוּא בָּעֵי חַרְבָּא. וְאוֹלִיפְנָא, דְּלֵית חֵילָא בִּבְעִירֵי לְאַשְׁרָאָה עָלַיְיהוּ רוּחָא אַחֲרָא, דְּאִי יֵימְרוּן בְּנֵי נָשָׁא, אִי יְמַלְּלוּן בְּעִירֵי, כַּמָּה דַּעְתָּא שְׁלִים יִפְּקוּן לְעָלְמָא, פּוּק וְאוֹלִיף מֵהַאי אֲתָנָא, דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַפְתַּח פּוּמָהּ, חָמֵי מִלּוֹי. (מצאתי כתוב בהעתקות, חסר כאן)
תרגום
׳וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לָאָתוֹן כִּי הִתְעַלַּלְתְּ בִּי׳ (במדבר כב, כט) - הָיָה לוֹ לִצְחֹק מִמֶּנָּה, וְהוּא הֵשִׁיב כְּטִפְּשׁוּת דְּבָרֶיהָ לְעֻמָּתָהּ. אָז צָחֲקוּ מִמֶּנּוּ, וְנִהְיָה קַל בְּעֵינֵיהֶם, וְיָדְעוּ שֶׁהוּא שׁוֹטֶה. וּמָה אָמַר? ׳כִּי הִתְעַלַּלְתְּ בִּי לוּ יֶשׁ חֶרֶב בְּיָדִי׳ - אָמְרוּ: שׁוֹטֶה זֶה יָכוֹל לְהַשְׁמִיד עַמִּים בְּפִיו, אֵיךְ לֹא יָכוֹל לְהַשְׁמִיד אֶת אֲתוֹנוֹ וְהוּא צָרִיךְ חֶרֶב?! וְלָמַדְנוּ שֶׁאֵין כֹּחַ בַּבְּהֵמוֹת לְהַשְׁרוֹת עֲלֵיהֶן רוּחַ אַחֶרֶת. שֶׁאִם יֹאמְרוּ בְּנֵי אָדָם, אִם יְדַבְּרוּ הַבְּהֵמוֹת כַּמָּה דַעַת שָׁלֵם יוֹצִיאוּ לָעוֹלָם - צֵא וּלְמַד מֵאָתוֹן זוֹ, שֶׁהֲרֵי הקב"ה פָּתַח פִּיהָ, רְאֵה דְבָרֶיהָ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ׳ויאמר בלעם לאתון כי התעללת בי׳ - הוה ליה לחייכא מנה, והוא אתיב לקבלא טפשותא דמלהא, כדין חייכו מניה, ואתקליל בעינייהו, וידעו דאיהו שטיא. ומה אמר. ׳כי התעללת בי לו יש חרב בידי׳ - אמרו: שטיא דא איהו יכיל לשיצאה עמין בפומיה, היך לא יכיל לשיצאה לאתניה, והוא בעי חרבא. ואוליפנא, דלית חילא בבעירי לאשראה עלייהו רוחא אחרא, דאי יימרון בני נשא, אי ימללון בעירי, כמה דעתא שלים יפקון לעלמא, פוק ואוליף מהאי אתנא, דהא קודשא בריך הוא אפתח פומה, חמי מלוי. (מצאתי כתוב בהעתקות, חסר כאן)
התרגום: ׳ויאמר בלעם לאתון כי התעללת בי׳ (במדבר כב, כט) - היה לו לצחק ממנה, והוא השיב כטפשות דבריה לעמתה. אז צחקו ממנו, ונהיה קל בעיניהם, וידעו שהוא שוטה. ומה אמר? ׳כי התעללת בי לו יש חרב בידי׳ - אמרו: שוטה זה יכול להשמיד עמים בפיו, איך לא יכול להשמיד את אתונו והוא צריך חרב?! ולמדנו שאין כח בבהמות להשרות עליהן רוח אחרת. שאם יאמרו בני אדם, אם ידברו הבהמות כמה דעת שלם יוציאו לעולם - צא ולמד מאתון זו, שהרי הקב"ה פתח פיה, ראה דבריה.
מן המפרשים
קרני אור: ואוליפנא ואוליפנא. ר"ל קאי אדלעיל, ור"ל גם אוליפנא ממלוי דאתון ' דלית חילא ' כו':
הסולם: ויאמר בלעם וגו': ויאמר בלעם לאתון כי התעללת בי . היה לו לצחוק ממנה, והוא השיב לה דברי טפשות. אז צחקו ממנו והוא נעשה נקלה בעיניהם, בעיני השרים שעמו, וידעו שהוא שוטה. ומה אמר, כי התעללת בי לו יש חרב בידי . אמרו השרים, שוטה הזה…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: