ואכלת ושמחת לפני ה' אלהיך
סוד ברכת המזון וחסד הימין
ואכלת לפני ה' אלהיך ושמחת לפני ה' אלהיך - כשישראל בבית המקדש היו מתקימים
פָּתַח אוֹתוֹ יֶלֶד בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן וְאָמַר, כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר ׳וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךְ׳ - וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר ׳וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךְ׳ (דברים יד, כג) - הַפְּסוּקִים הַלָּלוּ כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל הָיוּ שְׁרוּיִים בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה וְנִרְאוּ לִפְנֵי הקב"ה בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, הָיוּ מִתְקַיְּמִים. עַכְשָׁו אֵיךְ מִתְקַיְּמִים? מִי יָכוֹל לֶאֱכֹל לִפְנֵי ה' וְלִשְׂמֹחַ לִפְנֵי ה'?
בלשון הזוהר
פָּתַח הַהוּא רַבְיָא בְּבִרְכַּת מְזוֹנָא וְאָמַר, כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר ׳וְאָכַלְתָּ לִפְנִי יהו"ה אֱלֹהֶיךָ׳ (דברים יד, כג), וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר ׳וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יהו"ה אֱלֹהֶיךָ׳ (דברים כז, ז). הָנֵי קְרָאֵי כַּד יִשְׂרָאֵל הֲווֹ שָׁרָאן בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא, וְאִתְחָזוּן קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּבֵי מַקְדְּשָׁא, הֲווֹ מִתְקַיְּימֵּי. הַשְּׁתָּא הֵיךְ מִתְקַיְּימֵּי, מַאן יָכִיל לְמֵיכַל לִפְנֵי יהו"ה וּלְמֵחֱדֵי לִפְנֵי יהו"ה.
מברך המוציא ולא הבורא - כל הנסתר מסתתר ה' וכל הנגלה כתוב בה' בגלוי
אֶלָּא וַדַּאי כָּךְ הוּא. בָּרִאשׁוֹנָה כְּשֶׁיָּשַׁב אָדָם עַל שֻׁלְחָנוֹ לֶאֱכֹל, מְבָרֵךְ עַל הַלֶּחֶם הַמּוֹצִיא. מָה הַטַּעַם הַמּוֹצִיא וְלֹא מוֹצִיא, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב ׳בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם׳ (ישעיה מב, ה) - וְלֹא כָתוּב הַבּוֹרֵא. ׳עוֹשֶׂה אֶרֶץ׳, וְלֹא כָתוּב ׳הָעוֹשֶׂה אֶרֶץ׳. מָה הַטַּעַם כָּאן הַמּוֹצִיא?
בלשון הזוהר
אֶלָּא וַדַּאי הָכִי הוּא, בְּקַדְמִיתָא כַּד יָתִיב בַּר נָשׁ עַל פָּתוֹרֵיהּ לְמֵיכַל, מְבָרֵךְ עַל נַהֲמָא הַמּוֹצִיא. מַאי טַעֲמָא הַמּוֹצִיא, וְלָא מוֹצִיא, דְּהָא כְּתִיב ׳בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם׳ (ישעיהו מב, ה), וְלָא כְּתִיב הַבּוֹרֵא. ׳עוֹשֶׂה אֶרֶץ׳ (ירמיהו י, יב), וְלָא כְּתִיב ׳הָעוֹשֶׂה אֶרֶץ׳. מַאי טַעֲמָא הָכָא הַמּוֹצִיא.
המוציא בדרך נסתר מסוד העולם התחתון - כשמברך אדם שכינה באה לפניו
אֶלָּא כָּל הַדְּבָרִים שֶׁהֵם מִסּוֹד הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן הַנִּסְתָּר, מִסְתַּתֶּרֶת ה' מִשָּׁם, לְהַרְאוֹת שֶׁהֲרֵי מֵעוֹלָם גָּנוּז וְנִסְתָּר הוּא. וְכָל הַדְּבָרִים שֶׁהֵם מֵהָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן שֶׁנִּתְגַּלָּה יוֹתֵר כָּתוּב בְּה', שֶׁכָּתוּב ׳הַמּוֹצִיא בְּמִסְפָּר צְבָאָם׳ (ישעיה מ, כו) - ׳הַקֹּרֵא לְמֵי הַיָּם׳ (עמוס ה, ח) - ׳כֻּלָּם הֵם׳ מִסּוֹד הָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן, וְאִם נִכְתָּב בַּשֵּׁם הוּא בְּה', כְּמוֹ הָאֵל הַגָּדוֹל. וְכָאן שֶׁהוּא בְּדֶרֶךְ נִסְתָּר (בגלוי) מִסּוֹד הָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן הוּא, כֵּיוָן שֶׁמְּבָרֵךְ אָדָם, שְׁכִינָה בָּאָה לְפָנָיו.
בלשון הזוהר
אֶלָּא כָּל מִלִּין דְּאִינּוּן מֵרָזָא דְּעָלְמָא עִלָּאָה סְתִירָא, אִסְתַּתְּרָא ה' מִתַּמָּן, לְאִתְחֲזָאָה דְּהָא מֵעָלְמָא גְּנִיזָא וּסְתִירָא אִיהוּ. וְכָל מִלִּין דְּאִינּוּן מֵעָלְמָא תַּתָּאָה דְּאִתְגַּלְיָא יַתִּיר, כְּתִיב בה', דִּכְתִּיב, ׳הַמּוֹצִיא בְּמִסְפָּר צְבָאָם׳ (ישעיהו מ, כו) ׳הַקּוֹרֵא לְמֵי הַיָּם׳ (עמוס ה, ח), כֻּלְּהוּ מֵרָזָא דְּעָלְמָא תַּתָּאָה אִיהוּ, וְאִי רל"א:) אַכְתִּיב בִּשְׁמָא אִיהוּ בה', כְּגוֹן הָאֵל הַגָּדוֹל, וְהָכָא דְּאִיהוּ בְּאֹרַח סָתִים (נ"א באתגליא) מֵרָזָא דְּעָלְמָא תַּתָּאָה אִיהוּ, כֵּיוָן דִּמְבָרֵךְ בַּר נָשׁ, שְׁכִינְתָּא אַתְיָא קָמֵיהּ.
ואכלת לפני ה' אלהיך - לדבר דברי תורה כי הקב"ה לפניו כשלחן אשר לפני ה'
וּמַה שֶּׁאָמַר ׳וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךְ׳ (דברים יד, כג) - כָּאן נִכְלָל לְדַבֵּר בְּדִבְרֵי תוֹרָה, שֶׁכָּךְ צָרִיךְ, הוֹאִיל והקב"ה לְפָנָיו, לְקַיֵּם אֶת הַכָּתוּב, ׳זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ה'׳ (יחזקאל מא, כב). וְכָתוּב ׳וְאָכַלְתָּ שָּׁם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךְ׳ (דברים יד, כו).
בלשון הזוהר
וּמַה דְּאָמַר ׳וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי יהו"ה אֱלֹהֶיךָ׳. הָכָא אִתְכְּלִיל לְמַלְּלָא בְּמִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא, דְּהָכִי אִצְטְרִיךְ הוֹאִיל וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָמֵיהּ, לְקַיְּימָא דִּכְתִּיב, ׳זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי יהו"ה׳ (יחזקאל מא, כב). וּכְתִיב ׳וְאָכַלְתָּ שָׁם לִפְנֵי יהו"ה אֱלהֶיךָ׳ (דברים יד, כו).
צריך לרחם על העניים לתת להם כאוכל לפני המלך ולא ימצא בלען על שלחנו
הוֹאִיל וְעוֹמֵד אָדָם לִפְנֵי רִבּוֹנוֹ, צָרִיךְ גַּם לְרַחֵם עַל הָעֲנִיִּים, לָתֵת לָהֶם כְּמוֹ שֶׁהוּא נָתַן לוֹ לֶאֱכֹל, (וּמִי שֶׁאוֹכֵל לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, צָרִיךְ) כְּמִי שֶׁאוֹכֵל לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, וְצָרִיךְ שֶׁלֹּא יִמָּצֵא בַּלְעָן עַל שֻׁלְחָנוֹ, שֶׁהֲרֵי בַּלְעָנוּת הִיא מֵהַסִּטְרָא אַחֲרָא, וְסוֹד זֶה - ׳הַלְעִיטֵנִי נָא׳ (בראשית כה, ל), דֶּרֶךְ בַּלְעָנוּת, וְכָךְ צָרִיךְ לַסִּטְרָא אַחֲרָא, וְכָתוּב ׳וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר׳ (משלי יג, כה) - וְעַל זֶה ׳וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךְ׳ (דברים יד, כג) - כָּתוּב, וְלֹא לִפְנֵי הַסִּטְרָא אַחֲרָא. וְצָרִיךְ שֶׁלֹּא יִתְעַסֵּק בִּדְבָרִים בְּטֵלִים וּבְצָרְכֵי סְעוּדָה (יָפֶה), וְצָרִיךְ לְהִתְעַסֵּק בְּדִבְרֵי תוֹרָה, שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁדִּבְרֵי תוֹרָה נֶאֱמָרִים עַל שֻׁלְחָן, נוֹתֵן אוֹתוֹ הָאָדָם כֹּחַ לְרִבּוֹנוֹ.
בלשון הזוהר
הוֹאִיל וְקָאִים בַּר נָשׁ קָמֵי מָארֵיהּ, אִצְטְרִיךְ נָמֵי לְמֵיחַן לְמִסְכְּנֵי, לְמֵיתַן לוֹן, כְּמָה דְּאִיהוּ יָהִיב לֵיהּ לְמֵיכַל. (ס"א ומאן דאכיל קמיה מלכא קדישא אצטריך וכו') כְּמַאן דְּאָכִיל קָמֵי מַלְכָּא קַדִּישָׁא וְאִצְטְרִיךְ דְּלָא יִשְׁתְּכַח בַּלְעָן עַל פָּתוֹרֵיהּ, דְּהָא בִּלְעֲנוּ מִסִּטְרָא אַחֲרָא הֲוֵי, וְרָזָא דָּא ׳הַלְעִיטֵנִי נָא׳ (בראשית כה, ל), אֹרַח בַּלְעֲנוּ, וְהָכִי אִצְטְרִיךְ לְסִטְרָא אַחֲרָא, וּכְתִיב ׳וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶחְסָר׳ (משלי יג, כה). וְעַל דָּא ׳וְאָכַלְתָּ לִפְנִי יהו"ה אֱלֹהֶיךָ׳ כְּתִיב, וְלָא לִפְנֵי סִטְרָא אַחֲרָא. וְאִצְטְרִיךְ דְּלָא יִתְעַסֵּק בְּמִלִּין בְּטֵלִין, וּבְצָרְכֵי סְעוּדָה (שפיר) וְאִצְטְרִיךְ לְאִתְעַסְּקָא בְּמִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא, דְּהָא כַּד מִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא אִתְּמָרוּ עַל פָּתוֹרָא, יָהִיב הַהוּא בַּר נָשׁ תֻּקְפָּא לְמָארֵיהּ.
ושמחת לפני ה' אלהיך זו כוס של ברכה - צריך לשמח בברכת נברך שאכלנו משלו
וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךְ - זוֹהִי כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה. כְּשֶׁמְּבָרֵךְ אָדָם בְּכוֹס שֶׁל בְּרָכָה, צָרִיךְ לִשְׂמֹחַ וּלְהַרְאוֹת שִׂמְחָה וְלֹא עֶצֶב כְּלָל. כֵּיוָן שֶׁנּוֹטֵל אָדָם כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה, הקב"ה עוֹמֵד עַל גַּבּוֹ, וְהוּא צָרִיךְ לַעֲטֹף רֹאשׁוֹ בְּשִׂמְחָה וּלְבָרֵךְ עַל הַכּוֹס בְּמוֹשַׁב שְׁלֹשׁה: נְבָרֵךְ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ.
בלשון הזוהר
׳וְשָׂמַחְתָּ לִפְנִי יהו"ה אֱלֹהֶיךָ׳, דָּא אִיהוּ בְּכוֹס שֶׁל בְּרָכָה, כַּד בָּרִיךְ בַּר נָשׁ בְּכוֹס שֶׁל בְּרָכָה, אִצְטְרִיךְ לְמֵחדֵי וּלְאַחֲזָאָה חֶדְוָה וְלָא עֲצִיבוּ כְּלַל, כֵּיוָן דְּנָטִיל בַּר נָשׁ כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָאִים עַל גַּבֵּיהּ, וְאִיהוּ אִצְטְרִיךְ לְאַעְטָפָא רֵישֵׁיהּ בְּחֶדְוָה. וּלְבָרְכָא עַל הַכּוֹס בְּמוֹתָב תְּלָתָא, נְבָרֵךְ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶׁלוֹ.
ובטובו חיינו - וזה רצון למעלה לעתיק העתיקים בדרך נסתר ובו נבנה העולם
וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ, זֶה צָרִיךְ רָצוֹן לְמַעְלָה אֶל עַתִּיק הָעַתִּיקִים, וְעַל זֶה הִיא בְּדֶרֶךְ נִסְתָּר. וּבְטוּבוֹ, וְלֹא מִטּוּבוֹ. וּבְטוּבוֹ, זֶה הַיָּמִין (מִינוֹ) הָעֶלְיוֹן, וּמִטּוּבוֹ זוֹ דַּרְגָּה אַחֶרֶת שֶׁבָּאָה מִצַּד הַיָּמִין, וְהִיא דַּרְגָּה לְמַטָּה מִמֶּנּוּ, מִשּׁוּם שֶׁבְּאוֹתוֹ הַטּוֹב נִבְנָה הָעוֹלָם וּבוֹ נִזּוֹן.
בלשון הזוהר
וּבְטוּבוֹ חָיִּינוּ, דָּא אִצְטְרִיךְ רְעוּתָא לְעֵילָּא לְגַבֵּי עַתִּיקָא דְּעַתִּיקִין, וְעַל דָּא אִיהִי בְּאֹרַח סָתִים. וּבְטוּבוֹ, וְלָא מִטּוּבוֹ, וּבְטוּבוֹ: דָּא יְמִינָא (ד"א זינה) עִלָּאָה. וּמִטּוּבוֹ: דָּא דַּרְגָּא אַחֲרָא, דְּאָתֵי מִסִּטְרָא דִּימִינָא, וְאִיהוּ דַּרְגָּא לְתַתָּא מִנֵּיהּ, בְּגִין דִּבְהַהוּא טוֹב אִתְבְּנִי עָלְמָא, וּבֵיהּ אִתְּזָן.
טעם שנקרא טוב וטעם שנקרא חסד - הטוב כולל הכל בתוכו וחסד יורד לצדיקים ורשעים
לָמָּה נִקְרָא טוֹב וְלָמָּה נִקְרָא חֶסֶד? הַטּוֹב הוּא כְּשֶׁכּוֹלֵל הַכֹּל בְּתוֹכוֹ וְלֹא מִתְפַּשֵּׁט לָרֶדֶת לְמַטָּה. חֶסֶד - כְּשֶׁיּוֹרֵד לְמַטָּה וְעוֹשֶׂה טוֹב בְּכָל הַבְּרִיּוֹת, בַּצַּדִּיקִים וּבָרְשָׁעִים, וְלֹא חוֹשֵׁשׁ, וְאַף עַל גַּב שֶׁדַּרְגָּה אַחַת הִיא. מִנַּיִן לָנוּ? שֶׁכָּתוּב ׳אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי׳ (תהלים כג, ו) - אִם טוֹב, לָמָּה חֶסֶד? וְאִם חֶסֶד, לָמָּה טוֹב, שֶׁהֲרֵי בְּאֶחָד מַסְפִּיק? אֶלָּא טוֹב כּוֹלֵל הַכֹּל בְּתוֹכוֹ, וְלֹא הִתְפַּשֵּׁט לְמַטָּה. חֶסֶד יוֹרֵד וּמִתְפַּשֵּׁט לְמַטָּה וְזָן לְכָל הַצַּדִּיקִים וְהָרְשָׁעִים כְּאֶחָד.
בלשון הזוהר
אֲמַאי אִקְרֵי טוֹב וַאֲמַאי אִקְרֵי חֶסֶד. טוֹב אִיהוּ, כַּד כָּלִיל כֹּלָּא בְּגַוֵּיהּ, וְלָא אִתְפָּשַׁט לְנַחְתָּא לְתַתָּא. חֶסֶד כַּד נַחְתָּא לְתַתָּא. וְעָבִיד טִיבוּ בְּכָל בִּרְיָין, בְּצַדִּיקֵי וּבְרַשִׁיעֵי וְלָא חָיִישׁ, וְאַף עַל גַּב דְּדַרְגָא חַד הוּא. מְנָלָן דִּכְתִּיב, ׳אַךְ טוֹב וְחֶסֶד יִרְדְפוּנִי׳ (תהילים כג, ו), אִי טוֹב לָמָּה חֶסֶד, וְאִי חֶסֶד לָמָּה טוֹב, דְּהָא בְּחַד סַגְיָא אֶלָּא טוֹב כָּלִיל כֹּלָּא בְּגַוֵּיהּ, וְלָא אִתְפָּשַׁט לְתַתָּא. חֶסֶד נָחִית וְאִתְפָּשַּׁט לְתַתָּא, וְזָן כֹּלָּא צַדִּיקֵי וְרַשִׁיעֵי כַּחֲדָא.
הזן את העולם כלו בטובו בחסד - זו ברכת ימין והשמאל אינה בברכת המזון
וְכָאן, כֵּיוָן שֶׁאָמַר וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ, חָזַר וְאָמַר, הַזָּן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּטוּבוֹ בְּחֶסֶד, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳נוֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׳ (תהלים קלו, כה) - וְעַל זֶה הַזָּן אֶת הַכֹּל, לַצַּדִּיקִים וְלָרְשָׁעִים, לַכֹּל. זֶה נִקְרָא בִּרְכַּת יָמִין. הַשְּׂמֹאל אֵינוֹ בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן, וְלָכֵן שְׂמֹאל לֹא תְסַיַּע לַיָּמִין.
בלשון הזוהר
וְהָכָא כֵּיוָן דְּאָמַר וּבְטוּבוֹ חָיִּינוּ, הָדָר וְאָמַר הַזָּן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּטוּבוֹ בְּחֶסֶד, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳נוֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׳ (תהלים קלו, כה) (תהילים קלו, כה). וְעַל דָּא הַזָּן אֶת הַכֹּל, לְצַּדִיקֵי וּלְרַשִׁיעֵי לְכֹלָּא. דָּא אִקְרֵי בִּרְכַּת יָמִין. שְׂמֹאל לָאו אִיהוּ בְּבִרְכַּת מְזוֹנָא. וּבְגִין כַּךְ שְׂמָאלָא לָא תְּסַיֵּיעַ לִימִינָא.
ברכת הארץ צריכה להזכיר ברית ותורה שמזון בא מהטוב הזה לברית ותורה
שֶׁכֵּיוָן שֶׁבֵּרַךְ בְּרָכָה, יָמִין (הַיַיִן), צָרִיךְ לְדַבֵּק אֶת אֶרֶץ הַחַיִּים בַּיָּמִין, לְהִזּוֹן מִשָּׁם וּלְפַרְנֵס וְלָתֵת מָזוֹן לַכֹּל, וְלָכֵן הַשְּׁנִיָּה בִּרְכַּת הָאָרֶץ, וְצָרִיךְ לְהַזְכִּיר בָּהּ בְּרִית וְתוֹרָה: וְעַל בְּרִיתְךְ שֶׁחָתַמְתָּ בִּבְשָׂרֵנוּ, וְעַל תּוֹרָתְךְ שֶׁלִּמַּדְתָּנוּ. לְהַרְאוֹת שֶׁמֵּאוֹתוֹ טוֹב נִזּוֹן בְּרִית וְתוֹרָה, שֶׁהוּא הַתִּקּוּן שֶׁל הַטּוֹב הַזֶּה.
בלשון הזוהר
דְּכֵיוָן דְּבָרִיךְ בִּרְכַּת יָמִין (נ"א היין), אִצְטְרִיךְ לְדַבְּקָא אֶרֶץ הַחַיִּים בַּיָּמִין, לְאִתְּזָנָא מִתַּמָּן, וּלְפַרְנָסָא וּלְמֵיהַב מְזוֹנָא לְכֹלָּא, וְעַל דָּא תִּנְיָינָא בִּרְכַּת הָאָרֶץ, וְאִצְטְרִיךְ לְאַדְכְּרָא בָּהּ בְּרִית וְתוֹרָה, עַל בְּרִיתְךָ שֶׁחָתַמְתָּ בִּבְשָׂרֵנוּ, וְעַל תּוֹרָתְךָ שֶׁלִמַדְתָּנוּ, לְאַחֲזָאָה דְּמֵהַהוּא טוֹב אִתְּזָן בְּרִית וְתוֹרָה, דְּאִיהוּ תִּקּוּנָא דְּהַאי טוֹב.
נשים פטורות מברכת המזון כי אין בהן תורה וברית - על הארץ ועל המזון בחסד
מִכָּאן לָמַדְנוּ שֶׁנָּשִׁים פְּטוּרוֹת מִבִּרְכַּת הַמָּזוֹן לָצֵאת יְדֵי חוֹבָה, שֶׁהֲרֵי אֵין בָּהֶן תּוֹרָה וּבְרִית. וְלַחְתֹּם עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָּזוֹן, זֶה שֶׁדְּבֵקוּת כְּאֶחָד בְּחֶסֶד. עַל הָאָרֶץ - זוֹהִי אֶרֶץ הַחַיִּים. וְעַל הַמָּזוֹן - זֶהוּ חֶסֶד. הֲרֵי כְּלוּלִים זֶה בָּזֶה בִּדְבֵקוּת אַחַת.
בלשון הזוהר
מִכָּאן אוֹלִיפְנָא, דְּנָשִׁים פְּטוּרוֹת מִבִּרְכַּת מְזוֹנָא לְאַפָּקָא יְדֵי חוֹבָה, דְּהָא לֵית בְּהוּ תּוֹרָה וּבְרִית. וְלַחֲתוֹם עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָּזוֹן, הָא דִּדְבֵקוּתָא כַּחֲדָא בְּחֶסֶד, עַל הָאָרֶץ דָּא אִיהִי אֶרֶץ הַחַיִּים. וְעַל הַמָּזוֹן דָּא אִיהוּ חֶסֶד, הָא כְּלִילוּ דָּא בְּדָא בִּדְבֵיקוּתָא חֲדָא.
התפשטות הטוב היא הודאה הנקראת חסד ומראה על אותו מקום שיצא ממנו
הִתְפַּשְּׁטוּת הַטּוֹב הִיא הוֹדָאָה שֶׁנִּקְרֵאת חֶסֶ"ד, וְעַל זֶה הוּא אוֹמֵר נוֹדֶה לְךְ עַל כָּךְ וְעַל כָּךְ נִסִּים וְאוֹתוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ מִצַּד הַטּוֹב. וְאִם תֹּאמַר, וַהֲרֵי כָּתוּב ׳נְעִמוֹת בִּימִינְךְ נֶצַח׳ (תהלים טז, יא) - זֶהוּ מִצַּד הַיָּמִין - לֹא כָּךְ, אֶלָּא כָּל אֶחָד וְאֶחָד מַרְאֶה עַל אוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ.
בלשון הזוהר
אִתְפַּשְּׁטוּתָא דְּטוֹב אִיהוּ הוֹדָאָה דְּאִקְרֵי חֶסֶ"ד, וְעַל דָּא אִיהוּ אוֹמֵר, נוֹדֶה לְךָ, עַל כַּךְ וְעַל כַּךְ נִסִּין וְאָתִין דְּאִתְעָבִידּוּ מִסִּטְרָא דְּטוֹב. וְאִי תֵּימָא וְהָא כְּתִיב ׳נְעִימוֹת בִּימִינְךָ, נֶצַח, הָא אִיהוּ מִסִּטְרָא דְּיָמִין׳ (תהילים טז, יא). לָאו הָכִי, אֶלָּא כָּל חַד וְחַד אַחְזֵי עַל הַהוּא אֲתָר דְּנָפִיק מִנֵּיהּ.
נעימות בימינך נצח - הודאה מודה על הימין שממנו יצאה התפשטות הטוב
וְאִם תֹּאמַר, נֶצַח בְּיָמִין - הֲרֵי כָּתוּב נְעִמוֹת, וְכָתוּב ׳וּנְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל׳ (שמואל ב כג, א), (׳בִּימִינְךְ נֶצַח׳) וְזֶה שְׂמֹאל, וְכָל שְׂמֹאל נִכְלָל בְּסוֹד הַיָּמִין (שמואל ב כג, א) - אֲבָל הוֹדָאָה, מוֹדֶה עַל הַיָּמִין, לְהַרְאוֹת שֶׁהֲרֵי מִמֶּנּוּ יָצָא, וְזוֹ הִתְפַּשְּׁטוּת הַטּוֹב שֶׁהִתְפַּשֵּׁט בְּאֶרֶץ הַחַיִּים.
בלשון הזוהר
וְאִי תֵּימָא נֶצַח בַּיָּמִין, הָא כְּתִיב נְעִימוֹת, וּכְתִיב ׳וּנְעִים זְמִירוֹת יִשְׂרָאֵל׳ (שמואל ב כג, א), (בראשית כ"א ע"ב) (ד"א ׳בימינך נצח׳) וְדָא שְׂמָאלָא. וְכָל שְׂמָאלָא אִתְכְּלִיל בְּרָזָא דִּימִינָא. אֲבָל הוֹדָאָה אוֹדֵי עַל יְמִינָא, לְאַחֲזָאָה דְּהָא מִנֵּיהּ נָפְקָא, וְדָא פְּשִׁיטוּ דְּטוֹב, דְּאִתְפָּשַּׁט בְּאֶרֶץ הַחַיִּים.
אין כאן שמאל בברכה כי אין חלק לסטרא אחרא במזון ישראל שמכר בכורתו
מָה הַטַּעַם אֵין כָּאן שְׂמֹאל? מִשּׁוּם שֶׁאֵין לוֹ חֵלֶק לַסִּטְרָא אַחֲרָא בִּמְזוֹנָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וְאִם מִתְעוֹרֵר שְׂמֹאל, יִתְעוֹרֵר עִמּוֹ הַסִּטְרָא אַחֲרָא, וַהֲרֵי הוּא מָכַר בְּכוֹרָתוֹ וְחֶלְקוֹ לְיַעֲקֹב אָבִינוּ. וַהֲרֵינוּ נוֹתְנִים לוֹ חֶלְקוֹ לְאוֹתוֹ מְקַטְרֵג בַּזֻּהֲמָה שֶׁל מַיִם אַחֲרוֹנִים, וְאִם אֵין זֻהֲמָה, הֲרֵי חֶלְקוֹ בְּאוֹתוֹ מַאֲכָל שֶׁקָּרְבוּ בוֹ יָדַיִם.
בלשון הזוהר
מַאי טַעְמָא לֵית הָכָא שְׂמָאלָא, בְּגִין דְּלֵית חוּלָקָא לְסִטְרָא אַחֲרָא בִּמְזוֹנָא דְּיִשְׂרָאֵל. וְאִי אִתְּעַר שְׂמָאלָא, סִטְרָא אַחֲרָא יִתְּעַר עִמֵּיהּ, וְהָא אִיהוּ זַבִּין בְּכֵרוּתֵיהּ וְחוּלָקֵיהּ לְיַעֲקֹב אֲבוּנָא. (ויקרא כ"א ע"א) ׳וְהָא אֲנַן יָהִיבְנָא לֵיהּ חוּלָקֵיהּ, לְהַהוּא מְקַטְרְגָא בְּזוּהֲמָא דְּמַיִין בַּתְרָאִין, וְאִי לֵית זוּהֲמָא, הָא חוּלָקֵיהּ דְּהַהוּא מֵיכְלָא, דְּקָרִיבוּ בֵּיהּ יְדִין׳.
אין לו חלק עמנו כבכור - אין להעיר השמאל כלל שלא יטל שני חלקים
וְלָכֵן אֵין לוֹ חֵלֶק עִמָּנוּ. וְהוֹאִיל וְאֵין לוֹ חֵלֶק עִמָּנוּ, שֶׁהֲרֵי נָטַל חֶלְקוֹ, אֵין לָנוּ לְהָעִיר הַשְּׂמֹאל כְּלָל, שֶׁלֹּא יִתְעוֹרֵר הַמְקַטְרֵג לִטֹּל שְׁנֵי חֲלָקִים, אֶחָד לְמַטָּה וְאֶחָד לְמַעְלָה, כְּמוֹ בְכוֹר. שֶׁהֲרֵי מָכַר אֶת בְּכוֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב אָבִינוּ - חֶלְקוֹ לְמַטָּה, וְאֵין לוֹ לְמַעְלָה כְּלוּם. יִשְׂרָאֵל נוֹטְלִים לְמַעְלָה, וְעֵשָׂו נוֹטֵל לְמַטָּה, וְעַל זֶה לֹא יִקְרַב הַשְּׂמֹאל כְּלָל בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן.
בלשון הזוהר
וְעַל דָּא לֵית לֵיהּ חוּלָקָא בַּהֲדָן. וְהוֹאִיל וְלֵית לֵיהּ חוּלָקָא בַּהֲדָן, דְּהָא נָטַל חוּלָקֵיהּ, לֵית לָן לְאִתְּעֲרָא שְׂמָאלָא כְּלַל. דְּלָא יִתְּעַר מְקַטְרְגָא וְיִטּוֹל תְּרֵין חוּלָקִין, חַד לְתַתָּא, וְחַד לְעֵילָּא, כַּבְּכוֹר. דְּהָא זַבִּין בְּכֵרוּתֵיהּ לְיַעֲקֹב אֲבוּנָא. חוּלָקֵיהּ אִיהוּ לְתַתָּא, וְלֵית לֵיהּ לְעֵילָּא כְּלוּם. יִשְׂרָאֵל נַטְלֵי לְעֵילָּא, וְעֵשָׂו נָטִיל לְתַתָּא, וְעַל דָּא לָא יִתְקְרַב שְׂמָאלָא כְּלָל, בְּבִרְכַּת מְזוֹנָא.
כשמתברכת ארץ החיים מצד הימין מבקשים רחמים על ישראל וירושלים ובית המקדש
כֵּיוָן שֶׁמִּתְבָּרֶכֶת אֶרֶץ הַחַיִּים הַזּוֹ מִצַּד הַיָּמִין וּמְקַבֶּלֶת מָזוֹן, אֲזַי מְבַקְשִׁים רַחֲמִים עַל הַכֹּל. רַחֵם ה' אֱלֹהֵינוּ עַל יִשְׂרָאֵל עַמָּךְ וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ וְגוֹ'. שֶׁהֲרֵי מֵאוֹתוֹ מָזוֹן וְסִפּוּק שֶׁל אֶרֶץ הַחַיִּים נִזְכֶּה בָּהּ אֲנַחְנוּ וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לְמַטָּה בְּאוֹתָם רַחֲמִים.
בלשון הזוהר
כֵּיוָן דְּמִתְבָּרְכָא הַאי אֶרֶץ הַחַיִּים מִסִּטְרָא דִּימִינָא, וּמְקַבֵּל מְזוֹנָא, כְּדֵין בָּעֵינָן רַחֲמִין עַל כֹּלָּא. רַחֵם יהו"ה אֱלֹהֵינוּ עַל יִשְׂרָאֵל עַמָךְ וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ וְגוֹ', דְּהָא מֵהַהוּא מְזוֹנָא וְסִפּוּקָא דְּאֶרֶץ הַחַיִּים, נִזְכֵּי בָּהּ אֲנָן וּבֵי מַקְדְּשָׁא. דְּיִתְבְּנֵי בֵּי מַקְדְּשָׁא לְתַתָּא בְּאִינּוּן רַחֲמִים.
בשבת כשהדין לא נמצא אומרים רצה והחליצנו חסדי דוד הנאמנים ושים שלום
וּבְשַׁבָּת, כְּשֶׁהַדִּין לֹא נִמְצָא לִהְיוֹת נֶצַח וְהוֹד כְּלַל הַחֲסָדִים, אוֹמֵר רְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ, לִהְיוֹת שְׁנֵיהֶם, ׳חַסְדֵי דָוִד הַנֶּאֱמָנִים׳ (ישעיה נד, ג), וְעַל זֶה אַל תְּהִי צָרָה וְיָגוֹן וְכוּ ' - שֶׁהֲרֵי רְצֵה וּמוֹדִים הֵם ׳חַסְדֵי דָוִד׳ (ישעיה נה, ג), וְשִׂים שָׁלוֹם שֶׁאָמַרְנוּ בַּתְּפִלָּה בְּבִרְכַּת עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ.
בלשון הזוהר
וּבְשַׁבָּת דְּלָא אִשְׁתְּכַח דִּינָא, לְמֶהֱוֵי נֶצַח וְהוֹד כְּלַל חֲסָדִים, אוֹמֵר רְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ לְמֶהֱוֵי תַּרְוַיְיהוּ, ׳חַסְדֵּי דָּוִד הַנְּאֱמָנִים׳ (ישעיהו נה, ג), וְעַל דָּא אַל תְּהִי צָרָה וְיָגוֹן וְכוּ', דְּהָא רְצֵה וּמוֹדִים, אִינּוּן ׳חֲסְדֵי דָּוִד׳, וְשִׂים שָׁלוֹם דְּקָאָמַרָן בִּצְלוֹתָא, בְּבִרְכַּת עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ.
הטוב והמטיב הכל מצד הימין - המברך נוטל ברכות ראשונה ויש לו ארך חיים
הַטוֹב וְהַמֵּטִיב, שֶׁהַכֹּל בָּא מִצַּד הַיָּמִין וְלֹא מִצַּד הַשְּׂמֹאל כְּלוּם. מִי שֶׁמְּבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, הוּא נוֹטֵל בְּרָכוֹת בָּרִאשׁוֹנָה מִכֻּלָּם, וּמִתְבָּרֵךְ בַּכְּלָל שֶׁל בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, וְעַל זֶה יֵשׁ לוֹ אֹרֶךְ חַיִּים. מִי שֶׁנּוֹטֵל כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה וּמְבָרֵךְ עָלָיו, כָּתוּב (תהלים קטז) כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא. מִי הַיְשׁוּעוֹת? זֶה הַיָּמִין, שֶׁהוּא מוֹשִׁיעַ מִכָּל הַמְקַטְרְגִים שֶׁל הָעוֹלָם, שֶׁכָּתוּב (הוֹשִׁיעָה לוֹ יְמִינוֹ) וַתּוֹשַׁע לוֹ יְמִינוֹ, וְכָתוּב (תהלים ס) ׳הוֹשִׁיעָה יְמִינְךְ וַעֲנֵנִי׳.
בלשון הזוהר
הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב, דְּכֹלָּא אָתֵי מִסִּטְרָא דִּימִינָא, וְלָא מִסְטַר שְׂמָאלָא כְּלוּם. מַאן דִּמְבָרֵךְ בִּרְכַּת מְזוֹנָא, אִיהוּ נָטִיל בִּרְכָאן בְּקַדְמִיתָא מְכֻּלְּהוּ, וְאִתְבְּרַךְ בִּכְלָל בִּרְכַּת מְזוֹנָא, וְעַל דָּא אִית לֵיהּ אַרְכָּא דְּחַיִּין. מַאן דְּנָטִיל כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה, וְקָא מְבָרֵךְ עָלֵיהּ, כְּתִיב (תהילים קטז יג) כּוֹס (בראשית א' ע"א, רכ"ג ע"א) ׳יְשׁוּעוֹת אֶשָׂא׳. מַאן יְשׁוּעוֹת דָּא יְמִינָא, דְּאִיהוּ מוֹשִׁיעַ מִכָּל מְקַטְרְגִין דְּעָלְמָא, דִּכְתִּיב ׳(נ"א הושיעה לו ימינו) וַתּוֹשַׁע לוֹ יְמִינוֹ׳, וּכְתִיב (תהילים ס ז). ׳הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי׳.
הבקר הביא הילד לשמחה ומשתה לכל העיר בברכת אשתו ודברי תורה כל היום
בֵּין כָּךְ הֵאִיר הַיּוֹם, קָמוּ כֻלָּם וּנְשָׁקוּהוּ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, וַדַּאי יוֹם מִשְׁתֶּה הוּא הַיּוֹם הַזֶּה, וְלֹא נֵצֵא מִכָּאן עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה מִשְׁתֶּה לְכָל הָעִיר. זֶהוּ מִשְׁתֶּה שהקב"ה רוֹצֶה בּוֹ. לָקְחוּ אֶת אִשְׁתּוֹ וּבֵרְכוּ אוֹתָהּ בְּכַמָּה בְרָכוֹת. עָשׂוּ שֶׁאָבִיהָ יְתַקֵּן בַּיִת אַחֵר לַשִּׂמְחָה, כִּנְּסוּ אֶת כָּל אַנְשֵׁי הָעִיר לְאוֹתָהּ שִׂמְחָה, וְקָרְאוּ לָהּ כַּלָּה, וְשָׂמְחוּ עִמָּם כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם, וְהוּא שָׂמַח עִמָּם בְּדִבְרֵי תוֹרָה.
בלשון הזוהר
אַדְהָכִי הֲוָה נָהִיר יְמָמָא, קָמוּ כֻּלְּהוּ וּנְשָׁקוּהוּ. אָמַר רִבִּי יוֹסִי, וַדַּאי הִלוּלָא אִיהוּ יוֹמָא דָּא, וְלָא נֵיפוּק מֵהָכָא, עַד דְּיִתְעֲבִיד הִלוּלָא בְּכָל אַנְשֵׁי מָתָא, דָּא הוּא הִלוּלָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרְעֵי בֵּיהּ. נַטְלוּ לָהּ לְאִנְתְּתֵיהּ, וּבָרִיכוּ לָהּ בְּכַמָּה בִּרְכָאן, עַבְדוּ דַּאֲבוּהָ יְתַקֵּן בֵּיתָא אַחֲרָא לְחֶדְוָה, כְּנִישׁוּ כָּל אַנְשֵׁי מָתָא לְהַהִיא חֶדְוָתָא, וְקָרְאוּ לָהּ כַּלָּה. וְחַדּוּ עִמְּהוֹן כָּל הַהוּא יוֹמָא, וְאִיהוּ חַדֵּי עִמְּהוֹן בְּמִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא.
ועשית את הקרשים עמדים כשרפים
סוד שבע ברכות הכלה במשכן
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.