ממלכת הזוהר › זוהר › בלק › מאמר 13: מיתת בלעם ביד פנחס וצליה - ונחשי עצמותיו שבסלע › פיסקה 8 (קצד ע"ב)

מיתת בלעם בחרב הנחשים - בשלו נדון ובו נכלל

בלק · מיתת בלעם ביד פנחס וצליה - ונחשי עצמותיו שבסלע · מאמר 13 · פיסקה 8 · דף קצד ע"ב

לשון הזוהר

בְּהַהוּא שַׁעֲתָא עָבֵד בֵּיהּ כַּמָה זִינֵי מוֹתָא, וְלָא מִית, עַד דְּנָטַל חַרְבָּא דְּהֲוָה תָּקִין (ס"א חקיק) עֲלוֹי חִוְיָא מֵהַאי סִטְרָא, וְחִוְיָא מֵהַאי סִטְרָא. אָמַר לֵיהּ פִּנְחָס: בְּדִילֵיהּ טוֹל (נ"א קטול ליה), וּבְדִילֵיהּ יְמוּת. כְּדֵין קָטַל לֵיהּ, וְיָכִיל לֵיהּ. דְּכַךְ אָרְחוֹי דְּהַהוּא סִטְרָא - מַאן דְּאָזַל אֲבַּתְרָאָה, בָּהּ יָמוּת, וּבָהּ תִּפּוּק נִשְׁמָתֵיהּ, וּבָהּ תִּתְכְּלִיל. וְהָכִי מִית בִּלְעָם, וְדַיְינֵי לֵיהּ בְּדִינִין בְּהַהוּא עָלְמָא, וְלָא אִתְקְבִיר לְעָלְמִין. וְגַרְמוֹי כֻּלְּהוּ אִתְרְקָבוּ, וְאִתְעָבִידוּ כַּמָה חִוְיָין מְזוּהֲמִין, מְנַזְּקֵי שְׁאַר בִּרְיָין, וַאֲפִילּוּ תּוֹלַעְתִּין דַּהֲווֹ אַכְלֵי בִּשְׂרֵיהּ, אִתְהֲדָרוּ חִוְיָין.

תרגום

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עָשָׂה בּוֹ כַּמָּה מִינֵי מָוֶת וְלֹא מֵת, עַד שֶׁלָּקַח חֶרֶב שֶׁהָיָה מְתֻקָּן (חָקוּק) עָלֶיהָ נָחָשׁ מִצַּד אֶחָד וְנָחָשׁ מִצַּד שֵׁנִי. אָמַר לוֹ פִּנְחָס: בְּשֶׁלּוֹ קַח (הָרַג אוֹתוֹ), וּבְשֶׁלּוֹ יָמוּת. אָז הָרַג אוֹתוֹ וְיָכֹל לוֹ. שֶׁכָּךָ דֶּרֶךָ אוֹתוֹ צַד - מִי שֶׁהוֹלֵךָ אַחֲרָיו, בּוֹ יָמוּת, וּבוֹ תֵצֵא נִשְׁמָתוֹ, וּבוֹ יִכָּלֵל. וְכָךָ מֵת בִּלְעָם, וְדָנִים אוֹתוֹ בְּדִינֵי אוֹתוֹ הָעוֹלָם וְלֹא נִקְבָּר לְעוֹלָמִים. וְכָל עַצְמוֹתָיו נִרֻקְבוּ, וְנַעֲשׂוּ כַּמָּה נְחָשִׁים מְזהָמִים מַזִּיקִים שְׁאָר בְּרִיּוֹת, וַאֲפִלּוּ הַתּוֹלָעִים שֶׁהָיוּ אוֹכְלִים בְּשָׂרוֹ הָפְכוּ לִנְחָשִׁים.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: בההוא שעתא עבד ביה כמה זיני מותא, ולא מית, עד דנטל חרבא דהוה תקין (ס"א חקיק) עלוי חויא מהאי סטרא, וחויא מהאי סטרא. אמר ליה פנחס: בדיליה טול (נ"א קטול ליה), ובדיליה ימות. כדין קטל ליה, ויכיל ליה. דכך ארחוי דההוא סטרא - מאן דאזל אבתראה, בה ימות, ובה תפוק נשמתיה, ובה תתכליל. והכי מית בלעם, ודייני ליה בדינין בההוא עלמא, ולא אתקביר לעלמין. וגרמוי כלהו אתרקבו, ואתעבידו כמה חויין מזוהמין, מנזקי שאר בריין, ואפילו תולעתין דהוו אכלי בשריה, אתהדרו חויין.

התרגום: באותה שעה עשה בו כמה מיני מות ולא מת, עד שלקח חרב שהיה מתקן (חקוק) עליה נחש מצד אחד ונחש מצד שני. אמר לו פנחס: בשלו קח (הרג אותו), ובשלו ימות. אז הרג אותו ויכל לו. שכך דרך אותו צד - מי שהולך אחריו, בו ימות, ובו תצא נשמתו, ובו יכלל. וכך מת בלעם, ודנים אותו בדיני אותו העולם ולא נקבר לעולמים. וכל עצמותיו נרקבו, ונעשו כמה נחשים מזהמים מזיקים שאר בריות, ואפלו התולעים שהיו אוכלים בשרו הפכו לנחשים.

מן המפרשים

קרני אור: ובה תתכלל ובה תתכלל. ר"ל בההוא סטרא נמי נתכלל:

הסולם: בההוא שעתא עבד וכו': בשעה ההוא עשה בו כמה מיני מיתות, ולא מת, עד שלקח חרב שהיה חקוק עליה נחש מצד זה ונחש מצד זה. אמר לו פנחס, בשלו תהרגו, ובשלו ימות. אז הרגו ויכול לו. כי כך דרכיו של צד ההוא, מי שהולך אחריו, בו ימות, ובו תצא…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר