מצוות אכילת מצה - זכר ליציאה מסוד אלילים למהימנותא
בא · ׳וישא העם את בצקו טרם יחמץ׳ - שלוש מצוות פסח וחובת סיפור הגאולה · מאמר 11 · פיסקה 8 · דף מא ע"א
לשון הזוהר
כ"ז פִּקּוּדָא - בָּתַר דָּא, לֶאֱכוֹל מַצָּה בְּפֶסַח, בְּגִין דְּאִיהוּ דּוּכְרָנָא לְדָרֵי דָּרִין, עַל רָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא. וְהָא אוּקְמוּהָ, דְּיִשְׂרָאֵל נָפְקוּ בְּהַהוּא זִמְנָא מֵרָזָא דְּטַעֲוָון אַחֲרָן, וְעָאלוּ בְּרָזָא דִּמְהֵימָנוּתָא. וְהָא אוּקְמוּהָ רָזָא דְּנָא בְּכַמָּה דּוּכְתֵּי.
תרגום
כ"ז - מִצְוָה אַחַר זוֹ לֶאֱכֹל מַצָּה בְּפֶסַח, מִשּׁוּם שֶׁהוּא זִכָּרוֹן לְדוֹרֵי דוֹרוֹת עַל סוֹד הַמְּהֵימְנוּתָא, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ, שֶׁיִּשְׂרָאֵל יָצְאוּ בְּאוֹתוֹ זְמַן מִסּוֹד שֶׁל אֱלִילִים אֲחֵרִים, וְנִכְנְסוּ בְּסוֹד הַמְּהֵימְנוּתָא, וַהֲרֵי בֵּאֲרוּ אֶת הַסּוֹד הַזֶּה בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: כ"ז פקודא - בתר דא, לאכול מצה בפסח, בגין דאיהו דוכרנא לדרי דרין, על רזא דמהימנותא. והא אוקמוה, דישראל נפקו בההוא זמנא מרזא דטעוון אחרן, ועאלו ברזא דמהימנותא. והא אוקמוה רזא דנא בכמה דוכתי.
התרגום: כ"ז - מצוה אחר זו לאכל מצה בפסח, משום שהוא זכרון לדורי דורות על סוד המהימנותא, והרי פרשוה, שישראל יצאו באותו זמן מסוד של אלילים אחרים, ונכנסו בסוד המהימנותא, והרי בארו את הסוד הזה בכמה מקומות.
מן המפרשים
אור החמה: לאכול מצה בפסח בגין דאיהו דוכרנא לדרי דרין וגומר הענין שהמצה רמז לצד הקדושה דהיינו תבואה תבא ה' ואין בה חלק לחצוני דהיינו חמץ מורה על הקדושה נבדלת מן החצונים ואין כן חמץ שהיא התבואה מחומצת מורה על ההנהגה מחומצת המתפשטת עד…
רמ"ז: 22פקודא כ״ז 22פקודא כ״ז. בתר דא לאכול מצה בפסח, בגין דאיהו דוכרנא לדרי דרין על רזא דמהימנותא. והא אוקמוה , דישראל נפקו בההוא זמנא מרזא דטעוון ארחן ועאלו ברזא דמהימנותא, והא אוקמוה רזא דנא בכמה דוכתי.
הסולם: (כ"ז) פקודא בתר וכו': המצוה שלאחר זו, הוא לאכול מצה בפסח, משום שהוא זכר לדורי דורות על סוד האמונה. ובארוהו, כי ישראל יצאו בזמן ההוא מסוד אלהים אחרים ובאו בסוד האמונה. וכבר בארוהו סוד הזה בכמה מקומות.