אין דורשין במרכבה ביחיד
סוד התפלה בלחש כחיות האש השותקות, וקשת האבות שבמעשה מרכבה
אין דורשין במרכבה ביחיד - לא צריך להשמיע קול בתפלתו אלא רק שפתיה נעות, המשמיע קולו מקטני אמנה
אֵין דּוֹרְשִׁין בַּמֶּרְכָּבָה בְּיָחִיד, מִשּׁוּם שֶׁהַדּוֹרֵשׁ - יָחִיד עִמּוֹ, וַהֲרֵי הֵם שְׁנַיִם בַּדְּרָשָׁה. וְלֹא צָרִיךְ לְהַשְׁמִיעַ קוֹל בִּתְפִלָּתוֹ, אֶלָּא ׳רַק שְׂפָתֶיהָ נָעוֹת וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ׳ (שמואל א א, יג) - וּבְסוֹד זֶה ׳וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת׳ (במדבר ג, י). וְכָךְ בַּאֲצִילוּת (בַּתְּפִלָּה) כָּל אֶחָד מִתְפַּלֵּל בַּחֲשַׁאי, שֶׁלֹּא תִשָּׁמַע תְּפִלָּתוֹ לְגַבֵּי חֲבֵרוֹ. כְּמוֹ מִי שֶׁדּוֹרֵשׁ לַחֲבֵרוֹ, וְיַשְׁתִּיק הַדִּבּוּר לַחֲבֵרוֹ, לֹא צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת כָּךְ אֶלָּא לְדַבֵּר בַּחֲשַׁאי, שֶׁלֹּא יִשְׁמַע חֲבֵרוֹ. וּמִשּׁוּם זֶה פֵּרְשׁוּהוּ חֲכָמִים, כָּל הַמַּשְׁמִיעַ קוֹלוֹ בִּתְפִלָּתוֹ הֲרֵי זֶה מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה.
בלשון הזוהר
אֵין דּוֹרְשִׁין בַּמֶּרְכָּבָה בְּיָחִיד, בְּגִין דְּהַדּוֹרֵשׁ לְיָּחִיד, עִמֵּיהּ הָא אִינּוּן שְׁנַיִם בַּדְּרָשָׁא. וְלָא צָּרִיךְ תַּמָּן לְמִשְׁמַע קָלָא בִּצְּלוֹתֵיהּ. אֶלָּא ׳רַק שְׂפָתֶיהָ נָעוֹת וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ׳ (שמואל א א, יג), וּבְהַאי רָזָא ׳וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת׳ (במדבר ג, י). וְהָכִי בַּאֲצִּילוּת (ד"א בצלותא) כָּל חַד מְצַּלֵּי בַּחֲשַׁאי, דְּלָא אִשְׁתְּמַע צְּלוֹתֵיהּ לְגַבֵּי חַבְרֵיהּ. כְּגוֹן מַאן דְּדָרִישׁ לְחַבְרֵיהּ, וְיַשְׁתִּיק דִּבּוּר לְגַבֵּיהּ, לָא צָּרִיךְ לְמֶעְבַּד אֶלָּא דִּבּוּר בַּחֲשַׁאי, דְּלָא יִשְׁמַע חַבְרֵיהּ. וּבְגִין דָּא אוֹקְמוּהָ רַבָּנָן, כָּל הַמַּשְׁמִיעַ קוֹלוֹ בִּתְפִלָּתוֹ, ה"ז מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה.
חיות אש למעלה מדברות בקריאת שמע כשמחת חתן וכלה - ואשמע את קול כנפיהם ארבע פעמים סד עולים רנו
וּמִשּׁוּם זֶה חַיּוֹת אֵשׁ לְמַעְלָה, מְדַבְּרוֹת כְּעַנְפֵי הָאִילָן, שֶׁהָיוּ מִתְקַבְּצוֹת שָׁם כְּמוֹ בְּשִׂמְחַת חָתָן וְכַלָּה. בְּאֵיזֶה מָקוֹם? בִּקְרִיאַת שְׁמַע, שֶׁשָּׁם ׳וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל כַּנְפֵיהֶם׳ (יחזקאל א, כד) - שֶׁהֵם ס"ד לְאַרְבַּע כְּנָפַיִם, אַרְבַּע פְּעָמִים ס"ד עוֹלִים רנ"ו. וְזֶהוּ ׳רָנּוּ לְיַעֲקֹב שִׂמְחָה׳ (ירמיה לא, ז) - מָתַי? לְאַחַר שֶׁנּוֹטֵל נְקָמָה מִשּׂוֹנְאָיו וְיִשְׂרֹף הָאֱלִילִים שֶׁלָּהֶם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה׳ (משלי יא, י) - שֶׁהוּא הַנֵּר (מ, שנים) לְהַשְׁלִים ע"ב ע"ב ע"ב. וּתְלוּיִים ס"ד.
בלשון הזוהר
וּבְגִין כָּךְ חֵיוָון אֶשָּׁא לְעֵילָּא, מְמַלְּלָן כְּעַנְפִּין דְּאִילָנָא, דַּהֲווֹ מִתְקַבְּצִּין תַּמָּן, בְּמִזְמוּטֵי חָתָן וְכַלָּה. בְּאָן אֲתָר. בְּקְרִיאַת שְׁמַע, דְּתַמָּן ׳וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל כַּנְפֵיהֶם׳. דְּאִינּוּן ס"ד לְד' גַּדְפִּין, ד' זִמְנִין ס"ד, סַלְּקִין רנ"ו. וְהַאי אִיהוּ, ׳רָנּוּ לְיַעֲקֹב שִׂמְחָה׳ (ירמיהו לא, ז). אֵימָתַי. לְבָתַר דְּנָטִיל נוּקְמָא מִשַּׂנְאוֹי, וְיוֹקִיד טַעֲוָון דִּלְהוֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וּבַאֲבוֹד רְשָׁעִים רִנָּה׳ (משלי יא, י). אִיהוּ הַנֵר (ס"א מ' שנין) לְאַשְׁלְמָא ע"ב ע"ב, ע"ב. וְתַלְיָין ס"ד.
תלויים סד משמנה אז לארבעה צדדים - וכשמגיע ללב מתחברת אות יוד לכל צד להיות חי יהוה
וּתְלוּיִים ס"ד מִשְּׁמוֹנֶה א"ז. וְכָךְ ס"ד מִשְּׁמוֹנֶה א"ז לְאַרְבָּעָה צְדָדִים - רנ"ו. וְכַאֲשֶׁר מַגִּיעַ לְל"ב, שֶׁהֵם א"ז א"ז א"ז א"ז, שֶׁהֵם ח' ח' ח' ח', מִתְחַבֶּרֶת אוֹת י' לְכָל צַד, לִהְיוֹת ח"י יְהֹוָ"ה, בְּח"י בְּרָכוֹת שֶׁל הַתְּפִלָּה שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן ח"י פְּעָמִים יְהֹוָ"ה, שֶׁעוֹלִים ע"ב. בַּזְּמַן הַהוּא שֶׁמִּתְחַבֵּר יְהֹוָ"ה בַּאדֹנָ"י עַל יְדֵי חַ"י הָעוֹלָמִים יְאֲהַדוָנָהי, מִיָּד חַיּוֹת שֶׁל אֵשׁ שׁוֹתְקוֹת. מַה כָּתוּב בָּהֶן? ׳בְּעָמְדָם תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶן׳ (יחזקאל א). בַּעֲמִידָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת (בַּתְּפִלָּה), תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִוָּדְעוּ עַד הַשָּׁעָה הַהִיא.
בלשון הזוהר
וְתַלְיָין ס"ד, מִן תְּמַנְיָא א"ז. וְהָכִי ס"ד מִתְּמַנְיָא א"ז לְד' סִטְרִין, רנ"ו. וְכַד מָטֵי לל"ב, דְּאִינּוּן א"ז א"ז א"ז א"ז, דְּאִינּוּן ח' ח' ח' ח', אִתְחַבָּר י' לְכָל סְטָר, לְמֶהֱוִי ח"י יְהוָֹ"ה, בְּח"י בִּרְכָאן דִּצְּלוֹתָא, דְּאִית בְּהוֹן ח"י זִמְנִין יְדוָֹ"ד, דְּסַלְּקִין ע"ב. בְּהַהוּא זִמְנָא דְּמִתְחַבְּרָא יְהוָֹ"ה בַּאֲדֹנָ"י בְּחַ"י עָלְמִין יְאֲהדוָֹנָהי, מִיַּד חֵיוָן דְּאֵשׁ חָשׁוֹת. מַה כְּתִיב בְּהוֹן. ׳בְּעָמְדָם תְּרַפֶּינָה׳ (יחזקאל א, כד) כַנְפֵיהֶם, בְּעָמְדָם יִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא (נ"א בצלותא), תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶם, דְּלָא יִשְׁתְּמוֹדְעוּן עַד הַהִיא שַׁעֲתָא.
רק שפתיה נעות אלו כנפי החיות וקולה לא ישמע - לכן תקנו תפלה בלחש ומעשה מרכבה בלחש
וְזְהִ הוּא ׳רַק שְׂפָתֶיהָ נָעוֹת׳ (שמואל א א, יג). שֶׁהֵן כַּנְפֵי הַחַיּוֹת, ׳וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ׳. וּמַה שֶּׁהָיָה חַשְׁמַל, חַיּוֹת אֵשׁ מְדַבְּרוֹת, הֵן עַתָּה שׁוֹתְקוֹת. וּמִשּׁוּם זֶה תִּקְּנוּ תְפִלָּה בְּלַחַשׁ, וְכֵן מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה בְּלַחַשׁ, לְדַבֵּר שָׁם בְּלַחַשׁ בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ. שָׁלֹשׁ תְּפִלּוֹת תִּקְּנוּ, וּבְכֻלָּן ח"י יְהֹוָ"ה, שֶׁהֵן ע"ב אוֹתִיּוֹת, בְּכָל תְּפִלָּה בִּשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת, שֶׁהֵן רי"ו, וּכְלוּלוֹת בְּחֶסֶד, בְּע"ב, וְעִם ל"ב נְתִיבוֹת, וַהֲרֵי הֵן ר"נ חָסֵר שְׁתַּיִם שֶׁכְּלוּלוֹת בָּעַמּוּד הָאֶמְצָעִי.
בלשון הזוהר
וְהַאי אִיהוּ ׳רַק שְׂפָתֶיהָ נָעוֹת׳ (שמואל א א, יג). דְּאִינּוּן כַּנְפֵי הַחַיּוֹת, ׳וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ׳. מַה דַּהֲוִי חַשְׁמַל, חֵיוָן אֶשָּׁא מְמַלְּלָן, אִינּוּן חָשׁוֹת. וּבְגִין דָּא תַּקִּינוּ צְּלוֹתָא בַּחֲשַׁאי, וְהָכִי מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה בַּחֲשַׁאי, לְמַלְּלָא תַּמָּן בַּחֲשַׁאי, בֵּינוֹ לְבֵין עַצְּמוֹ. ג' צְּלוֹתִין תַּקִּינוּ, וּבְכֻלְּהוּ ח"י יְהוָֹ"ה, דְּאִינּוּן ע"ב אַתְוָון, בְּכָל צְּלוֹתָא, בְּתַמְנֵי סְרֵי בִּרְכָאן, דְּאִינּוּן רי"ו, וּכְלִילָן בְּחֶסֶד, בְּע"ב, עִם ל"ב נְתִיבוֹת, וְהַיְינוּ ר"ן חֲסֵרִין ב'. דִּכְלִילָן בְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָּעִיתָא.
מהקרבנות נשמע על התפלה ומהתפלה לקרבן - כמו הכבש שעולים ויורדים בו כך בתפלה מלאכים עולים ויורדים
וּמֵהַקָּרְבָּנוֹת נִשְׁמָע עַל הַתְּפִלָּה, וּמֵהַתְּפִלָּה - לַקָּרְבָּן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם, ׳וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל כַּנְפֵיהֶם׳ (יחזקאל א, כד) - כָּךְ בַּכְּרוּבִים, ׳וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו׳ (במדבר ז, פט) - כְּמוֹ הַכֶּבֶשׁ שֶׁעוֹלִים וְיוֹרְדִים בּוֹ קָרְבָּנוֹת וְעוֹלוֹת - כָּךְ בַּתְּפִלָּה, מַלְאָכִים עוֹלִים שְׁנַיִם וְיוֹרְדִים שְׁנַיִם. וּכְמוֹ סִינַי, שֶׁבּוֹ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עוֹלִים וְיוֹרְדִים, עוֹלִים שְׁנַיִם וְיוֹרְדִים שְׁנַיִם. וּבְמִצְוָה זוֹ נִרְמְזוּ כָּל מִצְווֹת הַתּוֹרָה.
בלשון הזוהר
דְּמִקָּרְבְּנָא אִשְׁתְּמַע צְּלוֹתָא, צְּלוֹתָא מִקָּרְבְּנָא. כְּגַוְונָא דְּאִתְּמַר בְּהוֹן, ׳וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל כַּנְפֵיהֶם׳ (יחזקאל א, כד). הָכִי בַּכְּרוּבִים, ׳וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו׳ (במדבר ז, פט). כְּגַוְונָא דְּכֶבֶשׁ סַלְּקִין וְנַחְתִּין בֵּיהּ קָרְבְּנִין וְעִלָּוָון. הָכִי בִּצְּלוֹתָא, מַלְאֲכִין סַלְּקִין תְּרֵי וְנַחְתֵּי תְּרֵי. וּכְגַוְונָא דְּסִינַי, דְּבֵיהּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן סַלְּקִין וְנַחְתִּין, סַלְּקִין תְּרֵין וְנַחְתִּין ב'. וּבְפִקוּדָא דָּא, אִתְרְמִיזוּ כָּל פִּקוּדִין דְּאוֹרַיְיתָא.
כשפתח רבי עקיבא במעשה מרכבה פיו היה סיני וקולו סלם - מטטרון רוכב על דבורו, הקבה ושכינתו רכב ומרכבה
וְכָךָ כַּאֲשֶׁר הָיָה פּוֹתֵחַ רַבִּי עֲקִיבָא בְּמַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה, פִּיו הָיָה סִינַי, וְקוֹלוֹ הָיָה סֻלָּם, שֶׁבּוֹ מַלְאָכִים עוֹלִים וְיוֹרְדִים. בְּכָל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁלּוֹ הָיָה רוֹכֵב עָלָיו מַלְאָךְ מְטַטְרוֹ"ן. הוּא רֶכֶב לַשְּׁכִינָה שֶׁכְּלוּלָה בּוֹ סְפִירוֹת, עַמּוּד הָאֶמְצָעִי, שֶׁהוּא שֵׁם יוֹ"ד הֵ"א וָא"ו הֵ"א מִבִּפְנִים. וְהַשְּׁכִינָה שֶׁכְּלוּלָה מֵעֶשֶׂר סְפִירוֹת, מִבַּחוּץ. והקב"ה וּשְׁכִינָתוֹ הֵם רֶכֶב וּמֶרְכָּבָה. (עלות הָעִלּוֹת) עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא הוּא רֶכֶב לְעִלַּת הָעִלּוֹת. וְהַשְּׁכִינָה הִיא רֶכֶב לָעַמּוּד הָאֶמְצָעִי. וְעִלַּת הָעִלּוֹת הוּא הַמְיַחֵד לַכֹּל, וּמְסַדֵּר לַכֹּל, וּמֵאִיר בַּכֹּל. אוֹרוֹ עוֹבֵר בַּנְּשָׁמָה וּבַגּוּף וּבַלְּבוּשׁ, וְאֵין בּוֹ שִׁנּוּי וְשֻׁתָּפוּת וְחֶשְׁבּוֹן וּתְמוּנָה וְדִמְיוֹן מִכָּל הַמֶּרְכָּבוֹת וּמַרְאֶה וְדִמְיוֹן שֶׁנִּרְאֶה בְּעֵין הַשֵּׂכֶל. מַדְרֵגוֹת עֶלְיוֹנוֹת וְתַחְתּוֹנוֹת הֵן רֶכֶב וּמֶרְכָּבָה אֶצְלוֹ, וְעָלָיו אֵין מִי שֶׁרוֹכֵב.
בלשון הזוהר
וְהָכִי כַּד הֲוָה פָּתַח רִבִּי עֲקִיבָא בְּמַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה, פּוּמֵיהּ הֲוָה סִינַי, וְקַלֵיהּ הֲוָה סֻלָּם, דְּבֵיהּ מַלְאֲכִין סַלְּקִין וְנַחְתִּין. בְּכָל דִּבּוּר וְדִבּוּר דִּילֵיהּ, הֲוָה רָכִיב עָלֵיהּ מַלְאָךְ מְטַטְרוֹ"ן. אִיהוּ רֶכֶב לִשְׁכִינְתָּא, דִּכְלִילָא בֵּיהּ סְפִירָן עַמּוּדָא דְּאֶמְצָּעִיתָא, דְּאִיהוּ יוֹ"ד הֵ"א וָא"ו הֵ"א מִלְּגוֹ. דִּשְׁכִינְתָּא כְּלִּילָא מי' סְפִירָן, דִּלְבַר. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, רֶכֶב וּמֶרְכָּבָה. (עלות העלות) עַמּוּדָא דְּאֶמְצָּעִיתָא, רֶכֶב לְעִלַּת הָעִלּוֹת. וּשְׁכִינְתֵּיהּ, רֶכֶב לְעַמּוּדָא דְּאֶמְצָּעִיתָא. וְעִלַּת הָעִלּוֹת אִיהוּ דִּמְיַחֵד לְכֹלָּא, וּמְסַדֵּר לְכֹלָּא, וְנָהִיר בְּכֹלָּא. נְהוֹרֵיהּ אַעְבָּר בְּנִשְׁמְתָא וְגוּפָא וּלְבוּשָׁא. וְלֵית בֵּיהּ שִׁנּוּי וְשׁוּתָּפוּ וְחוּשְׁבָּן וּתְמוּנָה וְדִמְיוֹן מִכָּל מֶרְכַּבְתָּא, וּמַרְאֶה וְדִמְיוֹן דְּאִתְחַזְיָיא בְּעֵין הַשֶׂכֶל. דַּרְגִּין עִלָּאִין וְתַתָּאִין, אִינּוּן רֶכֶב וּמֶרְכַּבְתָּא לְגַבֵּיהּ, וְעָלֵיהּ לֵית מַאן דְּרָכִיב.
קשת סימן תקיעה שברים תרועה כנגד אברהם יצחק ויעקב - ומלבוש שם שדי הוא מטטרון
קֶשֶׁת - סִימַן תְּקִיעָה שְׁבָרִים תְּרוּעָה. וְהֵם סִימַן הַמֶּרְכָּבָה שֶׁל הָאָבוֹת. תְּקִיעָה - שֶׁל אַבְרָהָם. שְׁבָרִים - שֶׁל יִצְחָק. תְּרוּעָה - שֶׁל יַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ׳וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ׳ (במדבר כג, כא) - וּשְׁלֹשָׁה צְבָעִים נִרְאִים בּוֹ, לָבָן אָדֹם וְיָרֹק. וּמִצַּד הַגְּבוּרָה נִקְרָא ׳קֶשֶׁת גִּבֹּרִים חַתִּים׳ (שמואל א ב) - וּמִצַּד הַיָּמִין - ׳כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם׳ (יחזקאל א, כח) - כַּאֲשֶׁר נִרְאֶה בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם - מַרְאֵה רַחֲמִים. וְכַאֲשֶׁר נִרְאֶה בְּלִי מָטָר - מַרְאֵה דִין. וְכַאֲשֶׁר מְעֹרָב בֵּין גֶּשֶׁם וְשֶׁמֶשׁ - מַרְאֵה דִין וְרַחֲמִים כְּלוּלִים. וְזוֹהִי אוֹת ש' מִשַּׁדַּי, שְׁלֹשָׁה עַנְפֵי הָאָבוֹת, שֶׁהֵם יְהֹוָ"ה אֱלֹהֵינ"וּ יְהֹוָ"ה. שְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת כְּנֶגֶד שְׁלֹשָׁה עַנְפֵי הָאָבוֹת, וּבָהֶם י"ד אוֹתִיּוֹת, בְּחֶשְׁבּוֹן אוֹתִיּוֹת ד"י מִשַּׁדַּי. וּמַלְבּוּשׁ שֵׁם שַׁדַּי הוּא מְטַטְרוֹן, שֶׁכָּךְ עוֹלֶה בְּחֶשְׁבּוֹן שַׁדַּי. (ע"כ רעיא מהימנא).
בלשון הזוהר
קֶשֶׁת, סִימַן תְּקִיעָה שְׁבָרִים תְּרוּעָה. וְאִינּוּן סִימַן מֶרְכָּבָה דַּאֲבָהָן. תְּקִיעָה, דְּאַבְרָהָם. שְׁבָרִים, דְּיִצְּחָק. תְּרוּעָה, דְּיַעֲקֹב. דְּאִתְּמַר בֵּיהּ ׳וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ׳ (במדבר כג, כא). וְג' גַּוְונִין אִתְחַזְיָין בֵּיהּ, חִוָּור סוּמָק וְיָרוֹק. וּמִסִּטְרָא דִּגְבוּרָה, אִתְקְרֵי ׳קֶשֶׁת גִּבּוֹרִים חַתִּים׳ (שמואל א ב, ד). וּמִסִּטְרָא דִּימִינָא, ׳כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם׳ (יחזקאל א, כח). כַּד אִתְחֲזִי ׳בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם׳, אַחְזֵי רַחֲמֵי. וְכַד אִתְחֲזֵי בְּלָא מִטְרָא, אַחְזֵי דִּינָא. מְעוּרָב בֵּין מִטְרָא וְשִׁמְּשָׁא, אַחְזֵי דִּינָא וְרַחֲמֵי כָּלִיל. וְהַאי אִיהוּ ש' מִן שַׁדַּי, תְּלַת עַנְפֵּי אֲבָהָן, דְּאִינּוּן יְדוָֹ"ד אֱלֹהֵי"נוּ יְדוָֹ"ד, תְּלַת שְׁמָהָן לָקֳבֵל תְּלַת עַנְפֵּי אֲבָהָן. וּבְהוֹן י"ד אַתְוָון, בְּחוּשְׁבַּן ד"י מִן שַׁדַּי. וּלְבוּשׁ דְּשַׁדַּי, מְטַטְרוֹן, דְּהָכִי סָלִיק בְּחוּשְׁבַּן שַׁדַּי. (ע"כ רעיא מהימנא) (ובחבורא קדמאה תמן תנינן דחזי קשת רי"ד ע"ב אמר רעיא מהימנא שפיר קאמר שם רט"ו ע"א).
תהלה לדוד שלש פעמים ביום
סוד שלשת המזונות ומדוע פרנסה נשאלת רק אחר התפלה
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.