׳ולוסף ילד שני בנים׳
סוד ימי הטוב והרע וסתימת מעין הברית
בירור זהות ימי הרע - אינם ימי הזקנה
אָנוּ חוֹזְרִים לַדְּבָרִים הָרִאשׁוֹנִים. ׳וּלְיוֹסֵף יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים בְּטֶרֶם תָּבֹא שְׁנַת הָרָעָב וְגוֹ'׳ (בראשית מא, נ). רַבִּי יִצְחָק פָּתַח, ׳וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בַּגּוֹיִם בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים כְּטַל מֵאֵת יהו"ה כִּרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב אֲשֶׁר לֹא יְקַוֶּה לְאִישׁ וְלֹא ייַחֵל לִבְנֵי אָדָם׳ (מיכה ה, ו) - בֹּא רְאֵה, בְּכָל יוֹם וָיוֹם כְּשֶׁהָאוֹר עוֹלֶה, מִתְעוֹרֶרֶת צִפּוֹר אַחַת בָּעֵץ שֶׁל גַּן הָעֵדֶן, וְקוֹרֵאת שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, וְהַשַּׁרְבִיט מִזְדַּקֵּף, וְהַכָּרוֹז קוֹרֵא בְחַיִל: לָכֶם אוֹמְרִים שָׂרֵי הַמֶּמְשָׁלָה, מִי מִכֶּם שֶׁרוֹאֶה וְלֹא רוֹאֶה, שֶׁעוֹמֵד בָּעוֹלָם וְלֹא יוֹדְעִים עַל מָה קַיָּמִים, וְלֹא מַשְׁגִּיחִים בִּכְבוֹד רִבּוֹנָם, הַתּוֹרָה עוֹמֶדֶת לִפְנֵיהֶם וְלֹא מִשְׁתַּדְּלִים בָּהּ - טוֹב לָהֶם שֶׁלֹּא נִבְרְאוּ, עַל מָה יָקוּמוּ בְּלִי שֵׂכֶל. אוֹי לָהֶם כְּשֶׁיִּתְעוֹרְרוּ יְמֵי רָע עֲלֵיהֶם וְיִטְרְדוּ אוֹתָם מִן הָעוֹלָם. מִי הֵם הַיָּמִים שֶׁל רָע? אִם תַּעֲלֶה עַל דַּעְתְּךְ שֶׁהֵם יְמֵי הַזִּקְנָה - לֹא כָּךְ, שֶׁהֲרֵי יְמֵי הַזִּקְנָה, אִם זָכָה בְּבָנִים וּבְנֵי בָנִים - הֵם יְמֵי טוֹב. מִי הֵם יְמֵי רָע?
בלשון הזוהר
אַהֲדַרְנָא לְמִילֵי קַדְמָאֵי: ׳וּלְיוֹסֵף יֻלָּד שְׁנִי בָנִים בְּטֶרֶם תָּבוֹא שְׁנַת הָרָעָב וְגוֹ'׳ (בראשית מא, נ). רִבִּי יִצְחָק פָּתַח, ׳וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב׳ (מיכה ה, ו) בַּגּוֹיִם ׳בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים כְּטַל מֵאֵת יהו"ה כִּרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב אֲשֶׁר לֹא יְקַוֶּה לְאִישׁ וְלֹא ייַחֵל לִבְנֵי אָדָם׳ - תָּא חֲזֵי, בְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא, כַּד נְהוֹרָא סָלְקָא, אִתְעַר חַד צִיפֳּרָא בְּאִילָנָא דְּגִנְתָא דְעֵדֶן, וְקָרֵי תְּלַת זִמְנִין, וְשַׁרְבִיטָא יִזְדָּקַּף, וְכָרוֹזָא קָרֵי בְחָיִל: לְכוֹן אָמְרִין, הוּרְמָנִי דְּבוֹרְיָירֵי, מַאן מִנְּכוֹן דְּחָמֵי וְלָא חָמֵי, דְּקָיְימָא בְּעַלְמָא, ׳וְלָא יָדְעֵי עַל׳ מַה קָּיְימֵי, לָא מַשְׁגִּיחִין בִּיקָרָא דְמָארֵיהוֹן, אוֹרַיְיתָא קָיְימָא קַמַּיְיהוּ, וְלָא מִשְׁתַּדְּלֵי בָהּ - טַב לוֹן דְּלָא יִבָּרוּן, עַל מַה יְּקוּמוּן בְּלָא סָכְלְתָנוּ. וַוי לוֹן כַּד יִתְעָרוּן יוֹמֵי דְרַע עֲלַיְיהוּ, וְיִטְרְדוּן לְהוֹן מֵעָלְמָא. מַאן אִינוּן יוֹמִין דְּרַע, אִי סַלְקָא דַעְתָּךְ דְּאִינוּן יוֹמֵי דְּסִיבוּ - לָאו הָכִי. דְּהָא יוֹמֵי דְסִיבוּ, אִי זָכָה בִּבְנִין וּבְנִי בְנִין - יוֹמֵי דְטַב אִינוּן. מַאן אִינוּן יוֹמִין דְּרַע.
כל אותיות האלף בית עמדו לפני הבריאה - סוד הדבר
אֶלָּא הֵם כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, שֶׁכָּתוּב ׳וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶיךְ בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךְ עַד אֲשֶׁר לֹא יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה׳ (קהלת יב, א) - אֵינָם יְמֵי הַזִּקְנָה. אֶלָּא סוֹד הַדָּבָר - כְּשֶׁבָּרָא הקב"ה אֶת הָעוֹלָם, בָּרָא אוֹתוֹ בְּאוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה, וְכָל אוֹת וְאוֹת נִכְנְסָה לְפָנָיו, עַד שֶׁהִתְקַיְּמוּ כָּל הָאוֹתִיּוֹת בָּאוֹת בֵּי"ת. וְכָל אוֹתָן אַלְפָא בֵּיתוֹת שֶׁהִתְגַּלְגְּלוּ הָאוֹתִיּוֹת, כֻּלָּן עוֹמְדוֹת (כֻּלָּן) לִבְרֹא הָעוֹלָם.
בלשון הזוהר
אֶלָּא אִינוּן כְּמָה דְאִתְּמָר, דִּכְתִיב, ׳וּזְכוֹר אֶת בּוֹרְאֶךָ בִּימֵי בְחוּרוֹתֶיךָ עַד אֲשֶׁר לֹא יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה׳ (קהלת יב, א) - לָאו אִינוּן יוֹמִין דְּסִיבוּ. אֶלָּא רָזָא דְמִלָּה - כַּד בָּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַלְמָא, בָּרָא לֵיהּ בְּאַתְוָון דְּאוֹרַיְיתָא, וְכָל אָת וְאָת עָאֳלַת קַמֵּיהּ, עַד דְּאִתְקָיְימוּ כֻּלְּהוּ אַתְוָון בְּאָת בֵי"ת. וְכָל אִינוּן אַלְפָא בֵּיתוֹת דְּאִתְגַּלְגְּלוּ אַתְוָון, כֻּלְּהוּ קָיְימֵי (כלהו) לְמִבְרִי עָלְמָא.
עליית אות טי"ת ומיאונה להתחבר עם אות הרע
כֵּיוָן שֶׁהִתְגַּלְגְּלוּ וְהִתְחַבְּרוּ שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת הַלָּלוּ ט"ר יַחַד, עָלְתָה טֵי"ת, וְלֹא הִתְיַשְּׁבָה, עַד שֶׁגָּעַר בָּהּ הקב"ה וְאָמַר לָהּ: טֵי"ת טֵי"ת, עַל מָה אַתְּ עוֹלָה וְאֵינֵךְ מִתְיַשֶּׁבֶת בִּמְקוֹמֵךְ? אָמְרָה לְפָנָיו: וְכִי עָשִׂיתָ אוֹתִי לִהְיוֹת אוֹת בְּרֹאשׁ שֶׁל טוֹב, שֶׁהֲרֵי הַתּוֹרָה פָּתְחָה בִּי ׳כִּי טוֹב׳, אֵיךְ אֲנִי מִתְחַבֶּרֶת לְהִתְיַשֵּׁב עִם אוֹת רָע? אָמַר לָהּ: שׁוּבִי לִמְקוֹמֵךְ, שֶׁהֲרֵי אַתְּ צְרִיכָה אוֹתָהּ, שֶׁהֲרֵי הָאָדָם שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לִבְרֹא בָכֶם, שְׁתֵּיכֶן נִכְלָלוֹת יַחַד וְיִבָּרֵא, אֲבָל אַתְּ לְיָמִין, וְהִיא לִשְׂמֹאל. וְאָז שָׁבוּ וְהִתְיַשְּׁבוּ זוֹ עִם זוֹ יַחַד.
בלשון הזוהר
כֵּיוָן דְּאִתְגַּלְגְּלוּ וְאִתְחַבָּרוּ תְּרֵין אַתְוָון אִלֵּין ט"ר כְּחֲדָא, סַלְקָא טי"ת וְלָא אִתְיַישְׁבַת, עַד דְּגָעַר בָּהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאָמַר לָהּ: טי"ת טי"ת, עַל מָה אַתְּ סָלְקָא וְלָא אִתְיַישְׁבַת בְּדוּכְתִּיךְ. אָמְרָה קַמֵּיהּ: וְכִי עָבְדַת לִי לְמֶהוֵי אָת בְּרֵישָׁא דְטוֹב, דְּהָא אוֹרַיְיתָא פָּתַח בִּי ׳כִּי טוֹב׳, הֵיךְ אֲנָא מִתְחַבְּרָא לְאִתְיַישְׁבָא בְּאָת רַע. אָמַר לָהּ: תּוּב לְאַתְרִיךְ, דְּהָא אַתְּ צָרִיךְ לָהּ, דְּהָא בַר נָשׁ דְּאֲנָא בָּעֵי לְמִבְרֵי בְּכוֹן, תַּרְוַויְיכוּ אִתְכְּלִיל כְּחֲדָא, וְיִתְבְּרֵי, אֲבָל אַתְּ לִימִינָא, וְאִיהִי לִשְׂמָאלָא. וּכְדֵין תָּבוּ וְאִתְיַישְׁבוּ דָּא בְּדָא כְּחֲדָא.
בריאת ימי הטוב וימי הרעה - ימין ושמאל באדם
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִפְרִיד אוֹתָם הקב"ה, וּבָרָא אוֹתָן אֶת כָּל אַחַת וְאַחַת יָמִים וְשָׁנִים יְדוּעוֹת, אֵלוּ לְיָמִין וְאֵלּוּ לִשְׂמֹאל. אֵלּוּ שֶׁל הַיָּמִין נִקְרָאִים יְמֵי הַטּוֹב, וְאֵלּוּ שֶׁל הַשְּׂמֹאל נִקְרָאִים ׳יְמֵי הָרָעָה׳. וְעַל כֵּן אָמַר שְׁלֹמֹה, ׳עַד אֲשֶׁר לֹא יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה׳ - שֶׁאֵלּוּ סוֹבְבִים אֶת הָאָדָם בַּחֲטָאָיו שֶׁהוּא עָשָׂה. כֵּיוָן שֶׁנִּבְרְאוּ יָמִים שֶׁל טוֹב וְיָמִים שֶׁל רָע, אֲזַי שָׁבוּ וְהִתְיַשְּׁבוּ לְהִכָּלֵל בָּאָדָם. וּמִשּׁוּם כָּךְ אָמַר דָּוִד, ׳לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע עֲוֹן עֲקֵבַי יְסוּבֵּנִי׳ (תהלים מט, ו) - יְמֵי רָע וַדַּאי, וְזֶה הַסּוֹד. אֵלּוּ נִקְרָאִים יְמֵי רָעָב, שְׁנוֹת הָרָעָב, וְאֵלּוּ נִקְרָאִים יְמֵי הַשָּׂבָע, שְׁנוֹת הַשָּׂבָע.
בלשון הזוהר
בְּהַהִיא שַׁעְתָּא פָּרִישׁ לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּבָרָא לוֹן לְכָל חַד וְחַד, יוֹמִין וּשְׁנִין יְדִיעָן, אִלֵּין לִימִינָא וְאִלֵּין לִשְׂמָאלָא. אִלֵּין דְּיָמִינָא, אִתְקְרוּן יְמֵי הַטּוֹב, וְאִלֵּין דִּשְׂמָאלָא אִתְקְרוּן ׳יְמֵי הָרָעָה׳. וְעַל דָּא אָמַר שְׁלמֹה, ׳עַד אֲשֶׁר לֹא יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה׳ - דְּאִלֵּין מְסַחֲרִין לֵיהּ לְבַר נָשׁ בְּחוֹבוֹי דְּאִיהוּ עָבִיד. כֵּיוָן דְּאִתְבְּרוּן יוֹמִין דְּטוֹב, וְיוֹמִין דְּרַע, כְּדֵין תָּבוּ וְאִתְיַישְׁבוּ, לְאִתְכְּלָלָא בְּהוּ בְּבַר נָשׁ. וּבְגִינֵי כָךְ אָמַר דָּוִד, ׳לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע עֲוֹן עֲקֵבַי יְסֻבֵּנִי׳ (תהילים מט, ו) - יְמֵי רָע וַדַּאי, וְרָזָא דָא. אִלֵּין אִקְרוּן יְמֵי רָעָב, שְׁנִין דְּרָעָב, וְאִלֵּין אִקְרוּן יְמֵי שָׂבָע, שְׁנֵי שָׂבָע.
יוסף סותם מעין הברית בשנת הרעב שלא לתת מקום
וְסוֹד הַדָּבָר - שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא אֶת מַעְיַן הַבְּרִית הַקָּדוֹשׁ בִּימֵי הָרָעָב, בִּשְׁנַת הָרָעָב. וּמִשּׁוּם כָּךְ יוֹסֵף, שֶׁהוּא סוֹד הַבְּרִית, סָתַם אֶת מַעְיָנוֹ בִּשְׁנַת הָרָעָב וְלֹא נָתַן לוֹ מָקוֹם לִרְבּוֹת בָּעוֹלָם. וְזֶה צָרִיךְ לָאָדָם, שֶׁכַּאֲשֶׁר שׁוֹלֶטֶת שְׁנַת הָרָעָב, שֶׁיִּסְתֹּם אֶת מַעְיַן הַבְּרִית הַקָּדוֹשׁ שֶׁלּוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתֵּן לוֹ מָקוֹם לִרְבּוֹת בָּעוֹלָם.
בלשון הזוהר
וְרָזָא דְמִלָּה - דְּלָא לְאֲפָקָא מַבּוּעָא דִּבְרִית קַדִּישָׁא, בְּיוֹמֵי רָעָב, בִּשְׁנַת הָרָעָב. וּבְגִין כָּךְ יוֹסֵף דְּאִיהוּ רָזָא דִבְרִית, סָתִים מַבּוּעֵיהּ בִּשְׁנַת הָרָעָב, וְלָא יָהַב לֵיהּ דּוּכְתָּא לְאַסְגָּאָה בְּעַלְמָא. וְדָא בָּעֵי לֵיהּ לְבַר נָשׁ, דְכַד שָׁלְטָא שְׁנַת הָרָעָב, דְּיַסְתִּים מַבּוּעָא דִּבְרִית קַדִּישָׁא דִילֵיהּ, בְּגִין דְּלָא יָהַב לֵיהּ דּוּכְתָּא לְאַסְגָּאָה בְּעַלְמָא.
אי סתימת המעין בשנת הרעב - משיכת רוח לצד הטומאה
רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, סוֹד זֶה הוּא סוֹד עֶלְיוֹן. בִּשְׁנַת הָרָעָב הַהִיא, כֵּיוָן שֶׁהִיא שׁוֹלֶטֶת, צָרִיךְ לִסְתֹּם אֶת מַעְיָנוֹ, מִשּׁוּם שֶׁאִם אֵינוֹ סוֹתֵם אוֹתוֹ, גּוֹרֵם לִמְשֹׁךְ רוּחַ לְאוֹתוֹ הַוָּלָד מֵהַצַּד הַהוּא, וְנוֹתֵן מָקוֹם לַצַּד הַהוּא לִגְדֹּל בָּעוֹלָם, צַד הַטֻּמְאָה בְּצַד הַקְּדֻשָּׁה. וְעוֹד סוֹד, שֶׁכָּתוּב ׳תַּחַת שָׁלוֹשׁ רָגְזָה אֶרֶץ וְגוֹ'׳ (משלי ל, כא).
בלשון הזוהר
רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, רָזָא דָא אִיהוּ רָזָא עִלָּאָה. בְּהַהִיא שְׁנַת הָרָעָב, כֵּיוָן דְּאִיהִי שָׁלְטָא, בָּעֵי לְאַסְתָּמָא מַבּוּעֵיהּ, בְּגִין דְּאִי לָא סָתִים לֵיהּ, גָּרִים לְאַמְשָׁכָא רוּחָא לְהַהוּא וַלְדָא מֵהַהוּא סִטְרָא, וְיָהִיב דּוּכְתָּא לְהַהוּא סִטְרָא לְמִפְשֵׁי בְּעַלְמָא, סִטְרָא דִּמְסָאֲבָא בְּסִטְרָא דְּקוּדְשָׁא. וְתוּ רָזָא, דִּכְתִיב, ׳תַּחַת שָׁלשׁ רָגְזָה אֶרֶץ וְגו'׳ (משלי ל, כא).
עונש הפותח מעינו בשנת הרעב - ׳בנים זרים ילדו׳
וּמִשּׁוּם כָּךְ יוֹסֵף הַצַּדִּיק, סוֹד הַבְּרִית, סִלֵּק וְסָתַם אֶת מַעְיָנוֹ בִּשְׁנַת הָרָעָב, שֶׁלֹּא לְהִתְעָרֵב עִמָּהּ כְּלָל וְלָתֵת לָהּ מָקוֹם, וּמִי שֶׁפּוֹתֵחַ מַעְיָנוֹ בַּזְּמַן הַהוּא, עָלָיו כָּתוּב ׳בַּיהו"ה בָּגָדוּ כִּי בָנִים זָרִים יָלָדוּ עַתָּה יֹאכְלֵם וְגוֹ'׳ (הושע ה, ז). שֶׁהֲרֵי אֵלּוּ נִקְרָאִים ׳בָּנִים זָרִים׳ וַדַּאי. ׳בַּיהו"ה בָּגָדוּ׳ וַדַּאי. וּמִשּׁוּם כָּךְ אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים שֶׁלֹּא הֶחֱלִיפוּ מָקוֹם קָדוֹשׁ בְּמָקוֹם טָמֵא.
בלשון הזוהר
וּבְּגִין כָּךְ יוֹסֵף צַדִּיקָא, רָזָא דִבְרִית, סָלִיק וְסָתִים מַבּוּעֵיהּ, בִּשְׁנַת הָרָעָב, דְּלָא לְאִתְעָרְבָא בַּהֲדָהּ כְּלַל, וּלְמֵיהַב לָהּ דּוּכְתָּא, וּמַאן דְּאַפְתַּח מַבּוּעֵיהּ בְּהַהוּא זִמְנָא, עֲלֵיהּ כְּתִיב, ׳בַּיהו"ה בָּגָדוּ כִּי בָנִים זָרִים יָלָדוּ עַתָּה יֹאכְלֵם וְגו'׳ (הושע ה, ז). דְּהָא אִלֵּין אִקְרוּן ׳בָּנִים זָרִים׳ וַדַּאי. ׳בַּיהו"ה בָּגָדוּ׳ וַדַּאי. וּבְּגִין כָּךְ זַכָּאָה חוּלַקְהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל קַדִּישִׁין, דְּלָא אִתְחַלְּפוּ דּוּכְתָּא קַדִּישָׁא, בְּדוּכְתָּא מְסָאֲבָא.
׳בטרם תבוא שנת הרעב׳ - יוסף מונע בנים לצד הטומאה
וְעַל זֶה כָּתוּב ׳וּלְיוֹסֵף יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים בְּטֶרֶם תָּבא שְׁנַת הָרָעָב׳ (בראשית מא, נ) - שֶׁהֲרֵי מֵהַזְּמַן הַהוּא שֶׁשָּׁלְטָה ׳שְׁנַת הָרָעָב׳, סָתַם אֶת מַעְיָנוֹ וְסִלֵּק אֶת מְקוֹרוֹ שֶׁלֹּא לָתֵת בָּנִים לְצַד הַטֻּמְאָה וְלֹא לְהַחֲלִיף מָקוֹם שֶׁל קֹדֶשׁ בְּמָקוֹם שֶׁל טֻמְאָה. וְצָרִיךְ אָדָם לְצַפּוֹת לְרִבּוֹן הַקְּדֻשָּׁה כְּשֶׁיָּבֹא וְיִשְׁלֹט, כַּכָּתוּב ׳וְחִכִּיתִי לַיהו"ה הַמַּסְתִּיר פָּנָיו מִבֵּית יַעֲקֹב וְקִוֵּיתִי לוֹ׳ (ישעיה ח, יז).
בלשון הזוהר
וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳וּלְיוֹסֵף יֻלָּד שְׁנִי בָנִים בְּטֶרֶם תָּבוֹא שְׁנַת הָרָעָב׳ (בראשית מא, נ) - דְּהָא מֵהַהוּא זִמְנָא דְּשָׁלְטָא ׳שְׁנַת הָרָעָב׳, אַסְתִּים מַבּוּעֵיהּ וְסָלִיק מְקוֹרֵיהּ, דְּלָא לְמֵיהַב בְּנִין לְסִטְרָא מְסָאֲבָא, וְלָא לְאַחְלָפָא דּוּכְתָּא דְּקוּדְשָׁא, בְּדוּכְתָּא דִּמְסָאֲבָא. וּבָעֵי בַר נָשׁ לְחַכָּאָה לְמָארֵיהּ דְּקוּדְשָׁא, כַּד יֵיתֵי וְיִשְׁלוֹט, כְּדִכְתִיב, ׳וְחִכֵּיתִי לַיהו"ה הַמַּסְתִּיר פָּנָיו מִבֵּית יַעֲקֹב וְקִוִּיתִי לוֹ׳ (ישעיהו ח, יז).
אשרי הצדיקים הדבקים בדרכי ה' ובמצוותיו
אַשְׁרֵיהֶם הַצַּדִּיקִים שֶׁיּוֹדְעִים אֶת דַּרְכֵי הקב"ה וְשׁוֹמְרִים אֶת מִצְווֹת הַתּוֹרָה לָלֶכֶת בָּהֶם, שֶׁכָּתוּב ׳כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי יהו"ה וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם׳ (הושע יד, י). וְכָתוּב ׳וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיהו"ה אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם׳ (דברים ד, ד). (בֹּא רְאֵה, כְּשֶׁהַצַּד הַזֶּה שׁוֹלֵט בָּעוֹלָם, לֹא צָרִיךְ לָאָדָם לְהֵרָאוֹת לְפָנָיו בַּשּׁוּק, מִשּׁוּם שֶׁיָּכוֹל לְהַזִּיק וְנִתְּנָה לוֹ רְשׁוּת לְהַשְׁחִית, וּבֹא וּרְאֵה מַה כָּתוּב בְּיַעֲקֹב, ׳וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו לָמָּה תִּתְרָאוּ׳ - שֶׁלֹּא רָצָה לְהַרְאוֹת לְפָנָיו).
בלשון הזוהר
זַכָּאִין אִינוּן צַדִּיקַיָא, דְּיָדְעִין אוֹרְחוֹי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְנָטְרֵי פִּקּוּדֵי דְּאוֹרַיְיתָא לְמֵיהַךְ בְּהוּ, דִּכְתִיב, ׳כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי יהו"ה וְצַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם וּפשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם׳ (הושע יד, י). וּכְתִיב, ׳וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיהו"ה אֱלהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם׳ (דברים ד, ד). (תא חזי כד סטרא דא שלטא בעלמא לא אצטריך ליה לבר נש לאתחזאה בשוקא קמיה בגין דיכיל לנזקא ואתייהיב ליה רשותא לחבלא, ותא חזי ביעקב מה כתיב ׳ויאמר יעקב לבניו למה תתראו׳ - דלא בעי לאתחזאה קמיה).
׳קדוש אני׳ - מלכות שמים הקדושה מול המלכות האחרת
וּמִשּׁוּם זֶה הקב"ה הִזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל לְהִתְקַדֵּשׁ, שֶׁכָּתוּב וִהְיִיתֶם קְדשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי. מִי זֶה ׳אָנִי׳? - זֶה הקב"ה, מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם הַקְּדוֹשָׁה. הַמַּלְכוּת הָאַחֶרֶת שֶׁל עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה נִקְרֵאת אַחֵר, שֶׁכָּתוּב ׳כִּי לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל׳ (שמות לד, יד) אַחֵר ׳כִּי יהו"ה קַנָּא שְׁמוֹ׳.
בלשון הזוהר
וּבְגִין דָא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַזְהַר לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל לְאִתְקַדָּשָׁא, (כמה דאת אמר) (ד"א דכתיב), וִהְיִיתֶם קְדוֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי. מַאן ׳אָנִי׳ - דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מַלְכוּת שָׁמַיִם קַדִּישָׁא. מַלְכוּתָא אַחֲרָא דְּעוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, אִקְרֵי אַחֵר, דִּכְתִיב, ׳כִּי לא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל׳ (שמות לד, יד) אַחֵר ׳כִּי יהו"ה קַנָּא שְׁמוֹ׳.
הנדבק ב ׳אני׳ - חלק לו בעולם הזה ובעולם הבא
וּבֹא רְאֵה, ׳אֲנִי׳ - שִׁלְטוֹן הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא, וְהַכֹּל תָּלוּי בּוֹ. ׳אַחֵר׳ - צַד הַטֻּמְאָה, ׳אַחֵר׳, סִטְרָא אַחֲרָא בְּצַד הַטֻּמְאָה, וְשִׁלְטוֹנוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאֵין לוֹ כְּלוּם בָּעוֹלָם הַבָּא, וּמִשּׁוּם זֶה מִי שֶׁנִּדְבָּק בָּ ׳אֲנִי׳ הַזֶּה, יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.
בלשון הזוהר
וְתָּא חֲזֵי, ׳אֲנִי׳ - שָׁלְטָנוּ דְּעַלְמָא דֵין, וְעַלְמָא דְאָתֵי, וְכֹלָּא בֵּיהּ תַּלְיָא. ׳אַחֵר׳ - סִטְרָא מְסָאֲבָא, ׳אַחֵר׳, סִטְרָא אָחֳרָא בְּסִטְרָא מְסָאֲבָא, וְשׁוּלְטָנוּ דִּילֵיהּ בְּהַאי עַלְמָא, וְלֵית לֵיהּ בְּעַלְמָא דְאָתֵי כְּלוּם, וּבְגִין דָא מַאן דְּאִתְדָּבַּק בְּהַאי ׳אֲנִי׳, אִית לֵיהּ חוּלָקָא בְּעַלְמָא דֵין וּבְעַלְמָא דְאָתֵי.
הנדבק ב ׳אחר׳ - אבד חלקו בעולם הבא
וּמִי שֶׁנִּדְבָּק בָּ ׳אַחֵר׳ הַזֶּה, נֶאֱבָד מִן הָעוֹלָם הַהוּא וְאֵין לוֹ חֵלֶק בָּעוֹלָם הַבָּא. וְיֵשׁ לוֹ חֵלֶק בָּעוֹלָם הַזֶּה בַּטֻּמְאָה, מִשּׁוּם שֶׁאוֹתָהּ הַמַּלְכוּת הָאַחֶרֶת, עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, כַּמָּה הֵם מְגִנִּים שׁוֹמְרִים מְמֻנִּים בָּהּ לִשְׁלֹט בָּעוֹלָם הַזֶּה. וּמִשּׁוּם כָּךְ אֱלִישָׁע אַחֵר שֶׁיָּרַד וְנִדְבַּק בַּדַּרְגָּה הַזּוֹ, נִטְרַד מִן הָעוֹלָם הַבָּא הַהוּא, וְלֹא נִתְּנָה לוֹ רְשׁוּת לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה וְנִטְרַד מִן הָעוֹלָם הַהוּא, וְעַל כֵּן נִקְרָא אַחֵר.
בלשון הזוהר
וּמַאן דְּאִתְדָּבַּק בְּהַאי ׳אַחֵר׳, אִתְאֲבִיד מֵהַהוּא עַלְמָא, וְלֵית לֵיהּ חוּלָקָא בְּעַלְמָא דְאָתֵי. וְאִית לֵיהּ חוּלָקָא בְּהַאי עַלְמָא, בִּמְסָאֲבוּ, בְּגִין דְּהַהוּא מַלְכוּ אַחֲרָא עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, כַּמָּה אִינוּן תְּרֵיסִין גַּרְדִּינִין מְמַנָּן בֵּיהּ, לְשַׁלְּטָאָה בְּהַאי עַלְמָא. וּבְגִינֵי כָּךְ, אֱלִישָׁע אַחֵר, דְּנָחַת וְאִתְדָּבַּק בְּהַאי דַרְגָא, אִתְטְרִיד מֵהַהוּא עַלְמָא דְאָתֵי, וְלָא אִתְיְיהִיב לֵיהּ רְשׁוּ לְמֶהדַר בִּתְיוּבְתָּא, וְאִתְטְרִיד מֵהַהוּא עַלְמָא, וְעַל דָּא אִקְרֵי אַחֵר.
הפרדה מכל הצדדים - ברכה וקללה, שובע ורעב
וּמִשּׁוּם כָּךְ צָרִיךְ אָדָם לְהִפָּרֵד מִכָּל הַצְּדָדִים שֶׁלֹּא לְהִטָּמֵא בַּצַּד הַהוּא, לִזְכּוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. וְעַל כֵּן זֶה בְּרָכָה וְזֶה קְלָלָה, זֶה שָׂבָע וְזֶה רָעָב. הַכֹּל בְּהִפּוּךְ זֶה מִזֶּה, וְהִנֵּה בֵּאַרְנוּ. וּמִשּׁוּם כָּךְ, בְּאוֹתוֹ זְמַן שֶׁל שְׁנַת הָרָעָב, אֵין לְאָדָם לְהֵרָאוֹת בַּשּׁוּק, וְלֹא לִפְתֹּחַ מַעְיָנוֹ לְהוֹלִיד, לָתֵת בָּנִים לְאֵל אַחֵר, וְהִנֵּה נִתְבָּאֵר.
בלשון הזוהר
וּבְּגִין כָּךְ בָּעֵי בַר נָשׁ לְאִתְפְּרָשָׁא מִכָּל סִטְרִין, דְּלָא לְאִסְתָּאֲבָא בְּהַהוּא סִטְרָא, לְמִזְכֵּי בְּהַאי עַלְמָא וּבְעַלְמָא דְאָתֵי. וְעַל דָּא, דָּא בְּרָכָה, וְדָא קְלָלָה, דָּא שָׂבָע, וְדָא רָעָב. כֹּלָּא בְּהִפּוּכָא דָּא מִן דָּא, וְהָא אוֹקִימְנָא. וּבְגִין כָּךְ, בְּהַהוּא זִמְנָא דִּשְׁנַת הָרָעָב, לֵית לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְאִתְחֲזָאָה בְּשׁוּקָא, וְלָא לְאִפְתְּחָא מַבּוּעֵיהּ לְאוֹלָדָא, לְמֵיהַב בְּנִין לְאֵל אַחֵר, וְהָא אִתְּמָר.
׳ובו תדבק ובשמו תשבע׳ - דבקות בסוד המהימנותא
אַשְׁרֵי הָאִישׁ שֶׁנִּשְׁמָר לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ אֱמֶת וּלְהִדָּבֵק תָּמִיד בְּרִבּוֹנוֹ, שֶׁכָּתוּב ׳וּבוֹ תִדְבָּק (וְכָתוּב אֶת יהו"ה אֱלֹהֶיךְ תִּירָא אֹתוֹ תַעֲבֹד וּבוֹ תִדְבָּק) וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ׳ (דברים י, כ) - וּבוֹ תִּשָּׁבֵעַ לֹא כָתוּב, אֶלָּא וּבִשְׁמוֹ. מַה זֶּה ׳תִּשָּׁבֵעַ׳? כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, לִהְיוֹת דָּבֵק בְּסוֹד הָאֱמוּנָה.
בלשון הזוהר
זַכָּאָה אִיהוּ בַר נָשׁ דְּאִסְתַּמַּר לְמֵיהַךְ בְּאֹרַח קְשׁוֹט, וּלְאִתְדַּבְּקָא בְּמָארֵיהּ תָּדִיר, דִּכְתִיב, ׳וּבוֹ תִדְבָּק (וכתיב, את יהו"ה אלהיך תירא אתו תעבד ובו תדבק) וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ׳ (דברים י, כ) - וּבוֹ תִשָּׁבֵעַ לָא כְּתִיב, אֶלָּא וּבִשְׁמוֹ. מַאי ׳תִשָּׁבֵעַ׳, כְּמָה דְאוֹקִימְנָא, לְמֶהֱוֵי מִתְדְּבַּק בְּרָזָא דִמְהֵימְנוּתָא.
שבע דרגות עליונות ושבע תחתונות - חיבור אחד בסוד המהימנותא
שֶׁבַע דְּרָגוֹת לְמַעְלָה עֶלְיוֹנוֹת עַל הַכֹּל, הַסּוֹד שֶׁל שְׁלֵמוּת הָאֱמוּנָה וְהַסּוֹד שֶׁל שֶׁבַע דְּרָגוֹת שֶׁלְּמַטָּה מֵהֶם, שֶׁהֵם חִבּוּר אֶחָד וְקֶשֶׁר אֶחָד, אֵלּוּ עִם אֵלּוּ, שֶׁכֻּלָּם יִהְיוּ אֶחָד. וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב ׳שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת יָמִים אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם׳ (מלכים א ח, סה) - וְהַכֹּל אֶחָד וְקֶשֶׁר אֶחָד. וְעַל כֵּן כָּתוּב ׳וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ׳, מִלְמַעְלָה וּמִלְּמַטָּה.
בלשון הזוהר
שִׁבְעָה דַּרְגִּין לְעֵילָא עִלָּאִין עַל כֹּלָּא, רָזָא דִּשְׁלִימוּ דִּמְהֵימְנוּתָא, וְרָזָא דְּשִׁבְעָה דַרְגִּין דִּלְתַתָּא מִנַּיְיהוּ, דְּאִינוּן חִבּוּרָא חַד, וְקִשּׁוּרָא חַד, אִלֵּין בְּאִלֵּין, לְמֶהֱוֵי כֻּלְּהוּ חַד. וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב, ׳שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת יָמִים י"ד יוֹם׳ (מלכים א ח, סה) - וְכֹלָּא חַד, וְקִשּׁוּרָא חַד. וְעַל דָּא כְּתִיב ׳וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ׳, מִלְּעֵילָא וּמִתַּתָּא.
אוצרות הטוב הנפתחים לזוכה בדבקות ראויה
אַשְׁרָיו (נ"א: מִי שֶׁזּוֹכֶה לְהִתְדַּבֵּק בקדוש ברוך הוא כָּרָאוּי, אַשְׁרָיו בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, שהקב"ה פּוֹתֵחַ לוֹ אוצרות טוֹבִים קְדוֹשִׁים בְּשָׁעָה שֶׁיִּצְטָרֵךְ לקבלת הַתְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר). (נ"א: וּמִי שֶׁמְּיַחֵד אֵלּוּ עִם אֵלּוּ, עָלָיו כָּתוּב) ׳יִפְתַּח יהו"ה לְךְ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם׳ (דברים כח, יב) - אֵלּוּ הָאוֹצָרוֹת שֶׁלְּמַעְלָה וּלְמַטָּה. ׳שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת יָמִים׳ - כֻּלָּם אֶחָד, שֶׁכָּתוּב ׳אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם׳ - אוֹצָרוֹ אֶחָד, וְהוּא אֶת הַשָּׁמַיִם. ׳שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת׳ (זכריה ד, ב), וְהֵם אֶחָד.
בלשון הזוהר
זַכָּאָה אִיהוּ (נ"א: מאן דזכי לאתדבקא ביה בקודשא בריך הוא כדקא יאות, זכאה הוא בעלמא דין ובעלמא דאתי, דקודשא בריך הוא פתח ליה אוצרין טבין קדישין בשעתא דאצטריך לקבלא צלותא כמה דאת אמר). (נ"א: ומאן דמייחד אלין באלין, עליה כתיב), ׳יִפְתַּח יהו"ה לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם׳ (דברים כח, יב) - אִלֵּין אוֹצָרִין דִּלְעֵילָא וְתַתָּא. ׳שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת יָמִים׳ - כֻּלְּהוּ חַד, דִּכְתִיב, ׳אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם׳ - אוֹצָרוֹ חַד, וְאִיהוּ אֶת הַשָּׁמַיִם. ׳שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת׳ (זכריה ד, ב), וְאִינוּן חַד.
מעשה באיש עטוף מצווה וכלי זין - צדיק או רמאי
רַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי יוֹסֵי הָיוּ הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ. בֵּינְתַיִם רָאוּ אִישׁ אֶחָד שֶׁהָיָה בָּא מְעֻטָּף בְּעִטּוּף שֶׁל מִצְוָה וּכְלֵי זַיִן קְשׁוּרִים תַּחְתָּיו. אָמַר רַבִּי חִיָּיא, הָאִישׁ הַזֶּה, אֶחָד מִן הַשְּׁנַיִם יֵשׁ בּוֹ - אוֹ שֶׁהוּא צַדִּיק שָׁלֵם, אוֹ שֶׁהוּא בִּשְׁבִיל לְרַמּוֹת אֶת בְּנֵי הָעוֹלָם.
בלשון הזוהר
רִבִּי חִיָּיא וְרִבִּי יוֹסֵי הֲווּ אָזְלֵי בְאָרְחָא. אַדְּהָכִי חָמוּ חַד בַר נָשׁ דְּהֲוָה אָתֵי, מִתְעַטֵּף בְּעִטּוּפָא דְמִצְוָה וּכְלֵי זַיְינִין קְטוּרִין תְּחוֹתוֹי. אָמַר רִבִּי חִיָּיא, בַר נָשׁ דֵּין, חַד מִתְּרִין אִית בֵּיהּ - אוֹ זַכָּאָה שְׁלִים אִיהוּ, אוֹ לְרַמָּאָה (את) בְּנֵי עַלְמָא אִיהוּ.
דון לכף זכות - דורון קרב ותפילה למהלך בדרך
אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי, הֲרֵי הַחֲסִידִים הָעֶלְיוֹנִים אָמְרוּ, הֱוֵי דָן כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת. הִנֵּה שָׁנִינוּ, אָדָם שֶׁיּוֹצֵא לַדֶּרֶךְ, יִתְכַּוֵּן לִשְׁלֹשָׁה דְבָרִים - לְדוֹרוֹן, לִקְרָב, וְלִתְפִלָּה. מִנַּיִן לָנוּ? מִיַּעֲקֹב. שֶׁהֲרֵי הוּא הִתְכַּוֵּן לִשְׁלֹשֶׁת אֵלּוּ, וְזֵרֵז עַצְמוֹ לְדוֹרוֹן, לִקְרָב וְלִתְפִלָּה. וְהָאִישׁ הַזֶּה הוּא הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ, הִנֵּה יֵשׁ בּוֹ עִטּוּף שֶׁל מִצְוָה לַתְּפִלָּה, וְהִנֵּה בּוֹ כְּלֵי זַיִן לִקְרָב. כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שְׁנֵי אֵלֶּה, הַשְּׁלִישִׁי אֵין לִרְדֹּף אַחֲרָיו.
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי, הָא חֲסִידֵי עֶלְיוֹנִין אָמְרוּ, הֱוֵי דָן לְכָל בַר נָשׁ לִזְכוּ. הָא תָּנִינָן, בַּר נָשׁ דְּנָפִיק לְאָרְחָא, יִתְכַּוֵּין לִתְלַת מִלִּין - לְדוֹרוֹן, לִקְרָבָא, לִצְלוֹתָא. מִנָּלָן מִיַּעֲקֹב, דְּהָא לִתְלַת אִלֵּין אִתְכַּוֵּון, וְזַרִיז גַּרְמֵיהּ לְדוֹרוֹן, לִקְרָבָא, לִצְלוֹתָא. וְהַאי בַר נָשׁ, אָזִיל בְּאָרְחָא אִיהוּ, הָא בֵּיהּ עִטּוּפָא דְמִצְוָה, לִצְלוֹתָא, וְהָא בֵּיהּ כְּלֵי זַיְינִין, לִקְרָבָא. כֵּיוָן דִּתְרֵין אִלֵּין אִית בֵּיהּ, תְּלִיתָאי לָא לְמִרְדַּף אֲבַתְרָהּ.
האיש לא השיב שלום - ספק אם משתדל בתפילה
כְּשֶׁקָּרַב אֲלֵיהֶם, נָתְנוּ לוֹ שָׁלוֹם וְלֹא הֵשִׁיב לָהֶם. אָמַר רַבִּי חִיָּיא, הִנֵּה אֶחָד מֵאוֹתָם הַשְּׁנַיִם שֶׁרְאוּיִים לִהְיוֹת בּוֹ - אֵין בּוֹ, שֶׁהֲרֵי לֹא תִקֵּן עַצְמוֹ לְדוֹרוֹן, וּבְדוֹרוֹן כָּלוּל הַשָּׁלוֹם. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אוּלַי הָיָה מִשְׁתַּדֵּל בִּתְפִלָּתוֹ, אוֹ שֶׁמַּרְחִישׁ תַּלְמוּדוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁכַּח אוֹתוֹ.
בלשון הזוהר
כַּד קָרִיב לְגַבַּיְיהוּ, יַהֲבוּ לֵיהּ שְׁלָם וְלָא אָתִיב לוֹן. אָמַר רִבִּי חִיָּיא, הָא חַד מֵאִינוּן תְּרֵין, דְּאִתְחַזְּיָין לְמֶהוֵי בֵּיהּ - לֵית בֵּיהּ, דְּהָא לָא אַתְקִין גַּרְמֵיהּ לְדוֹרוֹן, וּבְדוֹרוֹן שְׁלָמָא כָּלִיל בֵּיהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, דִּילְמָא אִיהוּ מִשְׁתַּדֵּל בִּצְלוֹתֵיהּ, אוֹ מַרְחִישׁ תַּלְמוּדֵיהּ בְּגִין דְּלָא יְעָקַר לֵיהּ.
עיסוק בתורה מקרב את האיש לתת שלום
הָלְכוּ יַחַד, וְלֹא דִבֵּר אוֹתוֹ הָאִישׁ עִמָּהֶם. אַחַר כָּךְ נִשְׁמְטוּ רַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי יוֹסֵי וְהִשְׁתַּדְּלוּ בַּתּוֹרָה. כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים הָיוּ בַּתּוֹרָה, קָרַב אֲלֵיהֶם וְנָתַן לָהֶם שָׁלוֹם.
בלשון הזוהר
אַזְלֵי כְּחֲדָא, וְלָא מַלִּיל הַהוּא בַר נָשׁ בַּהֲדַיְיהוּ. לְבָתַר אִשְׁתְּמִיטוּ רִבִּי חִיָּיא וְרִבִּי יוֹסֵי וְאִשְׁתַּדָּלוּ בְּאוֹרַיְיתָא. כֵּיוָן דְּחָמָא הַהוּא בַר נָשׁ דְּהֲווּ מִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא, קָרִיב לְגַבַּיְיהוּ וְיָהִיב לוֹן שְׁלָם.
שאלת האיש על חשדם - מענה שמא התפלל או שנה
אָמַר לָהֶם, רַבּוֹתַי, בַּמָּה חֲשַׁדְתֶּם אוֹתִי כְּשֶׁנְּתַתֶּם לִי שָׁלוֹם וְלֹא הֵשַׁבְתִּי לָכֶם? אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי, אוּלַי הָיִיתָ אוֹמֵר תְּפִלָּה אוֹ מַרְחִישׁ בְּתַלְמוּדְךְ. אָמַר לָהֶם, הקב"ה יָדוּן אֶתְכֶם לְכַף זְכוּת.
בלשון הזוהר
אָמַר לוֹן, רַבּוֹתַי, בְּמָּה חֲשַׁדְתּוּן לִי, כַּד יַהֲבִיתּוּ לִי שְׁלָם, וְלָא אֲתִיבְנָא לְכוּ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי, דִּילְמָא צְלוֹתָא הֲוֵית אָמַר, אוֹ מַרְחִישׁ בְּתַלְמוּדָךְ. אָמַר לוֹן, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָדִין לְכוּ לְכַף זְכוּ.
מעשה בשודד - הנדר שלא להקדים שלום אלא לצדיק
אֲבָל אֹמַר לָכֶם, יוֹם אֶחָד הָיִיתִי הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ, מָצָאתִי אִישׁ אֶחָד וְהִקְדַּמְתִּי לוֹ שָׁלוֹם, וְאוֹתוֹ אִישׁ הָיָה שׁוֹדֵד, וְקָם עָלַי וְצִעֵר אוֹתִי, וְאִלְמָלֵא שֶׁהִתְגַּבַּרְתִּי עָלָיו הִצְטַעַרְתִּי. מֵאוֹתוֹ יוֹם נָדַרְתִּי שֶׁלֹּא לְהַקְדִּים שָׁלוֹם, רַק לְאָדָם צַדִּיק, אֶלָּא אִם הִכַּרְתִּיו בָּרִאשׁוֹנָה, מִשּׁוּם שֶׁיָּכוֹל לְצַעֵר אוֹתִי וְיִתְגַּבֵּר עָלַי בְּכֹחַ, מִשּׁוּם שֶׁאָסוּר לְהַקְדִּים שָׁלוֹם לְאִישׁ רָשָׁע, שֶׁכָּתוּב ׳אֵין שָׁלוֹם אָמַר יהו"ה לָרְשָׁעִים׳ (ישעיה מח, כב).
בלשון הזוהר
אֲבָל אֵימָא לְכוּ, יוֹמָא חַד הֲוֵינָא אָזִיל בְּאָרְחָא, אַשְׁכַּחְנָא חַד בַר נָשׁ, וְאַקְדִימְנָא לֵיהּ שְׁלָם, וְהַהוּא גַבְרָא הֲוָה לִסְטִים, וְקָם עָלַי, וְצִעֵר לִי, וְאִלְמָלֵא דְאִתְתַּקַּפְנָא בֵּיהּ אִצְטָעַרְנָא. מֵהַהוּא יוֹמָא נָדַרְנָא, דְּלָא לְאַקְדָּמָא שְׁלָם, בַּר לְבַר נָשׁ זַכָּאָה, אֶלָּא אִי יְדַעְנָא בֵּיהּ בְּקַדְמִיתָא, בְּגִין דְּיָכִיל לְצַעֲרָא לִי, וְיִתַתַּקַּף בִּי בְּחֵילָא, בְּגִין דְּאָסִיר לְאַקְדָּמָא שְׁלָם לְבַר נָשׁ חַיָּיבָא, דִּכְתִיב, ׳אֵין שָׁלוֹם אָמַר יהו"ה לָרְשָׁעִים׳ (ישעיה מח, כב).
חֲשָׁד שֶׁהִתְבָּרֵר לַשָּׁוְא - הַדֶּרֶךְ מְתֻקֶּנֶת לִפְנֵי הַצַּדִּיקִים
וְאוֹתָהּ הַשָּׁעָה שֶׁרָאִיתִי אֶתְכֶם וּנְתַתֶּם לִי שָׁלוֹם וְלֹא הֵשַׁבְתִּי לָכֶם, חָשַׁדְתִּי אֶתְכֶם, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא רָאִיתִי בָכֶם מִצְוָה שֶׁנִּרְאֵית בַּחוּץ, וּכְמוֹ כֵן הָיִיתִי חוֹזֵר עַל תַּלְמוּדִי, אֲבָל עַכְשָׁו שֶׁרָאִיתִי אֶתְכֶם שֶׁאַתֶּם צַדִּיקִים, הִנֵּה הַדֶּרֶךְ מְתֻקֶּנֶת לְפָנַי.
בלשון הזוהר
וְהַהִיא שַׁעְתָּא דְּחָמֵינָא לְכוּ, וְיַהֲבִיתּוּ לִי שְׁלָם וְלָא אֲתִיבְנָא לְכוּ, חֲשִׁידְנָא לְכוּ, בְּגִין דְּלָא חָמֵינָא בְּכוּ מִצְוָה דְּאִתְחֲזֵי לְבַר, וַהֲוֵינָא כְּמוֹ כֵן מְהַדַּר תַּלְמוּדָאי, אֲבָל הַשְׁתָּא דְּחָמֵינָא בְכוֹ דְּאַתּוּן זַכָּאִין, הָא אָרְחָא מִתְתַּקְּנָא קֳדָמָי.
׳אך טוב לישראל׳ - ימין ושמאל בהנהגת העולם
פָּתַח וְאָמַר, ׳מִזְמוֹר לְאָסָף אַךְ טוֹב לְיִשְׂרָאֵל אֱלֹהִים לְבָרֵי לֵבָב׳ (תהלים עג, א) - בֹּא רְאֵה, הקב"ה עָשָׂה אֶת הַיָּמִין וְעָשָׂה שְׂמֹאל לְהַנְהִיג אֶת הָעוֹלָם. אֶחָד נִקְרָא טוֹב, וְאֶחָד נִקְרָא רָע. וּבִשְׁנֵי אֵלֶּה נִכְלָל הָאָדָם, וְהִתְקָרֵב בַּכֹּל.
בלשון הזוהר
פָּתַח וְאֲמַר, ׳מִזְמוֹר לְאָסָף אַךְ טוֹב לְיִשְׂרָאֵל אֱלֹהִים לְבָרֵי לֵבָב׳ (תהילים עג, א) - תָּא חֲזֵי, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָבַד יְמִינָא וְעָבַד שְׂמָאלָא, לְאַנְהָגָא עַלְמָא. חַד אִקְרֵי טוֹב וְחַד אִקְרֵי רָע. וּבִתְרֵין אִלֵּין אִתְכְּלִיל בַּר נָשׁ, וְאִתְקְרִיב בְּכֹלָּא.
הרע לעמים ערלי לב - הטוב לישראל בלבד
וּבְאוֹתוֹ הָרָע, שֶׁהוּא הַשְּׂמֹאל, נִכְלְלוּ עַמִּים עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת וְנִתַּן בַּצַּד שֶׁלָּהֶם, מִשּׁוּם שֶׁהֵם ׳עַרְלֵי לֵב וְעַרְלֵי בָשָׂר׳ (יחזקאל מד, ז) - וּלְהִטָּמֵא בוֹ. אֲבָל בְּיִשְׂרָאֵל מַה כָּתוּב? ׳אַךְ טוֹב לְיִשְׂרָאֵל׳.
בלשון הזוהר
וְהַהוּא רַע דְּאִיהוּ שְׂמָאלָא, אִתְכְּלִילוּ בֵּיהּ עַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, וְאִתְיְהִיב בְּסִטְרָא דִלְהוֹן, בְּגִין דְּאִינוּן ׳עַרְלֵי לִבָּא, וְעַרְלֵי בִּשְׂרָא׳ (יחזקאל מד, ז) - וּלְאִסְתָּאֳבָא בֵּיהּ. אֲבָל בְּיִשְׂרָאֵל מַה כְּתִיב, ׳אַךְ טוֹב לְיִשְׂרָאֵל׳ (כתיב).
׳לברי לבב׳ - ישראל נדבקים בסוד המהימנותא ולא טעו
וְאִם תֹּאמַר, לְכֻלָּם? לֹא, אֶלָּא לְאוֹתָם שֶׁלֹּא נִטְמָאִים עִם אוֹתוֹ הָרָע, שֶׁכָּתוּב ׳לְבָרֵי לֵבָב׳, מִשּׁוּם שֶׁזֶּה טוֹב וְזֶה רָע. ׳טוֹב לְיִשְׂרָאֵל׳ לְבַדָּם, וְרָע לָעַמִּים עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת. ׳אַךְ טוֹב לְיִשְׂרָאֵל׳ כְּדֵי לְהִדָּבֵק בּוֹ, וּבָזֶה נִדְבְּקוּ יִשְׂרָאֵל בְּסוֹד עֶלְיוֹן, בְּסוֹד הָאֱמוּנָה, שֶׁהַכֹּל יִהְיֶה אֶחָד. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אַשְׁרֵינוּ שֶׁלֹּא טָעִינוּ בְךְ, וַהֲרֵי הקב"ה שָׁלַח אוֹתְךְ אֵלֵינוּ.
בלשון הזוהר
וְאִי תֵימָא לְכֻלְּהוּ, לָאו, אֶלָּא לְאִינוּן דְּלָא אִסְתַאֲבֵי בַּהֲדֵי הַהוּא רָע, דִּכְתִיב, ׳לְבָרֵי לֵבָב׳, בְּגִין דְּדָא טוֹב וְדָא רַע. ׳טוֹב לְיִשְׂרָאֵל׳ בִּלְחוֹדַיְיהוּ, וְרַע לְעַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת. ׳אַךְ טוֹב לְיִשְׂרָאֵל׳, בְּגִין לְאִדְבָּקָא בֵּיהּ, וּבְהַאי אִתְדַּבָּקוּ יִשְׂרָאֵל, בְּרָזָא עִלָּאָה, בְּרָזָא דִמְהֵימְנוּתָא, לְמֶהֱוֵי כֹּלָּא חַד. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, זַכָּאִין אֲנַן, דְּלָא שַׁבַּשְׁנָא בָּךְ, וְהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שַׁדְּרָךְ לְגַבָּן.
חלק ישראל בעולם הזה ובבא - לראות עין בעין
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, מִשּׁוּם שֶׁטּוֹב הוּא לְיִשְׂרָאֵל, יֵשׁ לְיִשְׂרָאֵל חֵלֶק בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, לִרְאוֹת ׳עַיִן בְּעַיִן׳ אֶת מַרְאֵה הַכָּבוֹד, כַּכָּתוּב ׳כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב יהו"ה צִיּוֹן׳ (ישעיה נב, ח) - ׳בָּרוּךְ יהו"ה לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן׳.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, בְּגִין דְּטוֹב הוּא לְיִשְׂרָאֵל, יִשְׂרָאֵל אִית לוֹן חוּלָקָא בְּעַלְמָא דֵין וּבְעַלְמָא דְאָתֵי, לְמֶחמֵי עֵינָא בְּעֵינָא חֵיזוּ יְקָרָא, כְּמָה דִּכְתִיב, ׳כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב יהו"ה צִיּוֹן׳ (ישעיהו נב, ח) - ׳בָּרוּךְ יהו"ה לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן׳.
׳ויגש אליו יהודה׳
סוד בריאת העולם באותיות התורה ובחירת הבי"ת
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.