ממלכת הזוהר › זוהר › אחרי מות › מאמר 60: ׳והתקדשתם והייתם קדושים׳ - שמירת הקדושה מפני לילית ומיני הטומאה › פיסקה 4 (עז ע"א)

פגימת אותו איש בכל חדש - ושבח המתקדשים בקדושת המלך

אחרי מות · ׳והתקדשתם והייתם קדושים׳ - שמירת הקדושה מפני לילית ומיני הטומאה · מאמר 60 · פיסקה 4 · דף עז ע"א

לשון הזוהר

הַאי הוּא בַּר נָשׁ, דִּבְכָל סִיהֲרָא וְסִיהֲרָא אִתְפְּגִים, וְלָא אִתְיָאֲשָׁא מִנֵּיהּ לְעָלְמִין, דְּהָא בְּכָל סִיהֲרָא וְסִיהֲרָא כַּד אִתְחַדְּשָׁא בְּעָלְמָא, לִילִי"ת נָפְקָא, וּפַקְדָּא עַל כֻּלְּהוּ דְּהִיא מַגְדְּלַת, וְחַיְּיכָא בְּהוּ, וּכְדֵין הַהוּא בַּר נָשׁ פָּגִים בְּהַהוּא זִמְנָא. זַכָּאִין אִינּוּן צַדִּיקַיָּיא, דְּמִתְקַדְּשֵׁי בִּקְדוּשָּׁה דְּמַלְכָּא, עָלַיְיהוּ כְּתִיב ׳וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתוֹ וְגוֹ'׳ (ישעיהו סו, כג). מִלִּין אִלֵּין גַּלֵּי שְׁלֹמֹה מַלְכָּא, בְּסִפְרָא דְּאַשְׁמְדָאי מַלְכָּא, וְאַשְׁכַּחְנָא בֵּיהּ (ע"ט.) אֶלַף וְאַרְבַּע מְאָה וַחֲמֵשׁ זִינֵי מְסַאֲבוּתָא, דְּמִסְתַּאֲבֵי בְּהוּ בְּנֵי נָשָׁא. דְּגַלֵּי דָּא אַשְׁמְדָאי לִשְׁלֹמֹה מַלְכָּא.

תרגום

זֶהוּ אִישׁ, שֶׁבְּכָל לְבָנָה וּלְבָנָה נֶחְסָר, וְלֹא מִתְיָאֶשֶׁת מִמֶּנּוּ לְעוֹלָמִים, שֶׁהֲרֵי בְּכָל לְבָנָה וּלְבָנָה כְּשֶׁהִיא מִתְחַדֶּשֶׁת בָּעוֹלָם, לִילִי"ת יוֹצֵאת, וּפוֹקֶדֶת עַל כָּל אֵלֶּה שֶׁהִיא מְגַדֶּלֶת וְצוֹחֶקֶת בָּהֶם, וְאָז אוֹתוֹ הָאִישׁ פָּגוּם בְּאוֹתוֹ זְמַן. אַשְׁרֵיהֶם הַצַּדִּיקִים שֶׁמִּתְקַדְּשִׁים בִּקְדֻשַּׁת הַמֶּלֶךְ, עֲלֵיהֶם כָּתוּב, ׳וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ וְגוֹ'׳ (ישעיה סו, כג). אֶת הַדְּבָרִים הַלָּלוּ גִּלָּה שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ בְּסִפְרוֹ שֶׁל אַשְׁמְדַאי הַמֶּלֶךְ, וּמָצָאנוּ בוֹ אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה מִינֵי טֻמְאָה שֶׁנִּטְמָאִים בָּהֶם בְּנֵי אָדָם. אֶת זֶה גִּלָּה אַשְׁמְדַאי לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: האי הוא בר נש, דבכל סיהרא וסיהרא אתפגים, ולא אתיאשא מניה לעלמין, דהא בכל סיהרא וסיהרא כד אתחדשא בעלמא, לילי"ת נפקא, ופקדא על כלהו דהיא מגדלת, וחייכא בהו, וכדין ההוא בר נש פגים בההוא זמנא. זכאין אינון צדיקייא, דמתקדשי בקדושה דמלכא, עלייהו כתיב ׳והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו וגו'׳ (ישעיהו סו, כג). מלין אלין גלי שלמה מלכא, בספרא דאשמדאי מלכא, ואשכחנא ביה (ע"ט.) אלף וארבע מאה וחמש זיני מסאבותא, דמסתאבי בהו בני נשא. דגלי דא אשמדאי לשלמה מלכא.

התרגום: זהו איש, שבכל לבנה ולבנה נחסר, ולא מתיאשת ממנו לעולמים, שהרי בכל לבנה ולבנה כשהיא מתחדשת בעולם, לילי"ת יוצאת, ופוקדת על כל אלה שהיא מגדלת וצוחקת בהם, ואז אותו האיש פגום באותו זמן. אשריהם הצדיקים שמתקדשים בקדשת המלך, עליהם כתוב, ׳והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו וגו'׳ (ישעיה סו, כג). את הדברים הללו גלה שלמה המלך בספרו של אשמדאי המלך, ומצאנו בו אלף וארבע מאות וחמשה מיני טמאה שנטמאים בהם בני אדם. את זה גלה אשמדאי למלך שלמה.

מן המפרשים

יהל אור: סוד אלף וארבע מאות וחמש זיני מסאבותא . הוא סוד הגבורות שהן כמנין זה כמ"ש באדרא רבא דנפקין מגו בוצינא קוץ העליון של אלף בסוד את"ה ה' פעמים אפ"ר:

הסולם: האי הוא ב״נ וכו׳: זה הוא אדם, שבכל חידוש לבנה ולבנה, נפגם, ואינה מתיאשת ממנו לעולם. כי כשמתחדשת כל לבנה ולבנה בעולם, דהיינו בראש חדש, יוצאת לילית ופוקדת כל הילדים שהיא מגדלת, ומצחקת בהם. ואז האיש ההוא פגום בעת ההיא. אשרי הם…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: