ממלכת הזוהר · לטעום מן הזוהרפיסקה 1 מתוך 8לשער המעיינים
גודל
רקע
גופן
התחלת מאמצע המאמר · לקריאה מתחילתו ↑
זוהר, פרשת תרומה · מאמר 59

שמע ישראל בדרכי משה

זוהר ח"ב, פרשת תרומה, דף קס:
כ-6 דקות קריאה
על מה המאמר

סוד היחוד העליון וע' הגדולה

רבי חייא ורבי יוסי בדרך פותחים בקריאת שמע - שלשה שמע ישראל שאמר משה

שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת הַיַּרְדֵּן. רַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי יוֹסֵי הָיוּ הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ. עַד שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי,לר"ח, נִפְתַּח בְּעִדּוּנִים (במלאכים ובזמנים) וְנֹאמַר דִּבְרֵי תוֹרָה. פָּתַח רַבִּי יוֹסֵי בְּדִבְרֵי קְרִיאַת שְׁמַע וְאָמַר,כתוב ג' פעמים בתורה תיבות 'שמע ישראל', והדבר מורה על קשר פנימי הגנוז בהם, כָּתוּב ׳שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד׳ (דברים ו) - וְכָתוּב ׳שְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם׳ (שם כז) - וְכָתוּב ׳שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת הַיַּרְדֵּן׳ (שם ט) - כָּל הַשְּׁמַע שְׁמַע הַלָּלוּ שֶׁאָמַר מֹשֶׁה לְשֵׁם מָה,שיכל לומר ועתה ישראל, ומדוע אמר בלשון שמע ישראל, שֶׁהֲרֵיבשלמא שְׁמַע יִשְׂרָאֵלה' אלהינו ה' אחד, שהוא הנקרא שמע שֶׁל הַיִּחוּד הוּא נָאֶה,שיש בו סוד גדול למתבונן, אבל אלו אותם ב' שמע (שהרילדרשההואבא) וְהָאֲחֵרִים הַלָּלוּ לָמָּה?נאמרו בלשון זו בדווקא ואיזה ענין רמוז בזה?.

בלשון הזוהר

רַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי יוֹסִי הֲווֹ אַזְלֵי בְּאָרְחָא, עַד דַּהֲווֹ אַזְלֵי אָמַר רִבִּי יוֹסִי, נִפְתַּח בְּעִידּוּנִין, (נ"א בעירין ובעידנין) וְנֵימָא מִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא. פָּתַח רִבִּי יוֹסִי בְּמִלֵּי דִּקְרִיאַת שְׁמַע וְאָמַר, כְּתִיב שְׁמַע ׳יִשְׂרָאֵל יהו"ה אֱלהֵינוּ יהו"ה׳ (דברים ו, ד) אֶחָד. וּכְתִיב ׳שְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְייִתָ לְעָם׳ (דברים כז, ט). וּכְתִיב ׳שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתָּה עוֹבֵר הַיּוֹם אֶת הַיַּרְדֵּן׳ (דברים ט, א). כָּל הָנִי שְׁמַע שְׁמַע דְּקָאָמַר מֹשֶׁה אֲמַאי. דְּהָא ׳שְׁמַע יִשְׂרָאֵל׳ דְּיִחוּדָא יֵאוֹת. (דהאי לדרשא קאתי) הָנֵי אַחֲרָנִין אֲמַאי.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

כלם באים לדרשה - שמע יש בו ע' גדולה רומזת לכלל שבעים שמות עליונים

אֶלָּא כֻּלָּם בָּאִים לִדְרָשָׁה. שְׁמַע יִשְׂרָאֵל שֶׁל הַיִּחוּדהיינו קריאת שמע וַדַּאי שֶׁזֶּה בָּא לִדָּרֵשׁ, וְכָאן רָמוּז וְנִרְאֶה הַיִּחוּד שֶׁל הַחָכְמָה הָעֶלְיוֹנָה.היינו ייחוד כל פרצופי האצילות. שְׁמַע - ע'מתיבת שמ"ע הִיא מֵהָאוֹתִיּוֹת הַגְּדוֹלוֹת, לָמָּה? אֶלָּאכמה עניני רֶמֶז הוּא רוֹמֵז בִּכְלָל אֶחָד, א. כפי שע' קובעת מקום לעצמה, כך גם הש' והמ' כל אחת מהן קובעת מקום לעצמה, [דהיינו שיש בתיבה הזו ג' הופעות נפרדות]. ב. שע' היא גדולה במעלתה מש' ומ', והדבר מורה על כך שרומזת לע' שמות עליונים במערכת הגבוהה מהש' והמ', לִכְלֹל מַעְלָהע' קשרים עליונים, עם ש' ומ' שאינן גדולות וּמַטָּה כְּאֶחָד בְּיִחוּד אֶחָד. הבינה העליונה עם המלכות התחתונה. שְׁמַענוטריקון - שֵׁם ע'. כָּאן נִכְלָל הַשֵּׁם הַזֶּהשהמלכות נקראת ש"ם, וזהו שם ע' שה'שם' כלול בְּאוֹתָם שִׁבְעִים שֵׁמוֹת עֶלְיוֹנִיםשל ז"א לְהַכְלִילָם, שֶׁהֲרֵי הַשֵּׁם מִתְבָּרֵךְ מֵהֶם וְנִכְלָל בָּהֶם,ואם תאמר למה לא נרמזו בפירוש כשאר מדרגות הייחוד כדוגמת ה' אלוהינו ה' אחד, לזה משיב ש וְצָרִיךְ לְהַכְלִילָם כְּאֶחָד בְּיִחוּד אֶחָד,בכוונת ייחוד פנימית (שאינה כהבנת פירוש המילות) אלא ייחוד פנימי שצריך וְלָשִׂים רְצוֹנוֹ בָהֶם. [ב. להכליל הע' שמות שבע' בחינות שבז' תחתונות דאימא, כי כל אחת מהז' תחתונות כלולה מעשר [שהם כנגד ה' רבתי], והיינו שאמא נותנת למלכות הארת המוחין מז' תחתונות שלה והיא כוללת אותן. [וטעם שצריך לכלול רצונו וכונותו באותו הייחוד, כי ע' השמות הם בסוד 'מרכבה העליונה' שהיא 'הבינה' שהיא מרכבה לאריך אנפין.- מתמ''ד]

בלשון הזוהר

אֶלָּא כֻּלְּהוּ לִדְּרָשָׁא קָאֲתוּ, שְׁמַע יִשְׂרָאֵל דְּיִחוּדָא וַדַּאי הַאי לִדְּרָשָׁא קָא אַתְיָא, וְהָכָא רָמִיז וְאִתְחַזֵּי יִחוּדָא דְּחָכְמְתָא עִלָּאָה. שְׁמַע, ע' מֵאַתְוָון רַבְרְבָן אִיהִי, אֲמַאי. אֶלָּא רֶמֶז קָא רָמִיז בִּכְלָלָא חֲדָא, לְאַכְלְלָא עֵילָּא וְתַתָּא כַּחֲדָא בְּיִחוּדָא חֲדָא, שְׁמַע: שֵׁם ע'. הָכָא אִתְכְּלִיל הַאי שֵׁם בְּאִינּוּן ע' שְׁמָהָן עִלָּאִין, לְאַכְלְלָא לוֹן, דְּהָא שֵׁם אִתְבָּרְכָא מִנַּיְיהוּ, וְאִתְכְּלִיל בְּהוּ. וְאִצְטְרִיךְ לְאַכְלְלָא לוֹן כַּחֲדָא בְּיִחוּדָא חַד, וּלְשַׁוָּאָה רְעוּתֵיהּ בְּהוּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

שבעים שמות במרכבה העליונה ומהם מתברך שם ישראל - אחר כך מיחד שלשה צדדים

שֶׁהֲרֵי וַדַּאי שִׁבְעִים שֵׁמוֹת הֵם בְּסוֹד הַמֶּרְכָּבָה הָעֶלְיוֹנָה, ענין שבעים שמות: א. שבע ספירות הכלולות מעשר, ומלכות ש"ם בחינה אחרונה מקבלת מכולם, וכנגדם שבעים כוחות שכל פרקי ההיכלות ואבריהם נכללים בהם [- אור יקר]. ב. בינה שהיא כסא לאריך אנפין [- מקד"מ], ג. ע"ב שמות היוצאים מג' הפסוקים של ויס"ע ויבוא וי"ט שהם בסוד ע' סנהדרין, וב' עדים [- בעה"ס]. וּמֵהַמֶּרְכָּבָה הָעֶלְיוֹנָה הַזּוֹ מִתְבָּרֵךְ הַשֵּׁםהעליון הַזֶּהשם ע' וְנִכְלָל בְּתוֹכָם, וְאַחַר כָּךְממשיכה השפעת הברכה ל יִשְׂרָאֵל בִּכְלָל.מדרגת 'זעיר' הנקרא ישראל. אֲבָל הֲרֵי שָׁנִינוּ,ישראל זֶה יִשְׂרָאֵל סָבָא,שמציאותו עולה עד למדרגת חכמה שהוא למעלה מהשבעים של בינה, לִהְיוֹת יִשְׂרָאֵל בִּכְלָל אֶחָד, שישראל זוטא שהוא ז"א מקב"ל מישראל סבא שהוא אבא [- אריז"ל], אוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁל דְּבֵקוּת הַכֹּל. של כל הפרצופים. וְעַל זֶה שְׁמַע יִשְׂרָאֵל. עַכְשָׁו נִדְבְּקָה הָאִשָּׁה בְּבַעְלָהּ, בסוד יחוד הפנימי, וְנִהְיָה הַכֹּל בִּכְלָל אֶחָד, וְזֶה שְׁמַע יִשְׂרָאֵל שֶׁל הַיִּחוּד. שנעשה בתיבת אח"ד (יִשְׂרָאֵל) אַחַר כָּךְ מְיַחֵד שְׁלֹשָׁה צְדָדִים,א. אבא ב. ואימא הנקראים שהם ה' אֱלֹהֵינוּהמזדווגים על ידי ג. הדעת [מזלא דדיקנא דעתיקא] שהוא שם ה'השני, והכל והכל אֶחָד, ע וע"י הזעיר שעולה בסוד מ"ן מתייחדים ומזדווגים לִהְיוֹת הַכֹּל אֶחָד.ה' אלהינו הם ימין ושמאל ואמצע שהם אחד, שאף שהם חסד דין ורחמים הם אחד ע"י ייחוד אשה בבעלה בסוד שמע ישראל.

בלשון הזוהר

דְּהָא וַדַּאי ע' שְׁמָהָן אִינּוּן בְּרָזָא דִּרְתִּיכָא עִלָּאָה, וּמֵהַאי רְתִיכָא עִלָּאָה, אִתְבָּרְכָא הַאי שֵׁם, וְאִתְכְּלִיל בְּגַוַויְיהוּ, וּלְבָתַר יִשְׂרָאֵל בִּכְלָל. אֲבָל הָא תָּנֵינָן, דָּא יִשְׂרָאֵל סָבָא, לְמֶהֱוֵי יִשְׂרָאֵל בִּכְלָלָא חֲדָא, הַהוּא אֲתָר דְּבֵקוּתָא דְּכֹלָּא. וְעַל דָּא שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, הַשְׁתָּא אִתְדָּבָקַת אִתְּתָא בְּבַעְלָהּ, וַהֲוֵי כֹּלָּא בִּכְלָלָא חֲדָא, וְדָא שְׁמַע יִשְׂרָאֵל דְּיִחוּדָא. (ישראל) לְבָתַר קָא מְיַחֵד תְּלַת סִטְרִין, יהו"ה אֱלהֵינוּ יהו"ה אֶחָד, לְמֶהֱוֵי כֹּלָּא חַד.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

שמע ישראל של שאר המקומות נדבקו בדרגה תחתונה כשמע אתה עבר היום

שְׁמַע יִשְׂרָאֵל שֶׁל כָּל הַשְּׁאָרהפסוקים אֵינָם כְּמוֹ זֶה,של שמע ישראל דיחוד, אלא למטה בישראל ממש, אֲבָל כָּל הָאֲחֵרִים בָּאוּ לִדְרָשׁ, וְכֻלָּם בְּמָקוֹם אַחֵר נִדְבְּקוּ. במלכות הנקראת שמע [שמיעה], ׳שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם׳ (דברים ט, א) - שְׁמַע ׳יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם׳ (דברים כז, ט) - וְכֻלָּם בְּדַרְגָּה תַּחְתּוֹנָה נִדְבְּקוּ.ומשום כך גם אינם בע' רבתי להורות שהם במלכות ולא בע' שמות עליונים, והטעם שאמר שמע ישראל ירמוז להם בכל אחד ואחד כפי טעמו, וכפי שמבאר והולך.

בלשון הזוהר

שְׁמַע יִשְׂרָאֵל דְּכֻלְּהוּ שְׁאַר, לָאו אִינּוּן כְּהַאי גַּוְונָא, אֲבָל כֻּלְּהוּ אַחֲרָנִין לִדְּרָשָׁא קָאֲתוּ, וְכֻלְּהוּ בְּאֲתָר אַחֲרָא אִתְדָּבָקוּ, ׳שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם׳. שְׁמַע ׳יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם׳. וְכֻלְּהוּ בְּדַרְגָּא תַּתָּאָה אִתְדָּבָקוּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

היום הזה נהיית לעם - כשנשברו לבותיהם לעבודה כמו שאמר דוד שמעוני אחי ועמי

שְׁמַע ׳יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם׳ (דברים כז, ט) - שְׁמַע יִשְׂרָאֵל נָאֶה הוּא, אֲבָל ׳הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם׳ - מַהוּ? הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת הָיִיתָ! מַה זֶּה נִהְיֵיתָ? אֶלָּא בְּכָל מָקוֹםשנאמר לשון עַם,הוא לשון שבירה כְּשֶׁנִּשְׁבְּרוּ לִבּוֹתֵיהֶם לָעֲבוֹדָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳נִהְיֵיתִי וְנֶחֱלֵיתִישאמר שם שנשבר ונחלה לרוב חרדתו ומוסיף להביא ראייה נוספת ׳ (דניאל ח, כז) - וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּבאצל דוד המלך שאמר לישראל ׳שְׁמָעוּנִי אַחַי וְעַמִּיויש לשאול הלא ב' הבחנות הם, ׳ (דברי הימים א כח, ב) - אִםבחר להעמידם ביחס של אַחַי, לָמָּהאמר לשון עַמִּי? וְאִםבחר להעמידם ביחס של עַמִּי, לָמָּהאמר לשון אַחַי? אֶלָּא, אָמַר דָּוִד, אִם בְּרָצוֹןאם אתם רוצים לעבוד את ה' מתוך רצון - אַתֶּם אַחַי. וְאִם לֹאאם לא מתוך רצון אז - אַתֶּם עַמִּי, לִשְׁבֹּר לִבְּכֶם לַעֲבוֹדָתִי. כָּךְגם יש לבאר לפ"ז הכתוב השלישי ׳הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָםומה הוא לשון 'נהיית', לזה אומר ׳ - שָׁבַרְתָּ לִבְּךְ לַעֲבוֹדַתוממילא הפס' מתפרש כך, 'שמע'- ברצון הלב, ואם לא- עכ"פ 'נהיית לעם' לשבר לבך לעבודתי הקב"ה.

בלשון הזוהר

שְׁמַע ׳יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם׳ (דברים כז, ט), שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יֵאוֹת. ׳הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם׳ - מַהוּ. הָיִיתָ מִבָּעֵי לֵיהּ, מַאי נִהְיֵיתָ. אֶלָּא בְּכָל אֲתָר עָם, כַּד אִתְבָּרוּ לִבַּיְיהוּ לְפֻלְחָנָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳נִהְיֵיתִי וְנֶחלֵתִי׳ (דניאל ח, כז). וְדָא הוּא דִּכְתִּיב, ׳שְׁמָעוּנִי אַחַי וְעַמִּי׳ (דברי הימים א כח, ב). אִי אַחַי, לָמָּה עַמִּי, וְאִי עַמִּי, לָמָּה אַחַי. אֶלָּא אָמַר דָּוִד, אִי בִּרְעוּתָא אַתּוּן אַחַי, וְאִי לָאו אַתּוּן עַמִּי, לְתַּבְרָא לִבַּיְיכוּ לְפוּלְחָנִי. כַּךְ ׳הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעַם׳, תָּבַרְתְּ לִבְּךָ לְפֻלְחָנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

שמע ישראל של היחוד בדרגה עליונה סוד לקבל על מלכות שמים בכל צד

׳שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת הַיַּרְדֵּן׳ (דברים ט, א) - הַכֹּל הוּא בְּדַרְגָּה תַחְתּוֹנָה, של המלכות [בזמן שנכנסו לארץ ישראל] ׳וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל׳ שֶׁל הַיִּחוּד הוּא בְּדַרְגָּה עֶלְיוֹנָה. ז"א הנכלל בישראל סבא] מַה בֵּין זֶה לָזֶה? אֶלָּא אוֹתוֹ ׳שְׁמַע יִשְׂרָאֵל׳ שֶׁל הַיִּחוּד לֹא הָיָה בְּכֻלָּם כְּמוֹ זֶה, שֶׁהֲרֵי הוּא הָיָה סוֹד שֶׁל מַעְלָה וּמַטָּה (כָּרָאוּי), (וּבְכָל מָקוֹם בין בקר"ש של שחרית ובין בקר"ש של ערבית הַסּוֹד לְקַבֵּל) וְהוּא סוֹד לְקַבֵּל עֲלֵיהֶם עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם בְּכָל צַד, בשמים ובארץ ובד' רוחות, על הטובה ועל הרעה, ודווקא כעת זה נאמר בכניסתם לארץ כְּדֵי שֶׁיִּצְטָרֵךְ לָאָדָם לִהְיוֹת מְזֻמָּן (בְּאוֹתוֹ שֵׁם) בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לְיַחֵד אֶת שֵׁםוהיינו בז"א, הקב"ה וּלְקַבֵּל עָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם.היא המלכות.

בלשון הזוהר

׳שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתָּה עוֹבֵר הַיּוֹם אֶת הַיַּרְדֵּן׳ (דברים ט, א) - כֹּלָּא בְּדַרְגָּא תַּתָּאָה, אִיהוּ, ׳וְשָׁמַע יִשְׂרָאֵל׳ דְּיִחוּדָא הוּא דַּרְגָּא עִלָּאָה. מַה בֵּין הַאי לְהַאי. אֶלָּא הַהוּא ׳שְׁמַע יִשְׂרָאֵל׳ דְּיִחוּדָא, לָא הֲוֵי בְּכֻלְּהוּ כְּהַאי גַּוְונָא, דְּהָא אִיהוּ הֲוֵי רָזָא דְּעֵילָּא וְתַתָּא. (כדקא יאות) (נ"א ובכל אתר רזא לקבל וכו') וְאִיהוּ רָזָא לְקַבְּלָא עָלַיְיהוּ עוֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם, בְּכָל סִטְרָא, בְּגִין דְּיִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְבַר נָשׁ, לְמֶהֱוֵי זַמִּין (בההוא שמא) בְּהַהִיא שַׁעֲתָא, לְיַחֲדָא שְׁמָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּלְקַבְּלָא עָלֵיהּ עוֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

כשאדם מקבל על מלכות שמים השכינה שורה על ראשו כעד לפני המלך הקדוש

וּבְשָׁעָה שֶׁבָּא אָדָם לְקַבֵּל עָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם, אָז הַשְּׁכִינָה בָּאָה וְשׁוֹרָה עַל רֹאשׁוֹ, וְעוֹמֶדֶת עָלָיואלו אותיות ע' ד' שהן גדולות כְּעֵד לְהָעִידעל האדם עֵדוּת לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, שֶׁזֶּהוּ מִי שֶׁמְּיַחֵד שְׁמוֹ פַּעֲמַיִם בְּיוֹם, וּשְׁמוֹשל הקב"ה מִתְיַחֵד מַעְלָה וּמַטָּה כָּרָאוּי. וְלָכֵן ע' מִשְּׁמַע יִשְׂרָאֵל הִיא מֵהָאוֹתִיּוֹת הַגְּדוֹלוֹת, וְגַם ד' מֵהָאוֹתִיּוֹת הַגְּדוֹלוֹת, לִהְיוֹת עֵד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ. וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ, יְהֹוָ"ה אֱלֹהֵינ"וּ יְהֹוָ"ה, וְזֶהוּ סוֹד הַיִּחוּד בִּשְׁלֹשָׁה צְדָדִים, סוד יחוד ישסו"ת ע"י הדעת, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוֹ הוא כינוי לרשב"י בּוּצִינָא קַדִּישָׁא וְהִתְעוֹרֵר בּוֹ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת, וְאֵין לָנוּ רְשׁוּת לְהָעִיר בּוֹ יוֹתֵר.

בלשון הזוהר

וּבְשַׁעֲתָא דְּאָתֵי בַּר נָשׁ לְקַבְּלָא עָלֵיהּ עוֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם, כְּדֵין שְׁכִינְתָּא אַתְיָא וְשַׁרְיָא עַל רֵישֵׁיהּ, וְקָאִים עָלֵיהּ כְּסָהִיד, לְסָהֲדָא סַהֲדוּתָא קָמֵי מַלְכָּא קַדִּישָׁא, דְּהַאי אִיהוּ דְּקָא מְיַחָד שְׁמֵיהּ תְּרֵי זִמְנִי בְּיוֹמָא, וּשְׁמֵיהּ אִתְּיֵיחַד עֵילָּא וְתַתָּא כְּדְקָא יֵאוֹת. וְעַל דָּא ע' מִשְׁמַע יִשְׂרָאֵל מֵאַתְוָון רַבְרְבָן, וְד' נָמֵי מֵאַתְוָון רַבְרְבָן, לְמֶהֱוֵי עֵד קָמֵי מַלְכָּא קַדִּישָׁא. וְהָא אוּקְמוּהָ, יְדוָֹ"ד אֱלֹהֵינוּ יְדוָֹ"ד, וְדָא הוּא רָזָא דְּיִחוּדָא בִּתְלַת סִטְרִין, כְּמָה דְּאוֹקְמֵיהּ בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, וְאִתְּעַר בֵּיהּ בְּכַמָּה דּוּכְתֵּי, וְלֵית לָן רְשׁוּ לְאַתְעֲרָא בֵּיהּ יַתִּיר.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

האיש המיחד שם הקב"ה מעלה ומטה שכינה שורה על ראשו ומברכת בשבע ברכות

וַדַּאי הָאִישׁ הַזֶּה שֶׁמְּיַחֵד אֶת שֵׁם הקב"ה מַעְלָה וּמַטָּה כָּרָאוּי, שֶׁשְּׁכִינָה בָּאָה וְשׁוֹרָה עַל רֹאשׁוֹ וּמְבָרֶכֶת אוֹתוֹ בְּשֶׁבַע בְּרָכוֹת, שבע הברכות של המלכות (ברכות יא.) בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה (-אמת ליעקב)., וְקוֹרֵאת עָלָיו, ׳וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךְ אֶתְפָּאָראתפאר בסוד תפארת. ׳ (ישעיה מט, ג).

בלשון הזוהר

וַדַּאי הַאי בַּר נָשׁ, דְּקָא מְיַחֵד שְׁמָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עֵילָּא וְתַתָּא כְּדְקָא יֵאוֹת, שְׁכִינְתָּא אַתְיָא וְשַׁרְיָא עַל רֵישֵׁיהּ, וּמְבָרֵךְ לֵיהּ בְּשֶׁבַע בִּרְכָּאן, וְקָרֵי עָלֵיהּ, ׳וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר׳ (ישעיהו מט, ג).

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו
המאמר הבא

אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים

סוד המהימנותא שלמד משה לישראל

להמשיך לקרוא

הודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.

להצטרף לקבוצת הזוהר היומי

המייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.