יין ושכר אל תשת
סוד שמן ויין לכהן וללוי ומעשה ברבי ייסא
יין ושכר אל תשת אתה ובניך - מכאן שנדב ואביהוא היו שתויי יין
׳יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךְ אִתָּךְ וְגוֹ'׳ (ויקרא י, ט). אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מִתּוֹךְ הַפָּרָשָׁה הַזּוֹ שׁוֹמְעִים, שֶׁנָּדָב וַאֲבִיהוּא הָיוּ שְׁתוּיי יַיִן, מִשֶּׁהִזְהִיר בָּזֶה אֶת הַכֹּהֲנִים. רַבִּי חִיָּיא פָּתַח, ׳וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ וְגוֹ'׳ (תהלים קד, טו). אִם צָרִיךְ הַכֹּהֵן לִשְׂמֹחַ וּלְהִמָּצֵא בְּהֶאָרַת פָּנִים יוֹתֵר מֵהַכֹּל, לָמָּה אָסוּר לוֹ יַיִן? שֶׁהֲרֵי שִׂמְחָה נִמְצֵאת בּוֹ, וְהֶאָרַת פָּנִים נִמְצֵאת בּוֹ?
בלשון הזוהר
׳יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ וְגוֹ'׳ (ויקרא י, ט). אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, מִגּוֹ פַּרְשְׁתָּא דָּא שַׁמְעֵינָן, דְּנָדָב וַאֲבִיהוּא רְוִי חַמְרָא הֲווֹ, מִדְּאַזְהַר לְכַהֲנֵי בְּהָא. רִבִּי חִיָּיא פָּתַח, ׳וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ וְגוֹ'׳ (תהילים קד, טו), אִי בָּעֵי כַּהֲנָא לְמֶחְדֵּי וּלְאִשְׁתַּכְּחָא בִּנְהִירוּ דְּאַנְפִּין יַתִּיר מִכֹּלָּא, אֲמַאי אָסִיר לֵיהּ חַמְרָא, דְּהָא חֵידוּ בֵּיהּ אִשְׁתְּכַח, נְהִירוּ דְּאַנְפִּין בֵּיהּ אִשְׁתְּכַח.
ראשית יין שמחה וסופו עצבות ובא מצד הלוים וצד הכהן מים צלולים מאירים
אֶלָּא רֵאשִׁיתוֹ שֶׁל יַיִן שִׂמְחָה, וְסוֹפוֹ עַצְבוּת. וְעוֹד, שֶׁיַיִן בָּא מִצַּד הַלְוִיִּם, מֵהַמָּקוֹם שֶׁיַיִן שׁוֹרֶה, שֶׁהֲרֵי תּוֹרָה וְיֵינָהּ שֶׁל תּוֹרָה הֵם מִצַּד הַגְּבוּרָה. (סופו עצבות, וְהַכֹּהֵן תְּחִלָּה וְסִיּוּם צָרִיךְ שִׂמְחָה וְהֶאָרַת פָּנִים. יַיִן בָּא מִצַּד הַלְוִיִּם) וְצַד הַכֹּהֵן מַיִם צְלוּלִים מְאִירִים.
בלשון הזוהר
אֶלָּא שֵׁירוּתָא דְּחַמְרָא חֶדְוָותָא. סוֹפֵיהּ עֲצִיבוּ. וְעוֹד דְּיַיִן מִסִּטְרָא דְּלֵיוָאֵי אָתֵי, מֵאֲתַר דְּחַמְרָא שָׁרֵי, דְּהָא אוֹרַיְיתָא וְחַמְרָא דְּאוֹרַיְיתָא, מִסִּטְרָא דִּגְבוּרָה הוּא. (ס"א סיפיה עציבו, וכהנא שירותא וסיומא בעי חדותא ונהירו דאנפין, יין אתי מסטרא דליואי) וְסִטְרָא דְּכַהֲנָא מַיִין צְלִילִין נְהִירִין.
כל אחד מלוה לחברו - יין כלול מתוך מים ואחר כך חוזר לעצבות ולדין
רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, כָּל אֶחָד מַלְוֶה לַחֲבֵרוֹ, וְהַכֹּל כָּלוּל זֶה בָּזֶה. וּמִשּׁוּם כָּךְ יַיִן מַשְׁרֶה שִׂמְחָה, מִשּׁוּם שֶׁכָּלוּל מִתּוֹךְ מַיִם, וְאַחַר כָּךְ חוזֵר לִמְקומו, וְעָצוּב וְרוגֵז וְדָן דִּין. (וְהַכֹּהֵן תְּחִלָּה וְסִיּוּם צָרִיךְ שִׂמְחָה וְהֶאָרַת פָּנִים). ר"א בא לבאר טעם איסור שתיית יין לכהנים. ר"א בא לבאר טעם איסור שתיית יין לכהנים. רַבִּי אַבָּא אָמַר, מִמָּקוֹם אֶחָד יָצְאוּמאבא ואמא מאבא ואמא - יַיִן וְשֶׁמֶן וּמַיִם (דבש וְחָלָב). מַיִם וְשֶׁמֶן לְיָמִין, נוֹטְלִים הַכֹּהֲנִים וְיוֹרְשִׁים אוֹתָם, וְשֶׁמֶן יוֹתֵר מֵהַכֹּל, שֶׁהוּא שִׂמְחָה רֵאשִׁית וְסִיּוּם, בתחילה ובסוף, ולא כמו היין שיש בו עצבות לבסוף, בתחילה ובסוף, ולא כמו היין שיש בו עצבות לבסוף, שֶׁכָּתוּב ׳כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ יוֹרֵד עַל הַזָּקָן זְקַן אַהֲרֹןראש וזקן הן שירותא וסיומא, שאף כשיורד על הזקן טוב הוא [- גר"א]. ראש וזקן הן שירותא וסיומא, שאף כשיורד על הזקן טוב הוא [- גר"א]. ׳ (תהלים קלג, ב) - וְיַיִן לִשְׂמֹאל, יוֹרְשִׁים הַלְוִיִּם, לְהָרִים קוֹל וּלְזַמֵּר, וְלֹא לִשְׁתֹּק, שֶׁהֲרֵי יַיִן לֹא שׁוֹתֵק לְעוֹלָמִים, וְשֶׁמֶן הוּא תָּמִיד בַּחֲשַׁאי.
בלשון הזוהר
רִבִּי יוֹסֵי אָמַר כָּל חַד אוֹזִיף לְחַבְרֵיהּ, וְכָלִיל כֹּלָּא דָּא בְּדָא, וּבְגִין כָּךְ, חַמְרָא שָׁרֵי חֶדְוָותָא, בְּגִין דְּכָלִיל מִגּוֹ מַיָּא, וּלְבָתַר אַהְדָּר לְאַתְרֵיהּ, וְעָצִיב וְרָגִיז וְדָאִין דִּינָא. (וכהנא שירותא וסיומא בעי חדותא ונהירו דאנפין) רִבִּי אַבָּא אָמַר, מֵאֲתַר חַד נָפְקוּ, יַיִן וְשֶׁמֶן וּמַיִם. מַיִם וְשֶׁמֶן לִימִינָא, נַטְלֵי כַּהֲנֵי וְיַרְתֵּי לוֹן, וְשֶׁמֶן יַתִּיר מִכֹּלָּא. דְּאִיהוּ חֶדְוָותָא שֵׁירוּתָא וְסִיּוּמָא, דִּכְתִּיב, ׳כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ יוֹרֵד עַל הַזָּקָן זְקַן אַהֲרֹן׳ (תהילים קלג, ב). וְיַיִן לִשְׂמָאלָא, יַרְתֵּי לֵיוָאֵי, לְאַרְמָא קָלָא וּלְזַמְּרָא, וְלָא לִשְׁתּוּק, דְּהָא חַמְרָא לָא שָׁתִיק לְעָלְמִין, וְשֶׁמֶן בַּחֲשַׁאי הוּא תָּדִיר.
שמן מצד המחשבה שבלחש ויין מצד האם שמרים קול ועומדים בדין
מַה בֵּין זֶה לָזֶה?בין שמן ליין? בין שמן ליין?אֶלָּא שֶׁמֶן שֶׁהוּא בַּחֲשַׁאי, בְּלַחַשׁ תָּמִיד, בָּא מִצַּד הַמַּחֲשָׁבָה,שהוא בחכמהשהוא בחכמה שֶׁהִיא תָּמִיד בְּלַחַשׁ וְלֹא נִשְׁמַעַת, וְהוּא בַּחֲשַׁאי, כמו מחשבה שאינה מגולה לחוץ, כמו מחשבה שאינה מגולה לחוץ, וְעַל כֵּן הוּא מִיָּמִין. וְיַיִן שֶׁהוּא לְהָרִים קוֹל, וְלֹא שׁוֹתֵק לְעוֹלָמִים, שהשתוי אינו יכול לשתוק הוא אשר שהשתוי אינו יכול לשתוק הוא אשר בָּא מִצַּד הָאֵם, אימא והיינו מצד שמאל דבינה, אימא והיינו מצד שמאל דבינה, וְיוֹרְשִׁים הַלְוִיִּם לְצַד הַשְּׂמֹאל, וְעוֹמְדִים לְזַמֵּר לְהָרִים קוֹל, וְעוֹמְדִים בְּדִין. וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב, ׳וְעַל פִּיהֶם יִהְיֶה כָּל רִיב וְכָל נָגַעואע״פ שפסוק זה נאמר על הכהנים, נאמר שם 'הכהנים בני לוי', להורות שמצד שהם לוים, יהיו על פיהם כל ריב וכל נגע. ולפ"ז מה שאומר ועל פיהם היינו כדדרשינן אומר טהור כו'.ואע״פ שפסוק זה נאמר על הכהנים, נאמר שם 'הכהנים בני לוי', להורות שמצד שהם לוים, יהיו על פיהם כל ריב וכל נגע.׳ (דברים כא, ה).
בלשון הזוהר
מַה בֵּין הַאי לְהַאי. אֶלָּא, שֶׁמֶן דְּאִיהוּ בַּחֲשַׁאי בִּלְחִישׁוּ תָּדִיר, אָתֵי מִסִּטְרָא דְּמַחֲשָׁבָה, דְּאִיהוּ בִּלְחִישׁוּ תָּדִיר וְלָא אִשְׁתְּמַע, וְהוּא בַּחֲשַׁאי, וְעַל דָּא הוּא מִימִינָא. וְיַיִן דְּאִיהוּ (קרח קע"ו) לְאַרְמָא קָלָא, וְלָא שָׁתִיק לְעָלְמִין, אָתֵי מִסִּטְרָא דְּאִימָּא, וְיָרְתִין לֵיוָאֵי לִסְטַר שְׂמָאלָא, וְקַיְימֵי לְזַמְּרָא לְאַרְמָא קָלָא, וְקַיְימֵי בְּדִינָא. וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב, ׳וְעַל פִּיהֶם יִהְיֶה כָּל רִיב וְכָל נָגַע׳ (דברים כא, ה).
כשכהן נכנס למקדש אסור לו יין כי מעשיו בחשאי ויין מגלה רזים
מִשּׁוּם כָּךְ, כְּשֶׁכֹּהֵן יִכָּנֵס לַמִּקְדָּשׁ כְּדֵי לַעֲבֹד אֶת הָעֲבוֹדָה, אָסוּר לוֹ לִשְׁתּוֹת יַיִן, שֶׁהֲרֵי מַעֲשָׂיו הֵם בַּחֲשַׁאי,ואינו מתגלה בהארת החכמה ואינו מתגלה בהארת החכמה וּבַחֲשַׁאי (נראה) הֵם בָּאִים, וּמִתְכַּוֵּן,(ובחשאי מתכון במה שמתכון היינו מצד הייחודים)(ובחשאי מתכון במה שמתכון היינו מצד הייחודים) (ובחשאי מִתְכַּוֵּן במה שֶׁמִּתְכַּוֵּן) וּמְזַוֵּג אֶת מִי שֶׁמְּזַוֵּג, לזו"ן, לזו"ן, וּמַשְׁפִּיעַוממשיך וממשיך בְּרָכוֹת לְכָל הָעוֹלָמוֹת, וְהַכֹּל בַּחֲשַׁאי, (וְעוֹד) שֶׁכָּל מַעֲשָׂיו בְּסוֹד. לכן אסור לו לשתות יין כי לכן אסור לו לשתות יין כי וְיַיִן הוּא מְגַלֶּה רָזִים, שֶׁהֲרֵי כָּל מַעֲשָׂיו עוֹמְדִים כְּדֵי לְהָרִים קוֹל. קול ה״ס חסדים, והיין מגלה החסדים, שהגילוי לחוץ נבחן כהרמת קול. וע״כ הכהן שכל מעשיו בחשאי ובסוד, להיותו נמשך מחכמה וחסד, שהוא כולו ימין וחסדים מכוסים, ע״כ אסור לו לשתות יין, שצריך להיות כמו שורשו למעלה.
בלשון הזוהר
בְּגִין כַּךְ, כַּהֲנָא כַּד יִיעוּל לְמַקְדְּשָׁא לְמִפְלַח פּוּלְחָנָא, אָסִיר לֵיהּ לְמִשְׁתֵּי חַמְרָא, דְּהָא עוֹבָדוֹי בַּחֲשַׁאי אִינּוּן, וּבַחַשַׁאי (ס"א אתחזי) אָתָאן וְאִתְכְּוָּון, (ס"א ובחשאי אתכוון במה דאתכוון) וְזִוִּוג לְמַאן דְּזִוִּוג, וְנָגִיד בִּרְכָאן לְעָלְמִין כֻּלְּהוּ, וְכֹלָּא בַּחֲשַׁאי, (ועוד) דְעוֹבָדוֹי כֻּלְּהוּ בְּרָזָא. וְחַמְרָא מְגַלֶּה רָזִין הוּא, דְּהָא כָּל עוֹבָדוֹי לְאַרְמָא קָלָא קָאִים.
רבי יהודה ורבי יצחק פוגשים עלם עם יין רקוח ומבקשים לומר דבר תורה
רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יִצְחָק הָיוּ הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ מִבֵּית מֵרוֹן לְצִפּוֹרִי, וְהָיָה עֶלֶם אֶחָד מָצוּי בְּתוֹכָם (אֶצְלָם) עִם יַיִן רָקוּחַ בִּדְבַשׁ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, נֹאמַר דְּבַר תּוֹרָה וְנֵלֵךְ.
בלשון הזוהר
רִבִּי יְהוּדָה וְרִבִּי יִצְחָק הֲווֹ אַזְלֵי בְּאָרְחָא, מִבֵּי מִרוֹנְיָא לְצִפּוֹרִי, וַהֲוָה רַבְיָיא חַד שְׁכִיחַ בְּגַוָּון (ס"א לגבייהו), בְּחַמְרָא בְּקִינְטָא דְּדוּבְשָׁא אָמַר רִבִּי יְהוּדָה נֵימָא מִלָּה דְּאוֹרַיְיתָא וְנֵזִיל.
וחכך כיין הטוב - זה יינה של תורה הטוב לעולם הזה ולעולם הבא
פָּתַח רַבִּי יִצְחָק וְאָמַר, (שירז) ׳וְחִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב הוֹלֵךְ לְדוֹדִי לְמֵישָׁרִים וְגוֹ'׳ (שיר השירים ז, י). ׳וְחִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב׳ - זֶה יֵינָהּ שֶׁל תּוֹרָה, שֶׁהוּא טוֹב. שֶׁהֲרֵי יַיִן אַחֵר אֵינוֹ טוֹב, וְיֵינָהּ שֶׁל תּוֹרָה טוֹב לַכֹּל. טוֹב לָעוֹלָם הַזֶּה, וְטוֹב לָעוֹלָם הַבָּא. וְזֶהוּ הַיַיִן שֶׁנּוֹחַ לוֹ להקב"ה יוֹתֵר מֵהַכֹּל, וּבִזְכוּת זֶה, מִי שֶׁנִּרְוֶה מִיֵּינָהּ שֶׁל הַתּוֹרָה, יִתְעוֹרֵר לָעוֹלָם הַבָּא, וְיִזְכֶּה לְהֵחָיוֹת כְּשֶׁיָּקִים הקב"ה אֶת הַצַּדִּיקִים. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, ׳דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים׳ - הֲרֵי שָׁנִינוּ, שֶׁאֲפִלּוּ בְּאוֹתוֹ עוֹלָם יִזְכֶּה לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים׳. אָמַר אוֹתוֹ עֶלֶם, אִם כָּתוּב וְחִכֵּךְ מִיֵּין הַטּוֹב, הָיִינוּ אוֹמְרִים כָּךְ. אֲבָל כָּתוּב כְּיֵין הַטּוֹב, וְלֹא מִיֵּין. הִשְׁגִּיחוּ בוֹ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, בְּנִי, אֱמֹר דְּבָרְךְ, שֶׁיָּפֶה אָמַרְתָּ.
בלשון הזוהר
פָּתַח רִבִּי יִצְחָק וְאָמַר, ׳וְחִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב הוֹלֵךְ לְדוֹדִי לְמֵישָׁרִים וְגוֹ'׳ (שיר השירים ז, י). וְחִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב, דָּא יֵינָא דְּאוֹרַיְיתָא, דְּאִיהוּ טָב. דְּהָא יֵינָא אָחֳרָא לָאו אִיהוּ טָב, וְיֵינָא דְּאוֹרַיְיתָא, טָב לְכֹלָּא. טָב לְעָלְמָא דָּא, וְטָב לְעָלְמָא דְּאָתֵי. וְדָא הוּא יֵינָא דְּנִיחָא לֵיהּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יַתִּיר מִכֹּלָּא, וּבִזְכוּ דָּא, מַאן דִּמְרַוִּי מִיֵינָא דְּאוֹרַיְיתָא, יִתְּעַר לְעָלְמָא דְּאָתֵי, וְיִזְכֵּי לְאַחֲיָיא, כַּד יוֹקִים קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְצַדִּיקַיָּיא. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, ׳דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים׳, הָא תָּנֵינָן דְּאֲפִילּוּ בְּהַהוּא עָלְמָא, יִזְכֵּי לְמִלְעֵי בְּאוֹרַיְיתָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים׳. אָמַר הַהוּא רַבְיָא, אִי כְּתִיב וְחִכֵּךְ מִיֵּין הַטּוֹב, הֲוִינָא אַמְרֵי הָכֵי. אֲבָל כְּיֵין הַטּוֹב כְּתִיב, וְלָא מִיֵּין. אַשְׁגְּחוּ בֵּיהּ, אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, בְּרִי אֵימָא מִילָּךְ, דְּשַׁפִּיר קָא אַמְרַת.
מי שעוסק בתורה בקול ולא בלחש כיין הטוב שלא שותק ודובב שפתי ישנים
אָמַר, אֲנִי שָׁמַעְתִּי, שֶׁמִּי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה וְדָבֵק בָּהּ, וְאוֹתוֹ דְּבַר הַתּוֹרָה נִשְׁמָע בְּפִיו וְלֹא לוֹחֵשׁ אוֹתוֹ בְּלַחַשׁ, אֶלָּא מֵרִים בּוֹ אֶת קוֹלוֹ, שֶׁכָּךְ צְרִיכָה תּוֹרָה לַהֲרָמַת קוֹל, שֶׁכָּתוּב ׳בְּרֹאשׁ הֹמִיּוֹת תִּקְרָא׳ (משלי א, כא), לְהָרִים אֶת רִנַּת הַתּוֹרָה, וְלֹא בְּלַחַשׁ - ׳כְּיֵין הַטּוֹב׳, כְּמוֹ יַיִן טוֹב שֶׁלֹּא שׁוֹתֵק. וְהוּא עָתִיד לְהָרִים קוֹל, כְּשֶׁיֵּצֵא מִן הָעוֹלָם הַזֶּה. ׳הוֹלֵךְ לְדוֹדִי לְמֵישָׁרִים׳, שֶׁלֹּא יִסְטֶה לְיָמִין וְלִשְׂמֹאל, לֹא יִמָּצֵא שֶׁיִּמְחֶה בְיָדוֹ. ׳דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים׳, וַאֲפִלּוּ בְּאוֹתוֹ עוֹלָם שִׂפְתוֹתָיו מְרַחֲשׁוֹת בַּתּוֹרָה.
בלשון הזוהר
אָמַר, אֲנָא שְׁמַעְנָא, דְּמַאן דְּאִשְׁתָּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא, וְדָבִיק בָּה, וְהַהִיא מִלָּה דְּאוֹרַיְיתָא אִשְׁתְּמַע בְּפוּמֵיהּ, וְלָא לָחִישׁ לָהּ בִּלְחִישׁוּ, אֶלָּא אָרִים קָלֵיהּ בָּה. דְּאוֹרַיְיתָא הָכִי בַּעְיָא לְאַרְמָא קָלָא, דִּכְתִּיב, ׳בְּרֹאשׁ הוֹמִיּוֹת תִּקְרָא׳ (משלי א, כא), לְאָרָמָא רִנָּה דְּאוֹרַיְיתָא, וְלָא בִּלְחִישׁוּ. ׳כְּיֵין הַטּוֹב׳, כַּחֲמַר טָב דְּלָא שָׁתִיק. וְהוּא עָתִיד לְאָרָמָא קָלָא, כַּד יִפּוּק מֵהַאי עָלְמָא. ׳הוֹלֵךְ לְדוֹדִי לְמֵשָׁרִים׳, דְּלָא יִסְטֵי לִימִינָא וְלִשְׂמָאלָא, לָא יִשְׁתְּכַּח דְּיִמְחֵי בִּידוֹי. ׳דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים׳, אֲפִילּוּ בְּהַהוּא עָלְמָא שִׁפְוָותֵיהּ מְרַחְשָׁן אוֹרַיְיתָא.
עוד שמעתי וחכך כיין הטוב נאמר לכנסת ישראל בתשבחת מהקבה
עוֹד שָׁמַעְתִּי, ׳וְחִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב׳ (שיר השירים ז, י) - הַפָּסוּק הַזֶּה נֶאֱמַר לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וְנֶאֱמַר בְּתִשְׁבַּחַת. אִם כָּךְ, מִי הוּא שֶׁמְּשַׁבֵּחַ אוֹתָהּ בָּזֶה? אִם הקב"ה - מַה זֶּה ׳הוֹלֵךְ לְדוֹדִי׳? הוֹלֵךְ אֵלַי הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת! אֶלָּא וַדַּאי שהקב"ה מְשַׁבֵּחַ אֶת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁהִיא מְשַׁבַּחַת אוֹתוֹ, שֶׁכָּתוּב חִכּוֹ מַמְתַּקִּים, כָּךְ הקב"ה מְשַׁבֵּחַ אֶת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. (שֶׁכָּתוּב) ׳וְחִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב׳. יֵין הַטּוֹב - שֶׁהוּא יַיִן הַמְשֻׁמָּר. ׳הוֹלֵךְ לְדוֹדִי׳ - זֶה יִצְחָק שֶׁנִּקְרָא יְדִיד מִבֶּטֶן. לְמֵישָׁרִים - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳אַתָּה כּוֹנַנְתָּ מֵישָׁרִים׳ (תהלים צט, ד), לְהַכְלִיל שְׂמֹאל בְּיָמִין - וְזֶהוּ מֵישָׁרִים, שֶׁבִּגְלַל הַשִּׂמְחָה שֶׁל אוֹתוֹ הַיַיִן הַטּוֹב, נִכְלָל הַשְּׂמֹאל בַּיָּמִין, וְכֻלָּם שְׂמֵחִים. (׳דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים׳) שֶׁהֲרֵי הַכֹּל מִתְעוֹרְרִים בִּשְׂמָחוֹת וּבְרָכוֹת, וְכָל הָעוֹלָמוֹת נִמְצָאִים בְּשִׂמְחָה, וּמִתְעוֹרְרִים לְהָרִיק בְּרָכוֹת לְמַטָּה.
בלשון הזוהר
תּוּ שְׁמַעְנָא ׳וְחִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב׳ (שיר השירים ז, י), הַאי קְרָא לִכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אִתְּמַר, וּבְתוּשְׁבַּחְתָּא אִתְּמַר. אִי הָכִי, מַאן הוּא דִּמְשַׁבַּח לָהּ בְּהַאי. אִי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מַהוּ ׳הוֹלֵךְ לְדוֹדִי׳, הוֹלֵךְ אֵלַי מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא וַדַּאי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָא מְשַׁבַּח לָהּ לִכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, כְּמָה דְּהִיא קָא מְשָׁבַּחַת לֵיהּ, דִּכְתִּיב ׳חִכּוֹ מַמְתַּקִּים, כַּךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְשַׁבַּח לֵהּ לִכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל׳. (דכתיב) ׳וְחִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב׳, יֵין הַטּוֹב: דְּהוּא חַמְרָא דְּמִנְטְרָא. ׳הוֹלֵךְ לְדוֹדִי׳: דָּא יִצְחָק, דְּאִקְרֵי יְדִיד מִבֶּטֶן. לְמֵישָׁרִים: כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳אַתָּה כּוֹנַנְתָּ מֵישָׁרִים׳ (תהילים צט, ד), לְאִתְכַּלְּלָא שְׂמָאלָא בִּימִינָא. וְדָא הוּא מֵישָׁרִים, דִּבְגִין חֶדְוָותָא דְּהַהוּא חֲמָר טַב, אִתְכְּלִיל שְׂמָאלָא בִּימִינָא, וְחַדָּאן כֹּלָּא. (׳דובב שפתי ישנים׳) דְּהָא כֹּלָּא מִתְעֲרֵי בְּחֶדְוָואן וּבִרְכָּאן, וְעָלְמִין כֻּלְּהוּ מִשְׁתַּכְּחֵי בְּחֵדוּ, וּמִתְעָרֵי לְאַרְקָא בִּרְכָאן לְתַתָּא.
רבי יהודה ורבי יצחק נשקו לעלם ושמחו עמו ושאלוהו לשמו רבי ייסא
בָּאוּ רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יִצְחָק וְנָשְׁקוּ לוֹ אֶת רֹאשׁוֹ, וְשָׂמְחוּ עִמּוֹ. אָמְרוּ לוֹ, מַה שְּׁמֶךְ? אָמַר לוֹ, יֵיסָא. אָמְרוּ, רַבִּי יֵיסָא תִּהְיֶה. יוֹתֵר תִּהְיֶה מָצוּי בָּעוֹלָם מֵרַבִּי יֵיסָא חֲבֵרֵנוּ, שֶׁהִסְתַּלֵּק מִבֵּינֵינוּ. אָמְרוּ לוֹ, וּמִי אָבִיךְ? אָמַר לוֹ, נִפְטַר מִן הָעוֹלָם, וְהָיָה מְלַמֵּד אוֹתִי כָּל יוֹם שְׁלֹשָׁה דִּבְרֵי תוֹרָה, וּבַלַּיְלָה שְׁלֹשָׁה דִּבְרֵי חָכְמָה שֶׁל אַגָּדָה. וְהַדְּבָרִים הַלָּלוּ לָמַדְתִּי מֵאָבִי, וְכָעֵת אֲנִי גָּר עִם אָדָם אֶחָד שֶׁמּוֹנֵעַ אוֹתִי מִן הַתּוֹרָה, וַאֲנִי הוֹלֵךְ כָּל יוֹם לָעֲבוֹדָה, וּבְכָל יוֹם אֲנִי חוֹזֵר עַל אוֹתָם הַדְּבָרִים שֶׁלָּמַדְתִּי מֵאָבִי.
בלשון הזוהר
אָתוּ רִבִּי יְהוּדָה וְרִבִּי יִצְחָק וְנַשְּׁקוּ לֵיהּ רֵישֵׁיהּ, וְחַדּוּ עִמֵּיהּ, אָמְרוּ לֵיהּ מַה שְׁמָךְ. אָמַר לְּהוֹ יֵיסָא. אָמְרוּ רִבִּי יֵיסָא תְּהֵא. יַתִּיר תְּהֵא שְׁכִיחַ בְּעָלְמָא מֵרַבִּי יֵיסָא חַבְרָנָא, דְּאִסְתַּלָּק מִבֵּינָנָא. אָמְרוּ לֵיהּ וּמַאן אָבוּךְ. אָמַר לְּהוֹ, אַפְטַר מֵעָלְמָא, וַהֲוָה אוֹלִיף לִי כָּל יוֹמָא ג' מִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא, וּבְלֵילְיָא ג' מִילִּין דְּחָכְמְתָא דְּאַגַּדְתָּא. וְהָנֵי מִילֵי אוֹלִיפְנָא מֵאַבָּא, וְהַשְׁתָּא דִּיוּרִי בְּחַד בַּר נָשׁ, וְסָלִיק לִי מֵאוֹרַיְיתָא. וַאֲנָא אָזִיל כָּל יוֹמָא לַעֲבִידְתָּא, וּבְכָל יוֹמָא אַהֲדַרְנָא אִינּוּן מִלִּין דְּאוֹלִיפְנָא מֵאַבָּא.
העלם ייסא בן רבי זעירא מכפר ראמין שלמד מאביו תורה ואגדה
אָמְרוּ לוֹ, אוֹתוֹ אָדָם יוֹדֵעַ בַּתּוֹרָה? אָמַר לָהֶם, לֹא, הוּא זָקֵן, וְלֹא יוֹדֵעַ לְבָרֵךְ אֶת הקב"ה, וְיֵשׁ לוֹ בָּנִים, וְלֹא שָׂם אוֹתָם בְּבֵית הָרַב. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, (אִם לֹא כָּךְ הָיָה) אִם לֹא הָיָה כָּךְ, הָיִיתִי נִכְנָס לַכְּפָר הַזֶּה לְדַבֵּר עָלֶיךְ. עַכְשָׁו אָסוּר לָנוּ לִרְאוֹת אֶת פָּנָיו, זְרֹק מִמְּךְ אֶת הַחֲמוֹר, וְאַתָּה לֵךְ אֵלֵינוּ. אָמְרוּ לוֹ, מִי אָבִיךְ? אָמַר, רַבִּי זְעֵירָא מִכְּפָר רָאמִין.
בלשון הזוהר
אָמְרוּ לֵיהּ הַהוּא בַּר נָשׁ יָדַע בְּאוֹרַיְיתָא. אָמַר לוֹן לָאו. סָבָא הוּא, וְלָא יָדַע לְבָרְכָא לֵיהּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאִית לֵיהּ בְּנִין, וְלָא שַׁוִּי לוֹן בְּבֵי רַב. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה (נ"א אי לאו הכי הוה) אִי לָא הֲוָה הָכִי, הֲוָה אֲעִילְנָא לְגַבֵּי הַאי כְּפַר לְמַלְּלָא עֲלָךְ, הַשְׁתָּא אָסִיר לָן לְמֵחֱזֵי אַנְפּוֹי. שְׁדֵי חֲמָרָא מִנָךְ, וְאַתְּ זִיל לְגַבָּן. אָמְרוּ לֵיהּ מַאן הוּא אָבוּךְ. אָמַר רִבִּי זְעֵירָא דִּכְפַר רָאמִין.
רבי יהודה בוכה שהכיר את אביו וישבו בשדה לשמע מעשה בראשית מהילד
שָׁמַע רַבִּי יְהוּדָה וּבָכָה. אָמַר, אֲנִי הָיִיתִי בְּבֵיתוֹ, וְלָמַדְתִּי מִמֶּנּוּ שְׁלֹשָׁה דְבָרִים בְּכוֹס שֶׁל בְּרָכָה, וְלָמַדְתִּי מִמֶּנּוּ שְׁנַיִם בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, וּמָה מֵהַיֶּלֶד הַזֶּה בְּנוֹ לָמַדְתִּי, מִמֶּנּוּ לֹא כָּל שֶׁכֵּן? הָלְכוּ וְאָחֲזוּ בְיָדוֹ. רָאוּ שָׂדֶה אֶחָד וְיָשְׁבוּ שָׁם. אָמְרוּ לוֹ, אֱמֹר דָּבָר אֶחָד מֵאוֹתָם שֶׁלִּמֵּד אוֹתְךְ אָבִיךְ בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית.
בלשון הזוהר
שָׁמַע רִבִּי יְהוּדָה וּבָכָה, אָמַר אֲנָא הֲוִינָא בְּבֵיתֵיהּ, וְאוֹלִיפְנָא מִנֵּיהּ ג' מִלִּין בְּכַסָּא דִּבְרָכָה, וְאוֹלִיפְנָא מִנֵּיהּ בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית תְּרֵי. אָמַר רִבִּי יִצְחָק, וּמַה מֵהַאי רַבְיָא בְּרֵיהּ אוֹלִיפְנָא, מִנֵּיהּ לָא כָּל שֶׁכֵּן. אַזְלוּ וְאָחִידוּ בִּידֵיהּ. חָמוּ חַד חֲקַל וְיָתְבוּ תַּמָּן. אָמְרוּ לֵיהּ אֵימָא חַד מִלָּה, מֵאִינּוּן דְּאוֹלִיף לָךְ אָבוּךְ בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית.
ויברא אלהים את התנינם הגדלים
סוד האבות והנפש החיה בסתרי בראשית
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.