עשרה דברים בסעודת שבת
סוד נטילת הידים שתי הככרות שלש הסעודות ועשרת הדברים בכוס של ברכה
ועשרה דברים צריך אדם לעשות בסעודה - נטילת ידים, שתי ככרות לשבת, שלש סעודות, נר על השלחן, והסבה
וַעֲשָׂרָה דְבָרִים צָרִיךְ אָדָם לַעֲשׂוֹת בִּסְעוּדָה: אֶחָד - נְטִילַת יָדַיִם. שֵׁנִי - לְתַקֵּן שְׁתֵּי כִּכְּרוֹת לְשַׁבָּת. שְׁלִישִׁי - לֶאֱכֹל שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת, וּלְהוֹסִיף מֵחֹל עַל הַקֹּדֶשׁ. רְבִיעִי - לְהָאִיר אֶת הַשֻּׁלְחָן בְּנֵר, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהָ, שֻׁלְחָן בַּצָּפוֹן וּמְנוֹרָה בַדָּרוֹם. וְצָרִיךְ הֲסִבָּה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהָ, הֵסֵבּוּ - אֶחָד מְבָרֵךְ לְכֻלָּם.
בלשון הזוהר
וַעֲשָׂרָה דְּבָרִים צָרִיךְ אָדָם לְמֶעְבַּד בִּסְעוּדָתָא. חַד, נְטִּילַת יָדַיִם. תִּנְיָינָא לְתַקְּנָא שְׁתֵּי כִּכָּרוֹת לְשַׁבָּת. תְּלִיתָאָה, לְמֵיכַל תְּלַת סְעוּדָתִין, וּלְאוֹסָפָא מֵחוֹל עַל הַקֹּדֶשׁ. רְבִיעָאָה, לְאַנְהָרָא פָּתוֹרָא בִּשְׁרָגָא, כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ, שֻׁלְחָן בַּצָּפוֹן, וּמְנוֹרָה בַּדָרוֹם. וְצָרִיךְ הֲסֵבָּה, כְּמָה דְּאוֹקְמוּהָ הֵסֵבּוּ אֶחָד מְבָרֵךְ לְכֻלָּם.
ובשבת בכל דבריו צריך להוסיף מחל על קדש - להתקין מסבה יפה ככלה, ולכן היו יוצאים לקדם האורחת ואומרים בואי כלה
וּבְשַׁבָּת, בְּכָל דְּבָרָיו צָרִיךְ לְהוֹסִיף מֵחֹל עַל קֹדֶשׁ, בֵּין בְּמַאֲכָלָיו וּמַשְׁקָיו, בֵּין בִּלְבוּשָׁיו, בֵּין בַּהֲסִבָּתוֹ. שֶׁצָּרִיךְ לְהַתְקִין לוֹ מְסִבָּה יָפָה, בְּכַמָּה כָרִים וּכְסָתוֹת מְרֻקָּמִים מִכָּל שֶׁיֵּשׁ בְּבֵיתוֹ, כְּמוֹ שֶׁמַּתְקִין חֻפָּה לַכַּלָּה. שֶׁשַּׁבָּת הִיא מַטְרוֹנִיתָא, וְהִיא כַּלָּה. וְלָכֵן הָיוּ יוֹצְאִים בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה עֶרֶב שַׁבָּת לְקַדֵּם אֶת הָאוֹרַחַת, וְהָיוּ אוֹמְרִים: בֹּאִי כַלָּה, בֹּאִי כַלָּה. וּצְרִיכִים לְעוֹרֵר שִׁירָה וְחֶדְוָה לַשֻּׁלְחָן אֵלֶיהָ.
בלשון הזוהר
וּבְשַׁבָּת, בְּכָל מִלּוֹי, צָרִיךְ לְאִתּוֹסְפָא מֵחוֹל עַל הַקֹּדֶשׁ, בֵּין בְּמַאֲכָלָיו, וּמִשְׁתָּיו, בֵּין בִּלְבוּשׁוֹי, בֵּין בַּהֲסֵבַּתֵיהּ. דְּצָרִיךְ לְתַקְּנָא לֵיהּ מֵסִבָּהּ שַׁפִּירָא, בְּכַמָּה כָּרִים וּכְסָתוֹת מְרֻקְּמָן, מִכָּל דְּאִית בְּבֵיתֵיהּ, כְּמַאן דְּתַקִּין חוּפָּה לְכַלָּה. דְּשַׁבְּתָא אִיהִי מַלְכְּתָא, וְאִיהִי כַּלָּה. וּבְגִין דָּא הֲווֹ נַפְקֵי מָארֵי מַתְנִיתִין עֶרֶב שַׁבָּת לְאַקְדְּמוּתִי לְאָרְחָא, וַהֲווּ אַמְרֵי בֹּאִי כַּלָּה, בֹּאִי כַּלָּה. וּצְרִיכִין לְאַתְּעָרָא שִׁירָה וְחֶדְוָה לְפָתוֹרָה לְגַבָּהּ.
ויש סוד אחר שבזכות קבלת השבת בנרות ועינוגים - נשארת שפחה רעה בחשך ברעבון ובכיה כאלמנה, שאם מלאה זו חרבה זו
וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ סוֹד אַחֵר. כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ לְקַבֵּל אֶת גְּבִרְתָּהּ בְּכַמָּה אוֹרוֹת שֶׁל נֵרוֹת שַׁבָּת, וּבְכַמָּה עִנּוּגִים וּלְבוּשִׁים יָפִים, וּבַיִת מְתֻקָּן בְּכַמָּה כֵלִים שֶׁל תִּקּוּן, בַּהֲסִבָּה יָפָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. וּבְזֹּאת הַחֶדְוָה וְהַתִּקּוּן גּוֹרְמִים שֶׁנִּשְׁאֶרֶת שִׁפְחָה רָעָה בַּחֹשֶׁךְ, בִּרְעָבוֹן, בִּבְכִיָּה, בְּהֶסְפֵּד, בִּלְבוּשִׁים שְׁחֹרִים כְּאַלְמָנָה. שֶׁאִם מְלֵאָה זוֹ - חֲרֵבָה זוֹ.
בלשון הזוהר
וְלֹא עוֹד, אֶלָּא דְּאִית רָזָא אָחֳרָא. כְּגַוְונָא דְּצָרִיךְ לְקַבְּלָא גְּבִירְתָּהּ, בְּכַמָּה נְהוֹרִין דִּשְׁרָגִּין בְּשַׁבָּת, וּבְכַמָּה עִנּוּגִין, וּלְבוּשִׁין שַׁפִּירִין, וּבֵיתָא מְתֻקְּנָא, בְּכַמָּה מָאנֵי דְּתִקּוּנָא, בַּהֲסֵבָּהּ יָפָה לְכָל חַד וְחַד. וּבְהַאי חֶדְוָה וְתִקּוּנָא, גַּרְמִין דְּאִשְׁתְּאָרַת שִׁפְחָה בִּישָׁא בַחֲשׁוֹכָא, בְּרַעֲבוֹן, בְּבִכְיָה, בְּהֶסְפֵּד, בִּלְבוּשִׁין אוּכָמִין כְּאַרְמַלְתָּא. דְּאִי מְלֵאָה זוֹ, חַרֵבָה זוֹ.
יצר טוב מטרוניתא קדושה מלכות הקדש היורדת בשבת - כלולה מעשר ספירות ומעוטרת בשבעה שמות, והמלך יוצא לקבלה
יֵצֶר טוֹב מַטְרוֹנִיתָא קְדוֹשָׁה. מַלְכוּת הַקֹּדֶשׁ שֶׁיּוֹרֶדֶת בְּשַׁבָּת. כְּלוּלָה מֵעֶשֶׂר סְפִירוֹת. מְעֻטָּרוֹת בְּשִׁבְעָה שֵׁמוֹת שֶׁאֵינָם נִמְחָקִים. בְּכַמָּה מֶרְכָּבוֹת שֶׁל חַיּוֹת וּבְכַמָּה חֲיָלוֹת וּמַחֲנוֹת. וְהַמֶּלֶךְ יוֹצֵא לְקַבְּלָהּ בְּכַמָּה מַחֲנוֹת. וְנִשְׁאָר יֵצֶר הָרָע, הַשִּׁפְחָה הָרָעָה בַּחֹשֶׁךְ, כְּאַלְמָנָה בְּלִי בַעְלָהּ, בְּלִי מֶרְכָּבוֹת.
בלשון הזוהר
יֵצֶר טוֹב, מַטְרוֹנִיתָא קַדִּישָׁא. מַלְכוּת הַקֹּדֶשׁ דְּנַחְתָּא בְּשַׁבָּת. כְּלִילָא מֵעֶשֶׂר סְפִירָן. מְעַטְּרָא בְּשֶׁבַע שְׁמָהָן שֶׁאֵינָן נִמְחָקִין. בְּכַמָּה מַרְכְּבוֹת דְּחֵיוָון, וּבְכַמָּה חַיָּילִין וּמַשְׁרְיָין. וּמַלְכָּא נָפִיק לָקֳבְלָא בְּכַמָּה מַשִׁרְיָין. וְאִשְׁתָּאֲרַת יֵצֶר הָרָע שִׁפְחָה בִּישָׁא בַּחֲשׁוֹכָא, כְּאַרְמַלְתָּא בְּלֹא בַּעְלָהּ בְּלָא מֶרְכָּבוֹת.
ואלה עליהם ׳למזבחים ולמקטרים למלאכת השמים׳ - זו עבודת השפחה הרעה השולטת בערבי שבתות בלבושים שחורים ובהספד
וְאֵלֶּה שֶׁנֶּאֱמַר עֲלֵיהֶם, ׳לַמְזַבְּחִים וְלַמְקַטְּרִים לִמְלֶאכֶת הַשָּׁמַיִם וְלַמַּזָּלוֹת אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי׳, הִיא עֲבוֹדָה שֶׁל הַשִּׁפְחָה הָרָעָה, שֶׁשּׁוֹלֶטֶת בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת וְעַרְבֵי לֵילוֹת רְבִיעִי. מֶה הָיוּ עוֹשִׂים אֵלֶּה? הָיוּ לוֹקְחִים לְבוּשִׁים שְׁחֹרִים, וּמַחֲשִׁיכִים אֶת הָאוֹרוֹת, וְעוֹשִׂים הֶסְפֵּד בְּלֵילֵי שַׁבָּתוֹת לְהִשְׁתַּתֵּף עִמָּהּ כְּמוֹ שֶׁהִיא שְׁרוּיָה, כִּי ׳גַּם [ אֶת ] זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים׳ (קהלת ז, יד).
בלשון הזוהר
וְאִלֵּין דְּאִתְּמַר עָלַיְיהוּ, ׳לַמְזַבְּחִין וְלַמְקַטְּרִין לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם וְלַמַזָּלוֹת אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי׳, הוּא פּוּלְחָנָא דְּשִׁפְחָה בִּישָׁא, דְּשַׁלְטֵי בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת וְעַרְבֵי לֵילֵי רְבִיעִיּוֹת. מַה הֲווֹ אִלֵּין עַבְדִּין. הֲווֹ נַטְלִין לְבוּשִׁין אוּכָמִין, וְחַשְׁכָאן נְהוֹרִין, וְעַבְדִין הֶסְפְּדָא בְּלֵילֵי שַׁבָּתוֹת כְּדֵי לְאִשְׁתַּתְּפָא בַּהֲדָהּ כְּמָה דְּאִיהִי שַׁרְיָא, כִּי גַּם ׳זֶה לְעוּמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים׳ (קהלת ז, יד).
אחר שחטאו ישראל ונחרב בית המקדש - איכה ישבה בדד היתה כאלמנה, ומכבים אור בליל תשעה באב להשתתף בצער השכינה
אַחַר שֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל וְנֶחֱרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, נֶאֱמַר בַּשְּׁכִינָה הָאֵם הַקְּדוֹשָׁה, ׳אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה׳ (איכה א, א) - וּמְכַבִּים בְּלֵיל תִּשְׁעָה בְּאָב אוֹרוֹת וְנֵרוֹת, וְעוֹשִׂים הֶסְפֵּד וְיוֹשְׁבִים כְּמוֹ אֲבֵלִים, לְהִשְׁתַּתֵּף בְּצַעַר הַשְּׁכִינָה. מִשּׁוּם שֶׁהֵם גָּרְמוּ לָהּ כָּל אוֹתוֹ הַשֶּׁבֶר.
בלשון הזוהר
בָּתַר דְּחָאבוּ יִשְׂרָאֵל, וְאִתְחָרַב בֵּי מַקְדְּשָׁא, אִתְּמַר בִּשְׁכִינְתָּא אִימָּא קַדִּישָׁא, ׳אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה׳ (איכה א, א) - וּמְכַבִּין בְּלֵיל תִּשְׁעָה בְּאָב נְהוֹרִין וּשְׁרָגִין, וְעַבְדִין הֶסְפֵּד, וְיַתְבִין כַּאֲבֵלִים לְאִשְׁתַּתְּפָא בְּדוֹחֲקָא דִּשְׁכִינְתָּא. בְּגִין דְּאִינּוּן גַּרְמוּ לָהּ כָּל הַהוּא תְּבִירוּ.
חמישי כוס של ויכלו, ששי דברי תורה על השלחן, שביעי להאריך שיבואו עניים - וצריך לתקנם בסוד שהיא כלולה מעשר ספירות
חֲמִישִׁי - כּוֹס שֶׁל וַיְכֻלּוּ. שִׁשִּׁי - לִהְיוֹת עַל הַשֻּׁלְחָן דִּבְרֵי תוֹרָה. שְׁבִיעִי - לְהַאֲרִיךְ עַל הַשֻּׁלְחָן כְּדֵי שֶׁעֲנִיִּים יָבֹאוּ לְשֻׁלְחָנוֹ. שְׁמִינִי - נְטִילַת יָדַיִם בְּמַיִם אַחֲרוֹנִים. תְּשִׁיעִי - בִּרְכַּת הַמָּזוֹן. עֲשִׂירִי - כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה. וְצָרִיךְ לְחַזֵּר עֲלֵיהֶם וּלְתַקְּנָם בְּסוֹד קָדוֹשׁ, שֶׁהִיא כְּלוּלָה מֵעֶשֶׂר סְפִירוֹת, וְהוּא הַשֻּׁלְחָן שֶׁל הקב"ה מִצַּד הַגְּבוּרָה. וְלָכֵן פֵּרְשׁוּהָ רַבּוֹתֵינוּ, שֻׁלְחָן בַּצָּפוֹן.
בלשון הזוהר
חֲמִשָׁאָה, כּוֹס דְּוַיְכֻלּוּ. שְׁתִּיתָאָה, לְמֶהֱוֵי עַל פָּתוֹרָא מִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא. שְׁבִיעָאָה, לְאַרְכָאָה עַל פָּתוֹרָא, בְּגִין דַּעֲנִיִּים יֵיתוּן עַל פָּתוֹרֵיהּ. תְּמִינָאָה, נְטִילַת יָדַיִם בְּמַיִם אַחֲרוֹנִים. תְּשִׁיעָאָה, בִּרְכַּת הַמָּזוֹן. עֲשִׁירָאָה, כּוֹס דִּבְרָכָה. וְצָרִיךְ לְאַחְזְרָא עָלַיְיהוּ, וּלְתַקְּנָא לוֹן בְּרָזָא קַדִּישָׁא, דְּאִיהִי כְּלוּלָה מֵעֶשֶׂר סְפִירָאן, וְאִיהוּ פָּתוֹרָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מִסִּטְרָא דִּגְבוּרָה. וּבְגִין כַּךְ אוֹקְמוּהָ רַבָּנָן, שֻׁלְחָן בַּצָּפוֹן.
אחד נטילת ידים ידים מזהמות פסולות לברכה - שהברכה לא שורה אלא על טהרה, ככהן איש חסד ששורה עליו ברכה
אֶחָד - נְטִילַת יָדַיִם, שֶׁבֵּאֲרוּהָ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁל הַמִּשְׁנָה, יָדַיִם מְזֹּהָמוֹת פְּסוּלוֹת לִבְרָכָה, מִשּׁוּם שֶׁהֵן שְׁנִיּוֹת לְטֻמְאָה, שֶׁהוּא אַב הַטֻּמְאָה. שֶׁהוּא רִאשׁוֹן כְּשֶׁהֵן טְמֵאוֹת, וּכְשֶׁהֵן טְהוֹרוֹת הֵן שְׁנִיּוֹת לַבְּרָכָה. שֶׁהַבְּרָכָה לֹא שׁוֹרָה אֶלָּא עַל טָהֳרָה. הַכֹּהֵן, שֶׁהוּא אִישׁ טָהוֹר, אִישׁ חֶסֶד, שׁוֹרָה עָלָיו בְּרָכָה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ וְגוֹ'׳ (תהלים קלג, ב). וְלָכֵן, ׳דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'׳ (במדבר ו, כג). וּפֵרְשׁוּהָ, כָּל כֹּהֵן הַמְבָרֵךְ - מִתְבָּרֵךְ. וְשֶׁאֵינוֹ מְבָרֵךְ - אֵין מִתְבָּרֵךְ. וּפֵרְשׁוּהָ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, כָּל בְּרָכָה שֶׁאֵין בָּהּ אַזְכָּרָה וּמַלְכוּת, אֵין שְׁמָהּ בְּרָכָה. מַלְכוּת אֲדנָי.
בלשון הזוהר
חַד נְטִילַת יָדַיִם, דְּהָכִי אוֹקְמוּהָ רַבָּנָן דְּמַתְנִיתִין, יָדַיִם מְזוּהֲמוֹת פְּסוּלוֹת לַבְּרָכָה, בְּגִין דְּאִינּוּן שְׁנִיוֹת לַטּוּמְאָה, דְּאִיהוּ אַב הַטּוּמְאָה. דְּאִיהוּ רִאשׁוֹן כַּד אִינּוּן מְסֻאֲבוֹת, וְכַד אִינּוּן טְהוֹרוֹת אִינּוּן שְׁנִיוֹת לַבְּרָכָה. דִּבְרָכָה לָא שַׁרְיָא אֶלָּא עַל טַהֲרָה. כַּהֲנָא דְּאִיהוּ אִישׁ טָהוֹר, אִישׁ חֶסֶד, שַׁרְיָא עָלֵיהּ בִּרְכָתָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ וְגוֹ'׳ (תהילים קלג, ב). וּבְגִין דָּא, ׳דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרַכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'׳ (במדבר ו, כג). וְאוֹקְמוּהָ, כָּל כֹּהֵן הַמְּבָרֵךְ, מִתְבָּרֵךְ. וְשֶׁאֵינוֹ מְבָרֵךְ, אֵין מִתְבָּרֵךְ. וְאוֹקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין, כָּל בְּרָכָה שֶׁאֵין בָּהּ אַזְכָּרָה וּמַלְכוּת לָאו שְׁמֵיהּ בְּרָכָה. מַלְכוּת אֲדֹנָי.
ועוד נטילת ידים צריך עד הפרק שגזרו עליו יד פרקים - שורה עליו יד הוי, יד ברכה מחסד ויד קדשה מגבורה ויד יחוד מתפארת
וְעוֹד, נְטִילַת יָדַיִם צָרִיךְ לִטֹּל אוֹתָן עַד הַפֶּרֶק, שֶׁגָּזְרוּ עָלָיו י"ד פְּרָקִים, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שׁוֹרָה עָלָיו יַד יהו"ה, וְהִיא יָד שֶׁל בְּרָכָה מִצַּד הַחֶסֶד שֶׁבּוֹ חָכְמָה בְּיַד יְמִינוֹ. וְהִיא יָד שֶׁל קְדֻשָּׁה מִצַּד הַגְּבוּרָה, וּשְׁרוּיָה בְדִין. (נ"א: וְיַד שְׂמֹאל) וְהִיא יַד הַיִּחוּד מִצַּד הַתִּפְאֶרֶת, שֶׁשּׁוֹרָה בְּי"ד פִּרְקֵי הַגּוּף, שֶׁהֵם שְׁנֵים עָשָׂר פְּרָקִים בִּשְׁתֵּי זְרוֹעוֹת וּשְׁתֵּי שׁוֹקַיִם, וּשְׁנַיִם בַּגּוּף וּבַבְּרִית.
בלשון הזוהר
וְעוֹד, נְטִילַת יָדַיִם צָרִיךְ לִיטוֹל לוֹן עַד פִּרְקָא, דְּגָזְרוּ עָלֵיהּ י"ד פִּרְקִין, בְּהַהוּא שַׁעֲתָא שַׁרְיָא יַד יהו"ה עָלֵיהּ, וְאִיהִי יַד דִּבְרָכָה מִסִּטְרָא דְּחֶסֶד דְּבֵיהּ חָכְמָה בְּיַד יְמִינֵיהּ. וְאִיהִי יַד דִּקְדוּשָּׁה, מִסִּטְרָא דִּגְבוּרָה, וְשַׁרְיָיא בְּדִינָא. (נ"א: וְיָדָא דִּשְׂמָאלָא) וְאִיהִי יַד דְּיִחוּדָא, מִסִּטְרָא דְּתִפְאֶרֶת, דְּשַׁרְיָא בְּי"ד פִּרְקִין דְּגוּפָא, דְּאִינּוּן שְׁנֵים עָשָׂר פִּרְקִין בִּתְרֵין דְּרוֹעִין, וּתְרֵין שׁוֹקִין, וּתְרֵין בְּגוּפָא וּבְרִית.
ושלש פעמים ארבעה עשר הוא ארבעים ושנים - רמוז יברכך יאר ישא מהויה הויה הויה, כנגד היכל הוי היכל הוי היכל הוי
וְשָׁלֹשׁ פְּעָמִים אַרְבָּעָה עָשָׂר הוּא אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם. יי"י מִי"ד י"ד י"ד, רָמוּז יְ"בָרֶכְךְ יָ"אֵר יִ"שָּׂא, מֵהוי"ה הוי"ה הוי"ה. ד' ד' ד' מִי"ד י"ד י"ד, הֵם רְמוּזִים בַּאדנָ"י אֲדנָ"י אֲדנָ"י. וְאָמַר הַנָּבִיא עֲלֵיהֶם, ׳הֵיכַל יהו"ה הֵיכַל יהו"ה הֵיכַל יהו"ה הֵמָּה׳ (ירמיה ז, ד). וְהַנְּטִילָה הַזּוֹ בַּיָּד שֶׁהִתְתַּקְּנָה.
בלשון הזוהר
וּתְלַת זִמְנִין י"ד, אִיהוּ מ"ב, יי"י, מִן י"ד י"ד, י"ד, רָמוּז יְבָ"רֶכְךָ יָ"אֵר יִ"שָּׂא, מִן הוי"ה הוי"ה הוי"ה. ד' ד' ד' מִי"ד י"ד י"ד, אִינּוּן רְמִיזִין בַּאֲדֹנָ"י אֲדֹנָ"י אֲדֹנָ"י. וְאָמַר הַנָּבִיא עָלַיְיהוּ, ׳הֵיכַל יהו"ה הֵיכַל יהו"ה הֵיכַל יהו"ה הֵמָּה׳ (ירמיהו ז, ד). וְהַאי נְטִילָא בְּיַד דְּאִתָּתְקְנָת.
וכל צד משלשת פני החיות צריך להיות מכח אדם - הוא יוד הא ואו הא, והמטרוניתא לא שרויה בכח שלו עד שעוברת הזוהמה מהפרקים
וְכָל צַד מִשְּׁלֹשֶׁת פְּנֵי הַחַיּוֹת, שֶׁהֵם יהו"ה יהו"ה יהו"ה, וּמִשְּׁלֹשׁ כַּנְפֵי הַחַיּוֹת, שֶׁהֵן ד' ד' ד', כֻּלָּם צָרִיךְ לִהְיוֹת מִכֹּחַ אָדָם. וְהוּא יוֹ"ד הֵ"א וָא"ו הֵ"א. הַכֹּחַ שֶׁלּוֹ - יוֹ"ד וָא"ו דָּלֶ"ת, הֵ"א אָלֶ"ף, וָא"ו אָלֶ"ף וָא"ו, הֵ"א אָלֶ"ף. וְהַמַּטְרוֹנִיתָא לֹא שְׁרוּיָה בַּכֹּחַ שֶׁלּוֹ, בְּפִרְקֵי הָאֶצְבָּעוֹת, עַד שֶׁעוֹבֶרֶת מֵהֶם הַזֻּהֲמָה, הַשִּׁפְחָה הָרָעָה הַפְּסוּלָה, אֵשֶׁת הַפָּסוּל. וְלָכֵן פֵּרְשׁוּהָ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, יָדַיִם מְזֹּהָמוֹת פְּסוּלוֹת לִבְרָכָה.
בלשון הזוהר
וְכָל סְטָר מִג' אַנְפֵּי חֵיוָן, דְּאִינּוּן יהו"ה יהו"ה יהו"ה. וּמִתְּלַת גַּדְפֵּי חֵיוָן, דְּאִינּוּן ד' ד' ד', כֻּלְּהוּ צָרִיךְ לְמֶהֱוֵי מִכֹּחַ אָדָם. וְאִיהוּ יוֹ"ד הֵ"א וָא"ו הֵ"א. כֹּחַ דִּילֵיהּ, יוֹ"ד וָא"ו דָּלֶ"ת, הֵ"א אָלֶ"ף, וָא"ו אָלֶ"ף וָא"ו, הֵ"א אָלֶ"ף. וּמַטְרוֹנִיתָא לָא שַׁרְיָא בְּכֹחַ דִּילֵיהּ, בְּפִרְקִין דְּאֶצְבְּעָן, עַד דְּאִתְעֲבָר מִנַּיְיהוּ זוּהֲמָא, שִׁפְחָה בִּישָׁא פְּסוּלָה, אִנְתּוּ דְּפָסוּל. וּבְגִין דָּא אוֹקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין, יָדַיִם מְזוּהֲמוֹת פְּסוּלוֹת לַבְּרָכָה.
והם מים לטהר היד ששורה שם ׳יד הוי"ה׳ - מים של התורה, שעמי הארץ הם שרץ ומה מועילה להם טבילה
וְהֵם מַיִם לְטַהֵר הַיָּד, שֶׁשּׁוֹרָה שָׁם יַד יהו"ה. ׳יַד יהו"ה׳ זֶה מַיִם שֶׁל הַתּוֹרָה. שֶׁעַמֵּי הָאָרֶץ הֵם שֶׁרֶץ, מַה מּוֹעִילָה לָהֶם טְבִילָה, וְהַשֶּׁרֶץ, שִׁפְחָה רָעָה בְּיָדָם, בַּגָּזֵל שֶׁבִּידֵיהֶם. בַּגָּזֵל שֶׁל הַבְּרָכוֹת שֶׁגּוֹזְלִים אֶת הקב"ה, שֶׁלֹּא יוֹדְעִים לְבָרֵךְ, וְלֹא יוֹדְעִים מַהִי בְּרָכָה וּמַהִי זֻהֲמָה.
בלשון הזוהר
וְאִינּוּן מַיִם לְדַכְּאָה יַד, דְּשַׁרְיָיא תַּמָּן יַד יהו"ה. ׳יַד יהו"ה׳, דָּא מַיִם דְּאוֹרַיְיתָא. דְּעַמֵּי הָאָרֶץ אִינּוּן שֶׁרֶץ, מַה מוֹעִיל לוֹן טְבִילָה, וְהַשֶּׁרֶץ שִׁפְחָה בִּישָׁא בִּידֵיהוֹן, בְּגֶזֶל דְּבִידֵיהוֹן. בְּגֶזֶל דְּבִרְכָּאן דְּגַזְלִין לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּלָא יַדְעֵי לְבָרְכָא, וְלָא יַדְעֵי מַאי אִיהִי בְּרָכָה, וּמַאי אִיהִי זוּהֲמָא.
השתטחתי אצלו ואמרתי אתה כמו ארבע מחיצות של גן עדן - שהאדם נכנס בהן ונעשה תינוק נער בחור וזקן, ובשגם הוא בשר
מִיָּד כְּשֶׁשָּׁמְעוּ הַחֲבֵרִים דְּבָרִים אֵלּוּ, וַאֲנִי עִמָּהֶם, לֹא יָכֹלְתִּי לִסְבֹּל שֶׁיַּשְׁלִים עֲשָׂרָה דְבָרִים שֶׁל בְּרָכָה, וְהִשְׁתַּטַּחְתִּי אֶצְלוֹ. וּבְוַדַּאי אֵין אִישׁ שֶׁיֹּאמַר דְּבָרִים אֵלּוּ אֶלָּא אַתָּה. שֶׁאַתָּה הוּא כְּמוֹ אַרְבַּע מְחִצּוֹת שֶׁל גַּן עֵדֶן. שֶׁהָאָדָם נִכְנָס בָּהֶן (נ"א: שֶׁכַּאֲשֶׁר אַתָּה) בִּמְחִצַּת הַתִּינוֹקוֹת וְנַעֲשֶׂה תִינוֹק. וּבִמְחִצַּת נְעָרִים וְנַעֲשֶׂה נַעַר, וּבִמְחִצַּת בַּחוּרִים וְנַעֲשֶׂה בָּחוּר, וּבִמְחִצַּת זְקֵנִים וְנַעֲשֶׂה זָקֵן. וּלְכָךְ נֶאֱמַר עָלֶיךְ, ׳מִמְּכוֹן שִׁבְתּוֹ הִשְׁגִּיחַ אֶל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ׳ (תהלים לג, יד). וְאַתָּה הוּא שֶׁנֶּאֱמַר עָלֶיךְ, ׳בְּשַׁגַּם הוּא בָּשָׂר׳ (בראשית ו, ג), בַּדּוֹר שֶׁל דּוֹר הַפְּלַגָּה הָיִיתָ. וּבְכָל דּוֹר וָדוֹר בְּגִלְגּוּל, כְּגַלְגַּל שֶׁמִּתְהַפֵּךְ לְכַמָּה גְוָנִים. וְלֹא נִגְלֵיתָ אֶלָּא בְּדוֹר שֶׁנִּתְּנָה בּוֹ תּוֹרָה עַל יָדְךְ.
בלשון הזוהר
מִיַּד כְּשֶׁשָּׁמְעוּ מִלִּין אִלֵּין חַבְרַיָּיא וַאֲנָא עִמְּהוֹן, לָא יָכִילְנָא לְמִסְבַּל דְּיַשְׁלִים עַשְׂרָה מִלִּין דִּבְרָכָה, וְאִשְׁתְּטַחְנָא לְגַבֵּיהּ. וּבְוַדַּאי לֵית בַּר נָשׁ דְּיֵימָא מִלִּין אִלֵּין, אֶלָּא אַנְתְּ. דְּאַנְתְּ הוּא כְּגַוְונָא דְּד' מְחִיצוֹת דְּגַּן עֵדֶן. דְּבַּר נָשׁ עָאל בְּהוֹן (נ"א: דְּכַד אַנְתְּ) בִּמְחִיצַּת יְנוּקִין, וְאִתְעָבִיד תִּינוֹק. וּבִמְחִיצַת נְעָרִים, וְאִתְעָבִיד נַעַר. וּבִמְחִיצַת בַּחוּרִים, וְאִתְעָבִיד בָּחוּר. וּבִמְחִיצַת זְקֵנִים, וְאִתְעָבִיד זָקֵן. וּבְּגִין כָּךְ אִתְּמַר עָלָךְ, ׳מִמְכוֹן שִׁבְתּוֹ הִשְׁגִּיחַ אֶל כָּל יוֹשְבֵי הָאָרֶץ׳ (תהילים לג, יד). וְאַנְתְּ הוּא דְּאִתְּמַר עָלָךְ, ׳בְּשַׁגַּם הוּא בָּשָׂר׳ (בראשית ו, ג), בְּדָרָא דְּדוֹר הַפְלָגָה הֲוֵית. וּבְכָל דָּרָא וְדָרָא בְּגִלְגּוּלָא, כְּגַלְגַּל דְּמִתְהַפֵּךְ לְכַמָּה גַּוְונִין. וְלָא נִגְלֵת, אֶלָּא בְּדָרָא דְּאִתְיְיהִיב בֵּיהּ אוֹרַיְיתָא עַל יָדָךְ.
מיד שהתכנסת מהעולם אתה כשמש שמאיר בכל דור ודור - כשמתכנס השמש בלילה מאיר בלבנה ובששים רבוא כוכבים
מִיָּד שֶׁהִתְכַּנַּסְתָּ מֵהָעוֹלָם, אַתָּה הוּא כַּשֶּׁמֶשׁ שֶׁמֵּאִיר בְּכָל דּוֹר וָדוֹר. שֶׁכְּשֶׁמִּתְכַּנֵּס הַשֶּׁמֶשׁ בַּלַּיְלָה, הוּא מֵאִיר בַּלְּבָנָה וּבְשִׁשִּׁים רִבּוֹא כּוֹכָבִים. כָּךְ אַתָּה, שֶׁאַתָּה מֵאִיר בְּשִׁשִּׁים רִבּוֹא בְּכָל דּוֹר וָדוֹר. וְזֶהוּ שֶׁרָמַז קֹהֶלֶת, ׳דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא׳ (קהלת א, ד). וּפֵרְשׁוּהָ רַבּוֹתֵינוּ, אֵין דּוֹר פָּחוֹת מִשִּׁשִּׁים רִבּוֹא. וְעוֹד פֵּרְשׁוּהָ, הַדּוֹר שֶׁהוֹלֵךְ הוּא שֶׁבָּא, לְקַיֵּם ׳מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה׳ (קהלת א, ט). מִכָּאן וְאֵילָךְ הַשְׁלֵם עֲשָׂרָה דְבָרִים שֶׁל הַשֻּׁלְחָן בְּגִלּוּי. אָמַר רוֹעֶה הַנֶּאֱמָן, בּוּצִינָא קַדִּישָׁא אַשְׁרֵי חֶלְקְךְ, שהקב"ה גִּלָּה לְךְ מַה שֶּׁלֹּא גִלָּה לְכָל נָבִיא וְחוֹזֶה, וְלֹא לְמִי וּלְמִי.
בלשון הזוהר
מִיַּד דְּאִתְכְּנִישַׁת מֵעָלְמָא, אַנְתְּ הוּא כְּשִׁמְשָׁא דְּנָהִיר בְּכָל דָּרָא וְדָרָא. דְּכַד אִתְכְּנַשׁ שִׁמְשָׁא בְּלֵילְיָא, נָהִיר בְּסִיהֲרָא, וּבְשִׁתִּין רִבּוֹא כֹּכָבַיָא. הָכִי אַתְּ (אַנְתְּ), דְּאַנְתְּ נָהִיר בְּשִׁתִּין רִבּוֹא בְּכָל דָּרָא וְדָרָא. וְהַאי אִיהוּ דְּקָא רָמַז קֹהֶלֶת, ׳דּוֹר הוֹלֵךְ וְדוֹר בָּא׳ (קהלת א, ד). וְאוֹקְמוּהָ רַבָּנָן, אֵין דּוֹר פָּחוּת מִשִּׁשִׁים רִבּוֹא. וְעוֹד אוּקְמוּהָ, הַדּוֹר שֶׁהוֹלֵךְ הוּא שֶׁבָּא, לְקַיֵּים ׳מַה שֶׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה׳ (קהלת א, ט). מִכָּאן וְאֵילָךְ, אַשְׁלִים עַשְׂרָה דְּבָרִים דְּפָתוֹרָא בְּאִתְגַּלְיָיא. אָמַר רַעְיָא מְהֵימָנָא, בּוּצִינָא קַדִּישָׁא זַכָּאָה חוּלָקָךְ, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא גַּלֵּי לָךְ, מַה דְּלָא גַּלֵּי לְכָל נָבִיא וְחוֹזֶה, וְלָא לְמַאן וּלְמַאן.
שני לבצע על שתי ככרות בשבת רמוזות בשני לוחות התורה - שנתנו בשבת זוגות, ואף שהשדים ממונים על זוגות שלוחי מצוה אינם ניזוקין
שֵׁנִי - לִבְצֹעַ עַל שְׁתֵּי כִּכָּרוֹת בְּשַׁבָּת, שֶׁהֵן רְמוּזוֹת בִּשְׁנֵי לוּחוֹת הַתּוֹרָה, שֶׁנִּתְּנוּ בְשַׁבָּת זוּגוֹת. שֶׁבַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יָרְדוּ, שֶׁבּוֹ פַּעֲמַיִם טוֹב, וּבְשַׁבָּת נִתְּנָה, שְׁתֵּי נְקֵבוֹת לִשְׁנַיִם טוֹבִים. וְאַף עַל גַּב שֶׁבֵּאֲרוּהָ שֶׁהַשֵּׁדִים מְמֻנִּים עַל זוּגוֹת, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהָ שְׁתֵּי בֵיצִים, שְׁנֵי אֱגוֹזִים. הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי: שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִזּוֹקִין.
בלשון הזוהר
תִּנְיָינָא, לְמִבְצַע עַל שְׁנֵי כִּכָּרוֹת בְּשַׁבָּת, דְּאִינּוּן רְמִיזִין בִּתְרֵי לוּחֵי אוֹרַיְיתָא, דְּאִתְיְיהִיבוּ בְּשַׁבָּת זוּגוֹת. דִּבְיוֹמָא תְּלִיתָאָה נַחְתּוּ, דְּבֵיהּ תְּרֵי זִמְנֵי טוֹב, וּבְשַׁבָּת אִתְיְיהִיבַת, תְּרֵין נוּקְבִין לִתְרֵין טָבִין. וְאַף עַל גַּב דְּאוֹקְמוּהָ דְּשֵׁדִים מְמֻנִן עַל זוּגוֹת, כְּמָה דְּאוֹקְמוּהָ שְׁנֵי בֵּיצִים, שְׁנֵי אֱגוֹזִים. הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִזוֹקִין.
אין מתחילין בשני ואין מסימים ברביעי בב"ד עם ערב רב - שלא היו שלוחי מצוה ולא התגיירו לשם שמים, ולכן צוה הקבה ליטול שני לחות כראשונים
וְאִם תֹּאמַר, וַהֲרֵי שָׁנִינוּ, אֵין מַתְחִילִין בַּשֵּׁנִי וְאֵין מְסַיְּמִים בָּרְבִיעִי, דְּהַיְנוּ בְּב ׳ד׳ עִם עֵרֶב רַב, שֶׁלֹּא הָיוּ שְׁלוּחֵי מִצְוָה, שֶׁלֹּא הִתְגַּיְּרוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, וּלְאַחַר שֶׁעָבְרוּ מִן הָעוֹלָם, צִוָּה הקב"ה לִטֹּל ׳שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים׳ (שמות לד, א). וְאָמַר, (שם) ׳וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת וְגוֹ'׳.
בלשון הזוהר
וְאִי תֵּימָא, וְהָא תָּנֵינָן, אֵין מַתְחִילִין בַּשֵּׁנִי, וְאֵין מְסַיְּימִין בְּד׳, דְּהַיְינוּ בְּב׳ ד׳ עִם עֶרֶב רַב, דְּלָא הֲווֹ שְׁלוּחֵי מִצְוָה, דְּלָא אִתְגָּיְּירוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, וּלְבָתַר דְּאִתְעַבָּרוּ מֵעָלְמָא, מָנֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְנַטְלָא (שמות לד א) ׳שְׁנֵי לוּחוֹת אֲבָנִים כָּרִאשׁוֹנִים׳. וְאָמַר, (שם) ׳וְכָתַבְתִּי עַל הַלּוּחוֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלּוּחוֹת׳ וְגוֹ׳.
ושתי ככרות בשבת רומזות לשני יודים יאהדונהי - שאדני יחידה מבעלה בששת ימי החל ובשבת יורד אליה, ואין שטן שולט בשבת
וּשְׁתֵּי כִּכָּרוֹת בְּשַׁבָּת רוֹמְזוֹת לִשְׁנֵי יוֹדִי"ם יְאֲהדוָנָהִי. שֶׁאֲדֹנָי הִיא יְחִידָה מִבַּעְלָהּ בְּשֵׁשֶׁת יְמוֹת הַחֹל, וּבְשַׁבָּת יוֹרֵד אֵלֶיהָ. וּמִשּׁוּם זֶה בְּשַׁבָּת כָּל הַנְּשָׁמוֹת וְהָרוּחוֹת וְהַנְּפָשׁוֹת יוֹצְאוֹת וְיוֹרְדוֹת זוּגוֹת, וְאֵין שָׂטָן וְאֵין מַזִּיק שׁוֹלֵט בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. וַאֲפִלּוּ גֵיהִנֹּם לֹא שׁוֹלֵט וְלֹא בוֹעֵר בְּשַׁבָּת. וּמִשּׁוּם זֶה, ׳לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת׳ (שמות לה, ג) - וְזוֹ אֵשׁ נָכְרִיָּה, אֶלָּא אֵשׁ הַקָּרְבָּן, אֵשׁ שֶׁל קְדֻשָּׁה. וְאֵין לְהַאֲרִיךְ בַּבְּצִיעָה שֶׁלָּהֶן, שֶׁהֲרֵי נִתְבָּאֵר לְמַעְלָה.
בלשון הזוהר
וּתְרֵין כִּכָּרוֹת בְּשַׁבָּת, רְמִיזִין לִתְרֵין יוֹדִין יְאֲהדוָֹנָהִי. דַּאֲדֹנָי אִיהִי יְחִידָה מִבַּעְלָהּ בְּשִׁית יוֹמִין דְּחוֹל, וּבְשַׁבָּת נָחִית לְגַבָּהּ. וּבְגִין דָּא בְּשַׁבָּת, כָּל נִשְׁמָתִין וְרוּחִין וְנַפְשִׁין נָפְקִין וְנַחְתִּין זוּגוֹת, וְאֵין שָׂטָן וְאֵין מַזִּיק שַׁלִּיט בְּיוֹמָא דְּשַׁבְּתָא. וַאֲפִילּוּ גֵּיהִנָּם לָא שַׁלִּיט, וְלָא אוֹקִיד בְּשַׁבָּת. וּבְגִין דָּא, ׳לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת׳ (שמות לה, ג) - וְדָא אֵשׁ נוּכְרָאָה, אֶלָּא אֵשׁ דְּקָרְבְּנָא, אֵשׁ דִּקְדוּשָּׁה. וְלֵית לְאַרְכָאָה בִּבְצִיעָא דִּלְהוֹן, דְּהָא אִתְּמַר לְעֵילָּא.
שלישי לאכל שלש סעודות בשבת - שהן שלמות שבע ברכות התפילה להשלים לעשר, ומי שלא מקים אותן הופך לו לנגע צרעת
שְׁלִישִׁי - לֶאֱכֹל שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת בְּשַׁבָּת, כְּפִי שֶׁבֵּאֲרוּהָ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁל הַמִּשְׁנָה, שֶׁאָמַר אֶחָד מֵהֶם: יְהֵא חֶלְקִי עִם גּוֹמְרֵי שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת בְּשַׁבָּת. שֶׁהֵן שְׁלֵמוּת שֶׁל שֶׁבַע בְּרָכוֹת שֶׁל הַתְּפִלָּה, לְהַשְׁלִים בָּהֶן לְעֶשֶׂר. וְהַסּוֹד שֶׁל עֹנֶג - ׳וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן׳ (בראשית ב, י). וּמִי שֶׁלֹּא מְקַיֵּם אוֹתָן וְיֵשׁ לוֹ רְשׁוּת לְקַיְּמָן, הוֹפֵךְ לוֹ לְנֶגַע צָרַעַת. וּכְדֵי שֶׁלֹּא יָבא לָזֶה, אָמַר הקב"ה: לְווּ עָלַי וַאֲנִי פּוֹרֵעַ, ׳אָז תִּתְעַנַּג עַל יהו"ה׳ (ישעיה נח, יד).
בלשון הזוהר
תְּלִיתָאָה לְמֵיכַל שְׁלֹשָׁה סְעוּדָתִין בְּשַׁבָּת, כְּמָה דְּאוֹקְמוּהָ רַבָּנָן דְּמַתְנִיתִין, דְּאָמַר חַד מִינַיְיהוּ, יְהֵא חֶלְקִי עִם גּוֹמְרֵי שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת בְּשַׁבָּת. דְּאִינּוּן שְׁלִימוּ דִּשְׁבַע בִּרְכָאן דִּצְלוֹתָא, לְאַשְׁלְמָא בְּהוֹן לְעֶשֶׂר. וְרָזָא דְּעֹנֶג, ׳וְנָהָר יוֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן׳ (בראשית ב, י). וּמַאן דְּלָא מְקַיֵּים לוֹן, וְאִית לֵיהּ רְשׁוּ לְקַיְּימָן, אִתְהַפָּךְ לֵיהּ לְנֶגַע צָרַעַת. וּבְגִין דְּלָא יֵיתֵי לְהַאי, אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לְוּוּ עָלַי וַאֲנִי פּוֹרֵעַ, ׳אָז תִּתְעַנַּג עַל יהו"ה׳ (ישעיהו נח, יד).
רביעי להאיר שלחן במנורה שלחן בצפון מנורה בדרום - חמישי כוס של ויכלו, כו"ס בחשבון אלהים ויכלו ע"ב הכלה הקדושה
רְבִיעִי - לְהָאִיר שֻׁלְחָן בִּמְנוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהָ הַקַּדְמוֹנִים, שֻׁלְחָן בַּצָּפוֹן, מְנוֹרָה בַּדָּרוֹם. שֶׁשֻּׁלְחָנוֹ שֶׁל הקב"ה כָּךְ צָרִיךְ לִהְיוֹת. חֲמִישִׁי - כּוֹס שֶׁל וַיְכֻלּוּ. כּוֹ"ס בְּחֶשְׁבּוֹן אֱלֹהִים. וַיְכֻלּוּ - ע"ב, שֶׁכּוֹלֶלֶת אוֹתָם הַכַּלָּה הַקְּדוֹשָׁה. שֶׁהַכּוֹס הַזֹּאת הַמְּלֵאָה יַיִן שֶׁל תּוֹרָה, צְרִיכָה לְהָעִיד עַל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית.
בלשון הזוהר
רְבִיעָאָה, לְאַנְהָרָא פָּתוֹרָא בִּמְנַרְתָּא. כְּמָה דְּאוֹקְמוּהָ קַדְמָאִין, שֻׁלְחָן בַּצָּפוֹן, מְנוֹרָה בַּדָרוֹם. דְּפָתוֹרָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הָכִי צְרִיכָא לְמֶהוֵי. חֲמִישָׁאָה, כּוֹס דְּוַיְכֻלּוּ. כּוֹ"ס, בְּחֶשׁבוֹן אֱלֹהִים. וַיְכֻלּוּ ע"ב, דְּכָלִיל לוֹן כַּלָּה קַדִּישָׁא. דְּהַאי כּוֹס מָלֵּא יֵינָא דְּאוֹרַיְיתָא, צָרִיךְ לְאַסְהֲדָא עַל עוֹבָדָא דִּבְרֵאשִׁית.
ששי להיות על השלחן דברי תורה - שלשה שאכלו על שלחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה, לחבר ימין רחמים עם שמאל דין
שִׁשִּׁי - לִהְיוֹת עַל הַשֻּׁלְחָן דִּבְרֵי תוֹרָה, שֶׁכָּךְ פֵּרְשׁוּהָ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, [אבות פ"ג] שְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ עַל שֻׁלְחָן אֶחָד וְלֹא אָמְרוּ עָלָיו דִּבְרֵי תוֹרָה וְכוּ. וְסוֹד הַדָּבָר - מִשּׁוּם שֶׁהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ שֻׁלְחָן בַּצָּפוֹן, וְהַתּוֹרָה נִתְּנָה מִיָּמִין. לְחַבֵּר יָמִין, שֶׁהוּא רַחֲמִים, עִם שְׂמֹאל, שֶׁהוּא דִּין. שֶׁהַתּוֹרָה הִיא יהו"ה מִיָּמִין, שֻׁלְחָן אֲדנָי מִשְּׂמֹאל, וְצָרִיךְ לְחַבֵּר אוֹתָם. מִשּׁוּם שֶׁהַשֻּׁלְחָן מִשְּׂמֹאל, פֵּרְשׁוּהָ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, קָשִׁים מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם כִּקְרִיעַת יַם סוּף. וּמִשּׁוּם כָּךְ צָרִיךְ תַּלְמִיד חָכָם לְזַמֵּן עִמּוֹ, לְמִי שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל בְּדִבְרֵי תוֹרָה.
בלשון הזוהר
שְׁתִיתָאָה, לְמֶהֱוֵי עַל פָּתוֹרָא דִּבְרֵי תּוֹרָה, דְּהָכִי אוֹקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין, ג ׳שֶׁאָכְלוּ עַל שֻׁלְחָן אֶחָד וְלָא אָמְרוּ עָלָיו דִּבְרֵי תּוֹרָה וְכוּ׳. וְרָזָא דְּמִלָּה, בְּגִין דְּהָא אוֹקְמוּהָ שֻׁלְחָן בַּצָּפוֹן, וְאוֹרַיְיתָא אִתְיְיהִיבַת מִימִינָא. לְחַבְּרָא יְמִינָא דְּאִיהוּ רַחֲמֵי, בִּשְׂמָאלָא דְּאִיהוּ דִּינָא. דְּאוֹרַיְיתָא אִיהִי יהו"ה מִימִינָא, פָּתוֹרָא אֲדֹנָי מִשְּׂמָאלָא, וְצָרִיךְ לְחַבְּרָא לוֹן. דִּבְגִין דְּפָתוֹרָא מִשְּׂמָאלָא, אוֹקְמוּהָ רַבָּנָן דְּמַתְנִיתִין, קָשִׁין מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם כִּקְרִיעַת יַם סוּף. וּבְגִין כַּךְ, צָרִיךְ תַּלְמִיד חָכָם לְזַמְּנָא עִמֵּיהּ, לְמַאן דְּיִשְׁתְּדַּל בְּפִתְגָּמֵי אוֹרַיְיתָא.
שביעי להאריך על השלחן משום העניים - כל המאריך על שלחנו מאריכים לו ימיו, וצדקה תציל ממות שעני חשוב כמת
שְׁבִיעִי - לְהַאֲרִיךְ עַל הַשֻּׁלְחָן מִשּׁוּם הָעֲנִיִּים. וּמִשּׁוּם זֶה, כָּל הַמַּאֲרִיךְ עַל שֻׁלְחָנוֹ מַאֲרִיכִים לוֹ יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו. וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת׳ (משלי י, ב) - שֶׁעָנִי חָשׁוּב כְּמֵת, וְהוּא מְחַיֶּה אוֹתוֹ, גַּם כָּךְ הקב"ה מְחַיֶּה אוֹתוֹ.
בלשון הזוהר
שְׁבִיעָאָה, לְאַרְכָאָה עַל פָּתוֹרָא, בְּגִין עֲנִיִּים. וּבְגִין דָּא, כָּל הַמַּאֲרִיךְ עַל שֻׁלְחָנוֹ מַאֲרִיכִין לוֹ יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו. וּבְּגִין כָּךְ ׳וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת׳ (משלי י, ב) - דְּעָנִי חָשׁוּב כַּמֵּת, וְאִיהוּ מְחַיֶּה לֵיהּ, אוּף הָכִי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְחַיֶּה לֵיהּ.
ועוד בדרך סוד שכל העניים מצד האות ד' דלותי ולי יהושיע - ואות ד' של אחד שצריך להאריך בה כארבע רגלי השלחן
וְעוֹד בְּדֶרֶךְ סוֹד, שֶׁכָּל הָעֲנִיִּים מִצַּד הָאוֹת ד׳, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (תהלים קטז ו) ׳דַּלּוֹתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ׳. וְאוֹת ד׳ שֶׁל אֶחָד שֶׁצָּרִיךְ לְהַאֲרִיךְ בָּהּ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (דברים יז כ) ׳לְהַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ׳. וְלָכֵן צָרִיךְ לְהַאֲרִיךְ עַל הַשֻּׁלְחָן, שֶׁהִיא ד׳, כְּלוּלָה מֵאַרְבַּע רַגְלַיִם שֶׁל הַשֻּׁלְחָן. בִּשְׁבִיל כְּבוֹד הָאוֹת ד׳ צָרִיךְ לְהַאֲרִיךְ עַל הַשֻּׁלְחָן בִּשְׁבִיל הָעֲנִיִּים.
בלשון הזוהר
וְעוֹד בְּאוֹרַח רָזָא, דְּכֻלְּהוּ עֲנִיִּים מִסִּטְרָא דְּאָת ד, ׳דְּאִתְּמַר בָּהּ׳ ׳דַּלּוֹתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ׳ (תהילים קטז, ו). ׳וְאוֹת ד׳ דְּאֶחָד, דְּצָרִיךְ לְאַרְכָאָה בָּהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב לְהַאֲרִיךְ ׳יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ׳. וּבְגִין דָּא, צָרִיךְ לְאַרְכָאָה עַל פָּתוֹרָא, דְּאִיהִי ד, ׳כְּלִילָא מְד׳ רַגְלִין דְּפָתוֹרָא. בְּגִין יְקָרָא דְּאָת דָּלֶי"ת, צָרִיךְ לְאַרְכָאָה עַל פָּתוֹרָא, בְּגִין עֲנִיִּים.
ובשבילו בארו רבותינו שבקש הקבה מדה יפה לישראל ולא מצא כמדת הדלות - והקשו שחסרון כיס קשה מכל מיני המיתות
וּבִשְׁבִילוֹ בֵּאֲרוּ רַבּוֹתֵינוּ, שֶׁבִּקֵּשׁ הקב"ה מִדָּה יָפָה לְיִשְׂרָאֵל וְלֹא מָצָא כְּמוֹ מִדַּת הַדַּלּוּת. וְהִקְשׁוּ עַל זֶה, מִשּׁוּם שֶׁבֵּאֲרוּהָ הָרִאשׁוֹנִים, כְּחֶשְׁבּוֹן מִינֵי מִיתוֹת שֶׁהֵם כְּחֶשְׁבּוֹן תּוֹצָאוֹת, וְחֶסְרוֹן כִּיס קָשֶׁה מִכֻּלָּם, וְאֵיךְ הֵם אוֹמְרִים שֶׁלֹּא נִמְצְאָה לְיִשְׂרָאֵל מִדָּה יָפָה כְּמוֹ עֲנִיּוּת?
בלשון הזוהר
וּבְגִינֵיהּ אוֹקְמוּהָ רַבָּנָן, דְּבִקֵּשׁ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִדָּה יָפָה לְיִשְׂרָאֵל, וְלָא אַשְׁכַּח כְּמִדָּה דְּדַלּוּת. וְאַקְשׁוּ עָלָהּ, בְּגִין דְּאוֹקְמוּהָ קַדְמָאֵי, כְּחוּשְׁבָן מִינֵי מִיתוֹת דְּאִינּוּן כְּחוּשְׁבָן תּוֹצָאוֹת, וְחֶסְרוֹן כִּיס קָשֶׁה מִכּוּלָן, וְאֵיךְ אַמְרִין אִינּוּן, דְּלָא אַשְׁכַּח לְיִשְׂרָאֵל מִדָּה יָפָה כַּעֲנִיּוּתָא.
אלא משום שכל עם ולשון קלל במלכו ובאלהיו כשרעב - אבל ישראל הם קיום הקבה במדה הזו ולא מכחישים בו ובה יגאלו
אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁכָּל עַם וְלָשׁוֹן, ׳וְהָיָה כִי יִרְעַב וְהִתְקַצַּף וְקִלֵּל בְּמַלְכּוֹ וּבֵאלֹהָיו וּפָנָה לְמָעְלָה׳ (ישעיהו ח, כא). אֲבָל יִשְׂרָאֵל הֵם קִיּוּם הקב"ה בַּמִּדָּה הַזּוֹ, וְלֹא מַכְחִישִׁים בּוֹ. וְלָכֵן בַּמִּדָּה הַזּוֹ הֵם יִגָּאֲלוּ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְאֶת עַם עָנִי תּוֹשִׁיעַ׳ (שמואל ב כב, כח). וְ ׳עָנִי׳ לְשׁוֹן עִנּוּי, שֶׁאֲפִלּוּ יֵשׁ לְאָדָם עֹשֶׁר וְהוּא בֶּחֳלָאִים וּבְמַכּוֹת, נִקְרָא עָנִי, אוֹ שֶׁמְּצַעֲרִים אוֹתוֹ בִּגְלָלוֹ, וּמְצַעֲרִים אוֹתוֹ בְּכָל יוֹם. כָּל שֶׁכֵּן מִי שֶׁהוּא רָשׁ מִמֶּנּוּ, וְהוּא הוֹלֵךְ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם.
בלשון הזוהר
אֶלָּא, בְּגִין (דכל עמא ולישנא), דְּעוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת ׳וְהָיָה כִּי יִרְעַב וְהִתְקַצַּף וְקִלֵּל בְּמַלְכּוֹ וּבֵאלֹהָיו וּפָנָה לְמָעְלָה׳ (ישעיהו ח, כא). אֲבָל יִשְׂרָאֵל, אִינּוּן קַיָּימָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּהַאי מִדָּה, וְלָא אַכְחִישִׁין בֵּיהּ. וּבְגִין דָּא, בְּמִּדָּה דָּא יִתְפָּרְקוּן. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וְאֶת עַם עָנִי תּוֹשִׁיעַ׳ (שמואל ב כב, כח). וְ ׳עָנִי׳ לִישָׁנָא דְּעִנּוּי, דְּאֲפִילּוּ אִית לֵיהּ לְבַּר נָשׁ עוּתְרָא, וְאִיהוּ בְּמַרְעִין וּבְמַכְתְּשִׁין, עָנִי אִתְקְרֵי, אוֹ דְּדַחֲקִין לֵיהּ בְּגִינֵיהּ, וְצַעְרִין לֵיהּ כָּל יוֹמָא. כָּל שֶׁכֵּן מַאן דְּאִיהוּ רַשׁ מִנֵּיהּ, וְאִיהוּ הוֹלֵךְ מֵאֲתָר לַאֲתָר.
ועוד יש עני שהסתלקה ממנו דעתו כמו איוב- גם כך היא ד׳ השכינה כשמסתלק ממנה אח עמודא דאמצעיתא הנקרא דעת
וְעוֹד יֵשׁ עָנִי שֶׁהִסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ דַעְתּוֹ, כְּמוֹ אִיּוֹב, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (איוב לד לה) ׳אִיּוֹב לֹא בְדַעַת יְדַבֵּר׳. גַּם כָּךְ הִיא ד׳, שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה, כְּשֶׁמִּסְתַּלֵּק מִמֶּנָּה א"ח, שֶׁהוּא עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא שֶׁנִּקְרָא דַעַת. וְזֶה אֵין לוֹ חֲטָאִים בְּדָבָר שֶׁיֹּאמַר. וְעוֹד, א"ח הוּא תּוֹרָה, כּוֹלֵל תרי"ג מִצְווֹת. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שמות ג טו) ׳זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם וְגוֹ׳׳. שְׁמִ"י עִם י"ה - שס"ה. זִכְרִי עִם ו"ה - רמ"ח. וּמִשּׁוּם זֶה פֵּרְשׁוּהָ, אֵין עָנִי אֶלָּא מִן הַתּוֹרָה וּמִן הַמִּצְווֹת, שֶׁשְּׁאָר עָנִי אֵינוֹ אֶלָּא עִנּוּי. וְהָאוֹת ד׳ מִן אֲדנָי, גַּם כָּךְ הוּא עָנִי בְּלִי יְהֹוָ"ה.
בלשון הזוהר
וְעוֹד אִית עָנִי, דְּאִסְתְּלָּק מִנֵּיהּ דַּעְתֵּיהּ, כְּגוֹן אִיּוֹב, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ (איוב לד לה) ׳אִיּוֹב לֹא בְדַעַת יְדַבֵּר׳. אוּף הָכִי אִיהִי ד׳, דְּאִיהִי שְׁכִינְתָּא, כַּד אִסְתַּלָּק מִנָּהּ א"ח דְּאִיהוּ עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, דְּאִקְרֵי דַּעַת. וְהַאי לֵית לֵהּ חוֹבִין בְּמִלָּה דְּיֵימָא. וְעוֹד, א"ח אִיהוּ תּוֹרָה, כָּלִיל תרי"ג פִּקּוּדִין. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (שמות ג טו) ׳זֶה שְׁמִי לְעוֹלָם וְגוֹ׳׳. שְּׁמִ"י עִם י"ה שס"ה. זִכְרִי עִם ו"ה רמ"ח. וּבְגִין דָּא אוֹקְמוּהָ, אֵין עָנִי אֶלָּא מִן הַתּוֹרָה וּמִן הַמִּצְוֹת, דִּשְׁאַר עָנִי לָאו אִיהוּ אֶלָּא עִנּוּי. וְאָת ד׳ מִן אֲדֹנָי, אוּף הָכִי אִיהִי עָנִי בְּלָא יְהוָֹ"ה.
שמיני מים אחרונים שתקנו משום מלח סדומית המסמא - סם המות שורה על ידים מזהמות, וסוד והתקדשתם אלו מים ראשונים והייתם קדשים אלו אחרונים
שְׁמִינִי - מַיִם אַחֲרוֹנִים שֶׁתִּקְּנוּ לָהֶם מִשּׁוּם מֶלַח סְדוֹמִית הַמְסַמֵּא אֶת הָעֵינַיִם. לָמָּה נִקְרְאוּ חוֹבָה? אֶלָּא בְּדֶרֶךְ סוֹד, סַם הַמָּוֶת שׁוֹרֶה עַל יָדַיִם מְזֹּהָמוֹת, שֶׁעוֹשִׂים בָּהֶם בְּרָכָה. וְעַל כּוֹס שֶׁמְּבָרְכִים עָלֶיהָ בְּלִי טָהֳרָה נִקְרֵאת טְמֵאָה. וּמַה כּוֹס שֶׁשּׁוֹתִים בָּהּ טְמֵאָה לִבְרָכָה, עַד שֶׁהָיוּ מְטַהֲרִים אוֹתָהּ בַּהֲדחָה מִבִּפְנִים וּמִבַּחוּץ - כָּל שֶׁכֵּן יָדָיו. וּמִשּׁוּם זֶה מַיִם אַחֲרוֹנִים חוֹבָה. וְסוֹד הַדָּבָר, ׳וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם׳ (ויקרא כ, ז) - אֵלּוּ מַיִם רִאשׁוֹנִים. ׳וִהְיִיתֶם קְדשִׁים׳ - אֵלּוּ מַיִם אַחֲרוֹנִים. ׳כִּי קָדוֹשׁ׳ - זֶה שֶׁמֶן עָרֵב. כְּנֶגֶד ׳קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יהו"ה צְבָאוֹת׳ (ישעיה ו, ג). וּמִשּׁוּם זֶה ׳וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וְגוֹ'׳, לְהוֹדִיעַ שֶׁאַתֶּם בָּנִים להקב"ה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳בָּנִים אַתֶּם לַיהו"ה אֱלֹהֵיכֶם׳ (דברים יד, א).
בלשון הזוהר
תְּמִינָאָה, מַיִם אַחֲרוֹנִים דְּתָקִינוּ לוֹן, בְּגִין מֶלַח סְדוֹמִית, הַמְּסַמֵּא אֶת הָעֵינַיִם. אֲמַאי אִקְרוּן חוֹבָה. אֶלָּא בְּאֹרַח רָזָא, סַם הַמָּוֶת שַׁרְיָא עַל יְדוֹי מְזוּהָמִין, דְּעַבְדֵּי בְּהוּ בְּרָכָה. וְעַל כּוֹס דִּמְבָרְכֵי עָלֵיהּ בְּלֹא טָהֳרָה, אִקְרֵי טָמֵא. וּמַה כּוֹס דְּשׁוֹתִין בּוֹ, טָמֵא לְבָרְכָה עַד דַּהֲווֹ מְטָהֲרֵי לֵיהּ בְּהַדָּחָה מִלְּגוֹ וּמִלְּבַר. כָּל שֶׁכֵּן יְדוֹי. וּבְגִין דָּא, מַיִם אַחֲרוֹנִים חוֹבָה. וְרָזָא דְּמִלָּה, ׳וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם׳ (ויקרא כ, ז) - אֵלּוּ מַיִם רִאשׁוֹנִים. ׳וִהְיִיתֶם קְדוֹשִׁים׳: אֵלּוּ מַיִם אַחֲרוֹנִים. ׳כִּי קָדוֹשׁ׳: זֶה שֶׁמֶן עָרֵב. לָקֳבֵל, ׳קָדשׁ קָדשׁ קָדשׁ יהו"ה צְבָאוֹת׳. וּבְגִין דָּא ׳וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וְגוֹ'׳, לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא דְּאַתּוּן בְּנִין לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳בָּנִים אַתֶּם לַיהו"ה אֱלֹהֵיכֶם׳ (דברים יד, א).
תשיעי כוס של ברכה ועשרה דברים נאמרו בה עטור עטוף הדחה שטיפה חי מלא - ומקבלו בשתי ידים ונותנו בימין ומסלקו טפח
תְּשִׁיעִי - כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה. וּפֵרְשׁוּהָ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, עֲשָׂרָה דְבָרִים נֶאֶמְרוּ בְּכוֹס שֶׁל בְּרָכָה, וְאֵלּוּ הֵם: עִטּוּ"ר. עִטּוּ"ף. הֲדָחָ"ה. שְׁטִיפָ"ה. חַ"י. מָלֵ"א. וּמְקַבְּלוֹ בִּשְׁתֵּי יָדָיו. וְנוֹתְנוֹ בַיָּמִין. וּמְסַלְּקוֹ מִן הַקַּרְקַע טֶפַח. וְנוֹתֵן עֵינָיו בּוֹ. וּמְשַׁגְּרוֹ בְּמַתָּנָה לְאַנְשֵׁי בֵיתוֹ. וְעַכְשָׁו אֵין לָנוּ אֶלָּא אַרְבָּעָה, שֶׁהֵם: הֲדָחָה. וּשְׁטִיפָה. חַי. מָלֵא. וְיֵשׁ אוֹמְרִים חַי, מִן הֶחָבִית. וְיֵשׁ אוֹמְרִים חַי, הַכּוֹס שָׁלֵם. שֶׁשְּׁבִירָתוֹ זוֹ הִיא מִיתָתוֹ.
בלשון הזוהר
תְּשִׁיעָאָה, כּוֹס דִּבְרָכָה. וְאוֹקְמוּהָ מָארֵי דְּמַתְנִיתִין, עֲשָׂרָה דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בְּכוֹס דִּבְרָכָה וְאִלֵּין אִינּוּן: עִטּוּ"ר. עִטּוּ"ף. הַדָּחָ"ה. שְׁטִיפָ"ה. חַ"י. מָלֵ"א. וּמְקַבְּלוֹ בִּשְׁתֵּי יָדָיו. וְנוֹתְנוֹ בַּיָּמִין. וּמְסַלְּקוֹ מִן הַקַּרְקַע טֶפַח. וְנוֹתֵן עֵינָיו בּוֹ. וּמְשַׁגְּרוֹ בְּמַתָּנָה לְאַנְשֵׁי בֵּיתוֹ. וְעַכְשָׁיו, אֵין לָנוּ אֶלָּא אַרְבָּעָה שֶׁהֵן: הַדָּחָה. וּשְׁטִיפָה. חַי. מָלֵּא. וְיֵשׁ אוֹמְרִים חַי מִן הֶחָבִית. וְיֵשׁ אוֹמְרִים חַי, הַכּוֹס שָׁלֵם. שֶׁשְּׁבִירָתוֹ זוֹ הִיא מִיתָתוֹ.
כוס על דרך החכמה הוא אלהים והוא כאן שלם - כ"ס בלי ו' כמו כס פגום וחסר, הכסא עולה בגימטריא כוס
כּוֹס עַל דֶּרֶךְ הַחָכְמָה הוּא אֱלֹהִים. וְהוּא (מָלֵא בי"ה וְהֵם) וְכָאן שָׁלֵם. כֹּ"ס בְּלִי ו', כְּמוֹ כֵּס, שֶׁהוּא פָּגוּם וְחָסֵר בְּלֹא אָלֶף, כֵּן הוּא חָסֵר בְּלִי וָי"ו, וְהוּא פָּגוּם. הַכִּסֵּ"א כֵּן עוֹלֶה בְגִימַטְרִיָּא כּוֹס.
בלשון הזוהר
כּוֹס עַל דֶּרֶךְ הַחָכְמָה, הוּא אֱלֹהִים. וְהוּא (מלא בי"ה והם) וְהָכָא שָׁלֵם. כֹּ"ס בְּלָא ו' כְּמוֹ כֵּס שֶׁהוּא פָּגוּם וְחָסֵר בְּלָא אָלֶף, כֵּן הוּא חָסֵר בְּלָא וָי"ו, וְהוּא פָּגוּם. הַכִּסֵּ"א כֵּן עוֹלֶה בְּגִימַטְּרִיָא כּוֹס.
כוס היא ה"א וצריך עשרה דברים כנגד י' - עטור בסוד העטרה עטרת תפארת, עטוף תפלה לעני כי יעטף
כּוֹס הִיא הֵ"א, וְצָרִיךְ עֲשָׂרָה דְבָרִים כְּנֶגֶד י'. וְהֵם: עִטּוּ"ר בְּסוֹד הָעֲטָרָה, עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת. וְזֶהוּ סוֹד עִטּוּר שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, מְעַטְּרוֹ בְתַלְמִידִים, וְהִיא עֲטֶרֶת הַבְּרִית. עִטּוּ"ף, ׳תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף׳ (תהילים קב, א) - שֶׁכָּל הַבְּרָכוֹת וְהַתְּפִלּוֹת מִתְעַטְּפִים עַד שֶׁתַּעֲלֶה תְפִלַּת הֶעָנִי.
בלשון הזוהר
כּוֹס הִיא הֵ"א, וְצָרִיךְ עֲשָׂרָה דְּבָרִים, כְּנֶגֶד י'. וְהֵם: עִטּוּ"ר בְּסוֹד הָעַטָרָה, עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת. וְזֶהוּ סוֹד עִטּוּר, שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מְעַטְּרוֹ בַּתַּלְמִידִים, וְהִיא עֲטֶרֶת הַבְּרִית. עִטּוּ"ף, ׳תְּפִלָּה לְעָנִי כִּי יַעֲטוֹף׳ (תהילים קב, א) - שֶׁכָּל הַבְּרָכוֹת וְהַתְּפִלוֹת מִתְעַטְּפִים, עַד שֶׁתַּעֲלֶה תְּפִלַּת הֶעָנִי.
הדחה ושטיפה כמו וטהרו וקדשו - הטהרה מימין החסד והקדשה משמאל הגבורה, כוס של ברכה מלכות מצד בינה
הֲדָחָ"ה וּשְׁטִיפָ"ה, כְּמוֹ ׳וְטִהֲרוֹ וְקִדְּשׁוֹ׳ (ויקרא טז, יט) - הַטָּהֳרָה מִימִין הַחֶסֶד, וְהַקְּדֻשָּׁה מִשְּׂמֹאל הַגְּבוּרָה. כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה מַלְכוּת, מִצַּד בִּינָה הַנִּקְרֵאת אֱלֹהִים. וְנִקְרָא עֲטָרָה מִצַּד הַכֶּתֶר. חַ"י מִצַּד יְסוֹד הַנִּקְרָא שָׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר ׳וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא תָמוּט אָמַר מְרַחֲמֵךְ יהו"ה׳ (ישעיהו נד, י). מָלֵא מִצַּד תִּפְאֶרֶת. מְקַבְּלוֹ בִּשְׁתֵּי יָדָיו, ה' ה'.
בלשון הזוהר
הַדָּחָ"ה וּשְׁטִיפָ"ה, כְּמוֹ ׳וְטִהֲרוֹ וְקִדְּשׁוֹ׳ (ויקרא טז, יט) - הַטָּהֲרָה מִיָּמִין הַחֶסֶד. וְהַקְדוּשָּׁה מִשְּׂמֹאל דִּגְבוּרָה. כּוֹס דִּבְרָכָה מַלְכוּת מִצַּד בִּינָה הַנִקְרֵאת אֱלֹהִים. וְנִקְרָא עֲטָרָה מִצַּד הַכֶּתֶר. חַ"י, מִצַּד יְסוֹד, הַנִּקְרָא שָׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר ׳וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא תָמוּט אָמַר מְרַחֲמֵךְ יהו"ה׳ (ישעיהו נד, י). מָלֵּא, מִצַּד תִפְאֶרֶת. מְקַבְּלוֹ בִּשְׁתֵּי יָדָיו, ה' ה'.
ונותנו בימין כי ה' עליונה לחסד ה' שניה לגבורה - ומסלקו מן הקרקע טפח בסוד יוד, ונותן עיניו בו בסוד יאהדונהי
וְנוֹתְנוֹ בַיָּמִין, כִּי ה' עֶלְיוֹנָה לְחֶסֶד, ה' שְׁנִיָּה לִגְבוּרָה. וּמְסַלְּקוֹ מִן הַקַּרְקַע טֶפַח, בְּסוֹד יוֹ"ד, כִּי סִלּוּק ה' הוּא יוֹ"ד. וְנוֹתֵן עֵינָיו בּוֹ, שֶׁהֵם בְּסוֹד יְאֲהדוָנָהִי. יהו"ה מֵאִיר בְּבַת עַיִן. יֱהִֹוִ"ה בִּשְׁלֹשָׁה צִבְעֵי הָעַיִן. אֲדֹנָי מְאִירָה בִּשְׁנֵי כְּרוּבֵי הָעַיִן וְאִישׁוֹנֵי עַפְעַפֵּי הָעַיִן. וּמְשַׁגְּ"רוֹ בְמַתָּנָה לְאַנְשֵׁי בֵיתוֹ. הִיא בִּינָה, שֶׁנֶּאֱמַר ׳בָּהּ יִשְׂמַח מֹשֶׁה בְּמַתְּנַת חֶלְקוֹ׳.
בלשון הזוהר
וְנוֹתְנוֹ בַּיָּמִין, כִּי ה' עֶלְיוֹנָה לָחֶסֶד, ה' שְׁנִיָה לַגְּבוּרָה. וּמְסַלְּקוֹ מִן הַקַּרְקַע טֶפַח, בְּסוֹד יוֹ"ד כִּי סִלּוּק ה' הוּא יוֹ"ד. וְנוֹתֵן עֵינָיו בּוֹ, שֶׁהֵם בְּסוֹד יְאֲהדוָֹנָהִי. יהו"ה (ד"א: יוֹ"ד) מֵאִיר בְּבַת עַיִן. ידִֹוִ"ד בִּשְׁלֹשָׁה צִבְעֵי הָעַיִן. אֲדֹנָי מְאִירָה בִּשְׁנֵי כְּרוּבֵי הָעַיִן, וְאִישׁוֹנֵי עַפְעַפֵּי הָעַיִן. וּמְשַׁגְּ"רוֹ בְּמַתָּנָה לְאַנְשֵׁי בֵּיתוֹ. הִיא בִּינָה, שֶׁנֶּאֱמַר ׳בָּהּ, יִשְׂמַח מֹשֶׁה בְּמַתְּנַת חֶלְקוֹ׳.
עשירי ברכת המזון בשלשה צריך כוס - וסוד הדבר משום שהיא אהבת כלולותיך שהם האבות בכל מכל כל
עָשִׂירִי - בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, הֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ רַבּוֹתֵינוּ, בִּשְׁלֹשָׁה צָרִיךְ כּוֹס. וְסוֹד הַדָּבָר - מִשּׁוּם שֶׁהִיא ׳אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ, שֶׁהֵם הָאָבוֹת, בַּכֹּ"ל מִכֹּ"ל כֹּ"ל׳ (ירמיה ב, ב). וְאֵין לְהַאֲרִיךְ יוֹתֵר.
בלשון הזוהר
עֲשִׁירָאָה, בִּרְכַּת מְזוֹנָא, הָא אוֹקְמוּהָ רַבָּנָן, בִּשְׁלֹשָׁה, צָרִיךְ כּוֹס. וְרָזָא דְּמִלָּה, בְּגִין דְּאִיהִי ׳אַהֲבַת כְּלוּלוֹתָיִךְ, דְּאִינּוּן אֲבָהָן, בַּכֹּ"ל מִכֹּ"ל כֹּ"ל׳ (ירמיהו ב, ב). וְלֵית לְאַרְכָאָה יַתִּיר.
ברכת המזון מן התורה מנין ואכלת ושבעת - וברכת זו ברכת הזן, את הוי אלהיך זו ברכת המזון, על הארץ הטבה זו בונה ירושלים
בִּרְכַּת הַמָּזוֹן מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר ׳וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וְגוֹ'׳ (דברים ח, י). וְשָׁנִינוּ בַּבָּרַיְתָא, ׳וּבֵרַכְתָּ׳ - זוֹ בִּרְכַּת הַזָּן. ׳אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ׳ - זוֹ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן. ׳עַל הָאָרֶץ׳ - זוֹ בִּרְכַּת הָאָרֶץ. ׳הַטֹּבָה׳ - זוֹ בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, ׳הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנוֹן׳ (שם ג, כה). אֵין לִי אֶלָּא לְאַחֲרָיו, לְפָנָיו מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר ׳אֲשֶׁר נָתַן לָךְ׳ (דברים ח, י) - מִשָּׁעָה ׳שֶׁנָּתַן לָךְ׳, חַיָּב אַתָּה לְבָרְכוֹ.
בלשון הזוהר
בִּרְכַּת הַמָזוֹן מִּן הַתּוֹרָה מִנַיִן. שֶׁנֶּאֱמַר, ׳וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וְגוֹ'׳. וְשָׁנִינוּ בַּבְּרַיְיתָא, ׳וּבֵרַכְתָּ׳ - זוּ בִּרְכַּת הַזָן. ׳אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ׳ - זוּ בִּרְכַּת הַמָזוֹן. ׳עַל הָאָרֶץ׳ - זוּ בִּרְכַּת הָאָרֶץ. ׳הַטוֹבָה׳ - זוּ בּוֹנֶה יְרוּשָׁלָיִם. וְכֵן הוּא אוֹמֶר, ׳הָהָר הַטוֹב הַזֶה וְהַלְבָנוֹן׳ (דברים ג, כה). אֵין לִי אֶלָא לְאַחֲרָיו, לְפָנָיו מִנַיִן. שֶׁנֶּאֱמַר ׳אֲשֶׁר נָתַן לָךְ׳ - מִשָׁעָה ׳שֶׁנָתַן לְךָ׳, חַיָיב אַתָּה לְבָרְכוֹ.
ודרשו חכמים משה תקן ברכת הזן בירידת המן - יהושע תקן ברכת הארץ בהכנס לארץ ודוד ושלמה תקנו בונה ירושלים
וְדָרְשׁוּ חֲכָמִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, מֹשֶׁה תִּקֵּן לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל בִּרְכַּת הַזָּן בְּשָׁעָה שֶׁיָּרַד לָהֶם הַמָּן. יְהוֹשֻׁעַ תִּקֵּן לָהֶם בִּרְכַּת הָאָרֶץ בְּשָׁעָה שֶׁהִכְנִיסָן לָאָרֶץ. דָּוִד וּשְׁלֹמֹה תִּקְּנוּ בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם. עוֹד נִמְצָא בְּפָרָשַׁת הַמָּן רֶמֶז לְבִרְכַּת מָזוֹן בַּמָּן עַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר ׳וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ לֶחֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם׳ (שמות טז, יב).
בלשון הזוהר
וְדָרְשׁוּ חַכָמִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, מֹשֶׁה תִּיקֵן לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל בִּרְכַּת הַזָן, בְּשָׁעָה שֶׁיָרַד לָהֶם הַמָן. יְהוֹשֻעַ תִּיקֵן לָהֶם בִּרְכַּת הָאָרֶץ, בְּשָׁעָה שֶׁהֶכנִיסָן לָאָרֶץ. דָוִד וּשְׁלֹמֹה תִּקְנוּ בּוֹנֶה יְרוּשָׁלָיִם. עוֹד נִמְצָא בְּפָּרָשַׁת הַמָן, רֶמֶז לְבִּרְכַּת מָזוֹן בַּמָן עַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר ׳וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ לֶחֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם׳ (שמות טז, יב).
סוד שבע הזיינים הרשומות בתפלין
רמזי שבע אונות הראה שבעת קני המנורה ושבעת כוכבי הלכת
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.