כי בחר ה בציון
סוד זכר ונוקבא בזווג אחד ובקדוש והתקדשתם
זאת מנוחתי - ציון קורא לפעמים זכר ולפעמים נוקבא בפסוק זה
רַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי יוֹסֵי הָיוּ הוֹלְכִים מֵאוּשָׁא לִטְבֶרְיָה. אָמַר רַבִּי חִיָּיא, כָּתוּב ׳כִּי בָחַר ה' בְּצִיּוֹן וְגוֹ'׳ (תהלים קלב, יג). ׳זֹּאת מְנוּחָתִי וְגוֹ'׳. לִפְעָמִים קוֹרְאִים אֶת זֶה כָּל הַחֲבֵרִים זָכָר, מִשּׁוּם שֶׁהוּא (שֶׁצִּיּוֹן הוּא) רַחֲמִים, וְכָאן הַכָּתוּב קוֹרֵא אוֹתוֹ נוּקְבָּא.
בלשון הזוהר
רִבִּי חִיָּיא וְרִבִּי יוֹסֵי הֲווֹ אָזְלֵי מֵאוּשָׁא לִטְבֶרְיָה, אָמַר רִבִּי חִיָּיא, כְּתִיב ׳כִּי בָחַר יהו"ה בְּצִיּוֹן וְגוֹ'׳ (תהילים קלב, יד). ׳זֹאת מְנוּחָתִי וְגוֹ'׳, לְזִמְנִין קָרָאן לְהַאי חַבְרַיָּיא כֻּלְּהוּ דְּכוּרָא, בְּגִין דְּאִיהוּ (ס"א דציון איהו) רַחֲמֵי. וְהָכָא קְרָא נוּקְבָּא קָרָא לֵיהּ.
בשעת זווג נכללת נוקבא בזכר ונקראת בשמו ונמצאות ברכות בלי פרישות
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, כָּךְ נִשְׁמָע לִי מֵבּוּצִינָא קַדִּישָׁא, (אֲבָל) בְּשָׁעָה שֶׁהַזִּוּוּג מִזְדַּוֵּג כְּאֶחָד לְהַרְאוֹת שֶׁהַנּוּקְבָּא נִכְלֶלֶת בּוֹ בִּכְלָל אֶחָד, הַנּוּקְבָּא נִקְרֵאת בְּשֵׁם (הַזָּכָר), שֶׁהֲרֵי אָז נִמְצָאוֹת הַבְּרָכוֹת שֶׁל הַמַּטְרוֹנִיתָא וְאֵין בָּהּ פְּרִישׁוּת כְּלָל, וְעַל כֵּן כָּתוּב ׳לְמוֹשָׁב לוֹ׳ (תהלים קלב, יג). וְכָתוּב ׳כִּי בָחַר ה' בְּצִיּוֹן׳ - בְּצִיּוֹן בְּדִיּוּק, בְּאוֹתוֹ שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכוֹ שֶׁשּׁוֹרֶה בּוֹ, וְלֹא כָתוּב לְצִיּוֹן, וְהַכֹּל אֶחָד. בֵּין שֶׁקּוֹרֵא לָזֶה בְּשֵׁם שֶׁל זָכָר, וּבֵין שֶׁקּוֹרֵא לָזֶה בְּשֵׁם שֶׁל נוּקְבָּא, הַכֹּל אֶחָד וְעוֹמְדִים בְּדַרְגָּה אַחַת.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, הָכִי שְׁמִיעַ לִי מִבּוּצִינָא קַדִּישָׁא, (אבל) בְּשַׁעֲתָא דְּזִוּוּגָא אִזְדְּוַוג כַּחֲדָא, לְאַחֲזָאָה דְּהָא נוּקְבָּא אִתְכְּלִילַת בֵּיהּ בִּכְלָלָא חֲדָא, אִתְקְרֵי נוּקְבָּא בִּשְׁמָא (דדכורא), דְּהָא כְּדֵין בִּרְכָאן דְּמַטְרוֹנִיתָא אִשְׁתְּכָחוּ, וְלָא הֲוִי בָּהּ פְּרִישׁוּתָא כְּלַל. וְעַל דָּא ׳לְמוֹשָׁב לוֹ׳ כְּתִיב. וּכְתִיב ׳כִּי בָחַר יהו"ה בְּצִיּוֹן׳, בְּצִיּוֹן דַּיְיקָא, בְּהַהוּא דְּאִית בְּגַוִּיהּ דְּשַׁרְיָא בֵּיהּ, וְלָא כְּתִיב לְצִיּוֹן. וְכֹלָּא חַד, בֵּין דְּקָרָא לְהַאי בִּשְׁמָא דִּדְכוּרָא, וּבֵין דְּקָרָא לְהַאי בִּשְׁמָא דְּנוּקְבָּא כֹּלָּא חַד וּבְדַרְגָּא חַד קַיְימִין.
ולציון יאמר איש ואיש יולד בה - אחד לדין ואחד לרחמים בזווג אחד
(פָּתַח רַבִּי יוֹסֵי וְאָמַר) וְעַל זֶה כָּתוּב, ׳וּלְצִיּוֹן יֵאָמֵר אִישׁ וְאִישׁ יוּלַד בָּהּ׳ (שם פז, ה) - אֶחָד לְדִין, וְאֶחָד לְרַחֲמִים. כְּשֶׁמִּזְדַּוְּגִים כְּאֶחָד בְּזִוּוּג אֶחָד, אָז נִקְרָא צִיּוֹן, וְצִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם יְדוּעִים, וְנִמְצָא שֶׁזֶּה תָלוּי בָּזֶה.
בלשון הזוהר
(פתח רבי יוסי ואמר), וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳וּלְצִיּוֹן יֵאָמֵר אִישׁ וְאִישׁ יוּלַּד בָּהּ׳ (תהילים פז, ה). חַד לְדִינָא, וְחַד לְרַחֲמֵי. כַּד מִזְדַּוְּוגֵי כַּחֲדָא בְּזִוּוּגָא חַד, כְּדֵין צִיּוֹן אִקְרֵי, וְצִיּוֹן וִירוּשָׁלַים אִשְׁתְּמוֹדַע, וְאִשְׁתְּכַח דְּדָא בְּדָא תַּלְיָיא.
והתקדשתם והייתם קדשים - המקדש עצמו למטה מקדשים אותו מלמעלה
פָּתַח רַבִּי יוֹסֵי וְאָמַר, כָּתוּב ׳והתקדשתם וִהְיִיתֶם קדשים׳ (ויקרא יא, מד) - מִי שֶׁמְּקַדֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ מִלְּמַטָּה, מְקַדְּשִׁים אוֹתוֹ מִלְמַעְלָה. וּמִי שֶׁמְּטַמֵּא אֶת עַצְמוֹ מִלְּמַטָּה, מְטַמְּאִים אוֹתוֹ מִלְמַעְלָה. מְקַדְּשִׁים אוֹתוֹ מִלְמַעְלָה - נָאֶה, שֶׁהֲרֵי קְדֻשַּׁת רִבּוֹנוֹ שורה עָלָיו, אֲבָל מְטַמְּאִים אוֹתוֹ מֵאֵיזֶה מָקוֹם? וְאִם תֹּאמַר מִלְמַעְלָה, וְכִי טֻמְאָה שׁוֹרָה מִלְמַעְלָה?
בלשון הזוהר
פָּתַח רִבִּי יוֹסֵי וְאָמַר, כְּתִיב ׳וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדוֹשִׁים׳ (ויקרא כ, ז). מַאן דִּמְקַדֵּשׁ גַּרְמֵיהּ מִלְּרַע, מְקַדְּשִׁין לֵיהּ מִלְעֵילָּא. מַאן דְּמַסְאִיב גַּרְמֵיהּ מִלְּרַע, מְסָאֲבִין לֵיהּ מִלְעֵילָּא. מְקַדְּשִׁין לֵיהּ מִלְעֵילָּא יָאוּת, דְּהָא קְדוּשָּׁה דְּמָארֵיהּ שַׁרְיָא עָלֵיהּ, אֲבָל מְסָאֲבִין לֵיהּ מֵאָן אֲתַר. וְאִי תֵּימָא מִלְּעֵילָּא, וְכִי מְסָאֲבוּתָא שַׁרְיָא לְעֵילָּא.
מעשה שלמטה מעורר מעשה שלמעלה
סוד קדשה וטמאה תלויות במעשה ובדבור
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.