שמיטה שכינה ויובל בינה - ׳ואיש אל משפחתו תשובו׳ מהגלות
בהר · ׳ובשנה השביעית שבת שבתון׳ - סוד השביעיות, היובל וגאולת בתי הלב · מאמר 5 · פיסקה 6 · דף קח ע"ב
לשון הזוהר
שְׁמִיטָה - שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, דְּאִיהִי מִשְּׁבַע שְׁנִין. יוֹבֵל - אִימָּא עִלָּאָה, בִּינָה, אִיהִי לְחַמְשִׁין שְׁנִין. וּבָהּ אִתְיַיחֲסִין יִשְׂרָאֵל בְּמַפְקָנוּתְהוֹן מִן גָּלוּתָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשׁוּבוּ׳. כְּגַוְונָא דְּמַפְקָנוּ דְּמִצְּרַיִם דְּאִינּוּן מָארֵי תּוֹרָה בָּהּ, אִתְּמַר בְּהוֹן ׳וַחֲמוּשִׁים עָלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאוֹקְמוּהָ אֶחָד מֵחֲמִשִׁים׳ (שמות יג, יח).
תרגום
שְׁמִטָה - שְׁכִינָה תַחְתּוֹנָה, שֶׁהִיא מִשֶּׁבַע שָׁנִים. יוֹבֵל - הָאֵם הָעֶלְיוֹנָה, בִּינָה, הִיא לַחֲמִשִּׁים שָׁנִים, וּבָהּ מִתְיַחֲסִים יִשְׂרָאֵל בִּיצִיאָתָם מֵהַגָּלוּת. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ׳ (ויקרא כה, י). כְּגוֹן שֶׁיְּצִיאַת מִצְרַיִם שֶׁאוֹתָם בַּעֲלֵי תוֹרָה בָּהּ, נֶאֱמַר בָּהֶם ׳וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל, וּפֵרְשׁוּהָ אֶחָד מֵחֲמִשִּׁים׳ (שמות יג, יח).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: שמיטה - שכינתא תתאה, דאיהי משבע שנין. יובל - אימא עלאה, בינה, איהי לחמשין שנין. ובה אתייחסין ישראל במפקנותהון מן גלותא. הדא הוא דכתיב, ׳ואיש אל משפחתו תשובו׳. כגוונא דמפקנו דמצרים דאינון מארי תורה בה, אתמר בהון ׳וחמושים עלו בני ישראל, ואוקמוה אחד מחמשים׳ (שמות יג, יח).
התרגום: שמטה - שכינה תחתונה, שהיא משבע שנים. יובל - האם העליונה, בינה, היא לחמשים שנים, ובה מתיחסים ישראל ביציאתם מהגלות. זהו שכתוב ׳ואיש אל משפחתו תשבו׳ (ויקרא כה, י). כגון שיציאת מצרים שאותם בעלי תורה בה, נאמר בהם ׳וחמשים עלו בני ישראל, ופרשוה אחד מחמשים׳ (שמות יג, יח).
מן המפרשים
אור יקר: איש אל משפחתו תשובו, לשנים אלו תירץ ואמר שמטה שכינתא תתאח.
הסולם: שמיטה שכינתא תתאה וכו׳: שמיטה, היא שכינה התחתונה, שהיא משבע שנים. יובל, היא אמא עלאה, בינה, שהיא לחמשים שנה. ובה נתיחסו ישראל בצאתם ממצרים. ז״ש, ואיש אל משפחתו תשובו, דהיינו כמו ביציאת מצרים, שהם בה בעלי תורה ונאמר בהם וחמושים…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: