שלשים ושלשה יום
סוד ימי הטהרה והתישבות הרוח בגוף עד יום השמיני
כמה אלפים ורבבות יוצאים בפעם אחת ולא נקראים נפשות עד שמתישבות בגוף
וְכַמָּה אֲלָפִים וּרְבָבוֹת יוֹצְאִים בְּפַעַם אַחַת בָּעוֹלָם. וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ. יש להקדים טעם ש'הנפש' נקראת כן מפני שהיא נופשת בקבלת השפע מלמעלה, וכן מנפשת את הגוף - רמ"ק, ומשיצא הולד לאויר העולם שבעת ימים הנפש מתחילה להתיישב בגוף, ובכל זמן זה הנפש טרם נכללת במלכות עקב טרדתה להתיישב בגוף, וגם לאחר שבעה ימים שהמלכות מתחילה להתגלות, עדיין זה אין ברוב כוחה, אלא לאחר ל"ג יום כדלהלן. וזהו שאומר כי וּמֵהַיּוֹםשֶׁהמלכות שֶׁמּוֹצִיאָה אוֹתָם, את הנפשות, עדיין לֹא נִקְרָאִים נְפָשׁוֹת, מתוקנות בשלמות להיותן ניזונות מן הארת המלכות עַד שֶׁהֵן מִתְיַשְּׁבוֹת בַּגּוּף. שאז מנוחתם לקבלת השפעתן מן המלכות -רמ"ק, ומש"כ נקרא 'נפש' לשון מנוחה. וְכַמָּה הוּא? הזמן העובר עד שהנפש באה לשלמותה שְׁלֹשִׁים וּשְׁלֹשָׁה יָמִים. ג' ימים של ימי המילה, להטהר מן הקליפות, ול' יום להוציא מחזקת נפל שזהו זמן שהרוח הולכת ומתקשרת עם הגוף מעט מעט, הַיְנוּ שֶׁכָּתוּב ׳וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים וְגוֹ'׳ (ויקרא יב, ד). וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים, משום שהנפש [הנשמה- מ"מ] מרוחקת מן המלכות כל שבעת ימים שֶׁהֲרֵי כָּל שִׁבְעַת יָמִיםלא עולים ולא לֹא נִכְנָסִים אֵלֶיהָה רוּחוֹת לְהִתְקַשֵּׁר בָּהּ, עקב טרדתם להידבק בגוף וְכָל שִׁבְעַת הַיָּמִים הַלָּלוּ הָרוּחַ הוֹלֶכֶת בַּגּוּף לִמְצֹא אֶת מְקוֹמָהּ, וְאָז כָּתוּב ׳וְהָיָההרוח שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ׳ ולא 'עם' אמו, שאין הרוח יכולה לעלות ולהתקשר בה כראוי לקבל השפעתה הרוחנית, אלא רק אח"כ- מ"מ (ויקרא כב).
בלשון הזוהר
וְכַמָּה אֶלֶף וְרִבְבָן נַפְקֵי בְּזִמְנָא חֲדָא לְעָלְמָא. וּמִן יוֹמָא דְּאַפְקַת לוֹן, לָא אִקְרוּן נַפְשָׁן, עַד דְּאִתְיַישְּׁבָן בְּגוּפָא. וְכַמָּה הוּא, ל"ג יָמִים. הַיְינוּ דִּכְתִּיב, ׳וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים וְגוֹ'׳. וְטָמְאָה ׳שִׁבְעַת יָמִים׳, דְּהָא כָּל ׳שִׁבְעַת יָמִים׳ לָא עָאלִין רוּחִין לְגַבָּהּ, לְאִתְקַשְּׁרָא בָּהּ, וְכָל אִלֵּין ׳שִׁבְעַת יָמִים׳, רוּחָא אָזְלָא בְּגוּפָא, לְאַשְׁכְּחָא אַתְרֵיהּ. וּכְדֵין כְּתִיב, ׳וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ׳ (ויקרא כב, כז).
ביום השמיני חוזרים הרוח והגוף להראות לפני המטרוניתא ולהקשר עמה
׳וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִיע"י המילה והפרדת הערלה מן הולד ׳ (ויקרא יב, ג) - חוֹזְרִים הָרוּחַ וְהַגּוּף לְהֵרָאוֹת לִפְנֵי הַמַּטְרוֹנִיתָא וּלְהִקָּשֵׁר עִמָּהּ, בהארת המלכות וּבְזָכָר, ז"א, בְּגוּף וּבְרוּחַ. לקבל שפע רוחני גם מז"א, (שאז המלכות כביכול מותרת לבעלה, אחר שעלה אליה הנפש ההיא כי על ידה היא עולה להתייחד עם בעלה), אמנם, עדיין זקוקה למעלה נוספת שתתיישב בה המלכות בקביעות, ולזאת צריכה ׳וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב׳ (ויקרא יב, ד) - עַל (ב) ׳דְּמֵי טָהֳרָה׳, שֶׁתִּתְיַשֵּׁב הָרוּחַ בַּגּוּף.בקביעות שאז יוכל לקבל שפע רוחני תמידי מהמלכות. וּשְׁלֹשָׁה יָמִים מָה עוֹשִׂים? מה היא תוספת השלושה ימים על השלושים יום, ומשיב: כי אֵלּוּ שְׁלֹשֶׁת יְמֵי הַמִּילָה, ומפני כך אין הארת המלכות רבה בו- מ"מ, שֶׁלַּתִּינוֹק כּוֹאֵב, וְהָרוּחַ לֹא שָׂמָה אֶת מְדוֹרָהּ בַּגּוּף כְּבִשְׁאָר הַיָּמִים, וְעַל כֵּן - ׳וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָהֳרָה׳.
בלשון הזוהר
וּבְיוֹמָא תְּמִינָאָה, אִתְהֲדָרוּ רוּחָא וְגוּפָא לְאִתְחֲזָאָה קָמֵי מַטְרוֹנִיתָא, וּלְאִתְקַשְּׁרָא בָּהּ, וּבִדְכוּרָא, בְּגוּפָא וּבְרוּחָא. ׳וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב׳ - עַל דְּמֵי טָהֳרָה, לְאִתְיַישְּׁבָא רוּחָא בְּגוּפָא. וְג' יָמִים מַאי עֲבִידְתַּיְיהוּ. אֶלָּא שְׁלֹשֶׁת יָמִים דְּמִילָה, דְּרַבְיָא כָּאִיב, וְרוּחָא לָא שַׁרְיָא מָדוֹרֵיהּ בְּגוּפָא כִּשְׁאָר יוֹמִין, וְעַל דָּא ׳וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָהֳרָה׳.
בדמי טהרה אלו דמי מילה שהקבה שומר אותם כל הימים הללו
ויש לשאול במה שאמר '׳בִּדְמֵי טָהֳרָה׳ בָּרִאשׁוֹנָה, וְאַחַר כָּךְאמר עד מלאת ׳יְמֵי טָהֳרָה׳. שאלו הם ב' בחינות למעלה ולמטה, ולזה מפרש ׳בִּדְמֵי טָהֳרָה׳ - אֵלּוּ דְּמֵי מִילָה, דָּם אַחַר דָּם ריבוי דם שֶׁבָּא מֵהַתִּינוֹק, והקב"ה שׁוֹמֵר אוֹתָם דָּמִים כָּל הַיָּמִים הַלָּלוּ. כדי להיטיב עמו כל ימיו [ב. שאותם האורות המתגלים במצות המילה מתקיימים כל אותם הימים לתת כח לנפש שתנוח כראוי בגופה- מ"מ] זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָהֳרָה׳ (ויקרא יב, ד), טָהֳרָה סְתָם, וְלֹא הִזְכִּירמפיק הֵ"א הָאַחֲרוֹנָה, שאז לא ניכרת הה' האחרונה, שֶׁלֹּא תֹאמַרשמדבר על אותה הַטָּהֳרָה שֶׁל הַמַּטְרוֹנִיתָא,היא השכינה שהיא אמא של הנשמה אֶלָּא טָהֳרָה סְתָם. אלא שזה נאמר על הרוח היושבת חוץ לגוף מחמת דמי הטהרה של המילה ועי"ז נטהר הגוף מאותן הקליפות. [ב. ולכן אם היה נא' טהרה במפיק ה' הייתי אומר טוהר ה' שהיא השכינה. ואין הדבר כן שהרי המשך קיום הארתם משום דם הברית דהיינו דמי טהרה אינו צורך גבוה אלא על הנפש הבאה להתלבש פה בעולם התחתון בתוך הגוף. -מ"מ] ׳דְּמֵי טָהֳרָה׳ נִקְרָאִים יְמֵי הַטֹּהַר הַלָּלוּ. כדי שיוכל לעלות אל הקודש העליון לקבל שפע פרנסתו משם
בלשון הזוהר
׳בִּדְמֵי טָהֳרָה׳ בְּקַדְמִיתָא, וּלְבָתַר ׳יְמֵי טָהֳרָה׳. ׳בִּדְמֵי טָהֳרָה׳, אִלֵּין, דְּמֵי מִילָה, דָּמָא בָּתַר דָּמָא דְּאָתֵי מֵרַבְיָא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נָטִיר לְאִינּוּן דְּמֵי כָּל אִלֵּין יוֹמִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָהֳרָה׳. טָהֳרָה סְתָם, וְלָא אַדְכִּיר הֵ"א בַּתְרָאָה, דְּלָא תֵּימָא טָהֳרָה דְּמַטְרוֹנִיתָא, אֶלָּא טָהֳרָה סְתָם, ׳דְּמֵי טָהֳרָה׳ אִקְרוּן אִלֵּין דְּמֵי דַּכְיָא.
בכל קדש לא תגע - כנסת ישראל משגיחה על הרוחות עד שמתישבות בגוף
ולפי מה שנתבאר לעיל המשיך רבי אלעזר לבאר הפרשה ׳בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע וְאֶל הַמִּקְדָּשׁלא תבוא, עד מלאת ימי טהרה, כי באלו הל"ג ימים אין הרוח זוכה עדיין לשפע ומזון מהמלכות, ורק אחר ל"ג ימים תתיישב הרוח עם הגוף בישוב גמור. וְגוֹ'׳ (ויקרא יב, ד). בּא רְאֵה, בְּכָל יוֹם וָיוֹם כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵלהיא השכינה נוֹטֶלֶת מִבֵּית הַמֶּלֶךְ מָזוֹן לְרוּחוֹתשל בְּנֵי הָאָדָם וְזָנָה אוֹתָם בִּקְדֻשָּׁה, פְּרָט לְאֵלֶּה, אותם הרוחות באותם ל"ג ימים מיום המילה שֶׁעַד שֶׁמִּתְיַשְּׁבוֹת בַּגּוּף אוֹתָן רוּחוֹת.אבל אַחַר שְׁלֹשִׁים וּשְׁלֹשָׁה יָמִים הִיא מַשְׁגִּיחָה עֲלֵיהֶם כָּל יוֹם, לזונם בהשגחה מיוחדת שֶׁהֲרֵי הָרוּחוֹת נִקְשָׁרוֹת בַּגּוּף כִּשְׁאָר בְּנֵי הָעוֹלָם. כְּמוֹ שֶׁהִיאהמלכות לֹא שׁוֹרָהבכללות אֶלָּא בְּמָקום שָׁלֵם, כָּךְ כָּלהם ב מַעֲשָׂיו כְּגון זֶה, כלפי רוחות בני האדם עַד שֶׁנִּשְׁלָמִים. הל"ג יום, ואז ׳בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע׳ המלכות אינה נוגעת בשפע הקודש הנמשך מז"א, - לְהַשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם. על אלו הרוחות ולזונם שלא יקבלו טומאה
בלשון הזוהר
׳בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע וְאֶל הַמִּקְדָּשׁ וְגוֹ'׳ (ויקרא יב, ד). תָּא חֲזֵי, בְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא, כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, נַטְלָא מִבֵּי מַלְכָּא מְזוֹנָא לְרוּחֵיהוֹן דִּבְנֵי נָשָׁא, וְזָנַת לְהוּ בִּקְדוּשָּׁה. בַּר לְהָנֵי, עַד דְּאִתְיַישְּׁבָן בְּגוּפָא אִינּוּן רוּחִין, בָּתַר תְּלָתִין וּתְלַת יוֹמִין, אַשְׁגָחַת עָלַיְיהוּ כָּל יוֹמָא, דְּהָא רוּחִין מִתְקַשְּׁרָן בְּגוּפָא כִּשְׁאָר בְּנֵי עָלְמָא, כְּמָה דְּהִיא לָא שַׁרְיָא אֶלָּא בַּאֲתַר שְׁלִים, כַּךְ כָּל עוֹבָדוֹי כְּהַאי גַּוְונָא, עַד דְּאִשְׁתְּלִימוּ. ׳בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגָע׳ - לְאַשְׁגְּחָא עָלַיְיהוּ.
ואם נוקבא תלד
צד השמאל שולט יותר והרוח רחוקה מלהקשר בגוף
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.