דין אדם על פתח גן עדן
סוד שאלת רשבי על נשים בעולם הבא
נחזר לדברים הראשונים - רשבי שאל אם נשים באותו עולם זוכות לעלות למעלה
כָּעֵת, רַבִּי, נַחֲזֹּר לַדְּבָרִים הָרִאשׁוֹנִים, וּכְשֶׁנַּחֲזֹר לִמְקוֹמֵנוּ נִטֹּל רְשׁוּת מֵרֹאשׁ הַיְשִׁיבָה בְּאוֹתָם דְּבָרִים שֶׁנְּקַבֵּל מִמֶּנּוּ, וְנֹאמַר לְפָנֶיךְ. אַשְׁרֵי חֶלְקְךְ שֶׁאַתָּה זוֹכֶה לְאוֹרוֹת נִסְתָּרִים מִכָּל הַצְּדָדִים מִלְמַעְלָה וּמִלְּמַטָּה מֵהָעוֹלָם הַזֶּה וּמֵעוֹלָם אַחֵר. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, דָּבָר אֶחָד רָצִיתִי לָדַעַת, אִם תּוּכַל לְהוֹדִיעַ לִי. נָשִׁים בְּאוֹתוֹ עוֹלָם אִם זַכָּאִיּוֹת לַעֲלוֹת לְמַעְלָה, אוֹ אֵיךְ הֵן שָׁם? אָמַר לוֹ, אִי רַבִּי אִי רַבִּי, בָּזֶה יֵשׁ לָנוּ סוֹד יָתֵר (נִכְבָּד) כְּדֵי לֹא לְגַלּוֹת סוֹדוֹת שֶׁל שָׁם, אֲבָל זֶה יֵלֵךְ וְיִטֹּל רְשׁוּת, וְנֹאמַר לְךְ. בֵּין כָּךְ פָּרַח אֶחָד וְהִתְכַּסָּה מֵהֶם וְהָלַךְ לוֹ.
בלשון הזוהר
הַשְׁתָּא רִבִּי, נֶהְדַּר לְמִלִּין קַדְמָאִין, וְכַד נֶהְדַּר לְאַתְרִין, נִטוֹל רְשׁוּ מֵרַב מְתִיבְתָּא, בְּאִינּוּן מִלִּין דִּנְקַבֵּל מִנֵּיהּ, וְנֵימָא קַמָּךְ. זַכָּאָה חוּלָקָךְ, דְּאַתְּ זָכֵי לִנְהוֹרִין סְתִימִין, מִכָּל סִטְרִין, מֵעֵילָּא וּמִתַּתָּא, מֵהַאי עָלְמָא, וּמֵעָלְמָא אוֹחֲרָא. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, מִלָּה חֲדָא בָּעֵינָא לְמִנְדַּע, אִי תֵּיכוּל לְאוֹדָעָא לִי. נָשִׁין בְּהַהוּא עָלְמָא, אִי זַכָּאִין לְסַלְּקָא לְעֵילָּא, אוֹ הֵיךְ אִינּוּן תַּמָּן. אָמַר לֵיהּ, אִי רִבִּי אִי רִבִּי, בְּדָא אִית לָן רָזָא יַתִּירָא (ס"א יקירא). בְּגִין דְּלָא לְגַלָּאָה סִתְרִין דְּתַמָּן, אֲבָל דָּא יְהַךְ וְיִטּוֹל רְשׁוּ, וְנֵימָא לָךְ. אַדְּהָכִי פָּרַח חַד, וְאִתְכַּסֵּי מִנַּיְיהוּ, וְאָזַל לֵיהּ.
שב אליהם: היו דנים דין אדם שעמד על פתח גן עדן והכרובים לא נתנוהו להכנס
וּלְפִי שָׁעָה שָׁב אֲלֵיהֶם. אָמַר לָהֶם, עָתִיד הָיִיתִי לְהִכָּנֵס, וְהָיוּ כֻלָּם בְּעִטּוּר אֶחָד, שֶׁדָּנוּ דִין בֶּן אָדָם אֶחָד שֶׁעָמַד עַל פֶּתַח הַגַּן עֵדֶן, וְאוֹתָם כְּרוּבִים אָחֲזוּ בוֹ, וְלֹא נָתְנוּ אוֹתוֹ לְהִכָּנֵס שָׁם, וְהָיָה בְצַעַר בֵּינֵיהֶם, וְצָוַח צְוָחוֹת עַל גַּבֵּי הַפֶּתַח, וְשָׁמְעוּ כָּל הַצַּדִּיקִים שֶׁשָּׁם, וְכָעֵת הָיוּ מִתְכַּנְּסִים כָּל בְּנֵי הַיְשִׁיבָה לְהִכָּנֵס אֶל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ לְעַיֵּן בְּדִינוֹ. וּבָאתִי לְהוֹדִיעַ לָכֶם, וְזֶה חֲבֵרִי הִצְטָרֵךְ לָלֶכֶת לְשָׁם, שֶׁכָּרוֹז הָעֳבַר בְּכָל אוֹתָם בְּנֵי הַיְשִׁיבוֹת שֶׁיִּהְיוּ מִתְכַּנְּסִים כָּעֵת לִפְנֵי הַמָּשִׁיחַ. לָקַח פִּתְקָה אַחַת וְנָתַן לְרַבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר, קַח אֶת זֶה וְעַיֵּן בְּמַה שֶּׁשָּׁם עַד שֶׁנָּבֹא אֵלֶיךְ. וּפָרְחוּ שְׁנֵיהֶם.
בלשון הזוהר
וּלְפוּם שַׁעֲתָא תָּב לְגַבַּיְיהוּ, אָמַר לוֹן, זְמִינָא הֲוִינָא לְמֵיעָאל, וַהֲווּ כֻּלְּהוּ בְּעִטּוּרָא חֲדָא, דְּדַיָּינֵי דִּינָא דְּחַד בַּר נָשׁ, דְּקָאִים עַל פִּתְחָא דְּגַן עֵדֶן, וְאִינּוּן כְּרוּבִין אֲחִידוּ בֵּיהּ, וְלָא שָׁבְקוּ לֵיהּ לְמֵיעָאל תַּמָּן, וַהֲוָה בְּצַעֲרָא בֵּינַיְיהוּ, וְצָוַוח צַוְוחִין עַל גַּבֵּי פִּתְחָא, וּשְׁמָעוּ כּוּלְהוּ צַדִּיקַיָּיא דְּתַמָּן, וְהַשְׁתָּא הֲווֹ מִתְכַּנְּפֵי כָּל בְּנֵי מְתִיבְתֵּי, לְמֵיעָאל לְגַבֵּי מַלְכָּא מְשִׁיחָא, לְעַיְּינָא בְּדִינֵיהּ. וַאֲתֵינָא לְאוֹדָעָא לְכוּ, וְדָא חַבְרָאי אִצְטְרִיךְ לְמֵהַךְ תַּמָּן, דְּכָרוֹזָא הֲוָה אַעְבָּר בְּכָל אִינּוּן בְּנֵי מְתִיבְתֵּי. דְּלִיהֱווֹן כְּנִישִׁין הַשְׁתָּא קַמֵּי מָשִׁיחַ. נָטַל פִּתְקָא חֲדָא, וְיָהַב לְרִבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר, טוֹל דָּא, וְעָיֵין בְּמָה דְּתַמָּן, עַד דְּנֵיתֵי גַּבָּךְ, פַּרְחוּ תַּרְוַויְיהוּ.
רשבי לקח הפתקה וראה מה שראה בסודות כל אותו יום ונרדם עד הבקר
וְרַבִּי שִׁמְעוֹן לָקַח הַפִּתְקָה וְרָאָה מַה שֶּׁרָאָה בַּסּוֹדוֹת שֶׁשָּׁם כָּל אוֹתוֹ יוֹם. בַּלַּיְלָה רָאָה נֵר, וְנָפְלָה עָלָיו שֵׁנָה, וְנִרְדַּם עַד הַבֹּקֶר. כְּשֶׁהֵאִיר הַיּוֹם קָם, וּפָרְחָה אוֹתָהּ פִּתְקָה מִמֶּנּוּ, וְהִנֵּה שְׁנֵיהֶם בָּאִים. אָמַר לוֹ, עֲמֹד רַבִּי, אַשְׁרֵי חֶלְקְךְ. עֲמֹד. בִּגְלָלְךְ רָאִינוּ וְזָכִינוּ לְכַמָּה סְתָרִים עֶלְיוֹנִים, כַּמָּה חֶדְוָה הֶרְאוּ לָנוּ כְּשֶׁנָּתְנוּ רְשׁוּת לְגַלּוֹת לְךְ כָּל מַה שֶּׁאַתָּה רוֹצֶה. רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה הָעֶלְיוֹנָה יָצָא אֵלֵינוּ וְאָמַר: שַׁאֲלוּ בִשְׁלוֹם בַּר יוֹחַאי, מְקוֹמוֹ שֶׁל בַּר יוֹחַאי הֲרֵי פָּנוּי לוֹ מִכַּמָּה יָמִים, אֵין מִי שֶׁיִּקְרַב אֵלָיו, אַשְׁרָיו!
בלשון הזוהר
וְרִבִּי שִׁמְעוֹן נָטַל פִּתְקָא, וְחָמָא מַה דְּחָמָא, בְּרָזִין דְּתַמָּן, כָּל הַהוּא יוֹמָא. בְּלֵילְיָא חָמָא שְׁרָגָא, וְנָפִיל בֵּיהּ שֵׁינָתָא, וְדָמַךְ עַד צַפְרָא. כַּד נָהָר יְמָמָא, קָם וּפָרַח הַהוּא פִּתְקָא מִנֵּיהּ, וְהָא אִינּוּן תַּרְוַויְיהוּ אַתְיָין, אָמַר לֵיהּ, קוּם רִבִּי, זַכָּאָה חוּלָקָךְ, קוּם. בְּגִינָךְ חֲמֵינָן וְזָכֵינָן לְכַמָּה סִתְרִין עִלָּאִין, כַּמָה חֶדְוָה אַחְזִיוּ לָן, כַּד יָהֲבוּ רְשׁוּ לְגַלָּאָה לָךְ, כָּל מַה דְּאַתְּ בָּעֵי. רֵישׁ מְתִיבְתָּא עִלָּאָה נָפַק לְגַבָּן, וְאָמַר, שָׁאִילוּ בִּשְׁלָמֵיהּ דְּבַר יוֹחָאי, אַתְרֵיהּ דְּבַר יוֹחָאי, הָא פָּנוּ לֵיהּ מִכַּמָּה יוֹמִין. לֵית מַאן דְּיִקְרַב לְגַבֵּיהּ, זַכָּאָה אִיהוּ.
רבי רבי כשפרחנו ממך נכנסנו וראינו כל בני הישיבות מתכנסים בהיכל אחד עם המשיח
רַבִּי רַבִּי, כְּשֶׁפָּרַחְנוּ מִמְּךְ (בִּשְׁבִילְךְ), נִכְנַסְנוּ וְרָאִינוּ כָּל בְּנֵי הַיְשִׁיבוֹת שֶׁהֲרֵי מִתְכַּנְּסִים לְתוֹךְ הֵיכָל אֶחָד שֶׁשָּׁם הַמָּשִׁיחַ, וְדָנוּ דִין שֶׁל אוֹתוֹ אָדָם שֶׁעָמַד עַל הַפֶּתַח, שֶׁשְּׁמוֹ אֵין לָנוּ רְשׁוּת לְגַלּוֹת. הִצְטַעֵר רַבִּי שִׁמְעוֹן עַל זֶה. אָמַר לוֹ, אַל תִּצְטַעֵר רַבִּי עַל זֶה, אַתָּה תֵּדַע בַּלַּיְלָה הַזֶּה בַּחֲלוֹמְךְ. אֲבָל דִּין דָּנוּ עָלָיו, שֶׁגָּזַר מָשִׁיחַ שֶׁיִּהְיֶה אוֹתוֹ אָדָם בַּחוּץ בְּאוֹתוֹ צַעַר אַרְבָּעִים יוֹם, וּלְסוֹף אַרְבָּעִים יוֹם יְצַעֲרוּ אוֹתוֹ בְּדִין בְּצַעַר הַגֵּיהִנֹּם שָׁעָה וָחֵצִי.
בלשון הזוהר
רִבִּי רִבִּי, כַּד פָּרַחְנָא (בגינך) מִגַּבָּךְ, עָאלָנָא וַחֲמֵינָא כָּל בְּנֵי מְתִיבְתֵּי, דְּהָא מִתְכַּנְּפֵי לְגוֹ הֵיכָלָא חֲדָא, דְּמָשִׁיחַ תַּמָּן, וְדַיְינוּ דִינָא דְּהַהוּא בַּר נָשׁ, דְּקָאִים עַל פִּתְחָא, שְׁמֵיהּ לֵית לָן רְשׁוּ לְגַלָּאָה. אִצְטָעַר רִבִּי שִׁמְעוֹן עַל דָּא, אָמַר לֵיהּ, לָא תִּצְטַעָר רִבִּי עַל דָּא, אַנְתְּ תֵּדַע בְּדָא לֵילְיָא בְּחֶלְמָךְ. אֲבָל דִּינָא דַּיְינוּ עָלֵיהּ, דְּגָזַר מָשִׁיחַ, דְּלִהֱוִי הַהוּא בַּר נָשׁ לְבַר בְּהַהוּא צַעֲרָא אַרְבְּעִין יוֹמִין. לְסוֹף אַרְבְּעִין יוֹמִין, יְצַעֲרוּן לֵיהּ בְּדִינָא, בְּצַעֲרָא דְּגֵיהִנָּם, שַׁעֲתָא וּפַלְגָּא.
כל זה משום שחבר אחד אמר לחברים שתקו כשידע שיכשל בדבר - לא רצה הקבה להשאיר עוון
וְכָל זֶה מִשּׁוּם שֶׁיּוֹם אֶחָד אֶחָד מִן הַחֲבֵרִים הָיָה מְפָרֵשׁ דִּבְרֵי תוֹרָה, וּכְשֶׁהִגִּיעַ לְדָבָר אֶחָד, יָדַע הָאָדָם הַזֶּה שֶׁיִּכָּשֵׁל בּוֹ, וְאָמַר לַחֲבֵרִים: שִׁתְקוּ, אַל תֹּאמְרוּ דָבָר. וּמִשּׁוּם שֶׁשָּׁתְקוּ הַחֲבֵרִים, נִכְשַׁל בְּאוֹתוֹ דָּבָר וְהִתְבַּיֵּשׁ. וְעַל אוֹתָהּ בּוּשָׁה שֶׁגָּרַם אָדָם זֶה, דַּנוּ אוֹתוֹ בַּדִּין הַזֶּה הַקָּשֶׁה, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא רוֹצֶה הקב"ה לְהַשְׁאִיר עֲווֹן הַתּוֹרָה אֲפִלּוּ כִּמְלֹא נִימָה.
בלשון הזוהר
וְכָל דָּא, בְּגִין דְּיוֹמָא חֲדָא, חַד מִן חַבְרַיָּיא הֲוָה פָּרִישׁ מִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא, כַּד מָטָא לְחַד מִלָּה, יָדַע הַאי בַּר נָשׁ דְּיִתְכְּשַׁל בֵּיהּ, וְאָמַר לְחַבְרַיָּיא שְׁתּוֹקוּ, לָא תֵּימְרוּן מִדִי. וּבְגִין דִּשְׁתִּיקוּ חַבְרַיָּיא אִתְכְּשַׁל בְּהַהוּא מִלָּה, וְאִכְסִיף. וְהַהוּא כִּסּוּפָא. דְּגָרִים הַאי בַּר נָשׁ, דַּיְינִין לֵיהּ בְּהַאי דִּינָא קַשְׁיָא, בְּגִין דְּלָא בָּעֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְשַׁבְקָא חוֹבָא דְּאוֹרַיְיתָא, אֲפִילּוּ כִּמְלֹא נִימָא.
שישה היכלות לנשים צדקניות
סוד בתיה סרח יוכבד ודבורה בגן עדן
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.