שמחת אותו היום ופרידת רבי פנחס מן החברים
אחרי מות · ׳תערך לפני שלחן נגד צררי׳ - שמחת רשבי והחברים וברכות הפרידה · מאמר 18 · פיסקה 1 · דף סב ע"ב
לשון הזוהר
פָּתַח וְאָמַר, ׳תַּעֲרוֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צוֹרְרָי וְגוֹ'׳ (תהילים כג, ה), יָתְבוּ (ס"א חדו) תַּמָּן, כָּל הַהוּא יוֹמָא, וַהֲווּ חַבְרַיָּא כֻּלְּהוּ חַדָּן בְּמִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא, וְחֶדְוָותָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן הֲוָה סַגֵּי. נָטַל רִבִּי פִּנְחָס לְרִבִּי אֶלְעָזָר, וְלָא שַׁבְקֵיהּ כָּל הַהוּא יוֹמָא וְכָל לֵילְיָא, וַהֲוָה חַדֵּי עִמֵּיהּ, קָרָא עָלֵיהּ, ׳אָז תִּתְעַנַּג עַל יהו"ה׳ (ישעיהו נח, יד), כָּל חֶדְוָותָא וְעִנּוּגָא יַתִּירָא דָּא דְּחוּלָקִי הוּא, (על דא דעמי הוא על דא כתיב ׳אשרי העם שככה לו וגו'׳ (תהילים קמד, טו)) זְמִינִין בְּהַהוּא עָלְמָא לְאַכְרְזָא עָלַי, זַכָּאָה חוּלָקָךְ רִבִּי פִּנְחָס, דְּאַנְתְּ זָכִית לְכָל הַאי, ׳שָׁלוֹם לְךָ וְשָׁלוֹם לְעוֹזְרֶךָ כִּי עֲזָרְךָ אֱלֹהֶיךָ׳ (דברי הימים א יב, יט). אַשְׁכִּימוּ לְמֵיזַל, קָם רִבִּי פִּנְחָס וְאָחִיד בֵּיהּ בְּרִבִּי אֶלְעָזָר, וְלָא שַׁבְקֵיהּ לְמֵיהַךְ. אוֹזִיף רִבִּי פִּנְחָס לְרַבִּי שִׁמְעוֹן וּבַרְכֵיהּ, וּלְכֻלְּהוּ חַבְרַיָּיא. עַד דַּהֲווּ אַזְלֵי אָמַר לְהוּ רִבִּי שִׁמְעוֹן לְחַבְרַיָּיא, ׳עֵת לַעֲשׂוֹת לַיהו"ה׳ (תהילים קיט, קכו).
תרגום
פָּתַח וְאָמַר, ׳תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי וְגוֹ'׳ (תהלים כג, ה). יָשְׁבוּ (שמחו) שָׁם כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם, וְהָיוּ כָּל הַחֲבֵרִים שְׂמֵחִים בְּדִבְרֵי תוֹרָה, וְשִׂמְחָתוֹ שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן הָיְתָה רַבָּה. לָקַח רַבִּי פִּנְחָס אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר, וְלֹא עָזַב אוֹתוֹ כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה, וְהָיָה שָׂמֵחַ עִמּוֹ. קָרָא עָלָיו, ׳אָז תִּתְעַנַּג עַל ה'׳ (ישעיה נח). כָּל הַשִּׂמְחָה וְהָעֹנֶג הַיָּתֵר הַזֶּה - שֶׁל חֶלְקִי הוּא, (עַל זֶה שעמי הוּא, עַל זֶה כָּתוּב ׳אשרי הָעָם שֶׁכָּכָה לוֹ וגו') עֲתִידִים בְּאוֹתוֹ עוֹלָם לְהַכְרִיז עָלַי׳ (תהלים קמד, טו): אַשְׁרֵי - חֶלְקְךְ רַבִּי פִּנְחָס, שֶׁאַתָּה זָכִיתָ לְכָל זֶה, ׳שָׁלוֹם לְךְ וְשָׁלוֹם לְעוֹזְרֶךְ כִּי עֲזָרְךְ אֱלֹהֶיךְ׳ - הִשְׁכִּימוּ לָלֶכֶת. קָם רַבִי פִּנְחָס וְאָחַז בְּרַבִּי אֶלְעָזָר, וְלֹא הִשְׁאִיר אוֹתוֹ לָלֶכֶת. לִוָּה רַבִּי פִּנְחָס אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן וּבֵרְכוֹ, וְאֶת כָּל הַחֲבֵרִים. עַד שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים, אָמַר לָהֶם רַבִּי שִׁמְעוֹן לַחֲבֵרִים, ׳עֵת לַעֲשׂוֹת לַה'׳ (תהלים קיט).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: פתח ואמר, ׳תערוך לפני שלחן נגד צוררי וגו'׳ (תהילים כג, ה), יתבו (ס"א חדו) תמן, כל ההוא יומא, והוו חבריא כלהו חדן במלי דאורייתא, וחדוותא דרבי שמעון הוה סגי. נטל רבי פנחס לרבי אלעזר, ולא שבקיה כל ההוא יומא וכל ליליא, והוה חדי עמיה, קרא עליה, ׳אז תתענג על יהו"ה׳ (ישעיהו נח, יד), כל חדוותא וענוגא יתירא דא דחולקי הוא, (על דא דעמי הוא על דא כתיב ׳אשרי העם שככה לו וגו'׳ (תהילים קמד, טו)) זמינין בההוא עלמא לאכרזא עלי, זכאה חולקך רבי פנחס, דאנת זכית לכל האי, ׳שלום לך ושלום לעוזרך כי עזרך אלהיך׳ (דברי הימים א יב, יט). אשכימו למיזל, קם רבי פנחס ואחיד ביה ברבי אלעזר, ולא שבקיה למיהך. אוזיף רבי פנחס לרבי שמעון וברכיה, ולכלהו חברייא. עד דהוו אזלי אמר להו רבי שמעון לחברייא, ׳עת לעשות ליהו"ה׳ (תהילים קיט, קכו).
התרגום: פתח ואמר, ׳תערך לפני שלחן נגד צררי וגו'׳ (תהלים כג, ה). ישבו (שמחו) שם כל אותו היום, והיו כל החברים שמחים בדברי תורה, ושמחתו של רבי שמעון היתה רבה. לקח רבי פנחס את רבי אלעזר, ולא עזב אותו כל אותו היום וכל הלילה, והיה שמח עמו. קרא עליו, ׳אז תתענג על ה'׳ (ישעיה נח). כל השמחה והענג היתר הזה - של חלקי הוא, (על זה שעמי הוא, על זה כתוב ׳אשרי העם שככה לו וגו') עתידים באותו עולם להכריז עלי׳ (תהלים קמד, טו): אשרי - חלקך רבי פנחס, שאתה זכית לכל זה, ׳שלום לך ושלום לעוזרך כי עזרך אלהיך׳ - השכימו ללכת. קם רבי פנחס ואחז ברבי אלעזר, ולא השאיר אותו ללכת. לוה רבי פנחס את רבי שמעון וברכו, ואת כל החברים. עד שהיו הולכים, אמר להם רבי שמעון לחברים, ׳עת לעשות לה'׳ (תהלים קיט).
מן המפרשים
מקדש מלך: דף ס"ב ע"ב : מאן מצולות ים אלא רזא יקירא הוא פי' כמ"ש בשם הרב שהם ז"ון דנוגה דבי"ע:
אור החמה: דף ס"ב ע"ב אמנם זה עשה בהיפך שלא רצה ללמדו רק אדרבה הניחו בטעותו לכן מדה כנגד מדה אותו השעה ופלגא יהיה נידון בגיהנם ועוד אפשר לומר לכאורה כי היודע האמת גזר עליו זמן זה כי הוא יודע כי כאשר הלבין פניו נמשך זמן הלבנת פניו והצער…
הסולם: פתח ואמר תערוך וגו': פתח ואמר , תערוך לפני שלחן נגד צוררי וגו'. ישבו שם כל אותו היום. והיו החברים כולם שמחים בדברי תורה, ושמחת ר"ש היתה רבה. לקח ר' פנחס את ר' אלעזר ולא עזבו כל אותו היום וכל הלילה, והיה שמח עמו. קרא עליו אז…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: