שיבת היאור השקט למקומו - וגידול העשבים סביבו
בא · ׳בא אל פרעה׳ - סוד התנין הגדול ביאורי הבריאה עד הריגתו · מאמר 3 · פיסקה 27 · דף לה ע"א
לשון הזוהר
וִיאוֹרָא שְׁכִיכָא תָּב לְאַתְרֵיהּ, וְסַלְּקָא וְנַחְתָּא. וּבְגִין דְּמֵימוֹי שְׁכִיכִין, אָזִיל בִּשְׁכִיכוּ, וְהַאי הַתַּנִּים הַגָּדוֹל סַלְּקָא לְגַבֵּי אִינּוּן יְאוֹרִין, וַעֲשָׂבִין כֻּלְּהוּ מְגַדְּלָן סַחֲרָנֵיהּ דְּהַהוּא יְאוֹרָא שְׁכִיכָא וְאִלֵּין (נ"א ואינון) מְגַדְּלִין בְּכָל עִיבָר, כְּדֵין סַלְּקָא הַהוּא תַּנִּינָא וְאִתְרַבֵּי בֵּינַיְיהוּ, וְתָב לְכָל אִינּוּן יְאוֹרִין. ׳וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם׳ - דָּא אִיהוּ נָחָשׁ בָּרִיחַ. אֲמַאי בָּרִיחַ. בְּגִין דְּסָגִיר לִתְרֵין סִטְרִין, וְלָא נָפִיק לְעָלְמִין אֶלָּא חַד זִמְנָא לְיוֹבְלָא.
תרגום
וְהַיְאוֹר הַשָּׁקֵט שָׁב לִמְקוֹמוֹ, וְעוֹלֶה וְיוֹרֵד. וּמִשּׁוּם שֶׁמֵּימָיו שְׁקֵטִים, הוֹלֵךְ בְּשֶׁקֶט. וְהַתַּנִּים הַגָּדוֹל הַזֶּה עוֹלֶה לְאוֹתָם יְאוֹרִים, וְכָל הָעֲשָׂבִים מִתְגַּדְּלִים סְבִיב אוֹתוֹ הַיְאוֹר הַשָּׁקֵט, וְאֵלֶּה (וְהֵם) גְּדֵלִים בְּכָל עֵבֶר, וְאָז עוֹלֶה אוֹתוֹ תַּנִּין וּמִתְגַּדֵּל בֵּינֵיהֶם, וְשָׁב אֶל כָּל אוֹתָם יְאוֹרִים. ׳וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם׳ (בראשית א, יד) - זֶהוּ נָחָשׁ בָּרִיחַ. לָמָּה בָּרִיחַ? מִשּׁוּם שֶׁסּוֹגֵר אֶת שְׁנֵי הַצְּדָדִים, וְלֹא יוֹצֵא לְעוֹלָמִים, אֶלָּא פַּעַם אַחַת בַּיּוֹבֵל.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ויאורא שכיכא תב לאתריה, וסלקא ונחתא. ובגין דמימוי שכיכין, אזיל בשכיכו, והאי התנים הגדול סלקא לגבי אינון יאורין, ועשבין כלהו מגדלן סחרניה דההוא יאורא שכיכא ואלין (נ"א ואינון) מגדלין בכל עיבר, כדין סלקא ההוא תנינא ואתרבי בינייהו, ותב לכל אינון יאורין. ׳ויאמר אלהים יהי מארת ברקיע השמים׳ - דא איהו נחש בריח. אמאי בריח. בגין דסגיר לתרין סטרין, ולא נפיק לעלמין אלא חד זמנא ליובלא.
התרגום: והיאור השקט שב למקומו, ועולה ויורד. ומשום שמימיו שקטים, הולך בשקט. והתנים הגדול הזה עולה לאותם יאורים, וכל העשבים מתגדלים סביב אותו היאור השקט, ואלה (והם) גדלים בכל עבר, ואז עולה אותו תנין ומתגדל ביניהם, ושב אל כל אותם יאורים. ׳ויאמר אלהים יהי מארת ברקיע השמים׳ (בראשית א, יד) - זהו נחש בריח. למה בריח? משום שסוגר את שני הצדדים, ולא יוצא לעולמים, אלא פעם אחת ביובל.
מן המפרשים
מקדש מלך: דא נחש בריח עיין בפ' פקודי דף רמ"ד : דמוכח משם שנחש בריח ת"ת דקליפה ונחש עקלתון מ' דקליפה. וז"ש הזוהר בכאן בגין דסגיד לתרין סטרין דהיינו שמכריע בין ב' הצדדים כמו ת"ת דקדושה. עד דאביד גשמיה קשה היאך נחש עקלתון שהיא מלכות דקליפה…
הסולם: ויאורא שכיכא תב וכו': עוד יש לו אפשרות לקרב אל העשבים, הוא בשעה שיאור השוקט חוזר מן המלכות למקומו, שעולה ויורד. ומשום שמימיו שקטים הולך בשקט, והתנים הגדול עולה לאלו היאורים, ואינו שם ביאור השוקט. וכל העשבים גדלים מסביב אותו…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: