פרשה שניה והיה כי יביאך - סוד הבינה והיובל הטמיר
בא · ׳והיה לאות על ידכה׳ - סוד ארבע הפרשיות והייחוד שבתפילין · מאמר 17 · פיסקה 8 · דף מג ע"ב
לשון הזוהר
פָּרָשָׁה תִּנְיָינָא - וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ וְגוֹ'. דָּא בִּינָה. דְּהָא בְּפַרְשְׁתָּא דָּא, אִיהִי יְצִיאַת מִצְרַיִם, דְּהֲוָה מִסִּטְרָא דְּיוֹבְלָא. וְעַל דָּא שֵׁירוּתָא דִּילָהּ וְהָיָ"ה, דְּהָא מִלָּה דָּא אִיהִי בְּיוֹבְלָא. וּבְגִין כַּךְ שְׁמָא דִּילָהּ וְהָיָ"ה, דְּלֵית וְהָיָה (נ"א הויה) אֶלָּא בַּאֲתָר דָּא, דְּאִיהוּ זַמִּין לְאִתְמַשְּׁכָא לְתַתָּא, וּלְאַנְהָרָא בּוּצִינִין, וּלְאִשְׁתַּכְּחָא בְּדַרְגָּא תַּתָּאָה, (נ"א והיה כמאן דאמר על מלכא דאיהי הוי) (נ"א דיהוי זמין לאתמשכא לתתא ולאנהרא בוצינין) וְכֹלָּא בְּרָזָא חֲדָא. וּבְגִין דְּאִיהוּ בְּאוֹרַח טָמִיר, לָא אִקְרֵי בְּאִתְגַּלְּיָיא בִּשְׁמָא דָּא, אֶלָּא אִתְמְסַר לְחַכִּימִין לְמִנְדַּע. וְעַל דָּא אִתְרְשִׁים בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, בְּמִלָּה דָּא.
תרגום
פָּרָשָׁה שְׁנִיָּה - וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךְ וְגוֹ'. זוֹ בִּינָה. שֶׁהֲרֵי בַּפָּרָשָׁה הַזּוֹ הִיא יְצִיאַת מִצְרַיִם, שֶׁהָיְתָה מִצַּד שֶׁל יוֹבֵל. וְלָכֵן הָרֵאשִׁית שֶׁלָּהּ וְהָיָ"ה, שֶׁהֲרֵי דָבָר זֶה הוּא בַּיּוֹבֵל, וְלָכֵן שְׁמָהּ וְהָיָ"ה (הויה), שֶׁאֵין וְהָיָה אֶלָּא בְּמָקוֹם זֶה, שֶׁהוּא עָתִיד לְהִמָּשֵׁךְ לְמַטָּה וּלְהָאִיר מְנוֹרוֹת וּלְהִמָּצֵא בְּדַרְגָּה תַּחְתּוֹנָה, (וְהָיָה, כְּמִי שֶׁאוֹמֵר עַל הַמֶּלֶךְ שֶׁהוּא קַיָּם (שיּהיה), עָתִיד לְהִמָּשֵׁךְ לְמַטָּה וּלְהָאִיר מְנוֹרוֹת) וְהַכֹּל בְּסוֹד אֶחָד. וּמִשּׁוּם שֶׁהוּא בְּדֶרֶךְ טָמִיר, לֹא נִקְרָא בְגָלוּי בְּשֵׁם זֶה, אֶלָּא נִמְסַר לַחֲכָמִים לָדַעַת, וְעַל זֶה נִרְשַׁם בַּשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ בַּדָּבָר הַזֶּה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: פרשה תניינא - והיה כי יביאך וגו'. דא בינה. דהא בפרשתא דא, איהי יציאת מצרים, דהוה מסטרא דיובלא. ועל דא שירותא דילה והי"ה, דהא מלה דא איהי ביובלא. ובגין כך שמא דילה והי"ה, דלית והיה (נ"א הויה) אלא באתר דא, דאיהו זמין לאתמשכא לתתא, ולאנהרא בוצינין, ולאשתכחא בדרגא תתאה, (נ"א והיה כמאן דאמר על מלכא דאיהי הוי) (נ"א דיהוי זמין לאתמשכא לתתא ולאנהרא בוצינין) וכלא ברזא חדא. ובגין דאיהו באורח טמיר, לא אקרי באתגלייא בשמא דא, אלא אתמסר לחכימין למנדע. ועל דא אתרשים בשמא קדישא, במלה דא.
התרגום: פרשה שניה - והיה כי יביאך וגו'. זו בינה. שהרי בפרשה הזו היא יציאת מצרים, שהיתה מצד של יובל. ולכן הראשית שלה והי"ה, שהרי דבר זה הוא ביובל, ולכן שמה והי"ה (הויה), שאין והיה אלא במקום זה, שהוא עתיד להמשך למטה ולהאיר מנורות ולהמצא בדרגה תחתונה, (והיה, כמי שאומר על המלך שהוא קים (שיהיה), עתיד להמשך למטה ולהאיר מנורות) והכל בסוד אחד. ומשום שהוא בדרך טמיר, לא נקרא בגלוי בשם זה, אלא נמסר לחכמים לדעת, ועל זה נרשם בשם הקדוש בדבר הזה.
מן המפרשים
אור החמה: פרשה תניינא והיה כי יביאך דא בינה דהא בפרשה דא איהי יציאת מצרים דהוה מסטרא דיובלא דהיינו גבורה הנמשכת מהבינה והיינו דכתיב ויהי כי הקש' פרע' וגומר וה' הכה כל בכור:
הסולם: פרשה תניינא והיה וכו': פרשה השניה, והיה כי יביאך וגו': זו היא בינה. כי בפרשה זו יש יציאת מצרים, שהיתה מצד היובל, שהיא בינה. ועל כן התחלה שלה, והיה, כי מלה זו היא ביובל, ומשום זה השם שלה היא, והיה, כי אין לשון והיה שהוא לשון…