׳אזלו מים מני ים׳ - הסתלקות הצדיק הממלא אגמיה בגלות
בהעלותך · ׳באר חפרוה שרים׳ - מילוי הבאר מן האבות והצדיק, וחורבנה בגלות · מאמר 6 · פיסקה 3 · דף קנ ע"ב
לשון הזוהר
וּמִיּוֹמָא דְּגָלְתָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא, כְּתִיב ׳אָזְלוּ מַיִם מִנִּי יָם׳ (איוב יד, יא), דָּא כְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. ׳וְנָהָר יֶחֱרָב וְיָבֵשׁ׳ - דָּא צַדִּיק. וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳הַצַּדִיק אָבָד וְגוֹ'׳ (ישעיהו נז, א). דְּהוּא הֲוָה נָהָר עִלָּאָה וְיַקִירָא, דְּעָיִיל בְּגַוָוהּ, וְהוּא כָּנִישׁ כָּל אִינּוּן נַהֲרִין וּנַחֲלִין, דְּנַגְדִּין מִנְּגִידוּ דְּהַהוּא נָהָר קַדִּישָׁא, דְּלָא פַּסְקִין מֵימוֹי לְעָלְמִין, דְּנָגִיד וְנָפִיק מֵעֵדֶן עִלָּאָה, וְהוּא עָיֵיל בְּגַוָּוהּ וּמַלֵּי אַגְמָהָא, וּמִתַּמָּן יָרְתִין עָלְמִין כֻּלְּהוּ (אתזנו וירתין) בִּרְכָּן בְּכֹלָּא.
תרגום
וּמִיּוֹם שֶׁגָּלְתָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת, כָּתוּב ׳אָזְלוּ מַיִם מִנִּי יָם׳ (איוב יד, יא) - זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. ׳וְנָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ׳ - זֶה צַדִּיק. ׳וְעַל זֶה׳ כָּתוּב ׳הַצַּדִּיק אָבָד וְגוֹ'׳ (ישעיה נז, א). שֶׁהוּא הָיָה נָהָר עֶלְיוֹן וּמְכֻבָּד שֶׁנִּכְנָס לְתוֹכָהּ, וְהוּא כּוֹנֵס כָּל אוֹתָם נְהָרוֹת וּנְחָלִים שֶׁשּׁוֹפְעִים מִשֶּׁפַע אוֹתוֹ נָהָר קָדוֹשׁ שֶׁלֹּא פוֹסְקִים מֵימָיו לְעוֹלָמִים, שֶׁשּׁוֹפֵעַ וְיוֹצֵא מֵעֵדֶן הָעֶלְיוֹן, וְהוּא נִכְנָס לְתוֹכָהּ וּמְמַלֵּא אֲגַמֶּיהָ, וּמִשָּׁם יוֹרְשִׁים כָּל הָעוֹלָמוֹת (נִזּוֹנוּ וְיוֹרְשִׁים) בְּרָכוֹת בַּכֹּל.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ומיומא דגלתה כנסת ישראל בגלותא, כתיב ׳אזלו מים מני ים׳ (איוב יד, יא), דא כנסת ישראל. ׳ונהר יחרב ויבש׳ - דא צדיק. ועל דא כתיב, ׳הצדיק אבד וגו'׳ (ישעיהו נז, א). דהוא הוה נהר עלאה ויקירא, דעייל בגווה, והוא כניש כל אינון נהרין ונחלין, דנגדין מנגידו דההוא נהר קדישא, דלא פסקין מימוי לעלמין, דנגיד ונפיק מעדן עלאה, והוא עייל בגווה ומלי אגמהא, ומתמן ירתין עלמין כלהו (אתזנו וירתין) ברכן בכלא.
התרגום: ומיום שגלתה כנסת ישראל בגלות, כתוב ׳אזלו מים מני ים׳ (איוב יד, יא) - זו כנסת ישראל. ׳ונהר יחרב ויבש׳ - זה צדיק. ׳ועל זה׳ כתוב ׳הצדיק אבד וגו'׳ (ישעיה נז, א). שהוא היה נהר עליון ומכבד שנכנס לתוכה, והוא כונס כל אותם נהרות ונחלים ששופעים משפע אותו נהר קדוש שלא פוסקים מימיו לעולמים, ששופע ויוצא מעדן העליון, והוא נכנס לתוכה וממלא אגמיה, ומשם יורשים כל העולמות (נזונו ויורשים) ברכות בכל.
מן המפרשים
מקדש מלך: נהרין ונחלין נהרין הם ה' גבור' דאימא. ונחלין הם ה' חסדים דידה. וז"ש דנגדין מנגידו דההוא נהר קדישא: ונ"ב יסוד הבינה: א"נ י"ל נהרי"ן הם ה' גבורי דאימא. ונחלין הם ה' חסדים דאבא וגילוים הוא ע"י אימא. לפי שיסוד דאבא הוא בגו יסוד דאימא:
אור החמה: והוא כניש כל אינון נהרין דהיינו הספירות הנעלמות בבינה ונוחלין מציאותם לחוץ דנגדין מנגידו דההוא נהר קדישא דהיינו סוד הבינה מהחכמה כי הבינה נהר קדישא מצד החכמה הנק' קדש.
הסולם: ומיומא דגלתה כנסת וכו' : ומיום שגלתה כנסת ישראל, שהיא המלכות, בגלות, כתוב, אזלו מים מני ים, זו כנסת ישראל הנקראת ים, יחרב ויבש, זה צדיק, שהוא יסוד. וע"כ כתוב, הצדיק אבד וגו', שהוא היה נהר העליון והיקר שנכנס בתוכה, והוא קבץ כל…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: