׳ובפשעיכם שלחה אמכם׳ - יציאת המטרוניתא לגלות עם בניה
בחקותי · אהבת הקב"ה לישראל - יוצא עמהם לגלות ושב עמהם · מאמר 13 · פיסקה 2 · דף קטו ע"א
לשון הזוהר
כַּךְ ׳אַף אָנִי׳, אֲנָא וְאַנְתְּ נִיפוּק מֵאַרְעָא (אף אנא ואנת נהך בגלותא וניפוק כחדא). כַּךְ אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא: יִשְׂרָאֵל מַה אַעְבִּיד לְכוּ, הָא אַלְקֵינָא לְכוּ, וְלָא אַרְכִּיתוּ אוּדְנַיְיכוּ, הָא אַיְיתֵינָא עָלַיְיכוּ מָארֵי תְּרִיסִין, מָארֵי טַפְסִין, לְאַלְקָאָה לְכוֹן, וְלָא שְׁמַעְתּוּן. אִי אַפִּיק לְכוּ מֵאַרְעָא לְחוֹדְכוֹן, דָּחִילְנָא עָלַיְיכוּ מִכַּמָּה דּוּבִּין, מִכַּמָּה זְאֵבִין, דִּיקוּמוּן עָלַיְיכוּ, וְיַעַבְרוּן לְכוּ מֵעָלְמָא. אֲבָל מַה אַעְבִּיד לְכוּן, אֶלָּא אֲנָא וְאַתּוּן נֵפוּק מֵאַרְעָא, וּנְהַךְ בְּגָלוּתָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וְיִסַּרְתִּי אֶתְכֶם׳ לְמֵהַךְ בְּגָלוּתָא. וְאִי תֵּימְרוּן דְּאֶשְׁבּוֹק לְכוֹן - ׳אַף אָנִי׳ עִמְּכוֹן. ׳שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם׳ - דָּא שֶׁבַע דְּיִתְתָּרָךְ עִמְּכוֹן. וַאֲמַאי. עַל חַטֹּאתֵיכֶם. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם׳ (ישעיהו נ, א). אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא: אַתּוּן גְּרַמְתּוּן, דַּאֲנָא וְאַתּוּן לָא נֵידוּר (ס"א בארעא) בְּעָלְמָא (נ"א נטרוד (ס"א מארעא) מעלמא), הָא מַטְרוֹנִיתָא נַפְקַת מֵהֵיכָלָה עִמְּכוֹן. הָא אִתְחַרֵב כֹּלָּא, הֵיכָלָא דִּילִי וְדִלְכוֹן אִתְחָרַב. דְּהָא לְמַלְכָּא לָא אִתְחֲזֵי הֵיכָלָא, אֶלָּא כַּד אִיהוּ עָיֵיל עִם מַטְרוֹנִיתָא. וְחֶדְוָה דְּמַלְכָּא לָא אִשְׁתְּכַח.
תרגום
כָּךָ אַף אֲנִי, אֲנִי וְאַתָּה נֵצֵא מִן הָאָרֶץ (אַף אֲנִי וְאַתָּה נֵלֵךְ בַּגָּלוּת ונצא יַחַד). כָּךְ אָמַר הקב"ה: יִשְׂרָאֵל, מָה אֶעֱשֶׂה לָכֶם? הֲרֵי הִלְקֵיתִי אֶתְכֶם וְלֹא הִרְכַּנְתֶּם אָזְנֵיכֶם. הֲרֵי הֵבֵאתִי עֲלֵיהֶם בַּעֲלֵי מָגִנִּים, בַּעֲלֵי חַבָּלָה, לְהַלְקוֹת אֶתְכֶם, וְלֹא שְׁמַעְתֶּם. אִם אוֹצִיא אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ לְבַדְּכֶם, אֲנִי פּוֹחֵד עֲלֵיכֶם מִכַּמָּה דֻבִּים, מִכַּמָּה זְאֵבִים שֶׁיָּקוּמוּ עֲלֵיכֶם וְיַעֲבִירוּ אֶתְכֶם מִן הָעוֹלָם. אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה לָכֶם? אֶלָּא אֲנִי וְאַתֶּם נֵצֵא מִן הָאָרֶץ וְנֵלֵךְ לַגָּלוּת. זְהִוּ שֶׁכָּתוּב ׳׳וְיִסַּרְתִּי אֶתְכֶם׳(ויקרא כו, כח)׳, לָלֶכֶת בַּגָּלוּת. וְאִם תֹּאמְרוּ שֶׁאֶעֱזֹּב אֶתְכֶם - אַף אֲנִי - עִמָּכֶם. שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם - זוֹ שֶׁבַע שֶׁתִּתְגָּרֵשׁ עִמָּכֶם. וְלָמָּה? עַל חַטֹּאתֵיכֶם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ישעיה נ) ׳וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם׳. אָמַר הקב"ה: אַתֶּם גְּרַמְתֶּם שֶׁאֲנִי וְאַתֶּם לֹא נָדוּר (בארץ) בָּעוֹלָם (נִגְרָשׁ (מהָאָרץ) מֵהָעוֹלָם), הֲרֵי הַמַּטְרוֹנִיתָא יָצְאָה מֵהֵיכָלָהּ עִמָּכֶם. הֲרֵי הַכֹּל נֶחֱרַב, הַהֵיכָל שֶׁלִּי וְשֶׁלָּכֶם נֶחֱרַב. שֶׁהֲרֵי לְמֶלֶךְ לֹא רָאוּי הֵיכָל אֶלָּא כְּשֶׁהוּא נִכְנָס עִם הַמַּטְרוֹנִיתָא. וְשִׂמְחַת הַמֶּלֶךְ אֵינָהּ נִמְצֵאת.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: כך ׳אף אני׳, אנא ואנת ניפוק מארעא (אף אנא ואנת נהך בגלותא וניפוק כחדא). כך אמר קודשא בריך הוא: ישראל מה אעביד לכו, הא אלקינא לכו, ולא ארכיתו אודנייכו, הא אייתינא עלייכו מארי תריסין, מארי טפסין, לאלקאה לכון, ולא שמעתון. אי אפיק לכו מארעא לחודכון, דחילנא עלייכו מכמה דובין, מכמה זאבין, דיקומון עלייכו, ויעברון לכו מעלמא. אבל מה אעביד לכון, אלא אנא ואתון נפוק מארעא, ונהך בגלותא. הדא הוא דכתיב ׳ויסרתי אתכם׳ למהך בגלותא. ואי תימרון דאשבוק לכון - ׳אף אני׳ עמכון. ׳שבע על חטאתיכם׳ - דא שבע דיתתרך עמכון. ואמאי. על חטאתיכם. הדא הוא דכתיב, ׳ובפשעיכם שלחה אמכם׳ (ישעיהו נ, א). אמר קודשא בריך הוא: אתון גרמתון, דאנא ואתון לא נידור (ס"א בארעא) בעלמא (נ"א נטרוד (ס"א מארעא) מעלמא), הא מטרוניתא נפקת מהיכלה עמכון. הא אתחרב כלא, היכלא דילי ודלכון אתחרב. דהא למלכא לא אתחזי היכלא, אלא כד איהו עייל עם מטרוניתא. וחדוה דמלכא לא אשתכח.
התרגום: כך אף אני, אני ואתה נצא מן הארץ (אף אני ואתה נלך בגלות ונצא יחד). כך אמר הקב"ה: ישראל, מה אעשה לכם? הרי הלקיתי אתכם ולא הרכנתם אזניכם. הרי הבאתי עליהם בעלי מגנים, בעלי חבלה, להלקות אתכם, ולא שמעתם. אם אוציא אתכם מן הארץ לבדכם, אני פוחד עליכם מכמה דבים, מכמה זאבים שיקומו עליכם ויעבירו אתכם מן העולם. אבל מה אעשה לכם? אלא אני ואתם נצא מן הארץ ונלך לגלות. זהו שכתוב ׳ויסרתי אתכם׳(ויקרא כו, כח)׳, ללכת בגלות. ואם תאמרו שאעזב אתכם - אף אני - עמכם. שבע על חטאתיכם - זו שבע שתתגרש עמכם. ולמה? על חטאתיכם. זהו שכתוב (ישעיה נ) ׳ובפשעיכם שלחה אמכם׳. אמר הקב"ה: אתם גרמתם שאני ואתם לא נדור (בארץ) בעולם (נגרש (מהארץ) מהעולם), הרי המטרוניתא יצאה מהיכלה עמכם. הרי הכל נחרב, ההיכל שלי ושלכם נחרב. שהרי למלך לא ראוי היכל אלא כשהוא נכנס עם המטרוניתא. ושמחת המלך אינה נמצאת.
מן המפרשים
אור החמה: ור' אבא פי' כי אף אני אינו לייסר אלא לסייע בעת היסורין לשכינה בגלות. וז"ש אתערא עלייכו כדמפרש ואזיל ושבע היא השכינה כחטאתיכם שבפשעינו שולחה בגלות ואף אני לרבות ת"ת עם המ' והם דברי הת"ת המדבר בעדו ואו' אף אני אצא בגלות עמכם.…
הסולם: כך אף אני וכו׳: כך, אף אני שכתוב, פירושו, אני ואתם נצא מן הארץ. דהיינו שנלך בגלות. כך אמר הקב״ה לישראל, מה אעשה לכם, הרי הכיתי אתכם ולא הטיתם אזנכם הרי הבאתי עליכם בעלי מלחמה ומלאכי חבלה, להכותכם ולא שמעתם. אם אוציאכם מן הארץ…