הכרובים הם זהב
סוד גוני זהב כסף ונחשת ונחש הנחשת של משה
הכרובים הם זהב יוצאים מצד הזהב - במשכן מתערבים זהב וכסף ונחשת כאחד
הַכְּרוּבִים הֵם זָהָב, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהָ, מִשּׁוּם שֶׁיּוֹצְאִים מִצַּד הַזָּהָב, וְלֹא מְעֹרָב בָּהֶם כֶּסֶף וְלֹא גָוֶן אַחֵר, וְזֶהו גָּוֶן זָהָב יְרַקְרַק. בַּמִּשְׁכָּן מִתְעָרְבִים הַגְּוָנִים ׳זָהָב וָכֶסֶף׳ לָלֶכֶת כְּאֶחָד, לִהְיוֹת סוֹד שֶׁלְּמַעְלָה בְּאֶחָד. עוֹד נְחֹשֶׁת לִהְיוֹת עִמָּם, וְלָלֶכֶת בֵּין כָּל הַצְּדָדִים, שֶׁתִּמָּצֵא שְׁלֵמוּת בַּכֹּל כְּאֶחָד, שֶׁכָּתוּב ׳זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת׳ (שמות כה, ג).
בלשון הזוהר
כְּרוּבִים אִינּוּן זָהָב, כְּמַה דְּאוּקְמוּהָ, בְּגִין דְּנַפְקֵי מִסִּטְרָא דְּזָהָב, וְלָא אִתְעֲרָב בְּהוּ כֶּסֶף, וְלָא גּוָון אַחֲרָא, וְדָא אִיהוּ גּוָון זָהָב יְרַקְרָק. בַּמִשְׁכָּן מִתְעָרְבִין גְּוָונִין, ׳זָהָב וָכֶסֶף׳ לְמֵיהַךְ כַּחֲדָא, לְמֶהֱוֵי רָזָא דִּלְעֵילָּא בְּחַד. תּוּ נְחֹשֶׁת לְמֶהוֵי בַּהֲדַיְיהוּ, וּלְמֵיזַל בֵּינַיְיהוּ כָּל סִטְרִין, לְאִשְׁתַּכְחָא שְׁלִימוּ בְּכֹלָּא כַּחֲדָא, דִּכְתִיב ׳זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת׳.
זהב וכסף חוזר זה לזה בשלש צורות - זהב לשמחה כסף לרחמים נחשת לדין
נָחָשׁ שָׂרָף. דָּבָר אַחֵרכתוב בפר' תרומה זָהָב וָכֶסֶףובא לרמוז ל - זֶה שֶׁחוֹזֵר לְכֶסֶף, כשגבורה נתחברה בחסד, וְכֶסֶף לְזָהָב, כשהכסף נתחבר עם הזהב- והיינו כ"א במקומו, וְהַכֹּל כָּלוּל יַחַד וּבְמָקוֹם אֶחָד. במלכות. בְּשָׁלֹשׁ צוּרוֹת חוֹזֵר: בג' הנהגות שונות שהעולם צריך להם במצבים שונים, בהיות שג' גוונים יש במלכות, א. כשמקבלת הארתה מ'בינה' היינו כַּאֲשֶׁרהעולם צָרִיךְ לְשִׂמְחָה וְלֹא לְדִיןאז היא בהופעה של - זָהָב. מהארת בינה, [משום שלזהב יש ב' הופעות א. בגבורה ב. בבינה]. ב. כַּאֲשֶׁרהעולם צָרִיךְהנהגה של היינו בהופעה של לְרַחֲמִים - כֶּסֶף. אך כַּאֲשֶׁר צָרִיךְאת ההנהגה השלישית שהיא תֹּקֶף הַדִּיןלעשיית הדין בחיצונים אז הוא בהופעת - נְחֹשֶׁת.
בלשון הזוהר
דָּבָר אַחֵר זָהָב וָכֶסֶף. זָהָב דְּאִתְהַדָר לְכֶסֶף, וְכֶסֶף לְזָהָב, וְכֹלָּא אִתְכְּלִיל כַּחֲדָא, וּבְדוּכְתָּא חֲדָא. בִּתְלַת גַּוְונִין אִתְהַדָּר, כַּד אִצְטְרִיךְ לְחֶדְּוָותָא וְלָא דִּינָא, זָהָב. כַּד אִצְטְרִיךְ לְרַחֲמֵי, כֶסֶף. כַּד אִצְטְרִיךְ תֻּקְפָּא דְּדִינָא, נְחֹשֶׁת.
משה הסתכל בנחש הנחשת וידע מקום התוך שנחש כלשונו ומקומו היה יודע
וְעַל זֶה הִסְתַּכֵּל מֹשֶׁה בַּמַּעֲשֶׂה שֶׁל נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת, שֶׁכָּתוּב ׳וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁתועשייתו מורה על כך שעמד על יסוד ענינו ומתוך כך עשאו ׳ (במדבר כא, ט) - וְהָיָה יוֹדֵעַ הַמָּקוֹם שֶׁל הִתּוּךְ הַזָּהָב בְּאוֹתָהּ נְחֹשֶׁת, והיינו שמשה היה יודע עומק הענין מצד שורשו [ומצד המשל סיבת גוון הנחושת הוא ממציאות סיגי הזהב שבה ומשה ידע לזהות את מקומם של סיגי הזהב שבתוך הנחושת. ומצד הנמשל: היינו המקום הזמן והענין בו הבינה משפעת לגבורה]. וראייה לדבר מִשּׁוּם שֶׁנָּחָשׁ הוּא כִּלְשׁוֹנוֹ, שנחש נחושת הוא לשון נופל לשון, והדבר מורה על ענין פנימי הקיים בנחוש"ת מצד התיקון לענין הנח"ש, ב. כן ידע משה את שורש של השרף וּמְקוֹמוֹ הָיָה יוֹדֵעַ. היינו זו"נ דנוגה שמקבלים מגבורה שנקרא נחושת. שֶׁהֲרֵי הקב"ה לֹא אָמַר לוֹ אֶלָּא עֲשֵׂה לְךְ שָׂרָף, וְהוּא בָּא וְעָשָׂה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת, שֶׁכָּתוּב ׳וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁתויש להבין ׳ - מָה הַטַּעַם?א. ששינה משרף לנחש. ב. מה הטעם שעשאו מנחושת אחר שלא נצטווה על כך.
בלשון הזוהר
וְעַל דָּא אִסְתָּכַּל מֹשֶׁה, בְּעוֹבָדָא דִּנְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת, דִּכְתִּיב ׳וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת׳ (במדבר כא, ט), וַהֲוָה יָדַע אֲתָר דְּהִתוּכָא דְּזָהָב בְּהַהוּא נְחֹשֶׁת, בְּגִין דְּנָחָשׁ כְּלִישָׁנָא דִּילֵיהּ הוּא, וְאַתְרֵיהּ הֲוָה יָדַע. דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא אָמַר לֵיהּ אֶלָּא ׳עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף׳, וְאִיהוּ אָתָא וַעֲבַד ׳נְחַשׁ נְחֹשֶׁת׳, דְּכְתִּיב ׳וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת׳. מַאי טַעֲמָא.
וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים - משה עשה נחש כי ישראל חטאו בלשונם
אֶלָּאעל כרחך מָקוֹםשורש מקומו של השרף הָיָה יוֹדֵעַ, וְעִקַּר הַדָּבָרשורש התיקון מצד הנחושת דקדושה בצד הגבורה הָיָה, שֶׁהֲרֵי בָּרִאשׁוֹנָה כָּתוּב ׳וַיְשַׁלַּח ה' בָּעָם אֶת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים׳בלשון רבים, מאידך (במדבר כא, ו) - וְכָתוּב ׳נָחָשׁ שָׂרָף׳.בלשון יחיד. והביאור בזה- כי עִקָּרָם שורש כוחם של 'הנחשים השרפים' הוּא נָחָשׁ. וּמִשּׁוּם שֶׁמֹּשֶׁה הָיָה יוֹדֵעַ אֶתא. הָעִקָּרב. וְהַשֹּׁרֶשׁג. וְהַיְסוֹד מֵאוֹתוֹ מָקוֹם, עָשָׂה נָחָשׁיחיד וְהִסְתַּמֵּךְ עָלָיו. בשביל לתקן כנגד מה שקלקלו. משה רבנו ידע והבין סוד הגבורה החזקה, בענין שהשורש לשרף הוא הנחש ולפיכך עשה נחש ולא שרף, וידע גם השורש לנחש שהוא מצד הוא הגבורה החזקה ולכך עשאו נחשת, וסמך לידיעתו ועשה כקבלתו [- אור יקר]. מָה הַטַּעַם? שהיה זה ע"י נחש דייקא? כִּי יִשְׂרָאֵל חָטְאוּ בִלְשׁוֹנָם, שֶׁכָּתוּב ׳וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה׳וחטא הלשון הוא מצד קלקול הנחש, - וְעַל זֶהנענשו בדווקא באופן הזה ש ׳וַיְשַׁלַּח ה' בָּעָם אֶת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים שנתלבשו הנחשים הקדמונים בשרפים התחתונים ונשכו בהם. ׳.
בלשון הזוהר
אֶלָּא אֲתָר הֲוָה יָדַע, וְעִקָרָא דְּמִלְתָּא הֲוָה, דְּהָא בְּקַדְמִיתָא כְּתִיב, ׳וַיְשַׁלַּח יהו"ה בָּעָם אֶת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים׳ (במדבר כא, ו), וּכְתִיב ׳נָחָשׁ שָׂרָף׳ (דברים ח, טו). עִקָּרָא דִּלְהוֹן נָחָשׁ אִיהוּ. וּבְגִין דְּמֹשֶׁה הֲוָה יָדַע עִקָּרָא וְשָׁרָשָׁא וִיסוֹדָא מֵהַהוּא אֲתָר, עֲבַד נָחָשׁ וְאִסְתְּמִיךְ עָלֵיהּ. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּיִשְׂרָאֵל חָטְאוּ בְּלִישָׁנֵהוֹן, דְּכְתִּיב ׳וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה׳ (במדבר כא, ה), וְעַל דָּא ׳וַיְשַׁלַּח יהו"ה בָּעָם אֶת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים׳.
משה הלך אחר העקר ועשה נחש נחשת בגון הראוי לו וישמהו על הנס
וּמֹשֶׁה לֹא הָלַךְ אֶלָּא אַחַר הָעִקָּר וְעָשָׂה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת בְּאוֹתוֹ גָוֶן שֶׁצָּרִיךְ לוֹ, בנחושת דייקא כדי להכניע ע"י גבורה דקדושה את שורש הקלקול, שֶׁהֲרֵי מְקוֹמוֹשל הנחש הוּא נְחֹשֶׁת, כי כפי שיש 'שורש' לקלקול, כך יש 'מקום' לקלקול והיינו 'התנאים' בהם הוא יכול ורשאי לפעול, והקב"ה לֹא אָמַר לוֹלמשה מִמַּה יַּעֲשֶׂה, את הנחש, כי רצה לתלות את התיקון בהבנת שורש הקלקול, שאילולי כאן לא היה נתקן הענין מצד שורשו הפנימי, וּמֹשֶׁה הִתְבּוֹנֵןמדעתו בשורש הקלקול וְעָשָׂה אוֹתוֹ מִנְּחֹשֶׁתבדייקא כְּפִי שֶׁצָּרִיךְ לִמְקוֹמוֹ. כדי לתקנו. מִנַּיִן לָנוּ? שֶׁכָּתוּב ׳וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת וַיְשִׂמֵהוּ עַל הַנֵּס׳ (במדבר כא, ט) - מַה זֶּה עַל הַנֵּס?שיכל לומר לשימו במקום גבוה, אלא בא להורות עַל אוֹתוֹ רֹשֶׁם שֶׁהוּאשורש הקלקול שנעוץ בנחש ש לְמַעְלָה.[כמו נס להתנוסס].
בלשון הזוהר
וּמֹשֶׁה לָא אָזַל אֶלָּא בָּתַר עִקָּרָא, וַעֲבַד ׳נְחַשׁ נְחֹשֶׁת׳, בְּהַהוּא גַּוְונָא דְּאִצְטְרִיךְ לֵיהּ, דְּהָא אַתְרֵיהּ נְחֹשֶׁת אִיהוּ. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא אֲמַר לֵיהּ מִמָּה יִתְעֲבִיד, וּמֹשֶׁה אִסְתָּכַּל וַעֲבַד לֵיהּ מִנְחֹשֶׁת, כְּמָה דְּאִצְטְרִיךְ לְאַתְרֵיהּ. מְנָלָן. דִּכְתִּיב ׳וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת וַיְשִׂימֵהוּ עַל הַנֵּס׳. מַאי עַל הַנֵּס. עַל הַהוּא רְשִׁימוּ דְּאִיהוּ לְעֵילָּא.
הנחש הולך אחר סוד אשת חיל - אות ה' לאשת חיל ואות ק' לאשת זנונים
וַהֲרֵי שָׁנִינוּ, בְּכָל מָקוֹם הַנָּחָשׁ הַזֶּההס"א מצד שלל לבושיו והופעותיו הוֹלֵךְ אַחַר סוֹד שֶׁלהנקודה הפנימית של הקדושה הנקראת ' אֵשֶׁת חַיִל, וּצְרִיכָה אֵשֶׁת זְנוּנִיםשהיא הנחש מצד הנוקבא לְתַקֵּן עַצְמָהּע"י שרוצה לינוק חיות מאשת חי"ל, כְּמוֹ שֶׁלָּהּ, ולהתדמות לה, וְלֹא יְכוֹלָה.כיוון ש הָרֹשֶׁם וְהָאוֹת שֶׁל אֵשֶׁת חַיִל הוּא הָאוֹת ה', האחרונה משם יהו"ה, וְכָךְ רָאוּי לָהּ. משום שה' אחרונה טפלה ליה"ו אבל לעומתה הָרֹשֶׁם הַהוּא שֶׁל אֵשֶׁת זְנוּנִים וְהָאוֹת שֶׁלָּהּ הוּא כְּמוֹ אוֹתוֹ גָוֶן (שֶׁצָּרִיךְ), וְלֹא הִתְתַּקֵּן לִהְיוֹת כָּךְ,כמו ה' של אשת חי"ל מצד הקדושה, וְהָאוֹת שֶׁלָּהּשל האשת זנונים היא ק'.דהיינו כעין ה', אלא שהרגל יורדת מטה, ובזה מוכח שאי"ז 'רגל' שהרי אינה יכול לעמוד על רגלה, אלא הוא כ'זנב' [- אור יקר] [ב. ענין רגליה יורדות מות]. הָאוֹת שֶׁלָּהּ הִתְתַּקְּנָה בַּתִּקּוּן שֶׁל הָאוֹת ה',(היינו שהאות ק' באותו גון של ה', ולא נתקנה להיות כך). שענינה הפנימי של האות ק' (אותק'באות וגון שלה', ולאנתקנהלהיות כָּךְ, האותשלהנתקנהבתקון שלהאותה') כְּמוֹהתנהגותו של ה קוֹף אֵצֶלמעשי בְּנֵי הָאָדָם שֶׁהוֹלֵךְ אַחַר בְּנֵי אָדָםלחקות מעשיהם, אף שמצד טבעו וְלֹא נִתְקָן לַעֲשׂוֹתולהתנהג כָּךְ. ואין לו שום תועלת או תכלית במעשה החיצוני, ולמרות זאת מתנהג כך מצד תכונת שורשו ברצון להתדמות ל'אשת חיל'. וכך גם האשת זנונים מנסה לחקות במעשיה את מעשה האשת חי"ל אף שלא נתקנה לזה, ומעשיה חיצוניים ולא מתוך ענין פנימי, כְּמוֹ כֵן עָשָׂה מֹשֶׁה אֶת אוֹתוֹ הַנָּחָשׁ עַל אוֹתוֹ רֹשֶׁם שֶׁרָאוּי לוֹ, ובזה הפריד את הנוקבא דקליפה היא האשת זנונים מן האשת חיל, ובכך סילק את הקלקול שנוצר ע"י האשת זנונים, ובזה שהפרידו, וציין את מקומו, על נס, לברר את ענינו שלא יהא מעורב או מתדמה אל הטוב, ושיהא ניכר ש הוא עומד מוכן ו וְתָמִיד מְתֻקָּן לְהָרַע, וְעָלָיוובסיבתו חָטָא אָדָם וְגֹרַשׁ מִגַּן עֵדֶן, שֶׁיִּהְיֶה מְקוֹם דִּיּוּרוֹ כְּמוֹ הַדִּיּוּר שֶׁלְּמַעְלָה.
בלשון הזוהר
וְהָא תָּנֵינָן, בְּכָל אֲתָר הַאי נָחָשׁ אַזְלָא בָּתַר רָזָא דְּאֵשֶׁת חַיִל, וּבַעְיָא אֵשֶׁת זְנוּנִים לְאִתְתַּקְנָא גַּרְמָהּ כְּגַוְונָא דִּילָהּ, וְלָא יָכִילַת. אֵשֶׁת חַיִל, הַהוּא רְשִׁימוּ וְאָת דִּילָהּ, אִיהוּ אָת ה', וְהָכִי אִתְחָזֵי לָהּ. אֵשֶׁת זְנוּנִים הַהוּא רְשִׁימָא וְאָת דִּילָהּ אִיהוּ כְּהַהוּא גַּוְונָא (נ"א דאצטריך') וְלָא אִתְתָּקַּן לְמֶהֱוֵי הָכִי, וְאָת דִּילָהּ ק', אָת דִּילָהּ אִתְתַּקְנָא בְּתִקּוּנָא דְּאָת ה', (ס"א את ק' בההוא גוונא דה' ולא אתתקנא למהוי הכי את דילה אתתקנא בתקונא דאת ה') כְּגַוְונָא דְּקוֹפָא אֵצֶל בְּנֵי נָשָׁא, דְּאַזְלָא בָּתַר בְּנֵי נָשָׁא, וְלָא אִתְתָּקַּן לְמֶעְבַּד הָכִי. כְּגַוְונָא דָּא עֲבַד מֹשֶׁה הַהוּא נָחָשׁ, עַל הַהוּא רְשִׁימוּ דְּאִתְחָזֵי לֵיהּ, וְתָדִיר אִתְתָּקַּן לְאַבְאָשָׁא, וְעָלֵיהּ חָב אָדָם, וְאִתְתָּרַךְ מִגִּנְתָּא דְּעֵדֶן, דְּהֲוָה אֲתָר דִּיוֹרֵיהּ כְּגַוְונָא דְּדִיוּרָא דִּלְעֵילָּא. (
יהי אור ויהי אור
האור הגנוז לצדיקים במעשה המשכן
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.