עליית הבשורה מנפש לרוח לנשמה - וירידת הרחמים כנגדה
אחרי מות · ׳ושבח אני את המתים׳ - שלושה מדורי הצדיקים והגנתם על העולם · מאמר 44 · פיסקה 7 · דף ע ע"ב
לשון הזוהר
וְתָאנָא, בְּשַׁעֲתָא דְּאִצְטְרִיךְ עָלְמָא רַחֲמֵי, וְאִינּוּן צַדִּיקַיָּיא זַכָּאִין. הַהוּא נֶפֶשׁ דְּאִשְׁתַּכְּחָא בְּעָלְמָא, לְאַגָּנָא עַל עָלְמָא. נֶפֶשׁ סָלִיק וְאָזִיל וְשָׁאט בְּעָלְמָא, וּמוֹדַע לְרוּחַ. וְרוּחַ סָלִיק וְאִתְעַטָּר, וּמוֹדַע לַנְשָׁמָה. וּנְשָׁמָה לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וּכְדֵין חָס קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַל עָלְמָא. כְּדֵין נַחְתָּא מֵעֵילָּא לְתַתָּא, נְשָׁמָה אוֹדַע לְרוּחַ, וְרוּחַ אוֹדַע לְנַפְשָׁא.
תרגום
וְלָמַדְנוּ, בְּשָׁעָה שֶׁצָּרִיךְ הָעוֹלָם רַחֲמִים וְאוֹתָם צַדִּיקִים זַכָּאִים, אוֹתָהּ הַנֶּפֶשׁ שֶׁנִּמְצֵאת בָּעוֹלָם לְהָגֵן עַל הָעוֹלָם, הַנֶּפֶשׁ עוֹלֶה וְהוֹלֶכֶת וּמְשׁוֹטֶטֶת בָּעוֹלָם וּמוֹדִיעָה לָרוּחַ, וְהָרוּחַ עוֹלָה וּמִתְעַטֶּרֶת וּמוֹדִיעָה לַנְּשָׁמָה, וְהַנְּשָׁמָה להקב"ה, וְאָז חָס הקב"ה עַל הָעוֹלָם. אָז יוֹרֶדֶת מִמַּעְלָה לְמַטָּה, וְהַנְּשָׁמָה מוֹדִיעָה לָרוּחַ, וְהָרוּחַ מוֹדִיעָה לַנֶּפֶשׁ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ותאנא, בשעתא דאצטריך עלמא רחמי, ואינון צדיקייא זכאין. ההוא נפש דאשתכחא בעלמא, לאגנא על עלמא. נפש סליק ואזיל ושאט בעלמא, ומודע לרוח. ורוח סליק ואתעטר, ומודע לנשמה. ונשמה לקודשא בריך הוא. וכדין חס קודשא בריך הוא על עלמא. כדין נחתא מעילא לתתא, נשמה אודע לרוח, ורוח אודע לנפשא.
התרגום: ולמדנו, בשעה שצריך העולם רחמים ואותם צדיקים זכאים, אותה הנפש שנמצאת בעולם להגן על העולם, הנפש עולה והולכת ומשוטטת בעולם ומודיעה לרוח, והרוח עולה ומתעטרת ומודיעה לנשמה, והנשמה להקב"ה, ואז חס הקב"ה על העולם. אז יורדת ממעלה למטה, והנשמה מודיעה לרוח, והרוח מודיעה לנפש.
מן המפרשים
הסולם: ותאנא בשעתא וכו׳: ולמדנו, בשעה שהעולם צריך לרחמים, ואז אלו הצדיקים הזכאים, נפש ההיא שלהם שנמצאת בעולם להגן על העולם, עולה והולכת ומשוטטת בעולם ומודיעה לרוח, והרוח עולה ומתעטר ומודיע לנשמה, והנשמה להקב״ה, ואז מרחם הקב״ה על…