ממלכת הזוהר › זוהר › אחרי מות › מאמר 60: ׳והתקדשתם והייתם קדושים׳ - שמירת הקדושה מפני לילית ומיני הטומאה › פיסקה 2 (עז ע"א)

שליטתה בגוף ולא ברוח - במי שלא נתקדש ולא נטמא

אחרי מות · ׳והתקדשתם והייתם קדושים׳ - שמירת הקדושה מפני לילית ומיני הטומאה · מאמר 60 · פיסקה 2 · דף עז ע"א

לשון הזוהר

דְּאִי בַּר נָשׁ לָא אִשְׁתְּכַח קַדִּישָׁא, וְאַשְׁלִיף רוּחָא מִסִּטְרָא דִּמְסָאֲבָא, כְּדֵין הִיא אַתְיָא וְחַיְּיכַת בֵּיהּ בְּהַהוּא רַבְיָא. וְאִי קַטִּילַת לֵיהּ, אִשְׁתְּאֲבַת בְּהַהוּא רוּחָא, וְלָא תַּעְדֵי מִנֵיהּ לְעָלְמִין. וְאִי תֵּימָא אִינּוּן אָחֳרָנִין, דְּקַטִּילַת לוֹן, וְאִזְדָּמְנוּ קַמָּהּ אִינּוּן תְּלָתָא קַדִּישִׁין, וְנַטְלִין מִנָּהּ הַהוּא רוּחָא, הָא לָא בְּסִטְרָא דִּמְסָאֲבָא אִשְׁתְּכָחוּ, אֲמַאי שַׁלְטָא לְקָטְלָא לְהוּ. אֶלָּא, הַאי כַּד בַּר נָשׁ לָא אִתְקַדָּשׁ, אֲבָל לָא אִתְכַּוָּון לְאִסְתַּאֲבָא וְלָא אִסְתְּאַב, בְּגִין כַּךְ יַכְלָא לְשַׁלְּטָאָה בְּגוּפָא, וְלָא בְּרוּחָא.

תרגום

שֶׁאִם אָדָם לֹא נִמְצָא קָדוֹשׁ, וְשׁוֹלֵף רוּחַ מִצַּד הַטֻּמְאָה, אֲזַי הִיא בָּאָה וְצוֹחֶקֶת עִם אוֹתוֹ תִינוֹק. וְאִם הִיא הוֹרֶגֶת אוֹתוֹ, הִיא נִשְׁאֶבֶת לְאוֹתָהּ הָרוּחַ וְלֹא זָזָה מִמֶּנָּה לְעוֹלָמִים. וְאִם תֹּאמַר, אוֹתָם הָאֲחֵרִים שֶׁהָרְגָה אוֹתָם וְהִזְדַּמְּנוּ לְפָנֶיהָ הֵם אוֹתָם שְׁלֹשָׁה קְדוֹשִׁים, וְנוֹטְלִים מִמֶּנָּה אוֹתָהּ הָרוּחַ, הֲרֵי לֹא נִמְצְאוּ בְּצַד הַטֻּמְאָה, לָמָּה הִיא שׁוֹלֶטֶת לַהֲרֹג אוֹתָם? אֶלָּא זֶה כְּשֶׁהָאִישׁ הַזֶּה אֵינוֹ מִתְקַדֵּשׁ, אֲבָל לֹא מִתְכַּוֵּן לְהִטָּמֵא וְלֹא נִטְמָא, כִּי כָּךְ הִיא יְכוֹלָה לִשְׁלֹט בַּגּוּף וְלֹא בָרוּחַ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: דאי בר נש לא אשתכח קדישא, ואשליף רוחא מסטרא דמסאבא, כדין היא אתיא וחייכת ביה בההוא רביא. ואי קטילת ליה, אשתאבת בההוא רוחא, ולא תעדי מניה לעלמין. ואי תימא אינון אחרנין, דקטילת לון, ואזדמנו קמה אינון תלתא קדישין, ונטלין מנה ההוא רוחא, הא לא בסטרא דמסאבא אשתכחו, אמאי שלטא לקטלא להו. אלא, האי כד בר נש לא אתקדש, אבל לא אתכוון לאסתאבא ולא אסתאב, בגין כך יכלא לשלטאה בגופא, ולא ברוחא.

התרגום: שאם אדם לא נמצא קדוש, ושולף רוח מצד הטמאה, אזי היא באה וצוחקת עם אותו תינוק. ואם היא הורגת אותו, היא נשאבת לאותה הרוח ולא זזה ממנה לעולמים. ואם תאמר, אותם האחרים שהרגה אותם והזדמנו לפניה הם אותם שלשה קדושים, ונוטלים ממנה אותה הרוח, הרי לא נמצאו בצד הטמאה, למה היא שולטת להרג אותם? אלא זה כשהאיש הזה אינו מתקדש, אבל לא מתכון להטמא ולא נטמא, כי כך היא יכולה לשלט בגוף ולא ברוח.

מן המפרשים

מקדש מלך: אמאי שלטא לקטלא להו פי' אלו הי' מסטרא דמסאבא לא היו המלאכים נטלין ההוא רוחא מניה אלא ודאי שקידשו עצמם א"כ אמאי שלטא לקטלא להו הו"ל למלאכי השרת לשמור הילד שלא ימות כמ"ש לעיל וז"ש הזוהר הא לא בסטרא דמסאבא אשתכחו אמאי שלטא וכו'…

הסולם: דאי בר נש וכו׳: כי אם בן אדם אינו נמצא קדוש, ומושך רוח מצד הטומאה, אז היא הלילית, באה ומצחקת עם אותו הילד. ואם הורגת אותו, היא מתדבקת ברוח ההוא של הילד, ואינה סרה ממנו לעולם. ואם תאמר אלו האחרים, שלא נמשך להם רוח מצד הטומאה,…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר