ממלכת הזוהר › זוהר › בא › מאמר 3: ׳בא אל פרעה׳ - סוד התנין הגדול ביאורי הבריאה עד הריגתו › פיסקה 25 (לה ע"א)

יבוש העשבים ברוח התנין - והשבתם בהשקטת הרוח האחרת

בא · ׳בא אל פרעה׳ - סוד התנין הגדול ביאורי הבריאה עד הריגתו · מאמר 3 · פיסקה 25 · דף לה ע"א

לשון הזוהר

׳וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע׳ - רָזָא דָּא, כַּד הַאי הַתַּנִּין הַגָּדוֹל, הֲוָה נָשִׁיב רוּחָא בְּהַהוּא נוּקְבָּא, וּמְרַפְרְפָא לְגַבֵּי עֵילָּא, כָּל אִינּוּן עֲשָׂבִין הֲוָה מְהַפֵּךְ לוֹן לִיבִישׁוּ, עַד דְּרוּחָא אַחֲרָא נָשִׁיב בְּהַהוּא רוּחָא, וְשָׁכִיךְ לֵיהּ לְתַתָּא, וַעֲשָׂבִין צָמְחוּ כְּמִלְּקַדְּמִין. וְשַׁלְטִין וּמְשַׁבְּחָן וְאוֹדָן קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.

תרגום

׳וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע׳ (בראשית א, יא) - סוֹד זֶה, כְּשֶׁהַתַּנִּין הַגָּדוֹל הָיָה מְנַשֵּׁב רוּחַ בְּאוֹתוֹ נֶקֶב וּמְרַחֵף כְּלַפֵּי מַעְלָה, אֶת כָּל אוֹתָם הָעֲשָׂבִים הָיָה הוֹפֵךְ אוֹתָם לְיֹבֶשׁ, עַד שֶׁרוּחַ אַחֶרֶת נוֹשֶׁבֶת בְּאוֹתָהּ רוּחַ וּמַשְׁקִיטָה אוֹתָהּ לְמַטָּה, וְהָעֲשָׂבִים צָמְחוּ כְּבַתְּחִלָּה, וְשׁוֹלְטִים וּמְשַׁבְּחִים וּמוֹדִים לִפְנֵי הקב"ה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ׳ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע׳ - רזא דא, כד האי התנין הגדול, הוה נשיב רוחא בההוא נוקבא, ומרפרפא לגבי עילא, כל אינון עשבין הוה מהפך לון ליבישו, עד דרוחא אחרא נשיב בההוא רוחא, ושכיך ליה לתתא, ועשבין צמחו כמלקדמין. ושלטין ומשבחן ואודן קמי קודשא בריך הוא.

התרגום: ׳ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע׳ (בראשית א, יא) - סוד זה, כשהתנין הגדול היה מנשב רוח באותו נקב ומרחף כלפי מעלה, את כל אותם העשבים היה הופך אותם ליבש, עד שרוח אחרת נושבת באותה רוח ומשקיטה אותה למטה, והעשבים צמחו כבתחלה, ושולטים ומשבחים ומודים לפני הקב"ה.

מן המפרשים

הסולם: ויאמר אלקים תדשא הארץ וגו': הארץ, ה"ס המלכות, ועשבים, הם האור הנצמח מזריעת אור הגנוז. זה סוד, כשהתנים הגדול היה נושב רוח בנקב ההוא שבראשו, ומרחף כלפי מעלה, דהיינו שרוצה להמשיך משם הג"ר ממעלה למטה, אז היה מהפך כל אלו העשבים…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: