ממלכת הזוהר › זוהר › בהעלותך › מאמר 3: ׳ותנח התבה בחדש השביעי׳ - סיפורי התורה ככלל, וכסא הדין בראש השנה › פיסקה 6 (קמט ע"ב)

׳בחדש השביעי׳ - כסא הדין ששורה, ופתקי המלך הגנוזים בו

בהעלותך · ׳ותנח התבה בחדש השביעי׳ - סיפורי התורה ככלל, וכסא הדין בראש השנה · מאמר 3 · פיסקה 6 · דף קמט ע"ב

לשון הזוהר

תָּא חֲזֵי ׳וַתָּנַח הַתֵּיבָה וְגוֹ'׳. הַאי קְרָא כַּךְ, כָּל שֶׁכֵּן אַחֲרָנִין, (ס"א האי קרא כך איהו והא אתמר) בְּשַׁעֲתָא דְּדִינָא תָּלֵי עַל עָלְמָא, וְדִינִין שַׁרְיָין, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָתִיב עַל כּוּרְסְיָיא דְּדִינָא לְמֵידָן עָלְמָא בְּהַהוּא כּוּרְסְיָיא, כַּמָה רְשִׁימִין אִתְרְשִׁימוּ בֵּיהּ, כַּמָה פִּיתְקִין גְּנִיזִין בְּגַוִיהּ, בְּגוֹ אַחְמְתָא דְּמַלְכָּא, כֻּלְּהוּ סְפָרִים דִּפְתִּיחוּ תַּמָּן אִתְגְּנִיזוּ, וּבְגִין כַּךְ לָא אִתְנְשֵׁי מִלָּה מִן מַלְכָּא, וְהַאי כּוּרְסְיָיא לָא אַתְקָן, וְלָא שַׁרְיָא. אֶלָּא ׳בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי׳, דְּאִיהוּ יוֹמָא דְּדִינָא, יוֹמָא דְּכָל בְּנֵי עָלְמָא אִתְפַּקְּדוּן בֵּיהּ, כֻּלְּהוּ עַבְרִין קַמֵּי הַהוּא כֻּרְסְיָיא. וְעַל דָּא, ׳וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי׳ - ׳בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי׳ ודַּאי, דְּאִיהוּ דִּינָא דְּעָלְמָא.

תרגום

בֹּא רְאֵה, ׳וַתָּנַח הַתֵּבָה וְגוֹ'׳. פָּסוּק זֶה כָּךְ, כָּל שֶׁכֵּן אֲחֵרִים, (הַפָּסוּק הַזֶּה כָּךְ הוּא, וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר) בְּשָׁעָה שֶׁדִּין תָּלוּי עַל הָעוֹלָם וְהַדִּינִים שְׁרוּיִים, והקב"ה ׳יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא דִין׳ - לָדוּן הָעוֹלָם בְּאוֹתוֹ כִּסֵּא, כַּמָּה רִשּׁוּמִים נִרְשְׁמוּ בוֹ, כַּמָּה פְתָקִים גְּנוּזִים בְּתוֹכוֹ בְּתוֹךְ תִּיק הַמֶּלֶךְ. כָּל הַסְּפָרִים שֶׁפְּתוּחִים שָׁם נִגְנְזוּ, וּמִשּׁוּם כָּךְ לֹא נִשְׁכַּח דָּבָר מֵהַמֶּלֶךְ, וְכִסֵּא זֶה לֹא נִתְקָן וְלֹא שׁוֹרֶה אֶלָּא ׳בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי׳, שֶׁהוּא יוֹם הַדִּין, יוֹם שֶׁבּוֹ כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם נִפְקָדִים בּוֹ, כֻּלָּם עוֹבְרִים לִפְנֵי אוֹתוֹ כִּסֵּא. וְעַל זֶה ׳וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי׳ - ׳בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי׳ וַדַּאי, שֶׁהוּא דִּין הָעוֹלָם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תא חזי ׳ותנח התיבה וגו'׳. האי קרא כך, כל שכן אחרנין, (ס"א האי קרא כך איהו והא אתמר) בשעתא דדינא תלי על עלמא, ודינין שריין, וקודשא בריך הוא יתיב על כורסייא דדינא למידן עלמא בההוא כורסייא, כמה רשימין אתרשימו ביה, כמה פיתקין גניזין בגויה, בגו אחמתא דמלכא, כלהו ספרים דפתיחו תמן אתגניזו, ובגין כך לא אתנשי מלה מן מלכא, והאי כורסייא לא אתקן, ולא שריא. אלא ׳בחדש השביעי׳, דאיהו יומא דדינא, יומא דכל בני עלמא אתפקדון ביה, כלהו עברין קמי ההוא כרסייא. ועל דא, ׳ותנח התבה בחדש השביעי׳ - ׳בחדש השביעי׳ ודאי, דאיהו דינא דעלמא.

התרגום: בא ראה, ׳ותנח התבה וגו'׳. פסוק זה כך, כל שכן אחרים, (הפסוק הזה כך הוא, והרי נתבאר) בשעה שדין תלוי על העולם והדינים שרויים, והקב"ה ׳יושב על כסא דין׳ - לדון העולם באותו כסא, כמה רשומים נרשמו בו, כמה פתקים גנוזים בתוכו בתוך תיק המלך. כל הספרים שפתוחים שם נגנזו, ומשום כך לא נשכח דבר מהמלך, וכסא זה לא נתקן ולא שורה אלא ׳בחדש השביעי׳, שהוא יום הדין, יום שבו כל בני העולם נפקדים בו, כלם עוברים לפני אותו כסא. ועל זה ׳ותנח התבה בחדש השביעי׳ - ׳בחדש השביעי׳ ודאי, שהוא דין העולם.

מן המפרשים

אור החמה: אלא לאחזאה וכו'. להורות על הסוד הנסתר שבת"ת שהוא כלל העולמות העליונים ונתלבש הסוד ההוא בגשמיות המעשה ההוא. או ירצה ללמוד על הכלל מפני שהיה אפשר לומר שמה שבא הכתוב להורות על המצוה כגון הפרשיות שבהן נצטוינו על המצות לא יהיה בהם…

אור יקר: כל שכן אחרנין, כשעתא דדינא וכו׳ היינו מיום ראש השנה ועד יום הכפורים, קב״ה תפארת.

הסולם: תא חזי ותנח וגו' : בוא וראה, ותנח התיבה. מקרא זה הוא כך, כמו שיתבאר, כל שכן אחרים. בשעה שהדין תולה על העולם, והדינים שורים, והקב"ה יושב על כסא הדין, לדון העולם בכסא ההוא, כמה רשומות נרשמו בו, כמה פסקי דינים גנוזים בתוכו, בתוך…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: