ותלבש אסתר מלכות
סוד לבוש הצדיקים בעולם ההוא והשטן העומד לשטנו
אם לא נסתם ממנו כל מראה העולם הזה לא יהיה לו חלק בעולם ההוא כתחית המתים
אָמַר לוֹ, אִי חָסִיד קָדוֹשׁ, וַדַּאי אִם לֹא נִסְתָּם מִמֶּנּוּ כָּל מַרְאֵה הָעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא נֶאֱבָד מִמֶּנּוּ הַכֹּל, לֹא יִהְיֶה לוֹ מַרְאֶה וְחֵלֶק שֶׁל הָעוֹלָם הַהוּא. עוֹלָם זֶה הוּא בְּהִפּוּךְ מֵאוֹתוֹ עוֹלָם שֶׁאָנוּ בוֹ, שֶׁבִּזְמַן תְּחִיַּת הַמֵּתִים אֲפִלּוּ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה לֹא יִהְיֶה מִמַּעֲשֵׂה הָעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהַכֹּל נֶאֱבָד בַּהַתְחָלָה (הַטַּל יבטל אוֹתוֹ וְיָשִׂים אוֹתוֹ) בְּאוֹתוֹ הַטַּל (בַּהַתְחָלָה), וְיָעֳבַר מִמֶּנּוּ כָּל זֻהֲמָה, וְאַחַר כָּךְ יַעֲשֶׂה כְּחֹמֶץ זֶה, וּמִמֶּנּוּ יֵעָשֶׂה הַגּוּף בְּרִיָּה חֲדָשָׁה, כָּךְ כָּאן.
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ אִי חֲסִידָא קַדִּישָׁא, וַדַּאי אִי לָא אַסְתִּים מִנֵּיהּ כָּל חֵיזוּ דְּהַאי עָלְמָא, וְלָא אִתְאֲבִיד כֹּלָּא מִנֵּיהּ, לָא לֶהֱוִי לֵיהּ חֵיזוּ וְחוּלָקָא דְּהַהוּא עָלְמָא. עָלְמָא דָּא, בְּהִפּוּכָא אִיהוּ מֵהַהוּא עָלְמָא דַּאֲנָן בֵּיהּ, דִּבְזִמְנָא דִּתְחִיַית מֵתַיָּיא, אֲפִילוּ כְּחוּטָא דְּשַׂעֲרָא לָא הֲוָה מֵעוֹבָדָא דְּהַאי עָלְמָא, דְּכֹלָּא אִתְאֲבִיד בְּקַדְמִיתָא, (טלא יבטיל ליה, וישוי ליה) בְּהַהוּא טַלָּא (בקדמיתא) וְיִתְעֲבָר מִנֵּיהּ כָּל זוּהֲמָא, וּלְבָתַר יִתְעֲבִיד כַּחֲמִירָא דָּא, וּמִנֵּיהּ יִתְעֲבִיד גּוּפָא בִּרְיָה חַדְתָּא, כַּךְ הָכָא.
רשבי: הידעתי שאתם מלבשים בגוף זך קדוש - האם היה כזה בעולם הזה
אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן, וַדַּאי יָדַעְתִּי שֶׁאַתֶּם מְלֻבָּשִׁים שָׁם בִּלְבוּשׁ נִכְבָּד שֶׁל גּוּף זַךְ קָדוֹשׁ. הַאִם הָיָה כְּמוֹ זֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה, אָדָם שֶׁנִּרְאֶה בְּאוֹתוֹ גּוּף כְּמוֹ שֶׁאַתֶּם עוֹמְדִים בְּאוֹתוֹ עוֹלָם?
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ רִבִּי שִׁמְעוֹן, ודַּאי יְדַעְנָא דְּאַתּוּן מְלוּבָּשִׁין תַּמָּן, בִּלְבוּשׁ יְקָר, דְּגוּפָא דַּכְיָא קַדִּישָׁא. אִי הֲוָה בְּגַוְונָא דָּא בְּהַאי עָלְמָא, בַּר נָשׁ דְּאִתְחֲזֵי בְּהַהוּא גּוּפָא, כְּגַוְונָא דְּאַתּוּן קַיְימִין בְּהַהוּא עָלְמָא.
שני עלמים שאלו לפני ראש הישיבה - ותלבש אסתר מלכות זו רוח הקדש
אָמַר לוֹ, דָּבָר זֶה שָׁאֲלוּ לִפְנֵי רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה, שְׁנֵי עֲלָמִים שֶׁהִתְלַבְּשׁוּ בֵינֵינוּ אַחַר שֶׁסָּבְלוּ צַעַר עַל חֵטְא שֶׁלֹּא נִתָּן לְגַלּוֹת, וְשָׁאֲלוּ זֶה לִפְנֵי רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה, וְהוּא אָמַר שֶׁזֶּה הָיָה כָּךְ בָּעוֹלָם הַזֶּה. מִנַּיִן לָנוּ? שֶׁכָּתוּב ׳וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת׳ (אסתר ה, א), הִתְלַבְּשָׁה בְאוֹתָהּ דְּיוֹקָן שֶׁל הָעוֹלָם הַהוּא - מַלְכוּת - זוֹ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁהֲרֵי מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם נוֹשֶׁבֶת רוּחַ מֵאוֹתָהּ רוּחַ הָאֲוִיר שֶׁל אוֹתוֹ עוֹלָם, וּבָהּ הִתְלַבְּשָׁה אֶסְתֵּר.
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ, מִלָּה דָּא שָׁאִילוּ קַמֵּי רַב מְתִיבְתָּא, תְּרֵין עוּלְימִין דְּאִתְלְבָּשׁוּ בֵּינָנָא, בָּתַר דְּסַבְלוּ צַעֲרָא עַל חוֹבָא, דְּלָא אִתְחֲזֵי לְגַלָּאָה, וְשָׁאִילּוּ דָּא קַמֵּי רַב מְתִיבְתָּא. וְאִיהוּ אָמַר, דְּהָא הֲוָה בְּהַאי עָלְמָא הָכִי. מְנָלָן. דִּכְתִּיב, ׳וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת׳ (אסתר ה, א), אִתְלַבְּשַׁת בְּהַהוּא דִּיּוּקְנָא דְּהַהוּא עָלְמָא. מַלְכוּת: דָּא רוּחָא דְּקוּדְשָׁא, דְּהָא מַלְכוּת שְׁמַיָא, נָשִׁיב רוּחָא, מֵהַהוּא רוּחָא דַּאֲוִירָא דְּהַהוּא עָלְמָא, וְאִתְלַבְּשָׁא בֵּיהּ אֶסְתֵּר.
כשנכנסה לפני אחשורוש דמותה כמלאך אלהים - ומרדכי יצא בלבוש מלכות דיוקן אותו עולם
וּכְשֶׁנִּכְנְסָה לִפְנֵי ׳הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ׳ וְרָאָה אוֹתוֹ לְבוּשׁ שֶׁל אוֹר, דְּמוּתָהּ נִדְמְתָה לְמַלְאַךְ אֱלֹהִים, וּפָרְחָה מִמֶּנּוּ נִשְׁמָתוֹ לְפִי שָׁעָה. מָרְדְּכַי גַּם כָּךְ, שֶׁכָּתוּב ׳וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת׳ (שם ה, טו) - ׳לְבוּשׁ מַלְכוּת׳ וַדַּאי, דְּיוֹקָן שֶׁל אוֹתוֹ עוֹלָם. וְעַל זֶה כָּתוּב ׳כִּי נָפַל פַּחַד מָרְדֳּכַי עֲלֵיהֶם׳ (שם ט, ג) - ׳פַּחַד מָרְדֳּכַי׳, וְלֹא פַּחַד אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כַּמָּה מְתוּקִים דְּבָרִים אֵלּוּ. אַשְׁרֵי חֶלְקִי. וַהֲרֵי יָדַעְתִּי שֶׁצַּדִּיקִים (בָּזֶה) בְּאוֹתוֹ עוֹלָם מִתְלַבְּשִׁים בִּלְבוּשׁ שֶׁנִּקְרָא ׳לְבוּשׁ מַלְכוּת׳, וְכָךְ הוּא וַדַּאי.
בלשון הזוהר
וְכַד עָאלַת קַמֵּי מַלְכָּא אֲחַשְׁוִרוֹשׁ, וְחָמָא הַהוּא לְבוּשָׁא דִּנְהוֹרָא, דִּיוּקְנָאָה אִדְמִי לְמַלְאַךְ אֱלֹהִים. פַּרְחָה מִנֵּיהּ נִשְׁמְתָא לְפוּם שַׁעֲתָא. מָרְדְּכַי אוּף הָכִי, דִּכְתִּיב ׳וּמָרְדְּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת׳ (אסתר ח, טו). ׳לְבוּשׁ מַלְכוּת׳, ודַּאי, דִּיּוּקְנָא דְּהַהוּא עָלְמָא. וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳כִּי נָפַל פַּחַד מָרְדְּכַי עֲלֵיהֶם׳ (אסתר ט, ג). ׳פַּחַד מָרְדְּכַי׳, וְלָא פַּחַד אֲחַשְׁוִרוֹשׁ. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, כַּמָה מְתִיקִין אִינּוּן מִלִּין, זַכָּאָה חוּלָקִי, וְהָא יְדַעְנָא דְּצַדִּיקַיָּיא (ס"א בהאי) בְּהַהוּא עָלְמָא, מִתְלַבְּשָׁן בִּלְבוּשָׁא דְּאִקְרֵי ׳לְבוּשׁ מַלְכוּת׳, וְהָכִי הוּא וַדַּאי.
אויר גן עדן נשיבת רוח הקדש שבו מתלבשים הצדיקים ואחר כך עטרת זהב
אָמַר לוֹ, אֲוִיר גַּן עֵדֶן, נְשִׁיבַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ הֵם, וּבוֹ מִתְלַבְּשִׁים הַצַּדִּיקִים כְּמוֹ שֶׁהָיוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְאַחַר כָּךְ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שׁוֹרָה עַל רֹאשׁ כָּל אֶחָד וְאֶחָד, וּמִתְעַטֵּר וְנַעֲשֵׂית לוֹ עֲטָרָה. וְכָךְ הָיָה לְמָרְדְּכַי, שֶׁכָּתוּב ׳בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת׳ (שם ח, טו), דְּיוֹקָן אוֹתוֹ הָעוֹלָם. אַחַר כָּךְ ׳וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה׳ - זוֹ עֲטֶרֶת שֶׁשּׁוֹרָה עַל רָאשֵׁי הַצַּדִּיקִים בְּאוֹתוֹ עוֹלָם. כְּשֶׁקִּבְּלוּ יִשְׂרָאֵל תּוֹרָה, כְּמוֹ זֶה הָיָה לָהֶם עַד שֶׁחָטְאוּ, שֶׁכָּתוּב בָּהֶם ׳וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב׳ (שמות לג, ו) - הִתְפַּשְּׁטוּ מֵאוֹתוֹ לְבוּשׁ.
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ, אֲוִירָא דְּגַּן עֵדֶן, נְשִׁיבוּ דְּרוּחַ קוּדְשָׁא אִינּוּן, וּמִתְלַבְּשָׁן בֵּיהּ צַדִּיקַיָּיא, כְּגַוְונָא דַּהֲווֹ בְּהַאי עָלְמָא. וּלְבָתַר, רוּחַ קוּדְשָׁא שָׁרָאת, עַל רֵישָׁא דְּכָל חַד וְחַד. וְאִתְעַטָּר וְאִתְעָבֵידַא לֵיהּ עָטָרָא. וְכַךְ הֲוָה לְמָרְדְּכַי, דִּכְתִּיב ׳בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת׳, דִּיּוּקְנָא דְּהַהוּא עָלְמָא. וּלְבָתַר ׳וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה׳, דָּא עֲטֶרֶת, דִּשְׁרִיאַת עַל רֵישֵׁיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא בְּהַהוּא עָלְמָא. כַּד קַבִּילוּ יִשְׂרָאֵל אוֹרַיְיתָא, כְּגַוְונָא דָּא הֲוָה לְהוֹן. עַד דְּחָבוּ, דִּכְתִּיב בְּהוּ, ׳וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֶב׳ (שמות לג, ו). אִתְפְּשָׁטוּ מֵהַהוּא לְבוּשָׁא.
וכן כתוב ביהושע כהן גדול הסירו הבגדים הצואים והלבישוהו בגדים אלו לבושי אותו עולם
וְכֵן כָּתוּב בִּיהוֹשֻׁעַ כֹּהֵן גָּדוֹל, ׳הָסִירוּ הַבְּגָדִים הַצֹּאִים מֵעָלָיו׳ (זכריה ג, ד) - וְכָתוּב ׳וַיַּלְבִּישֻׁהוּ בְּגָדִים׳, אֵלּוּ לְבוּשֵׁי הָעוֹלָם הַהוּא. מִכָּאן דְּבָרִים רִאשׁוֹנִים. וּמִכָּאן, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁגּוּף הָעוֹלָם הַזֶּה קַיָּם בַּקֶּבֶר בְּקִיּוּמוֹ, לֹא מִתְלַבֵּשׁ רוּחַ בִּלְבוּשׁ אוֹתוֹ עוֹלָם, שֶׁכָּתוּב וַיָּסִירוּ ׳הַבְּגָדִים הַצּאִים מֵעָלָיו׳ - בַּהַתְחָלָה, וְאַחַר כָּךְ - ׳וַיַּלְבִּישֻׁהוּ בְּגָדִים. וּמַלְאַךְ ה' עֹמֵד׳ - מַה זֶּה עֹמֵד? אֶלָּא זוֹהִי עֲטָרָה שֶׁנִּקְרֵאת מַלְאַךְ ה', שֶׁעוֹמֶדֶת עַל רָאשֵׁי הַצַּדִּיקִים. וְזֶהוּ עֹמֵד, עוֹמֵד עַל הָרֹאשׁ לְמַעְלָה לְאַחַר שֶׁמִּתְלַבְּשִׁים בִּלְבוּשׁ כָּבוֹד זֶה.
בלשון הזוהר
וְכֵן כְּתִיב בִּיהוֹשֻׁעַ כַּהֲנָא רַבָּא, ׳הָסִירוּ הַבְּגָדִים הַצּוֹאִים מֵעָלָיו׳ (זכריה ג, ד). וּכְתִיב ׳וַיַלְבִּישׁוּהוּ בְּגָדִים, אִלֵּין לְבוּשִׁין דְּהַהוּא עָלְמָא׳. מֵהָכָא מִלִּין קַדְמָאִין. וּמֵהָכָא, דְּכָל זִמְנָא דְּגוּפָא דְּהַאי עָלְמָא קַיְּימָא בְּקִבְרָא בְּקִיּוּמָא, לָא אִתְלְבַּשׁ רוּחָא בִּלְבוּשָׁא דְּהַהוּא עָלְמָא. דִּכְתִּיב ׳וַיָּסִירוּ הַבְּגָדִים הַצּוֹאִים מֵעָלָיו בְּקַדְמִיתָא׳. וּלְבָתַר ׳וַיַלְבִּישׁוּהוּ בְּגָדִים. וּמַלְאַךְ׳ יהו"ה עוֹמֵד, מַהוּ עוֹמֵד. אֶלָּא דָּא הִיא עָטָרָא, דְּאִקְרֵי מַלְאַךְ יהו"ה, דְּקַיְּימָא עַל רֵישֵׁיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא וְדָא אִיהוּ עוֹמֵד. עוֹמֵד עַל רֵישָׁא לְעֵילָּא. לְבָתַר דְּאִתְלַבְּשָׁן בְּהַאי לְבוּשָׁא דִּיקָר.
שני גופים כאחד לא יכולים לעמד - זה יוצא וזה נכנס כמו יצר טוב ויצר רע
שְׁנֵי גוּפִים כְּאֶחָד לֹא יְכוֹלִים לַעֲמֹד. כָּל זְמַן שֶׁזֶּה קַיָּם, הָרוּחַ לֹא מְקַבֶּלֶת אַחֵר. הָעֳבַר זֶה, הֲרֵי אַחֵר מְזֻמָּן מִיָּד וַדַּאי. זֶה יוֹצֵא וְזֶה נִכְנָס. כְּמוֹ שֶׁיֵּצֶר טוֹב וְיֵצֶר בָּעוֹלָם הַזֶּה לֹא רוֹצֶה הקב"ה שֶׁשְּׁנֵיהֶם יַעַמְדוּ כְאֶחָד.
בלשון הזוהר
תְּרֵין גּוּפִין כַּחֲדָא, לָא יַכְלִין לְמֵיקָם, כָּל זִמְנָא דְּהַאי קַיָּים, רוּחָא לָא מְקַבְּלָא אַחֲרָא. אִתְעֲבָר דָּא, הָא אַחֲרָא זְמִינָא מִיַּד, ודַּאי, דָּא נָפִיק, וְדָא עָאל. כְּגַוְונָא דְּיֵצֶר טוֹב וְיֵצֶר רָע. בְּהַאי עָלְמָא. לָא בָּעֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּתַרְוַויְיהוּ יְקוּמוּן כַּחֲדָא.
תהינו על השטן עומד על ימינו לשטנו - אף על יהושע כהן גדול כל שכן אחרים
אָמַר לוֹ, תָּהִינוּ עַל מַה שֶּׁכָּתוּב, ׳וְהַשָּׂטָן עֹמֵד עַל יְמִינוֹ לְשִׂטְנוֹ׳ (זכריה ג, א) - וְכִי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק כָּךְ, שְׁאָר בְּנֵי הָעוֹלָם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אָמַר לוֹ, חָסִיד קָדוֹשׁ, כַּמָּה טְמִירִים נִסְתָּרִים הַדְּבָרִים הַלָּלוּ. (אָמַר לוֹ) אַף עַל גַּב שֶׁהַחֲבֵרִים יוֹדְעִים בְּדִבְרֵי אוֹתוֹ עוֹלָם, לֹא יְכוֹלִים לָדַעַת בַּסּוֹדוֹת הַלָּלוּ.
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ, תַּוַּוהְנָא עַל מַה דִּכְתִּיב, ׳וְהַשָּׂטָן עוֹמֵד עַל יְמִינוֹ לְשִׂטְנוֹ׳ (זכריה ג, א). וְכִי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק כַּךְ, שְׁאַר בְּנֵי עָלְמָא עַל אַחַת כַּמָה וְכַמָּה. אָמַר לֵיהּ, חֲסִידָא קַדִּישָׁא, כַּמָה טְמִירִין סְתִימִין מִלִין אִלֵּין, (אמר ליה) אַף עַל גַּב דְּחַבְרַיָּיא יַדְעִין בְּמִלִּין דְּהַהוּא עָלְמָא, לָא יַכְלִין לְמִנְדַּע בְּרָזִין אִלֵּין.
מה תועלת לשטן להשטין אחרי שהוציא נשמתו - כדי שלא יתלבש בלבוש זך קדוש
אָמַר לוֹ, כֵּיוָן שֶׁבֶּן אָדָם בְּאוֹתוֹ עוֹלָם, מַה תּוֹעֶלֶת יֵשׁ לְאוֹתוֹ שָׂטָן לְהַשְׂטִינוֹ? וְלֹא דַי לוֹ שֶׁהוֹצִיא נִשְׁמָתוֹ מִמֶּנּוּ וְהָרַג אוֹתוֹ?! אָמַר לוֹ, אִי חָסִיד קָדוֹשׁ, אַשְׁרֵי חֶלְקְךְ. בּא וּרְאֵה, תַּאֲוַת הַשָּׂטָן לֹא הָיְתָה, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְלַבֵּשׁ אוֹתוֹ צַדִּיק בִּלְבוּשׁ זַךְ קָדוֹשׁ, שֶׁכֵּיוָן שֶׁרוֹאֶה אוֹתוֹ שָׂטָן שֶׁלְּבוּשׁוֹ נִדְחֶה וְלֹא נֶחְשָׁב, עַל כָּךְ מַסְטֶה אוֹתוֹ. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁאִם יִתְלַבֵּשׁ בְּאוֹתוֹ לְבוּשׁ נִכְבָּד, מִיָּד לְבוּשׁ הַזֻּהֲמָה וּמַעֲשֵׂה אוֹתוֹ שָׂטָן יִתְבַּטֵּל וְיַעֲבֹר מֵהָעוֹלָם, וְלֹא נוֹחַ לוֹ לַשָּׂטָן.
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ, כֵּיוָן דְּבַר נָשׁ בְּהַהוּא עָלְמָא, מַה תּוֹעַלְתָּא אִית לְהַהוּא שָׂטָן לְאַסְטָאָה לֵיהּ, וְלָא דַּי לֵיהּ דְּאַפִּיק נִשְׁמָתֵיהּ מִנֵּיהּ, וְקָטִיל לֵיהּ. אָמַר לֵיהּ אִי חֲסִידָא קַדִּישָׁא, זַכָּאָה חוּלָקָךְ. תָּא חֲזֵי תִּיאוּבְתָּא דְּשָׂטָן לָא הֲוָה, אֶלָּא בְּגִין דְּלָא יִתְלַבָּשׁ הַהוּא זַכָּאָה בִּלְבוּשָׁא דַּכְיָא קַדִּישָׁא, דְּכֵיוָן דְּחָזֵי הַהוּא שָׂטָן, דִּלְבוּשָׁא דִּילֵיהּ אִתְדַּחְיָא, וְלָא אִתְחֲשִׁיב, עַל דָּא אַסְטֵי לֵיהּ. מַאי טַעֲמָא. בְּגִין דְּאִי אִתְלְבַּשׁ בְּהַהוּא לְבוּשׁ יְקָר, מִיַּד לְבוּשָׁא דְּזוּהֲמָא, וְעַבִידְתָּא דְּהַהוּא שָׂטָן, יִתְבָּטַל וְיַּעֲבֹר מֵעָלְמָא, וְלָא נִיחָא לֵיהּ לְשָׂטָן.
כל זמן שלא התלבש פוקדת הרוח לגוף הזוהם ונוח לו לשטן
וְעוֹד, שֶׁבְּכָל זְמַן שֶׁלֹּא הִתְלַבֵּשׁ, פּוֹקֶדֶת הָרוּחַ לְאוֹתוֹ הַגּוּף שֶׁהַזֻּהֲמָה שֶׁלּוֹ, וְנוֹחַ לוֹ לַשָּׂטָן. וְכֵיוָן שֶׁהִתְלַבֵּשׁ בְּאוֹתוֹ לְבוּשׁ נִכְבָּד, הֲרֵי הִתְבַּטְּלוּ גּוֹנֵי יֵצֶר הָרָע וְהַגּוּף שֶׁלּוֹ, וְאֵין לוֹ זִכָּרוֹן עִמּוֹ לְעוֹלָמִים.
בלשון הזוהר
וְתוּ, דִּבְכָל זִמְנָא דְּלָא אִתְלְבַּשׁ, פַּקְדָא רוּחָא לְהַהוּא גּוּפָא דְּזוּהֲמָא דִּילֵיהּ, וְנִיחָא לֵיהּ לְשָׂטָן. וְכֵיוָן דְּאִתְלָבַּשׁ בְּהַהוּא לְבוּשׁ יְקָר, הָא אִתְבְּטִל גְּוָונֵי דְּיִצְרָא בִּישָׁא, וְגוּפָא דִּילֵיהּ, וְלֵית לֵיהּ דּוּכְרָנָא בַּהֲדֵיהּ לְעָלְמִין.
אם תאמר שפוקדים בתי הקברות בראש כל לילה - לא על הגוף אלא על הנפש
וְאִם תֹּאמַר שֶׁאָנוּ פּוֹקְדִים בָּתֵּי הַקְּבָרוֹת בְּרֹאשׁ כָּל לַיְלָה - לֹא עַל הַגּוּף, אֶלָּא עַל הַנֶּפֶשׁ (שֶׁהוֹלֶכֶת מערטלת). שֶׁהֲרֵי כָּל זְמַן שֶׁהַבָּשָׂר קַיָּם, הָרוּחַ פּוֹקֶדֶת עַל הַנֶּפֶשׁ, וְהַנֶּפֶשׁ פּוֹקֶדֶת עַל הַגּוּף. אֲבָל עַכְשָׁו פִּקְדוֹנֵנוּ הוּא לַנֶּפֶשׁ, שֶׁהִיא שׁוֹכֶכֶת, וְנִשְׁאֶרֶת שׁוֹכֶכֶת תּוֹךְ הָעֲצָמוֹת. וּמִשּׁוּם זֶה בְּרֹאשׁ כָּל לַיְלָה פִּקְדוֹן הָרוּחַ לַנֶּפֶשׁ, וְלֹא עַל הַבָּשָׂר.
בלשון הזוהר
וְאִי תֵּימָא, דַּאֲנָן פַּקְדִין לְבֵי קִבְרֵי בְּרֵישׁ כָּל לֵילְיָא, לָאו עַל גּוּפָא אֶלָּא עַל נַפְשָׁא. (דאזלא ערטיראה) דְּהָא כָּל זִמְנָא דְּבִשְׂרָא קַיְּימָא, רוּחָא פַּקְדָא עָלָה דְּנַפְשָׁא, וְנַפְשָׁא פַּקְדָא לְגוּפָא. אֲבָל הַשְׁתָּא, פִּקְדוֹנָא דִּילָן אִיהוּ לְנַפְשָׁא, דְּאִיהִי מִשְׁתַּכְּכָא. וְאִשְׁתְּאָרַת בְּשִׁכוּכֵי גּוֹ גַּרְמֵי. וּבְגִין כָּךְ, בְּרֵישׁ כָּל לֵילְיָא, פִּקְדוֹנָא דְּרוּחָא לְנַפְשָׁא, וְלָא עַל בִּשְׂרָא.
בנין גוף האדם
סוד רוח הקדש ועץ החיים והבשר מהסטרא אחרא
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.