קדש לי כל בכור - ארבע הפרשיות רמוזות בפרשה הראשונה
בא · ׳והיה לאות על ידכה׳ - סוד ארבע הפרשיות והייחוד שבתפילין · מאמר 17 · פיסקה 7 · דף מג ע"ב
לשון הזוהר
וְכָל אִינּוּן ד' אִתְרְמִיזוּ הָכָא. קַדֶּשׁ - דָּא קְדוּשָׁה עִלָּאָה. רָזָא דְּחָכְמְתָא עִלָּאָה, דְּמִתַּמָּן כֹּלָּא אִתְקַדָּשׁ, בְּרָזָא דְּגָנִיזוּ עִלָּאָה, דְּאִתְקְרֵי קַדֶּשׁ. לִי - דָּא בִּינָה, רָזָא דְּעָלְמָא עִלָּאָה, הֵיכְלָא פְּנִימָאָה. (ורזא דא, ׳כי לי בני ישראל עבדים׳ (ויקרא כ", ה) - (ויקרא כה נה) ׳כי לי כל בכור׳ (שמות יט, ה) - ׳והייתם לי סגלה) כָ"ל׳ - רָזָא דְּחֶסֶד, בְּכָל דּוּכְתָּא, בֵּין לְעֵילָּא בֵּין לְתַתָּא. בְּכוֹ"ר - דָּא בֶּן בְּכוֹר, דִּכְתִּיב, ׳בְּנִי בְכוֹרִי יִשְׂרָאֵל, וְהַאי בֶּן בְּכוֹר, כָּלִיל כָּל סִטְרִין, וְכָל גַּוְונִין׳ (שמות ד). וּבְגִין כַּךְ, קְרָא כָּלִיל כֻּלְּהוּ אַרְבַּע, בְּרָזָא דְּחָכְמְתָא עִלָּאָה. אֲבָל דָּא בְּאוֹרַח כְּלָל, לְמִנְדַּע דְּכֹלָּא כָּלִיל בְּהַאי, אֲבָל בְּאוֹרַח פְּרָט, כָּל חַד בִּלְחוֹדוֹי, דָּא אִיהוּ פַּרְשְׁתָּא קַדְמָאָה, דְּכָלִיל כָּל שְׁאַר פָּרְשִׁיָין.
תרגום
וְכָל אוֹתָן אַרְבַּע נִרְמְזוּ כָּאן. קַדֶּשׁ - זוֹ קְדֻשָּׁה הָעֶלְיוֹנָה. סוֹד הַחָכְמָה הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁמִּשָּׁם הַכֹּל מִתְקַדֵּשׁ בְּסוֹד הַגְּנִיזָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁנִּקְרֵאת קַדֶּשׁ. לִי - זוֹ בִּינָה, סוֹד הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, הַהֵיכָל הַפְּנִימִי. (וְסוֹד זֶה, ׳כי לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עבדים׳ (ויקרא כה) - ׳כי לִי כָּל בכור׳ (שמות יט) - ׳והייתם לִי סְגֻלָּה) כָּ"ל׳ (שמות יט, ה) - סוֹד הַחֶסֶד, בְּכָל מָקוֹם, בֵּין לְמַעְלָה בֵּין לְמַטָּה. בְּכוֹ"ר - זֶה בֵּן בְּכוֹר, שֶׁכָּתוּב ׳בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל, וּבֵן בְּכוֹר זֶה כּוֹלֵל כָּל הַצְּדָדִים וְכָל הַגְּוָנִים, וְלָכֵן הַכָּתוּב כּוֹלֵל אֶת כָּל הָאַרְבַּע בְּסוֹד הַחָכְמָה הָעֶלְיוֹנָה׳ (שמות ד). אֲבָל זֶה בְּדֶרֶךְ כְּלָל, לָדַעַת שֶׁהַכֹּל כָּלוּל בָּזֶה. אֲבָל בְּדֶרֶךְ פְּרָט כָּל אֶחָד לְבַדּוֹ, זוֹהִי פָּרָשָׁה רִאשׁוֹנָה הַכּוֹלֶלֶת כָּל שְׁאָר הַפָּרָשִׁיּוֹת.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: וכל אינון ד' אתרמיזו הכא. קדש - דא קדושה עלאה. רזא דחכמתא עלאה, דמתמן כלא אתקדש, ברזא דגניזו עלאה, דאתקרי קדש. לי - דא בינה, רזא דעלמא עלאה, היכלא פנימאה. (ורזא דא, ׳כי לי בני ישראל עבדים׳ (ויקרא כ", ה) - (ויקרא כה נה) ׳כי לי כל בכור׳ (שמות יט, ה) - ׳והייתם לי סגלה) כ"ל׳ - רזא דחסד, בכל דוכתא, בין לעילא בין לתתא. בכו"ר - דא בן בכור, דכתיב, ׳בני בכורי ישראל, והאי בן בכור, כליל כל סטרין, וכל גוונין׳ (שמות ד). ובגין כך, קרא כליל כלהו ארבע, ברזא דחכמתא עלאה. אבל דא באורח כלל, למנדע דכלא כליל בהאי, אבל באורח פרט, כל חד בלחודוי, דא איהו פרשתא קדמאה, דכליל כל שאר פרשיין.
התרגום: וכל אותן ארבע נרמזו כאן. קדש - זו קדשה העליונה. סוד החכמה העליונה, שמשם הכל מתקדש בסוד הגניזה העליונה שנקראת קדש. לי - זו בינה, סוד העולם העליון, ההיכל הפנימי. (וסוד זה, ׳כי לי בני ישראל עבדים׳ (ויקרא כה) - ׳כי לי כל בכור׳ (שמות יט) - ׳והייתם לי סגלה) כ"ל׳ (שמות יט, ה) - סוד החסד, בכל מקום, בין למעלה בין למטה. בכו"ר - זה בן בכור, שכתוב ׳בני בכרי ישראל, ובן בכור זה כולל כל הצדדים וכל הגונים, ולכן הכתוב כולל את כל הארבע בסוד החכמה העליונה׳ (שמות ד). אבל זה בדרך כלל, לדעת שהכל כלול בזה. אבל בדרך פרט כל אחד לבדו, זוהי פרשה ראשונה הכוללת כל שאר הפרשיות.
מן המפרשים
אור החמה: קדש דא קדושה עילאה כי לפי האמת כולם בחכמה וכולם קדש אמנם מלה זו מורה על חכמה שבחכמה הקדומה הדביק' בכתר. וז"ש רזא דחכמתא עילאה כלומר בחי' היותר עליונה שבחכמה. דמתמן כולא אתקדש והיינו אומ' קַדֶש ולא קֶדש והיא החכמה המקדשת לשאר…
הסולם: וכל אינון ד' וכו': וכל אלו הארבע חו"ב תו"מ, נרמזו כאן, בפרשה א', קדש, כי קדש, היא קדושה העליונה, שהיא סוד חכמה העליונה, הנקראת קדושה, שמשם התקדש הכל בסוד הגניזו העליונה, הנקראת קדש. לי, היא בינה, שהוא סוד עולם העליון, היכל…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: