׳שכבר מתו׳ - מיתת הצדיקים בעבודת רבונם בעולם הזה
אחרי מות · ׳ושבח אני את המתים׳ - שלושה מדורי הצדיקים והגנתם על העולם · מאמר 44 · פיסקה 3 · דף ע ע"ב
לשון הזוהר
וְתָאנָא בְּרָזָא דְּרָזִין, בְּגוֹ רָזִין דְּסִפְרָא דִּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא. הַאי קְרָא, דִּכְתִּיב, ׳וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ׳ (קהלת ד, ב), כֵּיוָן דִּכְתִּיב ׳וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים׳, אֲמַאי ׳שְׁכְּבָר מֵתוּ׳. אֶלָּא ׳שְׁכְּבָר מֵתוּ׳ בְּהַאי עָלְמָא, בְּפוּלְחָנָא דְּמָארֵיהוֹן. (בראשית רכ"ד ע"ב) וְתַמָּן כְּתִיב, תְּלָת מָדוֹרִין עֲבַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְצַדִּיקַיָּיא, חַד (ס"א דזכו אינון צדיקייא דלא אישתציאו מהאי עלמא וכד אצטריך) לְנַפְשָׁאן דְּאִינּוּן צַדִּיקַיָּיא, דְּלָא אִסְתְּלָקוּ מֵהַאי עָלְמָא, וּשְׁכִיחִין בְּהַאי עָלְמָא. וְכַד אִצְטְרִיךְ עָלְמָא רַחֲמִין, וְאִינּוּן חַיִּין יַתְבִין בְּצַעֲרָא, אִינּוּן מְצָלוּ צְלוֹתָא עָלַיְיהוּ, וְאַזְלִין וּמוֹדְעִין מִלָּה לְאִינּוּן דְּמִיכִין דְּחֶבְרוֹן, וּמִתְעָרִין, וְעַאלִין לְגַּן עֵדֶן דְּאַרְעָא, דְּתַמָּן רוּחֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא, מִתְלַבְּשָׁן בְּעִטְרִין דִּנְהוֹרָא, וְאִתְיַיעֲטוּ בְּהוּ, וְגַזְרִין גְּזֵרָה, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָבִיד רְעוּתָא דִּלְהוֹן, וְחָס עַל עָלְמָא.
תרגום
וְלָמַדְנוּ בְּסוֹד הַסּוֹדוֹת, בְּתוֹךְ הַסּוֹדוֹת שֶׁל סִפְרוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, הַפָּסוּק הַזֶּה שֶׁכָּתוּב ׳וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ׳ (קהלת ד, ב), כֵּיוָן שֶׁכָּתוּב ׳וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים׳, לָמָּה ׳שֶׁכְּבָר מֵתוּ׳ (קהלת ד, ב)? אֶלָּא ׳שֶׁכְּבָר מֵתוּ׳ בָּעוֹלָם הַזֶּה בַּעֲבוֹדַת רִבּוֹנָם. וְשָׁם כָּתוּב, שְׁלֹשָׁה מְדוֹרִים עָשָׂה הקב"ה לַצַּדִּיקִים, אֶחָד (שֶׁזָּכוּ אוֹתָם צַדִּיקִים שֶׁלֹּא נֶאֶבְדוּ מֵהָעוֹלָם הַזֶּה, וְכָךְ צָרִיךְ) לְנַפְשׁוֹת אוֹתָם הַצַּדִּיקִים שֶׁלֹּא הִסְתַּלְּקוּ מֵהָעוֹלָם הַזֶּה וּמְצוּיִים בָּעוֹלָם הַזֶּה. וּכְשֶׁהָעוֹלָם צָרִיךְ רַחֲמִים, וְאוֹתָם הַחַיִּים יוֹשְׁבִים בְּצַעַר, הֵם מִתְפַּלְלִים עֲלֵיהֶם תְּפִלָּה, וְהוֹלְכִים וּמוֹדִיעִים אֶת הַדָּבָר לְאוֹתָם יְשֵׁנֵי חֶבְרוֹן, וּמִתְעוֹרְרִים וְנִכְנָסִים לְגַן הָעֵדֶן שֶׁל הָאָרֶץ, שֶׁשָּׁם רוּחוֹת הַצַּדִּיקִים מְלֻבָּשׁוֹת בְּעַטְרוֹת אוֹר, וּמִתְיָ עֲצִים עִמָּם, וְגוֹזְרִים גְּזֵרָה, והקב"ה עוֹשֶׂה אֶת רְצוֹנָם וְחָס עַל הָעוֹלָם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ותאנא ברזא דרזין, בגו רזין דספרא דשלמה מלכא. האי קרא, דכתיב, ׳ושבח אני את המתים שכבר מתו׳ (קהלת ד, ב), כיון דכתיב ׳ושבח אני את המתים׳, אמאי ׳שכבר מתו׳. אלא ׳שכבר מתו׳ בהאי עלמא, בפולחנא דמאריהון. (בראשית רכ"ד ע"ב) ותמן כתיב, תלת מדורין עבד קודשא בריך הוא לצדיקייא, חד (ס"א דזכו אינון צדיקייא דלא אישתציאו מהאי עלמא וכד אצטריך) לנפשאן דאינון צדיקייא, דלא אסתלקו מהאי עלמא, ושכיחין בהאי עלמא. וכד אצטריך עלמא רחמין, ואינון חיין יתבין בצערא, אינון מצלו צלותא עלייהו, ואזלין ומודעין מלה לאינון דמיכין דחברון, ומתערין, ועאלין לגן עדן דארעא, דתמן רוחיהון דצדיקייא, מתלבשן בעטרין דנהורא, ואתייעטו בהו, וגזרין גזרה, וקודשא בריך הוא עביד רעותא דלהון, וחס על עלמא.
התרגום: ולמדנו בסוד הסודות, בתוך הסודות של ספרו של שלמה המלך, הפסוק הזה שכתוב ׳ושבח אני את המתים שכבר מתו׳ (קהלת ד, ב), כיון שכתוב ׳ושבח אני את המתים׳, למה ׳שכבר מתו׳ (קהלת ד, ב)? אלא ׳שכבר מתו׳ בעולם הזה בעבודת רבונם. ושם כתוב, שלשה מדורים עשה הקב"ה לצדיקים, אחד (שזכו אותם צדיקים שלא נאבדו מהעולם הזה, וכך צריך) לנפשות אותם הצדיקים שלא הסתלקו מהעולם הזה ומצויים בעולם הזה. וכשהעולם צריך רחמים, ואותם החיים יושבים בצער, הם מתפללים עליהם תפלה, והולכים ומודיעים את הדבר לאותם ישני חברון, ומתעוררים ונכנסים לגן העדן של הארץ, ששם רוחות הצדיקים מלבשות בעטרות אור, ומתי עצים עמם, וגוזרים גזרה, והקב"ה עושה את רצונם וחס על העולם.
מן המפרשים
הסולם: ותאנא ברזא דרזין וכו׳: ולמדנו, בסודי סודות, בסוד שבספרו של שלמה המלך, מקרא זה שכתוב, ושבח אני את המתים שכבר מתו. כיון שכתוב ושבח אני את המתים, למה אומר עוד, שכבר מתו. ומשיב. אלא הפירוש הוא, שכבר מתו בעולם הזה, בעבודת אדונם.…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: