הנמשך אחר עצמו - עשרו נאכל לאחר, ׳יכין וצדיק ילבש׳
בהעלותך · ׳יש רעה תחת השמש׳ - הקרן הנצררת לעולם הבא ופגימת דרגת משה · מאמר 25 · פיסקה 5 · דף קנו ע"א
לשון הזוהר
וּמַאן דְּסָאִיב גַּרְמֵיהּ, וְאִתְמְשַׁךְ בָּתַר גַּרְמֵיהּ, וְלֵיתֵיהּ חָסֵר לְנַפְשֵׁיהּ וּלְגַרְמֵיהּ כְּלוּם. וְהַהוּא אִילָנָא אִשְׁתְּאַר, וְלָא שַׁוְיֵהּ לָקֳבְלֵיהּ בִּדְחִילוּ, וּלְקַבְּלָא לֵיהּ לְעֵילָּא. כְּדֵין ׳וְלֹא יַשְׁלִיטֶנּוּ הָאֱלֹהִים לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ׳, וּלְמִזְכֵּי בְּהַהוּא עוּתְרָא, וַדַּאי אִישׁ אַחֵר יֹאכְלֶנּוּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳יָכִין וְצַדִּיק יִלְבַּשׁ׳ (איוב כז, יז). בְּגִין כָּךְ, בָּעֵי בַּר נָשׁ לְמִזְכֵּי, בְּמַה דְּיָהִיב לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְהַהוּא עָלְמָא, וּכְדֵין אָכִיל מִינֵּיהּ בְּהַאי עָלְמָא, וְיִשְׁתְּאַר לְגַבֵּיהּ הַהוּא קֶרֶן לְעָלְמָא אַחֲרָא, לְמֶהֱוִי צְרוֹרָא בִּצְרוֹרָא דְּחַיֵּי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי וַדַּאי.
תרגום
וּמִי שֶׁמְּטַמֵּא עַצְמוֹ וְנִמְשָׁךְ אַחַר עַצְמוֹ וְלֹא ׳מְחַסֵּר לְנַפְשׁוֹ׳ וּלְעַצְמוֹ כְּלוּם, וְאוֹתוֹ עֵץ נִשְׁאָר וְלֹא שָׂם אוֹתוֹ מוּלוֹ בְּיִרְאָה וּלְקַבְּלוֹ לְמַעְלָה, אָז - ׳וְלֹא יַשְׁלִיטֶנּוּ הָאֱלֹהִים לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ׳ (קהלת ו, ב) - וְלִזְכּוֹת בְּאוֹתוֹ עֹשֶׁר. וַדַּאי אָדָם אַחֵר יֹאכְלֶנּוּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳יָכִין וְצַדִּיק יִלְבָּשׁ׳ (איוב כז, יז) - בִּגְלַל זֶה צָרִיךְ הָאָדָם לִזְכּוֹת בְּמַה שֶּׁנָּתַן לוֹ הקב"ה לְאוֹתוֹ עוֹלָם, וְאָז ׳אוֹכֵל מִמֶּנּוּ׳ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְתִשָּׁאֵר לוֹ אוֹתָהּ קֶרֶן לְעוֹלָם אַחֵר, לִהְיוֹת צָרוּר בִּצְרוֹר הַחַיִּים. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, וַדַּאי.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ומאן דסאיב גרמיה, ואתמשך בתר גרמיה, וליתיה חסר לנפשיה ולגרמיה כלום. וההוא אילנא אשתאר, ולא שויה לקבליה בדחילו, ולקבלא ליה לעילא. כדין ׳ולא ישליטנו האלהים לאכל ממנו׳, ולמזכי בההוא עותרא, ודאי איש אחר יאכלנו, כמה דאת אמר ׳יכין וצדיק ילבש׳ (איוב כז, יז). בגין כך, בעי בר נש למזכי, במה דיהיב ליה קודשא בריך הוא לההוא עלמא, וכדין אכיל מיניה בהאי עלמא, וישתאר לגביה ההוא קרן לעלמא אחרא, למהוי צרורא בצרורא דחיי. אמר רבי יוסי ודאי.
התרגום: ומי שמטמא עצמו ונמשך אחר עצמו ולא ׳מחסר לנפשו׳ ולעצמו כלום, ואותו עץ נשאר ולא שם אותו מולו ביראה ולקבלו למעלה, אז - ׳ולא ישליטנו האלהים לאכל ממנו׳ (קהלת ו, ב) - ולזכות באותו עשר. ודאי אדם אחר יאכלנו, כמו שנאמר ׳יכין וצדיק ילבש׳ (איוב כז, יז) - בגלל זה צריך האדם לזכות במה שנתן לו הקב"ה לאותו עולם, ואז ׳אוכל ממנו׳ בעולם הזה, ותשאר לו אותה קרן לעולם אחר, להיות צרור בצרור החיים. אמר רבי יוסי, ודאי.
מן המפרשים
מקדש מלך: כדין ולא ישליטנו וכו' ושיעור הכתוב איש אשר יתן לו האלהים עושר וכו' כדי לעשות ממנו צדקה ומצות והוא לא עשה כן אלא ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה דהייכו תאות גופנייות של העו"הז לכך ולא ישליטנו האלהים לאכול ממנו שימות ויקחנו אחר…
הסולם: ומאן דסאיב גרמיה וכו' : ומי שמטמא עצמו, ונמשך אחד טובת עצמו, ואינו חסר לנפשו וגופו כלום, ואותו האילן, שהוא ז"א, נשאר, ואינו משים אותו לפניו ביראה, ולקבלו למעלה, אז, ולא ישליטנו האלקים לאכל ממנו, ולזכות באותו העושר, ודאי איש…
אור יקר: וההוא אילנא אשתאר וכו׳ שלא נדבק בה על ידי מעשת הצדקה אתאהיד בסוד נשמתו וקנה חולייה במעשיו ופליק בכל עת תיתה מעלתו יותר ראשונה בנבואתו אחר כך בקבלת התורה, אחר כך בתפילותיו על ישראל, עד עתה כל ענייניו היו עולים ממדרגת אל מדרגה,
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: