ממלכת הזוהר › זוהר › בלק › מאמר 16: ׳גם צפור מצאה בית׳ - מדורי הרוחות, ׳קן צפור׳ ובלק בן צפור › פיסקה 12 (קצז ע"א)

המלכת בלק בעת ההיא - ׳וירא׳ שעתיד ליפול בידם

בלק · ׳גם צפור מצאה בית׳ - מדורי הרוחות, ׳קן צפור׳ ובלק בן צפור · מאמר 16 · פיסקה 12 · דף קצז ע"א

לשון הזוהר

בָּלָק מִבְּנֵי בְּנוֹי הֲוָה, וְאִתְעֲבָר מֵאָרְחָא דְּאָבוֹי. כֵּיוָן דְּחָמוּ סָבֵי מוֹאָב וְסָבֵי מִדְיָן - דַּהֲווֹ בַּהֲדֵי הַדָדֵי בְּאָחְוָה דִּלְהוֹן בְּעֲבוֹדָה זָרָה, בְּחוּלָקָא דִּלְהוֹן, דְּיִתְרוֹ וּבְנוֹי אִתְדָּבָקוּ בִּשְׁכִינְתָּא, וְדָא אִתְמְשַׁךְ מִנְּהוֹן. אָתוּ וְאַמְלְכוּהוּ עָלַיְיהוּ בְּהַאי שַׁעֲתָא, דִּכְתִּיב ׳וּבָלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִיא׳ - בָּעֵת הַהִיא הֲוָה מֶלֶךְ, מַה דְּלָא הֲוָה מִקַּדְמַת דְּנָא. וְעַל דָּא כְּתִיב בֶּן צִפּוֹר - מַה דְּלָא אִתְחֲזֵי לְמֶעְבַּד הָכִי. וַיַּרְא בָּלָק, וַיִּשְׁמַע מִבָּעֵי לֵיהּ, מַהוּ וַיַּרְא. רְאִיָּיה חָמָא, וְיָדַע דְּזַמִּין הוּא לְמִנְפַּל בִּידָא דְּיִשְׂרָאֵל, וְיִשְׂרָאֵל לְמִנְפַּל בִּידוֹי בְּקַדְמִיתָא, וּלְבָתַר אִיהוּ בִּידָא דְּיִשְׂרָאֵל, ׳וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר׳.

תרגום

בָּלָק מִבְּנֵי בָנָיו הָיָה, וְעָבַר מִדֶּרֶךְ אָבִיו. כֵּיוָן שֶׁרָאוּ ׳זִקְנֵי מוֹאָב וְזִקְנֵי מִדְיָן׳ (במדבר כב, ז) - שֶׁהָיוּ יַחַד בְּאַחֲוָה שֶׁלָּהֶם בַּעֲבוֹדָה זָרָה בַּחֵלֶק שֶׁלָּהֶם, שֶׁיִּתְרוֹ וּבָנָיו נִדְבְּקוּ בַשְּׁכִינָה וְזֶה נִמְשַׁךְ מֵהֶם, בָּאוּ וְהִמְלִיכוּהוּ עֲלֵיהֶם בְּשָׁעָה זוֹ, שֶׁכָּתוּב ׳וּבָלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִיא׳ (במדבר כב, ד) - בְּאוֹתָהּ עֵת הָיָה מֶלֶךְ, מַה שֶּׁלֹּא הָיָה מִקֹּדֶם. וְעַל זֶה כָּתוּב ׳בֶּן צִפּוֹר׳ - מַה שֶּׁלֹּא רָאוּי לַעֲשׂוֹת כָּךְ. וַיַּרְא בָּלָק, וַיִּשְׁמַע הָיָה צָרִיךְ לוֹ לִכְתֹּב! מַה זֶּה וַיַּרְא? רְאִיָּה רָאָה, וְיָדַע שֶׁעָתִיד הוּא לִפֹּל בִּידֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִשְׂרָאֵל יִפְּלוּ בְיָדוֹ בַּהַתְחָלָה, וְאַחַר כָּךְ הוּא בִּידֵי יִשְׂרָאֵל. ׳וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר׳ (במדבר כב, ב).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: בלק מבני בנוי הוה, ואתעבר מארחא דאבוי. כיון דחמו סבי מואב וסבי מדין - דהוו בהדי הדדי באחוה דלהון בעבודה זרה, בחולקא דלהון, דיתרו ובנוי אתדבקו בשכינתא, ודא אתמשך מנהון. אתו ואמלכוהו עלייהו בהאי שעתא, דכתיב ׳ובלק בן צפור מלך למואב בעת ההיא׳ - בעת ההיא הוה מלך, מה דלא הוה מקדמת דנא. ועל דא כתיב בן צפור - מה דלא אתחזי למעבד הכי. וירא בלק, וישמע מבעי ליה, מהו וירא. ראייה חמא, וידע דזמין הוא למנפל בידא דישראל, וישראל למנפל בידוי בקדמיתא, ולבתר איהו בידא דישראל, ׳וירא בלק בן צפור׳.

התרגום: בלק מבני בניו היה, ועבר מדרך אביו. כיון שראו ׳זקני מואב וזקני מדין׳ (במדבר כב, ז) - שהיו יחד באחוה שלהם בעבודה זרה בחלק שלהם, שיתרו ובניו נדבקו בשכינה וזה נמשך מהם, באו והמליכוהו עליהם בשעה זו, שכתוב ׳ובלק בן צפור מלך למואב בעת ההיא׳ (במדבר כב, ד) - באותה עת היה מלך, מה שלא היה מקדם. ועל זה כתוב ׳בן צפור׳ - מה שלא ראוי לעשות כך. וירא בלק, וישמע היה צריך לו לכתב! מה זה וירא? ראיה ראה, וידע שעתיד הוא לפל בידי ישראל, וישראל יפלו בידו בהתחלה, ואחר כך הוא בידי ישראל. ׳וירא בלק בן צפור׳ (במדבר כב, ב).

מן המפרשים

מקדש מלך: ה"ג כיון דחמא קב"ה דאינון קריבין מיד סליק דינא משער מקומו מה כתיב ואמרו אל זקני עירו לחוד ולא כהגהת הספרים והכוונה לפירושינו הם ו"ק דזעיר. ולפיכך הרב אור ישראל הם או"א ואריך:

אור החמה: ומנפל ישראל בידוי וכו' כענין עגלון מלך מואב. מגו מהימנו סגיא וכו' כלומר היא מצד עצמ' אין בה מום וראוי' אל הזווג ולפי' מתייחדת ומושכים לה שפע והיא אינה משפעת אותו שפע לתחתונים מפני רוע מעשיהם ולפי' משפעת השפע מעט מעט ואין ברכה…

קרני אור: דהוו בהדי הדדי דהוו בהדי הדדי. ר"ל מואב ומדין, כן נ"ל לרבי:

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: