ממלכת הזוהר › זוהר › בא › מאמר 11: ׳וישא העם את בצקו טרם יחמץ׳ - שלוש מצוות פסח וחובת סיפור הגאולה › פיסקה 2 (מ ע"ב)

מצוות סיפור יציאת מצרים - שמחתו כאן שמחת שכינה לבא

בא · ׳וישא העם את בצקו טרם יחמץ׳ - שלוש מצוות פסח וחובת סיפור הגאולה · מאמר 11 · פיסקה 2 · דף מ ע"ב

לשון הזוהר

כ"ו - פִּקּוּדָא בָּתַר דָּא, לְסַפֵּר בִּשְׁבָחָא דִּיצִיאַת מִצְרַיִם, דְּאִיהוּ חִיּוּבָא עַל בַּר נָשׁ, לְאִשְׁתָּעֵי בְּהַאי שְׁבָחָא לְעָלְמִין. הָכִי אוֹקִימְנָא, כָּל בַּר נָשׁ דְּאִשְׁתָּעֵי בִּיצִיאַת מִצְרַיִם, וּבְהַהוּא סִפּוּר חַדֵּי בְּחֶדְוָה, זַמִּין אִיהוּ לְמֶחדֵי בִּשְׁכִינְתָּא לְעָלְמָא דְּאָתֵי דְּהוּא חֵדוּ מִכֹּלָּא, דְּהַאי אִיהוּ בַּר נָשׁ דְּחַדֵּי בְּמָרֵיהּ, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חַדֵּי בְּהַהוּא סִפּוּר.

תרגום

כ"ו - מִצְוָה אַחַר זוֹ לְסַפֵּר בְּשֶׁבַח יְצִיאַת מִצְרַיִם, שֶׁהִיא חוֹבָה עַל בֶּן אָדָם לְדַבֵּר בְּשֶׁבַח זֶה לְעוֹלָמִים. כָּךְ בֵּאַרְנוּ, כָּל אָדָם שֶׁמְּדַבֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם וּבְאוֹתוֹ סִפּוּר שָׂמֵחַ בְּשִׂמְחָה, עָתִיד הוּא לִשְׂמֹחַ בַּשְּׁכִינָה בָּעוֹלָם הַבָּא שֶׁהוּא שִׂמְחַת הַכֹּל, שֶׁהֲרֵי הוּא אָדָם שֶׁשָּׂמֵחַ בַּאֲדוֹנוֹ, והקב"ה שָׂמֵחַ בְּאוֹתוֹ סִפּוּר.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: כ"ו - פקודא בתר דא, לספר בשבחא דיציאת מצרים, דאיהו חיובא על בר נש, לאשתעי בהאי שבחא לעלמין. הכי אוקימנא, כל בר נש דאשתעי ביציאת מצרים, ובההוא ספור חדי בחדוה, זמין איהו למחדי בשכינתא לעלמא דאתי דהוא חדו מכלא, דהאי איהו בר נש דחדי במריה, וקודשא בריך הוא חדי בההוא ספור.

התרגום: כ"ו - מצוה אחר זו לספר בשבח יציאת מצרים, שהיא חובה על בן אדם לדבר בשבח זה לעולמים. כך בארנו, כל אדם שמדבר ביציאת מצרים ובאותו ספור שמח בשמחה, עתיד הוא לשמח בשכינה בעולם הבא שהוא שמחת הכל, שהרי הוא אדם ששמח באדונו, והקב"ה שמח באותו ספור.

מן המפרשים

אור החמה: כל בר נש דאשתעי וגומר הענין שהמספר ביציאת מצרים גורם לחדש אותם האורות העליונים שנתגלו מאז ביציאת מצרים והיינו סיפור הנסים לשון ספיריות שממש מאיר ומספר אותם האורות בענין שהכוונה הארת הבינה ע"י היסוד עד המ' ולזה צריך בההוא ספור…

רמ"ז: 22פקודא כו 22פקודא כו. בתר דא לספר בשבחא דיציאת מצרים, דאיהו jיובא על בר נש לאשתעי בהאי שבחא לעלמין. והכי אוקימנא, כל בר נש דאשתעי ביציאת מצרים ובההוא ספור חדי בחדוה, זמין איהו למחדי בשכינתא לעלמא דאתי, דהוא חידו מכלא, דהאי…

הסולם: (כ"ו) פקודא בתר דא וכו': המצוה שלאחר זו, הוא לספר בשבח יציאת מצרים, שהוא חוב על האדם לעולם לספר בשבחים האלו. כך העמדנו, כל אדם המספר ביציאת מצרים, ושמח בספור ההוא בשמחה עתיד הוא לשמוח עם השכינה לעולם הבא, שהיא שמחה מכל צד, שזה…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר