צפצוף הצפור שבעים פעמים - ׳כי רב הוא׳ ודאי
בלק · ׳וירא בלק בן צפור׳ - חכמת הצפור שממנה ראה מה שאין אחר רואה · מאמר 1 · פיסקה 4 · דף קפד ע"ב
לשון הזוהר
וְכָל חָכְמְתָא דְּהֲוָה יָדַע, בְּהַהוּא צִפּוֹר הֲוָה יָדַע. וְהָכִי הֲוָה עָבִיד: גָּחִין קַמֵּיהּ, וְקָטִיר קְטַרְתָּא חָפֵי רֵישֵׁיהּ, וְגָחִין וְאָמַר. אִיהוּ אָמַר הָעָם, וְצִפָּרָא אָתִיב יִשְׂרָאֵל. אִיהוּ אָמַר מְאֹד, וְצִפָּרָא אָתִיב רַב, עַל שׁוּם רַב עִלָּאָה דְּאָזִיל בְּהוּ. שִׁבְעִין זִמְנִין צִפְצְפוּ דָּא וְדָא. אִיהוּ אָמַר דַּל, וְצִפָּרָא אָמַר רַב. כְּדֵין דָּחִיל, דִּכְתִּיב ׳וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאֹד כִּי רַב הוּא׳ - ׳רַב הוּא׳ וַדַּאי.
תרגום
וְכָל הַחָכְמָה שֶׁיָּדַע, בְּאוֹתָהּ צִפּוֹר הָיָה יוֹדֵעַ. וְכָךְ הָיָה עוֹשֶׂה: גּוֹחֵן לְפָנֶיהָ וּמְקַטֵּר קְטֹרֶת, מְכַסֶּה רֹאשׁוֹ וְגוֹחֵן וְאוֹמֵר. הוּא אוֹמֵר הָעָם, וְהַצִּפּוֹר מְשִׁיבָה יִשְׂרָאֵל. הוּא אוֹמֵר מְאֹד, וְהַצִּפּוֹר מְשִׁיבָה רַב, עַל שׁוּם הַגָּדוֹל הָעֶלְיוֹן שֶׁהוֹלֵךְ אִתָּם. שִׁבְעִים פְּעָמִים צִפְצְפוּ זֶה וָזֶה. הוּא אָמַר דַּל, וְהַצִּפּוֹר אוֹמֶרֶת גָּדוֹל. וְאָז פָּחַד, שֶׁכָּתוּב ׳וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאֹד כִּי רַב הוּא׳ (במדבר כב, ג) - ׳רַב הוּא׳ בְּוַדַּאי.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: וכל חכמתא דהוה ידע, בההוא צפור הוה ידע. והכי הוה עביד: גחין קמיה, וקטיר קטרתא חפי רישיה, וגחין ואמר. איהו אמר העם, וצפרא אתיב ישראל. איהו אמר מאד, וצפרא אתיב רב, על שום רב עלאה דאזיל בהו. שבעין זמנין צפצפו דא ודא. איהו אמר דל, וצפרא אמר רב. כדין דחיל, דכתיב ׳ויגר מואב מפני העם מאד כי רב הוא׳ - ׳רב הוא׳ ודאי.
התרגום: וכל החכמה שידע, באותה צפור היה יודע. וכך היה עושה: גוחן לפניה ומקטר קטרת, מכסה ראשו וגוחן ואומר. הוא אומר העם, והצפור משיבה ישראל. הוא אומר מאד, והצפור משיבה רב, על שום הגדול העליון שהולך אתם. שבעים פעמים צפצפו זה וזה. הוא אמר דל, והצפור אומרת גדול. ואז פחד, שכתוב ׳ויגר מואב מפני העם מאד כי רב הוא׳ (במדבר כב, ג) - ׳רב הוא׳ בודאי.
מן המפרשים
אור החמה: גחין קמיה וכו' כמתפלל שעושה עצמו עני ודל כי יעטוף וכל עסקם בחכמה ההיא בחידות ורמיזות לכך היה אומר ישראל מאד דהיינו לישנא דרמיז קרא מפני העם מאוד והכוונה שישראל רבים מאד ומתגברים מאד.
קרני אור: איהו אמר העם איהו אמר העם כו'. עיין בפסוק, ומובן:
הסולם: וכל חכמתא דהוה וכו': וכל החכמה שהיה יודע, היה יודע בצפור ההיא. וכך היה עושה, כפף עצמו לפני הצפור, והקטיר קטרת, כסה ראשו, וכפף עצמו ואמר. הוא אמר העם, והצפור השיבה לו ישראל. הוא אמר, מאד, והצפור השיבה, רב. על שם רב עליון שהלך…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: