ויקחו לי תרומה זהב כסף ונחשת
סוד עשרים וחמש אותיות היחוד במשכן
ויקחו לי תרומה בסוד הזהב - גבורה תחתונה שנשארת בעקר בצד הכסף
פָּתַח וְאָמַר, ׳וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה׳ (שמות כה, ב), כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר. בַּמָּה הִיא תְּרוּמָה? בְּסוֹד הַזָּהָב, שֶׁהֲרֵי מִשָּׁם נִזּוֹנָה בַּתְּחִלָּה, מִשּׁוּם שֶׁהִיא גְּבוּרָה תַּחְתּוֹנָה שֶׁבָּאָה מִצַּד הַזָּהָב. וְאַף עַל גַּב שֶׁבָּאָה מִצַּד הַזָּהָב, כָּל עִקָּר לֹא נִשְׁאֶרֶת, אֶלָּא בְּצַד הַכֶּסֶף, שֶׁהוּא יָמִין.
בלשון הזוהר
פָּתַח וְאָמַר, ׳וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה׳ (שמות כה, ב), כְּמָה דְּאִתְּמַר. בְּמַאי אִיהִי תְּרוּמָה. בְּרָזָא דְּזָהָב, דְּהָא מִתַּמָּן אִתְּזְנַת בְּקַדְמִיתָא, בְּגִין דְּאִיהִי גְּבוּרָה תַּתָּאָה, דְּאַתְיָא מִסִּטְרָא דְּזָהָב. וְאַף עַל גַּב דְּאַתְיָא מִסִּטְרָא דְּזָהָב, כָּל עִקָר לָא אִשְׁתְּאָרַת, אֶלָּא בְּסִטְרָא דְּכֶסֶף, דְּאִיהוּ יְמִינָא.
כוס של ברכה בימין ובשמאל - העקר לא נשאר אלא בימין שמאלו תחת ראשי
וְסוֹד זֶה כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה שֶׁצָּרִיךְ לְקַבְּלָהּ בְּיָמִין וּבִשְׂמֹאל, וְכָל הָעִקָּר לֹא נִשְׁאָר אֶלָּא בַּיָּמִין, (וְהַשְּׂמֹאל נֶעֱזָב מִמֶּנָּה וְלֹא וכו') וְהַשְּׂמֹאל מְעוֹרֵר אֶת הַיָּמִין וְלֹא נִדְבָּק בּוֹ, מִשּׁוּם שֶׁהוּא נִתָּן בֵּין יָמִין וּשְׂמֹאל, וְהַשְּׂמֹאל נֶאֱחָז תַּחְתָּיו, וְיָמִין נֶאֱחָז בּוֹ לְמַעְלָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳(שִׁיר ב) שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי׳ - זָהָב וָכָסֶף - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (חגי ב) ׳לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב - וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר׳.
בלשון הזוהר
וְרָזָא דָּא (הקדמה א' ע"א) כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה, דְּאִצְטְרִיךְ לְקַבְּלָא לֵיהּ בִּימִינָא וּבִשְׂמָאלָא, וְכָל עִקָּר לָא אִשְׁתְּאַר אֶלָּא בִּימִינָא. (ס"א ושמאלא אתעדי מינה ולא וכו') וּשְׂמָאלָא אִתְּעַר יְמִינָא, וְלָא אִתְדְּבַק בֵּיהּ, בְּגִין דְּאִיהוּ אִתְיְיהִיב בֵּין יְמִינָא וּשְׂמָאלָא, וּשְׂמָאלָא אִתְאֲחִיד תְּחוֹתֵיהּ, וִימִינָא אִתְאֲחִיד בֵּיהּ לְעֵילָּא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי׳ (שיר השירים ב, ו). זָהָב וָכֶסֶף, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב׳ (חגי ב, ח), וְהָא אִתְּמַר.
נחשת צבע כזהב - מזבח הנחשת קטן כמאור הקטן והזהב מזבח הפנימי הגדול
וּנְחֹשֶׁת - זֶהוּ צֶבַע כְּגוֹן הַזָּהָב, מִשּׁוּם שֶׁנִּצְבָּע מִגָּוֶן זָהָב וּמִגָּוֶן כֶּסֶף. וְלָכֵן מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת קָטָן. לָמָּה הוּא קָטָן? כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳כִּי מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר לִפְנֵי ה' קָטֹן מֵהָכִיל אֶת הָעֹלָה וְגוֹ'׳ (מלכים א ח, סד). כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וְדָוִד הוּא הַקָּטָן׳ (שמואל א יז, יד) - וְאַף עַל גַּב שֶׁהוּא קָטָן, הַכֹּל נֶאֱחָז בְּתוֹכוֹ. וְאִם תֹּאמַר, מִזְבֵּחַ אַחֵר נִקְרָא קָטָן - לֹא כָּךְ! שֶׁאֵין קָטָן פְּרָט לָזֶה, שֶׁכָּתוּב ׳אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה׳ (בראשית א, טז) - וְזֶהוּ הַמָּאוֹר הַקָּטֹן. הַמָּאוֹר הַגָּדֹל - זֶה הַמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי, שֶׁהוּא מִזְבַּח הַזָּהָב.
בלשון הזוהר
וּנְחוֹשֶׁת, דָּא אִיהוּ גּוָון כְּגַוְונָא דְּזָהָב, בְּגִין דְּאִצְטְבְּעַ מִגָּוֶון זָהָב וּמִגָּוֶון דְּכֶסֶף. וְעַל דָּא מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת קָטָן. אֲמַאי אִיהוּ קָטָן. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳כִּי הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לִפְנֵי יהו"ה קָטֹן מֵהָכִיל אֶת הָעוֹלָה וְגוֹ'׳ (מלכים א ח, סד). כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳וְדָוִד הוּא הַקָּטָן׳ (שמואל א יז, יד). וְאַף עַל גַּב דְּאִיהוּ קָטָן, כֹּלָּא אִתְאֲחִיד בְּגַוֵּיהּ. וְאִי תֵּימָא מִזְבֵּחַ אַחֲרָא, אִקְרֵי קָטָן. לָאו הָכִי. דְּלָאו קָטָן בַּר הַאי, דִּכְתִּיב, ׳אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדוֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטָן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה׳ (בראשית א, טז). וְדָא אִיהוּ הַמָּאוֹר הַקָּטָן. הַמָּאוֹר הַגָּדוֹל, דָּא מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי דְּאִיהוּ מִזְבַּח הַזָּהָב.
תכלת של ציצית - הכסא שדנים בו דיני נפשות ולכן אסור לחלום בגון תכלת
וּתְכֵלֶת - זוֹהִי תְּכֵלֶת שֶׁל צִיצִית. תְּכֵלֶת זֶהוּ הַכִּסֵּא, סוֹד שֶׁל תְּפִלִּין שֶׁל יָד. תְּכֵלֶת זֶהוּ הַכִּסֵּא שֶׁבּוֹ דָּנִים דִּינֵי נְפָשׁוֹת. מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ כִּסֵּא שֶׁדָּנִים בּוֹ דִּינֵי מָמוֹנוֹת, וְיֵשׁ כִּסֵּא שֶׁדָּנִים בּוֹ דִּינֵי נְפָשׁוֹת. וְלָכֵן כָּל הַגְּוָנִים טוֹבִים לַחֲלוֹם, פְּרָט לְגָוֶן תְּכֵלֶת, כְּדֵי שֶׁיֵּדַע שֶׁהֲרֵי נִשְׁמָתוֹ הֲרֵי עוֹלָה בְדִין. וּכְשֶׁנְּשָׁמָה עוֹלָה בְדִין, הַגּוּף נִדּוֹן לְהִתְכַּלּוֹת, וְצָרִיךְ אוֹתוֹ הַחֲלוֹם לְרַחֲמִים רַבִּים.
בלשון הזוהר
וּתְכֵלֶת דָּא אִיהוּ תְּכֵלֶת דְּצִיצִית. תְּכֵלֶת דָּא אִיהוּ כֻּרְסְיָיא, רָזָא דִּתְפִלָּה דְּיַד. תְּכֵלֶת דָּא אִיהוּ כֻּרְסְיָיא, דְּדַיְינִין בֵּיהּ דִּינִי נְפָשׁוֹת. בְּגִין דְּאִית כֻּרְסְיָיא דְּדַיְינִין בֵּיהּ דִּינִי מָמוֹנוֹת, וְאִית כֻּרְסְיָיא דְּדַיְינִין בֵּיהּ דִּינֵי נְפָשׁוֹת. וְעַל דָּא, כָּל גַּוְונִין (קל"ה ע"א, קנ"ב ע"א, בראשית נ"א ע"ב) ׳טָבִין לְחֶלְמָא, בַּר גּוָון תִּכְלָא, בְּגִין דְּיִנְדַּע דְּהָא נִשְׁמָתֵיהּ סָלְקָא בְּדִינָא׳. וְכַד נִשְׁמְתָא סָלְקָא בְּדִינָא, גּוּפָא אִתְּדָן לְאִשְׁתְּצָאָה וְאִצְטְרִיךְ הַהוּא חֶלְמָא, לְרַחֲמִין סַגִּיאִין.
תכלת זהו כסא כמראה אבן ספיר - בהשתנות הגון מתחיל זמן קריאת שמע
תְּכֵלֶת זֶהוּ כִּסֵּא, שֶׁכָּתוּב בּוֹ ׳כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא׳ (יחזקאל א, כו) - וְכָתוּב ׳וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב׳ (יחזקאל א, ד). מִשּׁוּם שֶׁעוֹשִׂים בּוֹ כְּרִיכוֹת לַצִּיצִית, וּכְשֶׁנֹּגַהּ לוֹ הוֹפֵךְ לְגָוֶן יָרֹק, כְּגָוֶן כַּרְתִּי, מֵאוֹתָהּ שָׁעָה וְאֵילָךְ מַתְחִיל זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע, שֶׁהֲרֵי הִשְׁתַּנָּה גָּוֶן תְּכֵלֶת מִכְּמוֹ שֶׁהָיָה, וְלָכֵן אָסוּר לָדוּן דִּינֵי נְפָשׁוֹת בַּלַּיְלָה, מִשּׁוּם שֶׁשּׁוֹלֵט אוֹתוֹ גָוֶן תְּכֵלֶת בְּאוֹתוֹ זְמַן, וְנִתְּנָה רְשׁוּת לַחֲטֹף נֶפֶשׁ בְּלִי מִשְׁפָּט. שֶׁהֲרֵי מִשְׁפָּט לֹא שׁוֹלֵט בְּאוֹתוֹ זְמַן.
בלשון הזוהר
תְּכֵלֶת דָּא אִיהוּ כֻּרְסְיָיא, דִּכְתִּיב בֵּיהּ ׳כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא׳ (יחזקאל א, כו), (וכתיב ׳ואש מתלקחת׳) וּכְתִיב ׳וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב׳. בְּגִין דְּעַבְדִין בֵּיהּ כְּרִיכִין לְצִיצִית, וְכַד ׳נֹגַהּ לוֹ׳, אִתְהַדָּר לְגָוְון יָרוֹק, כְּגָוֶן כַּרְתִּי. מֵהַהִיא שַׁעֲתָא וְאֵילֵךְ, אִשְׁתְּרֵי זִמְנָא דִּקְרִיאַת שְׁמַע, דְּהָא אִשְׁתָּנִי גּוָון תִּכְלָא מִכְּמַה דְּהֲוָה, וּבְגִין כַּךְ אָסִיר לְמֵידָן דִּינֵי נְפָשׁוֹת בַּלַּיְלָה, בְּגִין דְּשָׁלְטָא הַהוּא גּוָון תִּכְלָא בְּהַהוּא זִמְנָא, וְאִתְיְהִיב רְשׁוּ לְמֶחטַף נַפְשָׁא בְּלֹא מִשְׁפָּט. דְּהָא מִשְׁפָּט לָא שָׁלְטָא בְּהַהוּא זִמְנָא.
בבקר מתעורר הימין והאור משתנה מהתכלת - מכאן ואילך זמן קריאת שמע
כְּשֶׁבָּא הַבֹּקֶר וּמִתְעוֹרֵר הַיָּמִין שֶׁלְּמַעְלָה, יוֹצֵא אוֹתוֹ הָאוֹר וּמַגִּיעַ עַד הַתְּכֵלֶת הַ אֶת וּמִשְׁתַּנֶּה מִכְּמוֹ שֶׁהָיָה, וְאָז שׁוֹלֵט עָלָיו וְנִדְבָּק בּוֹ כִּסֵּא קָדוֹשׁ אַחֵר. מֵאוֹתָהּ שָׁעָה וְאֵילָךְ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע.
בלשון הזוהר
כַּד אָתֵי צַפְרָא, וְאִתְּעַר יְמִינָא דִּלְעֵילָּא, נָפִיק הַהוּא נְהוֹרָא, וּמָטֵי עַד הַאי תִּכְלָא, וְאִשְׁתָּנֵי מִכְּמַה דְּהֲוָה, וּכְדֵין שָׁלְטָא עָלֵיהּ, וְאִתְדַּבָּק בֵּיהּ כֻּרְסְיָיא אַחֲרָא קַדִּישָׁא. מֵהַהִיא שַׁעֲתָא וְאֵילֵךְ, זִמְנָא דִּקְרִיאַת שְׁמַע.
ארגמן כנוס כל הגונים - ותולעת שני ושנים גון היוצא מהכסא העליון מיכאל
וְאַרְגָּמָן - זֶה כִּנּוּס שֶׁכּוֹלֵל כָּל הַגְּוָנִים כְּאֶחָד. וְתוֹלַעַת שָׁנִי - כָּתוּב שָׁנִי, וְכָתוּב שָׁנִים, שֶׁכָּתוּב ׳כִּי כָל בֵּיתָהּ לָבֻשׁ שָׁנִים׳ (משלי לא, כא) - אֶלָּא זֶהוּ גָּוֶן שֶׁנִּקְרָא שָׁנִי, שֶׁנּוֹטֵל בּוֹ אֶת כָּל הַגְּוָנִים וְהַכֹּל אֶחָד, שָׁנִי וְשָׁנִים. שָׁנִים - כְּשֶׁכֻּלָּם כְּלוּלִים בּוֹ כְּאֶחָד. שָׁנִי - שֶׁיּוֹצֵא מֵהַכִּסֵּא הָעֶלְיוֹן שֶׁשּׁוֹלֵט עַל תְּכֵלֶת מִצַּד הַיָּמִין, וְזֶהוּ הָאַפּוֹטְרוֹפּוֹס שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּתוּב בּוֹ ׳מִיכָאֵל שַׂרְכֶם׳ (דניאל י, כא) - תּוֹלַעַת - שֶׁכֹּחָהּ בְּפִיהָ. כְּתוֹלַעַת שֶׁמְּשַׁבֶּרֶת הַכֹּל וּמְעַקֶּרֶת הַכֹּל.
בלשון הזוהר
וְאַרְגָּמָן, דָּא כְּנוּפְיָא דִּכָלִילָא כָּל גְּוָונִין כַּחֲדָא. וְתוֹלַעַת שָׁנִי, כְּתִיב שָׁנִי, וּכְתִיב ׳שָׁנִים׳, דִּכְתִּיב, (משלי לא כא) ׳כִּי כָל בֵּיתָה לָבוּשׁ שָׁנִים׳. אֶלָּא הַאי אִיהוּ גּוָון אִקְרֵי שָׁנִי, דְּנָטִיל כָּל גַּוְונִין בֵּיהּ, וְכֹלָּא אִיהוּ חַד, שָׁנִי וְשָׁנִים. שָׁנִים: כַּד כֻּלְּהוּ כְּלִילָן בֵּיהּ כַּחֲדָא. שָׁנִי: דְּנָפִיק מִכֻּרְסְיָיא עִלָּאָה, דְּשַׁלְּטָא עַל תְּכֵלֶת מִסִּטְרָא דִּימִינָא, וְדָא אִיהוּ אַפּוֹטְרוֹפֹּסָא דְּיִשְׂרָאֵל, דִּכְתִּיב בֵּיהּ (דניאל י כא) ׳מִיכָאֵל שַׂרֵכֶם׳. תּוֹלַעַת: דְּחֵילֵיהּ בְּפוּמֵיהּ, כַּתּוֹלַעַת, דִּמְתָּבַּר כֹּלָּא וְעֹקֵר כֹּלָּא.
תולעת שני ושש שני גונים כאחד - ימין ושמאל לבן ואדם וששה חוטי בוץ
תּוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ - שְׁנֵי גְוָנִים כְּאֶחָד, שֶׁל יָמִין וּשְׂמֹאל, לָבָן וְאָדם. וְשֵׁשׁ - הוּא בּוּץ. שֶׁשִּׁשָּׁה חוּטִים מִתְחַבְּרִים, וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וּגְוִיָּתוֹ כְתַרְשִׁישׁ׳ (דניאל י, ו) - וּבִשְׁנֵי אֵלֶּה כְּלוּלִים שְׁנֵי אֲחֵרִים.
בלשון הזוהר
תּוֹלַעַת שָׁנִי וָשֵׁשׁ, תְּרֵין גַּוְונִין כַּחֲדָא, דִּימִינָא וּשְׂמָאלָא, חִיוָּר וְסוּמָק. וָשֵׁשׁ: בּוּצָא אִיהוּ. דְּשִׁית חוּטִין מִתְחַבְּרָן, וְדָא אִיהוּ דִּכְתִּיב, ׳וּגְוִיָּתוֹ כְתַרְשִׁישׁ׳ (דניאל י, ו). וּבְאִלֵּין תְּרֵין, כְּלִילָן תְּרֵין אָחֲרָנִין.
עזים גבורות תחתונות שבחוץ - ועורות אילים מאדמים משיכת ימין ושמאל
וְעִזִּים - גְּבוּרוֹת תַּחְתּוֹנוֹת שֶׁלַּחוּץ, לְכַסּוֹת עַל הַפְּנִימִיִּים. וְהַכֹּל צָרִיךְ. וְצָרִיךְ לָתֵת מָקוֹם לַכֹּל, שֶׁהֲרֵי מִצַּד הַזָּהָב הֵם בָּאִים. וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים - מְשִׁיכָה שֶׁל שְׁנֵי צְדָדִים, שֶׁל יָמִין וּשְׂמֹאל, לְכַסּוֹת בְּמָקוֹם אַחֵר. וְעֹרֹת תְּחָשִׁים - צַד אֶחָד יֵשׁ שֶׁגָּדֵל בְּתוֹךְ הַסִּטְרָא אַחֲרָא בְּחֻרְבָּה, וְלֹא נִמְצָא בְיִשּׁוּב, וְזֶהוּ צַד טֹהַר, וְנִקְרָא תַּחַשׁ.
בלשון הזוהר
וְעִזִּים: גְּבוּרָאן תַּתָּאֵי דִּלְבַר, לְחַפְיָא עַל פְּנִימָאֵי. וְכֹלָּא אִצְטְרִיךְ, וְאִצְטְרִיךְ לְמֵיהַב דּוּכְתָּא לְכֹלָּא, דְּהָא מִסִּטְרָא דְּדַהֲבָא קָאַתְיָין. וְעוֹרוֹת אֵלִים מְאָדָּמִים, מְשִׁיכוּ דִּתְרֵין סִטְרִין, דִּימִינָא וּשְׂמָאלָא, לְחַפְיָיא בְּדוּכְתָּא אַחֲרָא. וְעוֹרוֹת תְּחָשִׁים, סִטְרָא חֲדָא אִית דְּרַבֵּי גּוֹ סִטְרָא אַחֲרָא בְּחוּרְבָּא, וְלָא בְּיִשּׁוּבָא אִשְׁתְּכַח, וְדָא אִיהוּ סִטְרָא דַּכְיוּ, וְאִקְרֵי תַּחַשׁ.
מזבח הנחשת בספרו של שלמה - הרים אחרים נצבעים בגון לזון אותם
מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִי.סו] מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִי. מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִי.בְּסִפְרוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ יֵשׁ בְּתוֹךְ מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת שֶׁאָמַרְנוּ סוֹדוֹת עֶלְיוֹנִים. שֶׁהֲרֵי כָּתוּב, ׳מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי וְגוֹהמלכות נקראת מזבח אדמה ונקראת מזבח הנחשת ועיקר שמו מזבח אדמה שהיא מורה קצת אדמימותא מן הדין וזה שמו ההגון לה ' וְזֶהוּ סוֹד כָּרָאוּי׳ מלכות אמנם מה שנקראת המלכות גם בשם מזבח (שמות כ, כא). נְחֹשֶׁתהוא - כְּשֶׁשּׁוֹלְטִים הָרִים אֲחֵרִים, חיצונים [שאינם הרי ישראל והרי ציון] וְהִיאהמלכות צְרִיכָה לָזוּן אוֹתָם, מחמת שכשהם בגלות אז נמסרה ההנהגה והשליטה לחיצונים ומשום כך נִצְבַּעַתהמלכות בַּגָּוֶן הַזֶּהכדי לָזוּן אוֹתָם, וְהֵם נִקְרָאִים הָרֵי נְחֹשֶׁת.(קמ"ז ע"ב)
בלשון הזוהר
בְּסִפְרָא דְּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא אִית גּוֹ הַאי ׳מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת׳ דְּקַאמְרָן, רָזִין עִלָּאִין. דְּהָא ׳מִזְבַּח אֲדָמָה׳ (שמות כ, כא) כְּתִיב, ׳מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִי וְגוֹ'׳ וְדָא אִיהוּ רָזָא כְּדְקָא יֵאוֹת. נְחֹשֶׁת, כַּד שַׁלְטִין טוּרִין אַחֲרָנִין, וְאִיהִי צְרִיכָא לְמֵיזַן לוֹן, אִצְטְבַּע בְּהַאי גּוָון לְמֵיזַן לוֹן. וְאִינּוּן אִקְרוּן הָרֵי נְחֹשֶׁת.
כשמזבח הנחשת מתעלה מסתלקת אות נ' ונשארת הרוח הנקראת תחש
וְאוֹתָם הָרֵי נְחֹשֶׁת נִמְשָׁךְ עֲלֵיהֶם רוּחַ אַחַת מִתּוֹךְ הַמִּזְבֵּחַ הַזֶּה, וּכְשֶׁמִּזְבֵּחַ זֶה מִתְעַלֶּה בַּעֲלִיָּה אַחֶרֶת, אָז מִסְתַּלֶּקֶת אוֹת נ', שֶׁהוּא מִזְבֵּחַ קָדוֹשׁ, וְנִשְׁאֶרֶת הָרוּחַ שֶׁל הָרֵי הַנְּחֹשֶׁת הַלָּלוּ. וּכְשֶׁאוֹתָהּ רוּחַ מִתְעַלֵּית בְּקִיּוּמָהּ, הִיא נִקְרֵאת תַּחַשׁ,[ב. ראה במקד''מ: ה"ק וכד האי רוחא דהיינו חש"ת שנשאר מנחשת אסתליק בקיומיה שאחר שנסתלק מעליו נ' שהוא כח עליון אשר הי' מכניע אותו ולזה הי' נק' חש"ת שהוא מלשון חשאי הוא נכנע ויושב עתה שהלך לו זה נתעלה ועמד בקיומו ונקרא אז תח"ש שהוא מלשון החושש בראשו כלומר המכאיב העולם בדיניו ולכן היו נותנים דוגמתו למט' במשכן התחתון להכניע כחו. שֶׁהֲרֵי הִסְתַּלְּקָה מִמֶּנָּה אוֹת נ'.
בלשון הזוהר
וְאִינּוּן הָרֵי נְחֹשֶׁת אִתְמְשַׁךְ עָלַיְיהוּ רוּחָא חֲדָא מִגּוֹ הַאי מִזְבֵּחַ, וְכַד הַאי מִזְבֵּחַ אִסְתַּלָּק בִּסְלִיקוּ אַחֲרָא, כְּדֵין אִסְתַּלָּק אָת נ', דְּאִיהוּ מִזְבֵּחַ קַדִּישָׁא, וְאִשְׁתְּאַר רוּחָא דְּאִלֵּין טוּרֵי נְחֹשֶׁת. וְכַד הַהוּא רוּחָא אִסְתְּלִיק בְּקִיּוּמֵיהּ, אִקְרֵי תַּחַשׁ, דְּהָא אִסְתַּלָּק מִנֵּיהּ אָת נ'.
התחש נפרד לכמה רוחות אחרות - ולכן נקרא אותו העם תחש על שמם
וְזְהִ נִפְרָד לְכַמָּה רוּחוֹת אֲחֵרוֹת, וְנִקְרָאִים אַף כָּךְ, וְלָכֵן נִקְרָא אוֹתוֹ הָעָם (אֶחָד) תַּחַשׁ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וְאֶת תַּחַשׁ וְאֶת מַעֲכָה׳ (בראשית כב, כד) - הֵם הָיוּ מַכִּירִים אֶת הַחַיָּה הַזּוֹ שֶׁל הַמִּשְׁכָּן שֶׁנִּקְרֵאת עַל שְׁמָם. וַעָצֵי שִׁטִּים - אֵלוּ אוֹתָם סוֹדוֹת קְדוֹשִׁים, שֶׁהֵם לוּחוֹת הַמִּשְׁכָּן, וְהֵם נִקְרָאִים בַּסּוֹד שֶׁלָּהֶם. כָּתוּב ׳עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים׳ - וְכָתוּב ׳שְׂרָפִים עֹמְדִים׳ (ישעיה ו, ב).
בלשון הזוהר
וְהַאי אִתְפְּרַשׁ, לְכַמָּה רוּחִין אַחֲרָנִין, וְאִקְרוּן אוּף הָכִי, וְעַל דָּא אִקְרֵי הַהוּא עַמָּא, תַּחַשׁ. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳וְאֶת תַּחַשׁ וְאֶת מַעֲכָה׳ (בראשית כב, כד). אִינּוּן הֲווֹ יַדְעֵי בְּהָא חַיָּה דְּמַשְׁכְּנָא, דְּאִקְרֵי עַל שְׁמֵהוֹן. וַעֲצֵי שִׁטִּים, אִלֵּין אִינּוּן רָזִין קַדִּישִׁין, דְּאִינּוּן לוּחֵי מַשְׁכְּנָא, וְאִינּוּן אִקְרוּן בְּרָזָא דִּלְהוֹן. כְּתִיב עֲצֵי שִׁטִּים עוֹמְדִים, וּכְתִיב ׳שְׂרָפִים עוֹמְדִים׳ (ישעיהו ו, ב).
שמן למאור ואבני שהם ומלואים - אבני קדש יסודות המקדש להזכיר שנים עשר שבטים
מִכָּאן וָהָלְאָה - שֶׁמֶן לַמָּאֹר, מְשִׁיכָה שֶׁל שֶׁמֶן מִשְׁחָה קָדוֹשׁ לִמְשֹׁךְ עֲלֵיהֶם. ׳אַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלּוּאִים׳ (שמות כה, ז) - אֵלּוּ אַבְנֵי קֹדֶשׁ, יְסוֹדוֹת הַמִּקְדָּשׁ, בַּמֶּרְכָּבוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת הַלָּלוּ מִזְדַּמְּנִים לְבַדָּם לְכַבֵּד וּלְשַׁבֵּחַ בִּלְבוּשׁ כָּבוֹד לְעַיֵּן הַכֹּהֵן בָּהֶם שָׁם וּלְהַזְכִּיר (וּלְבָרֵךְ) שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים, וְלָכֵן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר.
בלשון הזוהר
מִכָּאן וּלְהָלְאָה ׳שֶׁמֶן לַמָּאוֹר׳, מְשִׁיכוּ דִּמְשַׁח רְבוּת קַדִּישָׁא לְאַמְשָׁכָא עֲלַיְיהוּ. ׳אַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנִי מִלּוּאִים׳ - אִלֵּין אַבְנֵי קֻדְשָׁא, יְסוֹדֵי דְּמַקְדְּשָׁא, בִּרְתִיכִין קַדִּישִׁין אִלֵּין, אִזְדַּמְּנָן בִּלְחוֹדַיְיהוּ, לְיַקֵּר וּלְשַׁבְּחָא, בִּלְבוּשׁ יְקָר, לְעַיְּינָא כַּהֲנָא בְּהוּ תַּמָּן, וּלְאַדְכְּרָא (ולברכא) תְּרֵיסַר שְׁבָטִין, וְעַל דָּא תְּרֵיסַר אֲבָנִין כְּמָה דְּאִתְּמַר.
שלשה עשר מינים עולים לעשרים וחמש אותיות - כנגד שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד
שְׁלשָה עָשָׂר מִינִים הֵם, פְּרָט לִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה הָאֲבָנִים הַיְקָרוֹת הַלָּלוּ, וְכֻלָּם עוֹלִים לְעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת בַּסּוֹד הָעֶלְיוֹן שֶׁל הַיִּחוּד. וּכְנֶגֶד אֵלֶּה חָקַק וְתִקֵּן מֹשֶׁה עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת בְּסוֹד הַפָּסוּק שֶׁל הַיִּחוּד, שֶׁכָּתוּב שְׁמַע ׳יִשְׂרָאֵל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ יְהֹוָה׳ (דברים ו, ד) אֶחָד. וְהֵם עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת, גִּלּוּפִים חֲקוּקִים בַּסּוֹד שֶׁלְּמַעְלָה.
בלשון הזוהר
תְּלֵיסַר זִינִין אִינּוּן, בַּר י"ב אַבְנִין יַקִּירִין אִלֵּין, וְכֻלְּהוּ סַלְּקִין לְכ"ה אַתְוָון, בְּרָזָא עִלָּאָה דְּיִחוּדָא. וְלָקֳבֵל אִלֵּין, גָּלִיף וְאַתְקִין מֹשֶׁה, כ"ה אַתְוָון בְּרָזָא דִּפְסוּקָא דְּיִחוּדָא, דִּכְתִּיב, שְׁמַע ׳יִשְׂרָאֵל יְהוָֹה אֱלֹהֵינוּ יְהוָֹה׳ (דברים ו, ד) אֶחָד. וְאִינּוּן כ"ה אַתְוָון, גְּלִיפָן מְחַקְּקָן בְּרָזָא דִּלְעֵילָּא.
יעקב תקן עשרים וארבע אותיות ברוך שם כבוד מלכותו - כי עדין לא נשלם המשכן
יַעָקֹב רָצָה לְתַקֵּן לְמַטָּה בְּסוֹד הַיִּחוּד, וְתִקֵּן בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע אוֹתִיּוֹת, וְהֵן: בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. וְלֹא הִשְׁלִים לְעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת, מִשּׁוּם שֶׁעֲדַיִן לֹא הִתְתַּקֵּן הַמִּשְׁכָּן. כֵּיוָן שֶׁהִתְתַּקֵּן הַמִּשְׁכָּן וְנִשְׁלַם, הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיָה יוֹצֵא מִמֶּנּוּ כְּשֶׁהִשְׁתַּלֵּם - לֹא דִבֵּר אֶלָּא בְּעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת, לְהַרְאוֹת שֶׁהֲרֵי נִשְׁלָם זֶה כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה, שֶׁכָּתוּב (ויקרא א) ׳וַיְדַבֵּר ה (ויקרא א, א)' - אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר׳ - הֲרֵי עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת.
בלשון הזוהר
יַעֲקֹב בָּעָא לְאַתְקְנָא לְתַתָּא, בְּרָזָא דְּיִחוּדָא, וְאַתְקִין בְּכ"ד אַתְוָון, וְאִינּוּן בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. וְלָא אַשְׁלִים לְכ"ה אַתְוָון, בְּגִין דְּעַד לָא אִתְתָּקַּן מַשְׁכְּנָא. כֵּיוָן דְּאִתְתָּקַּן מַשְׁכְּנָא, וְאִשְׁתְּלִים, מִלָּה קַדְמָאָה דְּהֲוָה נָפִיק מִנֵּיה, כַּד אִשְׁתְּלִים, לָא מַלִּיל אֶלָּא בְּכ"ה אַתְוָון, לְאַחֲזָאָה דְּהָא אִשְׁתְּלִים דָּא כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, דִּכְתִּיב, ׳וַיְדַבֵּר יהו"ה אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר׳ (ויקרא א, א). הָא כ"ה אַתְוָון.
כשנשלם המשכן נקרא כ"ה כנגד כב אותיות ותורה נביאים וכתובים
וְלָכֵן עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה מִינִים לְהַשְׁלִים תִּקּוּן הַמִּקְדָּשׁ (הַמִּשְׁכָּן) וְכָל אֵלּוּ הָאוֹתִיּוֹת בֵּאַרְנוּ בְּאוֹתָן אוֹתִיּוֹת חֲקוּקוֹת שֶׁלָּמַדְנוּ מִמּוֹרֵנוּ. וּמִשּׁוּם שֶׁהַמִּשְׁכָּן נִשְׁלָם בַּסּוֹדוֹת הַלָּלוּ, נִקְרָא כ"ה, בַּיִּחוּד שֶׁל שְׁלֵמוּת הַמִּשְׁכָּן, וְלָכֵן ׳וַחֲסִידֶיךְ יְבָרְכוּכָה׳ (תהלים קמד, י) כָּתוּב, סוֹד שֶׁל שְׁלֵמוּת שֶׁל כָּל הַמִּשְׁכָּן וְתִקּוּנוֹ. כ"ה כְּנֶגֶד עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת, וְתוֹרָה וּנְבִיאִים וּכְתוּבִים, שֶׁהֵם כְּלָל אֶחָד וְסוֹד אֶחָד.
בלשון הזוהר
וְעַל דָּא כ"ה זִינִין לְאַשְׁלְמָא תִּקּוּנָא דְמִקְדָשָׁא (ס"א דמשכנא) וְכָל הָנֵי אַתְוָון, אוֹקִימְנָא בְּאִינּוּן אַתְוָון גְּלִיפָן, דְּאוֹלִיפְנָא מִמַּר. וּבְגִין דְּמַשְׁכְּנָא אִשְׁתְּלִים בְּרָזִין אִלֵּין, אִקְרֵי כ"ה, בְּיִחוּדָא דִּשְׁלִימוּ דְּמַשְׁכְּנָא, וְעַל דָּא ׳וַחֲסִידֶיךָ יְבָרְכוּכָה׳ (תהילים קמה, י) כְּתִיב, רָזָא דִּשְׁלִימוּ דְּכָל מַשְׁכְּנָא וְתִקּוּנָא דִּילֵיהּ. כ"ה, לָקֳבֵל כ"ב אַתְוָון, וְאוֹרַיְיתָא וּנְבִיאִים וּכְתוּבִים, דְּאִינּוּן כְּלָלָא חֲדָא, וְרָזָא חֲדָא.
יחוד עשרים וחמש אותיות שמע ועשרים וארבע ברוך שם - פותח ארבעים ותשעה שערי יובל
בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְיַחֲדִים יִחוּד בַּפָּסוּק הַזֶּה בְּסוֹד שֶׁל עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת, שֶׁהֵן: שְׁמַע ׳יִשְׂרָאֵל יהו"ה אֱלֹהֵינוּ יהו"ה׳ (דברים ו, ד) - אֶחָד, וּבָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד, שֶׁהֵם עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע אוֹתִיּוֹת, וִיכַוֵּן כָּל אֶחָד בָּהֶן - כָּל הָאוֹתִיּוֹת מִתְחַבְּרוֹת כְּאַחַת, וְעוֹלוֹת בְּחִבּוּר אֶחָד (אָז נִפְתְּחוּ) אַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה שְׁעָרִים בְּסוֹד הַיּוֹבֵל, וְאָז צָרִיךְ לַעֲלוֹת עַד וְלֹא יוֹתֵר. וְאָז נִפְתָּחִים הַשְּׁעָרִים, וּמַחֲשִׁיב הקב"ה אֶת אוֹתוֹ הָאָדָם כְּאִלּוּ קִיֵּם אֶת כָּל הַתּוֹרָה שֶׁבָּא בְּאַרְבָּעִים וְתֵשַׁע פָּנִים.
בלשון הזוהר
בְּשַׁעֲתָא דְּיִשְׂרָאֵל קָא מְיַחְדֵי יִחוּדָא בְּהַאי קְרָא, בְּרָזָא דְּכ"ה אַתְוָון, דְּאִינּוּן שְׁמַע ׳יִשְׂרָאֵל יהו"ה אֱלֹהֵינוּ יהו"ה׳ אֶחָד, וּבָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד, דְּאִינּוּן כ"ד אַתְוָון, וִיכַוֵּון כָּל חַד בְּהוּ, כֻּלְּהוּ אַתְוָון מִתְחַבְּרָן כַּחֲדָא, וְסַלְּקִין בְּחִבּוּרָא חַד (ס"א כדין אתפתחו) מ"ט תַּרְעִין, בְּרָזָא דְּיוֹבְלָא. וּכְדֵין אִצְטְרִיךְ לְסַלְּקָא עַד וְלָא יַתִּיר. וּכְדֵין אִתְפַּתָּחוּ תַּרְעִין, וְחָשִׁיב קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְהַהוּא בַּר נָשׁ, כְּאִילּוּ קִיֵּים אוֹרַיְיתָא כֻּלָהּ, דְּאִיהִי אַתְיָא בְּמ"ט פָּנִים.
לכון לב ורצון בכה וכד ולהעלותם לארבעים ותשעה שערים - כלל כל התורה
וְלָכֵן צָרִיךְ לְכַוֵּן לֵב וְרָצוֹן בְּעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ וּבְעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע וּלְהַעֲלוֹתָם בִּרְצוֹן הַלֵּב לְאַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה שְׁעָרִים שֶׁאָמַרְנוּ. כֵּיוָן שֶׁהִתְכַּוֵּן בָּזֶה, יִתְכַּוֵּן בְּאוֹתוֹ יִחוּד שֶׁאָמַר מוֹרֵנוּ - שְׁמַע יִשְׂרָאֵל וּבָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד, כְּלָל שֶׁל כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל מִי שֶׁיִּתְכַּוֵּן בָּהֶם, שֶׁוַּדַּאי כְּלָל הוּא שֶׁל כָּל הַתּוֹרָה, שֶׁלְּמַעְלָה וּמַטָּה. וְזֶהוּ סוֹד שֶׁל אָדָם שָׁלֵם, שֶׁל זָכָר וְנוּקְבָּא, וְסוֹד שֶׁל כָּל הַמְּהֵימְנוּתָא.
בלשון הזוהר
(בכלא) וְעַל דָּא אִצְטְרִיךְ לְכַוְּונָא לִבָּא וּרְעוּתָא בְּכ"ה וּבְכ"ד, וּלְסַלְּקָא לוֹן בִּרְעוּתָא דְּלִבָּא, לְמ"ט תַּרְעִין דְּקַאמְרָן. כֵּיוָן דְּאִתְכָּוַּון בְּהַאי, יִתְכַּוָּון בְּהַהוּא יִחוּדָא דְּאָמַר מַר, שְׁמַע יִשְׂרָאֵל וּבָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד כְּלָלָא דְּכָל אוֹרַיְיתָא כֻּלָּהּ. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ מַאן דְּיִתְכַּוָּון בְּהוּ, דְּוַדַּאי כְּלָלָא אִיהוּ דְּכָל אוֹרַיְיתָא דְּעֵילָּא וְתַתָּא. וְדָא אִיהוּ רָזָא דְּאָדָם שְׁלֵימָא, דִּדְכַר וְנוּקְבָּא, וְרָזָא דְּכָל מְהֵימְנוּתָא.
מחלקת שמאי והלל בקימה ובשכיבה - שמאי נוקבא בערב זכר בבקר
מַחֲלֹקֶת שֶׁל שַׁמַּאי וְהִלֵּל בְּקִימָה וּבִשְׁכִיבָה, שֶׁכָּתוּב (דבריםי) בְּשָׁכְבְּךְ וּבְקוּמֶךְ. שֶׁשַּׁמַּאי סוֹבֵר, בָּעֶרֶב, שֶׁכְּלוּלָה הַנּוּקְבָּא בְּשִׁלְטוֹנָהּ, צָרִיךְ לַנּוּקְבָּא שֶׁיַּטּוּ וְיִקְרְאוּ. וּבַבֹּקֶר כְּשֶׁשּׁוֹלֵט הַזָּכָר בְּשִׁלְטוֹן הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, צָרִיךְ לַעֲמֹד לִפְנֵי הַזָּכָר כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ בִּתְפִלַּת מְעֻמָּד, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהַזָּכָר בָּא.
בלשון הזוהר
מַחֲלוֹקֶת דְּשַׁמַּאי וְהִלֵּל בְּקִימָה וּבִשְׁכִיבָה, דִּכְתִּיב, (דברים ו ז) ׳בְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ, דְּשַׁמַּאי סָבַר בָּעֶרֶב דְּקָא כְּלִילָא נוּקְבָּא בְּשֻׁלְטָנָהָא, אִצְטְרִיךְ לְגַבֵּי נוּקְבָּא דְּקָא יַטּוּ וְיִקְרְאוּ׳. וּבַבֹּקֶר, דְּקָא שָׁלְטָא דְּכוּרָא בְּשׁוּלְטָנוּתָא דְּעָלְמָא עִלָּאָה, אִצְטְרִיךְ לְמֵיקָם קָמֵיהּ דִּדְכוּרָא, כְּמָה דְּאִצְטְרִיךְ בִּתְפִלָּה מְעוּמָד, וּבְכָל אֲתָר דִּדְכוּרָא אַתְיָא.
בית הלל סובר לחבר שמע וברוך שם כאחד בלי להפריד זה מזה
וּבֵית הִלֵּל סוֹבֵר, שֶׁאִלְמָלֵא שֶׁנִּמְצָא זֶה לְחוּד וְזֶה לְחוּד - כָּךְ צָרִיךְ. אֲבָל כֵּיוָן שֶׁאָנוּ מְחַבְּרִים אוֹתָם כְּאֶחָד בְּחִבּוּר בְּאַרְבָּעִים וְתֵשַׁע פָּנִים וְאַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה שְׁעָרִים, לֹא צְרִיכִים אָנוּ לְהַפְרִיד זֶה לְחוּד וְזֶה לְחוּד, אֶלָּא לְהַשְׁגִּיחַ שֶׁהַכֹּל אֶחָד בְּלִי פֵרוּד, וּכְמוֹ שֶׁמִּזְדַּמֵּן לָאָדָם - כָּךְ יֹאמַר, שֶׁהֲרֵי שְׁנֵיהֶם בְּחִבּוּר אֶחָד כְּמוֹ שֶׁנּוֹחַ לָהֶם, וְכָךְ צָרִיךְ לְהֵרָאוֹת.
בלשון הזוהר
וּבֵית הִלֵּל סָבַר, אִלְמָלֵא אִשְׁתְּכַח דָּא לְחוֹד וְדָא לְחוֹד, הָכִי אִצְטְרִיךְ. אֲבָל כֵּיוָן דַּאֲנָן מְחַבְּרָן לוֹן כַּחֲדָא, בְּחִבּוּרָא בְּמ"ט פָּנִים, וּמ"ט תַּרְעִין, לָא אִצְטְרִיכְנָא לְאַפְרְשָׁא דָּא לְחוֹד וְדָא לְחוֹד, אֶלָּא לְאַשְׁגְּחָא דְּכֹלָּא אִיהוּ חַד, בְּלָא פִּרוּדָא. וּכְמָה דְּאִזְדָּמַּן לֵיהּ לְבַר נָשׁ, הָכִי יֵימָא, דְּהָא תַּרְוַויְיהוּ בְּחִבּוּרָא חֲדָא, כְּמָה דְּנַיְחָא לוֹן, וְהָכִי אִצְטְרִיךְ לְאִתְחֲזָאָה.
הזכר בששה צדדים שמע והנקבה בששה צדדים ברוך שם - הלכה כבית הלל
וְלָכֵן הַזָּכָר בְּשִׁשָּׁה צְדָדִים, בַּפָּסוּק שֶׁל שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם שֵׁשׁ תֵּבוֹת, וְהַנּוּקְבָּא בְּשִׁשָּׁה צְדָדִים - בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד, שֶׁהֵם שֵׁשׁ תֵּבוֹת אֲחֵרוֹת, וְעוֹלִים בְּחִבּוּר אֶחָד, בְּסוֹד שֶׁל אַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה שְׁעָרִים, וַהֲלָכָה כְּמוֹ בֵּית הִלֵּל בְּכָל מָקוֹם.
בלשון הזוהר
וְעַל דָּא דְּכוּרָא, בְּשִׁית סִטְרִין, בַּקְּרָא דִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל, דְּאִינּוּן שִׁית תֵּיבִין. וְנוּקְבָּא בְּשִׁית סִטְרִין בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. דְּאִינּוּן שִׁית תֵּיבִין אַחֲרָנִין, וְסַלְּקִין בְּחִבּוּרָא חֲדָא, בְּרָזָא דְּמ"ט תַּרְעִין, וַהֲלָכָה כְּבֵית הִלֵּל בְּכָל אֲתָר.
מי העיר ממזרח
סוד הצדק הקורא תמיד לאספקלריה המאירה
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.