ויקם משה את המשכן
סוד הנקדה המרכזית שהוקמה ראשונה והשקיעה את הסטרא אחרא
משכן משה בדרגת הגוף קרבת חביבות ומקדש שלמה בסוד נהר עדן מנוחת הבית איש מנוחה
בֹּא וּרְאֵה, בָּרִאשׁוֹנָה, בַּמִּשְׁכָּן שֶׁמֹּשֶׁה עָשָׂה, הוּא הִתְקִין אוֹתוֹ בְּסוֹד אוֹתָהּ דַּרְגָּה עֶלְיוֹנָה שֶׁהוּא עוֹמֵד בָּהּ. בַּמִּקְדָּשׁ שֶׁשְּׁלֹמֹה עָשָׂה, הוּא תִּקֵּן אוֹתוֹ בְּסוֹד אוֹתוֹ נָהָר שֶׁיּוֹצֵא מֵעֵדֶן, שֶׁהוּא שְׁלוֹם הַבַּיִת וְהוּא מְנוּחַת הַבַּיִת. וְעַל כֵּן בְּסוֹד הַמִּשְׁכָּן הוּא קִרְבַת הַחֲבִיבוּת בַּדַּרְגָּה (בְּסוֹד) שֶׁל הַגּוּף, אוֹתָהּ הַדַּרְגָּה שֶׁל מֹשֶׁה עוֹמֶדֶת בָּהּ קִרְבַת הַחֲבִיבוּת, וְלֹא שֶׁל מְנוּחָה. כְּשֶׁבָּא שְׁלֹמֹה וְהִתְקִין אֶת הַמִּקְדָּשׁ, אוֹתוֹ הַמִּקְדָּשׁ הִתְתַּקֵּן בַּסּוֹד שֶׁל חֲבִיבוּת הַמְּנוּחָה. וְלָכֵן כָּתוּב בִּשְׁלֹמֹה, ׳הוּא יִהְיֶה אִישׁ מְנוּחָה (דברי הימים א כב, ט)׳. וּמִשּׁוּם כָּךְ, זֶה הִתְקִין בְּדַרְגָּה אַחַת, וְזֶה הִתְקִין בְּדַרְגָּה אַחַת, דְּיוֹקְנוֹ שֶׁל זֶה בָּזֶה. וְסוֹד זֶה - (בראשית לז) ׳אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף (בראשית לז, ב)׳.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, בְּקַדְמִיתָא, בְּמַשְׁכְּנָא דְּעֲבַד מֹשֶׁה, אִיהוּ אַתְקִין לֵיהּ, בְּרָזָא דְּהַהוּא דַּרְגָּא עִלָּאָה דְּאִיהוּ קַיְּימָא בֵּיהּ. בְּמַקְדְּשָׁא דְּעָבַד שְׁלֹמֹה, אִיהוּ תַּקִּין לֵיהּ, בְּרָזָא דְּהַהוּא נָהָר דְּנָפִיק מֵעֵדֶן, דְּאִיהוּ שְׁלָמָא דְּבֵיתָא, וְאִיהוּ נַיְיחָא דְּבֵיתָא. וְעַל דָּא בְּרָזָא דְּמַשְׁכְּנָא, אִיהוּ קוּרְבָּא דַּחֲבִיבוּתָא, בְּדַּרְגָּא (ס"א ברזא) דְּגוּפָא, הַהוּא דַּרְגָּא דְּמֹשֶׁה, קַיְּימָא בֵּיהּ קוּרְבָּא דַּחֲבִיבוּתָא, וְלָאו דְּנַיְיחָא. כַּד אָתָא שְׁלמֹה, וְאַתְקִין מַקְדְּשָׁא, הַהוּא מַקְדְּשָׁא אִתְתָּקַּן, בְּרָזָא דַּחֲבִיבוּ דְּנַיְיחָא. וְעַל דָּא כְּתִיב בִּשְׁלֹמֹה, ׳הוּא יִהְיֶה אִישׁ מְנוּחָה׳ (דברי הימים א כב, ט). וּבְגִין כָּךְ, דָּא אַתְקִין בְּחַד דַּרְגָּא, וְדָא אַתְקִין בְּחַד דַּרְגָּא, דִּיּוּקְנָא דְּהַאי בְּהַאי, וְרָזָא דָּא, ׳אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף׳ (בראשית לז, ב).
ראשית הכל הקים משה את הנקדה שעמדה חשוכה ושקועה באמצע ואחר כך שאר התקון
הָרֵאשִׁית שֶׁהִתְחִיל מֹשֶׁה לְהַתְקִין בַּמָּקוֹם הַזֶּה, שֶׁהוּא צַד הַקְּדֻשָּׁה, הֵקִים קִימָה שֶׁל נְקֻדָּה שֶׁעוֹמֶדֶת בָּאֶמְצַע שֶׁהָיְתָה חֲשׁוּכָה וּשְׁקוּעָה בִּמְקוֹמָהּ, וְלֹא נִרְאֵית וְלֹא מְאִירָה כְּלָל. וְרֵאשִׁית הַכֹּל הֵקִים אֶת הַנְּקֻדָּה הַזּוֹ שֶׁשָּׁקְעָה בִּמְקוֹמָהּ, וְאַחַר כָּךְ כָּל הַיֶּתֶר, שֶׁהוּא בִּנְיָנָהּ שֶׁל הַנְּקֻדָּה הַזּוֹ.
בלשון הזוהר
שֵׁירוּתָא דְּשָׁאֲרִי מֹשֶׁה, לְאַתְקְנָא בְּהַאי אֲתָר, דְּאִיהוּ סִטְרָא דִּקְדוּשָּׁה אוֹקִים קִימָה דִּנְקוּדָה דְּקַיְּימָא בְּאֶמְצָעִיתָא, דְּהֲוָה חָשׁוּךְ וְשָׁקוּעַ בְּאַתְרֵיהּ, וְלָא אִתְחָזֵי, וְלָא נָהִיר כְּלַל, וְשֵׁירוּתָא דְּכֹלָּא אוֹקִים לָהּ לְהַאי נְקוּדָה, דְּאִשְׁתְּקָעַת בְּאַתְרָהָא. וּלְבָתַר לְכָל אַחֲרָא, דְּאִיהוּ בִּנְיָינָא דְּהַאי נְקוּדָה.
אם נקדה זו לא הוקמה תחלה לא יכל להתתקן ולכן וימשה ויתן את אדניו מאה אדנים
וְאִם נְקֻדָּה זוֹ לֹא הָיְתָה מִתְתַּקֶּנֶת (מוקמת) בָּרִאשׁוֹנָה, כָּל מַה שֶּׁהִתְפַּשֵּׁט מִמֶּנָּה לֹא יָכוֹל הָיָה לְהִתְתַּקֵּן. וְכֵיוָן שֶׁנְּקֻדָּה זוֹ הוּקְמָה וּמְאִירָה, אָז כָּל שְׁאָר הַתִּקּוּן הָאַחֵר הִתְתַּקֵּן, וְהִתְיַשְּׁבָה בִּמְקוֹמָהּ. וְעַל כֵּן, ׳וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן׳ (שמות מ, יח) - (אוֹת) זוֹ נְקֻדָּה שֶׁהָיְתָה חֲשׁוּכָה וּשְׁקוּעָה בִּמְקוֹמָהּ. וְאַחַר כָּךְ, ׳וַיִּתֵּן אֶת אֲדָנָיו׳ - אוֹתָם הָעַמּוּדִים שֶׁהֵם מִכָּאן וּמִכָּאן. (מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ אֲדנִים וְיֵשׁ אֲדנִים) וְכֻלָּם הָיוּ מֵאָה לְחֶשְׁבּוֹן, וְכֻלָּם נֶחְלְקוּ לִמְקוֹמָם, שֶׁכָּתוּב ׳מְאַת אֲדָנִים לִמְאַת הַכִּכָּר כִּכָּר לָאָדֶן׳ (שמות לח, כז).
בלשון הזוהר
וְאִם הַאי נְקוּדָה לָא אִתְתָּקַּן (נ"א אתתקם) בְּקַדְמִיתָא, כָּל מַאן דְּאִתְפָּשַּׁט מִנָּהּ, לָא יָכִיל לְאִתְתַּקְנָא. וְכֵיוָן דְּהַאי נְקוּדָה אִתְּקָמַת וְאִתְנְהִירַת, כְּדֵין, כָּל שְׁאַר תִּקּוּנָא אַחֲרָא אִתְתָּקַּן, וְאִתְיְישָׁבַת בְּדוּכְתָּהּ. וְעַל דָּא, ׳וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן׳. (את) דָּא נְקוּדָה דַּהֲוַות חֲשׁוֹכָא וּשְׁקִיעָא בְּאַתְרֵיהּ. וּלְבָתַר, ׳וַיִּתֵּן אֶת אֲדָנָיו׳, אִינּוּן סַמְכִין דְּאִינּוּן מִכָּאן וּמִכָּאן. (בגין דאית אדנים ׳ואית אדנים׳) וְכֻלְּהוּ הֲווֹ מֵאָה לְחֶשְׁבֹּנָא, וְכֻלְּהוּ אִתְפְּלָגוּ לְאַתְרַיְיהוּ, דִּכְתִּיב, ׳מְאַת אֲדָנִים לִמְאַת הַכִּכָּר כִּכָּר לָאָדֶן׳.
ואלו האדנים לא כתוב בהם קימה אלא ויתן נתינה לשים עליהם מה שצריך
וְאֵלּוּ הָאֲדָנִים הֲרֵי בֵּאַרְנוּ, אֲבָל לֹא כָתוּב בָּהֶם קִימָה, אֶלָּא וַיִּתֵּן, נְתִינָה, לָשִׂים עֲלֵיהֶם מַה שֶּׁצָּרִיךְ, מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ תַּחְתּוֹנִים וְעֶלְיוֹנִים רוֹכְבִים זֶה עַל זֶה. וְעַל כֵּן כָּתוּב בָּהֶם נְתִינָה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁהַנְּקֻדָּה הַזּוֹ הוּקְמָה, נִשְׁקַע הַסִּטְרָא אַחֲרָא וְלֹא נִמְחָה כְּלָל, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ נִמְחֶה אֶלָּא לְאוֹתוֹ הֶעָתִיד לָבֹא שֶׁיִּמָּחֶה מִן הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר, הוּקַם זֶה וְנִשְׁקַע זֶה.
בלשון הזוהר
וְאִלֵּין אֲדָנִים הָא אוֹקִימְנָא, אֲבָל לָא כְּתִיב בְּהוּ קִימָה, אֶלָּא וַיִּתֵּן, נְתִינָה לְשַׁוָּואָה עָלַיְיהוּ מַה דְּאִצְטְרִיךְ, בְּגִין דְּאִית תַּתָּאִין וְעִלָּאִין, רְכִיבִין דָּא עַל דָּא. וְעַל דָּא כְּתִיב בְּהוּ נְתִינָה. בְּהַהִיא שַׁעֲתָא דְּהַאי נְקוּדָה אִתְּקָמַת, אִשְׁתְּקָעַת סִטְרָא אַחֲרָא. וְלָא אִתְמָחַת כְּלַל, דְּהָא לָא אִתְמְחֵי, אֶלָּא לְהַהוּא זִמְנָא דְּאָתֵי, דְּאִתְמְחֵי מֵעָלְמָא, כְּמָה דְּאִתְּמַר, אִתְּקַם דָּא וְאִשְׁתְּקָעַת דָּא.
ויתן את אדניו - התחזק צד הקדשה ונשקעו כל אלו של הסטרא אחרא לנקב תהום רבה
׳וַיִּתֵּן אֶת אֲדָנָיו׳ (שמות מ, יח), אָז הִתְחִיל לְהִתְחַזֵּק הַצַּד (הָרוּחַ) הַזֶּה שֶׁל קְדֻשָּׁה, וּכְשֶׁנִּתְּנוּ אֵלּוּ הָעַמּוּדִים, נִשְׁקְעוּ כָּל אֵלּוּ שֶׁל הַסִּטְרָא אַחֲרָא וְנִכְנְסוּ לְנֶקֶב תְּהוֹם רַבָּה, מִשּׁוּם שֶׁעָלָה הַצַּד הַזֶּה שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה הָעֶלְיוֹנָה, וְהוּא חֶלְקוֹ לְהִתְעַלּוֹת, וְאָז נִשְׁקָע הַסִּטְרָא אַחֲרָא, וְנִכְנָס לְאוֹתוֹ נֶקֶב שֶׁל הַתְּהוֹם.
בלשון הזוהר
׳וַיִּתֵּן אֶת אֲדָנָיו׳ (שמות מ, יח), כְּדֵין שָׁאֲרִי לְאִתַּתְקְפָא הַאי סִטְרָא (ד"א רוחא) דִּקְדוּשָּׁה וְכַד אִתְיְיהִיבוּ אִלֵּין סַמְכִין, אִשְׁתְּקָעוּ כֻּלְּהוּ דְּסִטְרָא אַחֲרָא, וְעָאלוּ בְּנוּקְבָּא דִּתְהוֹמָא רַבָּא. בְּגִין דְּאִסְתַּלָּק הַאי סִטְרָא דִּקְדוּשָּׁה עִלָּאָה, וְאִיהוּ חוּלָקָא לְאִסְתַּלְּקָא, וּכְדֵין הַאי סִטְרָא אַחֲרָא אִשְׁתְּקַע, וְעָאל בְּהַהוּא נוּקְבָּא דִּתְהוֹמָא.
אלמלא חטאו ישראל לא היה יכול לשלט עוד אך חטאו שוב ונתנו חלק לסטרא אחרא בקרבנות
וְאִלְמָלֵא שֶׁיִּשְׂרָאֵל חָטְאוּ (בָּרִאשׁוֹנָה), לֹא יָכוֹל לִשְׁלֹט בָּעוֹלָם יוֹתֵר. וְאַחַר כָּךְ אַף כָּךְ חָטְאוּ, וְהִמְשִׁיכוּ אוֹתוֹ עֲלֵיהֶם כְּמוֹ בָּרִאשׁוֹנָה, וּמֵאוֹתוֹ יוֹם לֹא הָיְתָה עֵצָה, אֶלָּא לָתֵת חֵלֶק לְאוֹתוֹ הַסִּטְרָא אַחֲרָא בַּכֹּל - בְּסוֹד הַקָּרְבָּנוֹת וְהַנְּסָכִים וְהָעוֹלוֹת. וּבא רְאֵה, מִשּׁוּם כָּךְ הָעוֹלָה נִשְׂרֶפֶת כֻּלָּהּ בָּאֵשׁ, לְהַכְנִיעַ אֶת הַצַּד הַזֶּה וּלְהַעֲלוֹת אֶת צַד הַקְּדֻשָּׁה, וּמִשּׁוּם כָּךְ, כְּשֶׁמֹּשֶׁה הֵקִים אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה, נִשְׁקַע הַמָּקוֹם הַזֶּה.
בלשון הזוהר
וְאִלְמָלֵא דְּיִשְׂרָאֵל חָאבוּ, (בקדמיתא) לָא יָכִיל לְשַׁלְּטָאָה בְּעָלְמָא יַתִּיר. וּלְבָתַר אוּף הָכִי חָאבוּ, וְאַמְשִׁיכוּ לֵיהּ עָלַיְיהוּ כְּקַדְמֵיתָא. וּמֵהַהוּא יוֹמָא, לָא הֲוָה עֵיטָא, אֶלָּא לְמֵיהַב חוּלָקָא לְהַהוּא סִטְרָא אַחֲרָא בְּכֹלָּא, בְּרָזָא דְּקָרְבְּנִין וּנְסָכִין וְעִלָּוָון. וְתָּא חֲזֵי בְּגִין כָּךְ עוֹלָה אִתּוֹקְדָא כֹּלָּא בְּאֶשָּׁא, לְאַכְפְּיָיא הַאי סִטְרָא, וּלְאִסְתַּלְּקָא סִטְרָא דִּקְדוּשָּׁה, וּבְגִין כַּךְ כַּד מֹשֶׁה אוֹקִים לַאֲתָר דָּא. אִשְׁתְּקַע אֲתָר דָּא.
ויקם משה זה צד הקדשה ונשקע הטמא ויתן נרפה הטמא וישם נכנע הטמא ואחר כך ויתן בריחיו
בֹּא וּרְאֵה, ׳וַיָּקֶם מֹשֶׁה׳ - זֶהוּ צַד הַקְּדֻשָּׁה, וְנִשְׁקָע הַסִּטְרָא אַחֲרָא הַטָּמֵא. וַיִּתֵּן - לְצַד הַקְּדֻשָּׁה הַזֶּה, וְנִרְפֶּה הַסִּטְרָא אַחֲרָא הַטָּמֵא. וַיָּשֶׂם - לְצַד הַקְּדֻשָּׁה הַזֶּה, וְנִכְנָע הַסִּטְרָא אַחֲרָא שֶׁל הַטֻּמְאָה. וְאַחַר כָּךְ, ׳וַיִּתֵּן אֶת בְּרִיחָיו׳.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי ׳וַיָּקֶם מֹשֶׁה׳, הַאי סִטְרָא דִּקְדוּשָּׁה. וְאִשְׁתְּקַע סִטְרָא אַחֲרָא מְסַאֲבָא. וַיִּתֵּן. לְהַאי סִטְרָא דִּקְדוּשָּׁה, וְאִתְרַפְיָא הַאי סִטְרָא אַחֲרָא מְסַאֲבָא. וַיָּשֶׂם, לְהַאי סִטְרָא דִּקְדוּשָּׁה, וְאִתְכַּפְיָא הַאי סִטְרָא אַחֲרָא דִּמְסָאֲבָא. וּלְבָתַר אַהְדָּר ׳וַיִתֵּן אֶת בְּרִיחָיו׳.
ואחר כך ויקם - ראשית וסיום בקימה שכל זמן שהקדשה עולה הטמאה נשפלת למטה
וְאַחַר כָּךְ וַיָּקֶם. מָה הַטַּעַם? כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה רֵאשִׁית וְסִיּוּם בְּקִימָה. הִתְחִיל בְּקִימָה וְסִיֵּם בְּקִימָה, מִשּׁוּם שֶׁבַּכֹּל צָרִיךְ קִימָה - רֵאשִׁית וְסִיּוּם. קִימָה בַּהַתְחָלָה שֶׁהִתְרַפָּה הַסִּטְרָא אַחֲרָא, וְזוֹהִי קִימָה לְצַד הַקְּדֻשָּׁה, כְּדֵי לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲלוֹת לְמַעְלָה, לִהְיוֹת הִתְקַשְּׁרוּת אַחַת כָּרָאוּי. מִשּׁוּם שֶׁכָּל זְמַן שֶׁקְּדֻשָּׁה שׁוֹלֶטֶת וְעוֹלָה, הַטֻּמְאָה נִשְׁפֶּלֶת וּמֻנְמֶכֶת לְמַטָּה.
בלשון הזוהר
וּלְבָתַר וַיָּקֶם. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דִּיְהֵא שֵׁירוּתָא וְסִיּוּמָא בְּקִימָה, שָׁאֲרִי בְּקִימָה, וְסִיֵּים בְּקִימָה. בְּגִין דִּבְכֹלָּא בָּעֵי קִימָה, שֵׁירוּתָא וְסִיּוּמָא. קִימָה בְּשֵׁירוּתָא דְּסִטְרָא אַחֲרָא אִתְרַפֵי. וְדָא, אִיהוּ קִימָה לְסִטְרָא דִּקְדוּשָּׁה, בְּגִין לְאִתְקַיְּימָא וּלְאִסְתַּלְּקָא לְעֵילָּא, לְמֶהוֵי אִתְקַשְׁרוּתָא חֲדָא כְּדְקָא יֵאוֹת. בְּגִין דְּכָל זִמְנָא דִּקְדוּשָּׁה שַׁלְטָא וְסַלְּקָא, מְסָאֲבוּ שָׁפִיל, וּמָאִיךְ לְתַתָּא.
ראש הנקדה שעומדת תחת דרגות הסטרא אחרא
סוד שבע הדרגות של החשך והרגז והצרה
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.