ממלכת הזוהר › זוהר › אמור › מאמר 39: מצוה לתקע שופר בראש השנה יום הדין - סוד המקטרג ומעשה יעקב ועשו במטעמים › פיסקה 2 (צט ע"א)

הקבה שם את המקטרג לפניו לתבע דין כדי שתהיה יראתו שורה על הכל כחרב שנונה

אמור · מצוה לתקע שופר בראש השנה יום הדין - סוד המקטרג ומעשה יעקב ועשו במטעמים · מאמר 39 · פיסקה 2 · דף צט ע"א

לשון הזוהר

וְאִי תֵימָא אֵיךְ אִתְיְהִיב לֵיהּ רְשׁוּ לְהַהוּא מְקַטְרְגָא לְחָפַאַה וּלְמִתְּבַּע דִּינָא, אֶלָּא וַדַּאי בִּידָא דְּהַאי מְקַטְרְגָא שַׁוֵּי קב"ה לְמִתְבַּע דִּינָא עַל כָּל עַלְמָא וְשַׁוֵּי לֵיהּ יוֹמָא יְדִיעָא לְמִתְבַּע קַמֵּיהּ כָּל דִּינִין דְּעָלְמָא דְּהָא קב"ה עָבִיד לֵיהּ וְשַׁוֵּי לֵיהּ קַמֵּיהּ. לְמֶהֱוֵי דְּחִילוּ דקב"ה סָלְקָא וְשַׁרְיָא עַל כֹּלָּא. וְרָזָא דָּא - ׳וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה שֶׁיִּירְאוּ מִלְּפָנָיו׳ (קהלת ג, יד) ׳מַאי עָשָׂה עָשָׂה לְהַאי מְקַטְרְגָא וְאַתְקִין לֵיהּ קַמֵּיהּ לְמֶהֱוֵי סְיָיפָא שְׁנָנָא עַל כָּל עַלְמָא וְכָל דָּא בְּגִין דְּיִדְחֲלוּן מִקַּמֵּי קב"ה כֹּלָּא וְדָא אִיהוּ סָנְטִירא דְּתָבַע חוֹבֵי בְּנֵי נָשָׁא וְתָבַע דִּינָא וְתָפִיס בְּנֵי נָשָׁא וְקָטִיל לוֹן וְאַלְקֵי לוֹן כֹּלָּא כַּמָּה דְּנָפִיק מִן דִּינָא׳.

תרגום

וְאִם תֹּאמַר, אֵיךְ נִתֶּנֶת רְשׁוּת לְאוֹתוֹ הַמְקַטְרֵג לְכַסּוֹת וְלִתְבֹּעַ דִּין? אֶלָּא וַדַּאי בְּיַד הַמְקַטְרֵג הַזֶּה שָׂם הקב"ה לִתְבֹּעַ דִּין עַל כָּל הָעוֹלָם, וְשָׂם לוֹ יוֹם יָדוּעַ לִתְבֹּעַ לְפָנָיו אֶת כָּל דִּינֵי הָעוֹלָם, שֶׁהֲרֵי הקב"ה עָשָׂה אוֹתוֹ וְשָׂם אוֹתוֹ לְפָנָיו, שֶׁתִּהְיֶה יִרְאַת הקב"ה עוֹלָה וְשׁוֹרָה עַל הַכֹּל. וְסוֹד זֶה - ׳וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה שֶׁיִּרְאוּ מִלְּפָנָיו׳ (קהלת ג, יד) - מֶה - עָשָׂה? עָשָׂה אֶת הַמְקַטְרֵג הַזֶּה וְהִתְקִין אוֹתוֹ לְפָנָיו לִהְיוֹת חֶרֶב שְׁנוּנָה עַל כָּל הָעוֹלָם, וְכָל זֶה כְּדֵי שֶׁיִּירְאוּ כֻלָּם מִלִּפְנֵי הקב"ה. וְזֶהוּ הַשּׁוֹטֵר שֶׁתּוֹבֵעַ אֶת חֲטָאֵי בְּנֵי הָאָדָם, וְתוֹבֵעַ דִּין, וְתוֹפֵס בְּנֵי אָדָם וְהוֹרֵג אוֹתָם, וּמַלְקֶה אוֹתָם, הַכֹּל כְּפִי שֶׁיּוֹצֵא מִן הַדִּין.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ואי תימא איך אתיהיב ליה רשו לההוא מקטרגא לחפאה ולמתבע דינא, אלא ודאי בידא דהאי מקטרגא שוי קב"ה למתבע דינא על כל עלמא ושוי ליה יומא ידיעא למתבע קמיה כל דינין דעלמא דהא קב"ה עביד ליה ושוי ליה קמיה. למהוי דחילו דקב"ה סלקא ושריא על כלא. ורזא דא - ׳והאלהים עשה שייראו מלפניו׳ (קהלת ג, יד) ׳מאי עשה עשה להאי מקטרגא ואתקין ליה קמיה למהוי סייפא שננא על כל עלמא וכל דא בגין דידחלון מקמי קב"ה כלא ודא איהו סנטירא דתבע חובי בני נשא ותבע דינא ותפיס בני נשא וקטיל לון ואלקי לון כלא כמה דנפיק מן דינא׳.

התרגום: ואם תאמר, איך נתנת רשות לאותו המקטרג לכסות ולתבע דין? אלא ודאי ביד המקטרג הזה שם הקב"ה לתבע דין על כל העולם, ושם לו יום ידוע לתבע לפניו את כל דיני העולם, שהרי הקב"ה עשה אותו ושם אותו לפניו, שתהיה יראת הקב"ה עולה ושורה על הכל. וסוד זה - ׳והאלהים עשה שיראו מלפניו׳ (קהלת ג, יד) - מה - עשה? עשה את המקטרג הזה והתקין אותו לפניו להיות חרב שנונה על כל העולם, וכל זה כדי שייראו כלם מלפני הקב"ה. וזהו השוטר שתובע את חטאי בני האדם, ותובע דין, ותופס בני אדם והורג אותם, ומלקה אותם, הכל כפי שיוצא מן הדין.

מן המפרשים

יהל אור: ורזא דא כו'. ר"ל בתחלה כתיב ונקדשתי כו' שהן ג' פעמים קדוש, ואח"כ כתיב תיכף "כי אני כו' ה' צבאות" שנקרא צבאות מסטרא דישראל צבאות ה':

הסולם: ואי תימא איך וכו' : ואם תאמר איך ניתנה רשות למקטרג ההוא לכסות על אור המלכות ולתבוע דין. ומשיב, אלא ודאי ששם הקב"ה ביד המקטרג ההוא לתבוע דין על כל העולם, שנתן לו יום ידוע, שיתבע לפניו כל הדינים שבעולם, כי הקב"ה עשה אותו ושם…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: