׳ויקרא אליו מלאך ה' מן ההר... כה תאמר לבית יעקב׳
מעשה חכם העשבים והנחש
אשרי תבחר ותקרב - הנבחר לשרות בהיכל הקדוש
וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יהו"ה מִן הָהָר לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְגוֹ'.׳וַיִּקְרָא אֵלָיו יהו"ה מִן הָהָר לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְגוֹ'׳. רַבִּי יִצְחָק פָּתַח, ׳אַשְׁרֵיבמה שאמר דוד המלך תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךְ׳ (תהלים סה, ה) - אַשְׁרֵי ונחלקו התנאים על מי נאמר פסוק זה, ר' יצחק פירש שהכתוב נאמר על ישראל, חֶלְקוֹ שֶׁל אוֹתוֹ אָדָם שהקב"ה הִתְרַצָּה בּוֹ וְקֵרַב אוֹתוֹ לִשְׁרוֹת בְּתוֹךְ הַהֵיכָלתוכיות שיהי' לו מדור במקום הגנוז שבמלכות מקום כניסת היסוד, שבהיותו שם הוא אחוז בתרי דרגין: הַקָּדוֹשׁ, שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא הִתְרַצָּההקב"ה בּוֹ לַעֲבוֹדָתוֹ, רָשׁוּם הוּא מֵרִשּׁוּמִים שֶׁלְּמַעְלָה לָדַעַת,שהם אותיות השם הקדוש שֶׁהֲרֵי כדרך המלכים לסמן עבדיהם שכל רואיהם יכירום הוּא נִבְחָר מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ הָעֶלְיוֹן לִשְׁרוֹת בִּמְדוֹרוֹ. וְכָל מִי שֶׁנִּמְצָא בּוֹ אוֹתוֹ הָרֹשֶׁם, עוֹבֵר בְּכָל הַשְּׁעָרִים שֶׁלְּמַעְלָה וְאֵין כשתפילתו עולה למעלה ויתר על כן שאף תבחר ותקרב - ישכון חצריך מוֹחֶה בְּיָדוֹ.
בלשון הזוהר
׳וַיִּקְרָא אֵלָיו יהו"ה מִן הָהָר לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב׳ וְגוֹ'. ר׳ יִצְחָק פָּתַח, (תהילים סה ה) ׳אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכּוֹן חֲצֵרֶיךָ׳ - זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְּהַהוּא בַּר נָשׁ, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרְעֵי בֵּיהּ, וְקָרִיב לֵיהּ, לְמִשְׁרֵי בְּגוֹ הֵיכָלָא קַדִּישָׁא, דְּכָל מַאן דְּאִיהוּ אִתְרְעֵי בֵּיהּ לְפוּלְחָנֵיהּ, רָשִׁים הוּא מֵרְשִׁימִין דִּלְעֵילָּא, לְמִנְדַּע דְּהָא הוּא אִתְבָּחַר מִקַּמֵיהּ דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא עִלָּאָה, לְמִשְׁרֵי בִּמְדוֹרוֹי. וְכָל מַאן דְּאִשְׁתְּכַח בֵּיהּ הַהוּא רְשִׁימָא, אַעְבַּר בְּכָל תַּרְעִין דִּלְעֵילָּא, וְלֵית דְּיִמְחֵי בִּידוֹי.
כה תאמר לבית יעקב ותגד לבני ישראל - נקבות וזכרים
רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, בא לחלוק על דברי ר' יצחק וס"ל שהפסוק מדבר במשה דייקא אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, שֶׁעָלָיו כָּתוּב ׳אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב׳ (תהלים סה, ה). וְכָתוּב בּוֹ ׳וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל׳ (שמות כד, ב) - ׳וְנִגַּשׁ מֹשֶׁה לְבַדּוֹ אֶל יהו"ה וְהֵם לֹא יִגָּשׁוּ׳ אפי' לא אל הערפל [היינו לבחינת המלכות ששם השכינה], וכ"ש לפנים יותר, ואמר הכתוב 'אשרי תבחר ותקרב' כי אחר שעלה, נקרא להתקרב יותר להיכנס פנימה אל היסוד והת"ת, וכעת אחר שפירש הקדמה זו עובר ר"י לפרש המשך הפס'. . ׳כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב׳ - אֵלּוּ הַנְּקֵבוֹת.של המלכות שהם בית אל הת"ת [ז"א], [חכמות נשים בנתה ביתה - והיותם בית מצד המלכות שהיא דין, ולכך הזכיר בהם 'אמירה' שהוא מענין 'הרחמים' להיות שכל דבר צריך אל שפע עליון ממנו], ׳וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל׳ - אֵלּוּ הַזְּכָרִים.בסוד נצח והוד שהם מרכבת הזכרים [אבל בני ישראל שהם בתפאר"ת צריכים אל שפע עליון מצד החכמה וזה כלל בזוהר כי כל לשון הגדה היא מהמשך החכמה למטה [כפירוש הזוהר שאל אביך ויגדך- יגלה לך עומקא דחכמתא ובעוד הרבה]
בלשון הזוהר
ר (תהלים סה ה) ׳ יְהוּדָה אָמַר, זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְּמֹשֶׁה, דְּעָלֵיהּ כְּתִיב ׳אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב׳. וּכְתִיב בֵּיהּ (שמות כד ב) ׳וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל׳ - ׳וְנִגַּשׁ מֹשֶׁה לְבַדּוֹ אֶל יהו"ה וְהֵם לא יִגָשׁוּ׳. ׳כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב׳ - אִלֵּין נוּקְבֵי. ׳וְתַגֵּיד לִבְנִי יִשְׂרָאֵל׳ - אִלֵּין דּוּכְרִין.
׳כה תאמר ותגד׳ - אמירה מצד הדין והגדה מצד הרחמים
רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, ׳כֹּה תֹאמַר׳, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳כֹּה תְבָרֲכוּ׳ כי המלכות נקראת כ"ה כאשר היא כלולה מכ"ב אותיות ומתנ"ך שהם כ"ה הבחנות בשלמות כוחות הברכה (במדבר ו, כג). וְכָתוּב, ׳וַחֲסִידֶיךְ יְבָרֲכוּכָה׳ (תהלים קמה, י) - כְּלוֹמַר יְבָרְכוּ ׳כֹה׳ ימשיכו שפע הברכות להשכינה הקדושה הנקראת כ"ה. ׳כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב׳ (שמות יט, ג) - בַּאֲמִירָה, וְהַיְנוּ מִצַּד הַדִּין. שהאמירה היא מצד הנוקבא [בצע אמרתו]. ׳וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל׳היינו בני ישראל שהם מצד הרחמים [ועוד כי ענין הגדה הוא בחכמה ולכן את בית ישראל הזכרים דייקא] - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת בְּרִיתוֹ׳ המשכת שפע החכמה אל היסוד זה הזכרים (דברים ד, יג). אֲשֶׁר יהו"ה אֱלהֶיךָ נוֹתֵן לָךְ.וְכָתוּב ׳הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַיהו"ה אֱלֹהֶיךְ׳[המשכת החכמה מוהגדתי לזו"ן בהארת ה' אלהים] (שם כו, ג). ׳לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל׳ - הַזְּכָרִים, שֶׁבָּאוּ מִצַּד הָרַחֲמִים. ומשום כך יש להמשיך להם שפע מן החכמה בדווקא.
בלשון הזוהר
ר׳ שִׁמְעוֹן אָמַר, ׳כֹּה תֹאמַר׳, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (במדבר ו כג) ׳כֹּה תְבָרַכוּ׳. וּכְתִיב, (תהילים קמה י) ׳וַחֲסִידֶיךָ יְבָרַכוּכָה׳ - כְּלוֹמַר יְבָרְכוּ ׳כֹּה׳. ׳כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב׳ - בַּאֲמִירָה, וְהַיְינוּ מִסִּטְרָא דְּדִינָא. ׳וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל׳ - כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (דברים ד יג) ׳וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת בְּרִיתוֹ׳. וּכְתִיב (דברים כו ג) ׳הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַיהו"ה אֱלהֶיךָ׳. ׳לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל׳ - דּוּכְרִין, דְּאָתוּ מִסִּטְרָא דְּרַחֲמֵי.
הגדתי היום לה' אלהיך - קושיא על לשון היחיד
אָמַר רַבִּי יִצְחָק, (ס"א: יוֹסֵי) הוֹאִיל וּבָאנוּפסוק לָזֶה, מַה זֶּהבפרשת ביכורים, יש להתבונן הלשון שאומר המביא ביכורים לכהן ׳הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַיהו"ה אֱלֹהֶיךְ׳? ׳לַיהו"ה אֱלֹהֵינוּ׳ הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת! ומדוע אינו כולל את עצמו בכלל. אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן, וְכִי זֶההפס' הזה לְבַדּוֹ הוּא, שבו ראינו לשון אלהיך ולא אלהינו, וַהֲרֵי כָּתוּבשמשה רבינו אומר לישראל ׳כִּי יהו"ה אֱלֹהֶיךְ מְבִיאֲךְ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וְגוֹ'׳וכן בפרשתנו (שם ח, ז) - ׳אֲשֶׁר יהו"ה אֱלֹהֶיךְ נֹתֵן לָךְ׳ובכן בפ' ואתחנן במעמד הר סיני - ׳כִּי יהו"ה אֱלֹהֶיךְ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא׳ (שם ד, כד), וְכֻלָּם כָּךְ?
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יִצְחָק, (ס"א: יוֹסֵי) הוֹאִיל וַאֲתֵינָא לְהַאי, מַה הוּא ׳הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַיהו"ה אֱלֹהֶיךָ׳. ׳לַיהו"ה אֱלֹהֵינוּ׳, מִבָּעֵי לֵיהּ. אָמַר לֵיהּ ר שִׁמְעוֹן, וְכִי הַאי בִּלְחוֹדוֹי הוּא, וְהָא כְּתִיב ׳כִּי יהו"ה אֱלהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וְגוֹ'׳ (דברים ח, ז) - ׳אֲשֶׁר יהו"ה אֱלהֶיךָ נוֹתֵן לָךְ׳ (דברים ז, טז) - ׳כִּי יהו"ה אֱלהֶיךָ אֵשׁ אוֹכְלָה הוּא׳ (דברים ד, כד), וְכֻלְּהוּ הָכִי.
הדר בארץ ישראל כמי שיש לו אלוה - טעם אלהיך למשה
אֶלָּא כָּךְ שָׁנִינוּ,(כתובות קי:), כָּל הַדָּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱלוֹהַּ, וְכָל הַדָּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֱלוֹהַּ. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּםישראל שהם שֶׁהַזֶּרַע הַקָּדוֹשׁ מצד שנשמותיהם הם משורש עליון עוֹלֶה לָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, להיות נטועים דווקא שם, וּשְׁכִינָה יוֹשֶׁבֶת בִּמְקוֹמָהּ, וְזֶה בָּזֶה תָּלוּי.לפי שנשמות ישראל הן מצד הקדושה לכן נכנסו דווקא לארץ ישראל שבה יש השראת השכינה. ומשום כך המביא ביכורים מא"י אומר הגדתי היום לה' אלוהיך. ומבואר לפ"ז ש וּמֹשֶׁה לֹא אָמַר ׳אֱלֹהֶיךְ׳בפרשתנו אֶלָּא לְאוֹתָם שֶׁהָיוּ עֲתִידִים לְהִכָּנֵס לָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה וּלְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה. וּמַה שֶּׁלֹּא אָמַר ׳אֱלֹהֵינוּ׳, מִשּׁוּם שֶׁהֲרֵי מֹשֶׁה לֹא זָכָה לְהִכָּנֵס לָאָרֶץ. וְלָכֵןאמר ׳אֱלֹהֶיךְ׳ וַדַּאי בְּכָל מָקוֹם, מִשּׁוּם שֶׁהֵםבני דור המדבר הָיוּ עֲתִידִים לְהִכָּנֵס לְשָׁם. ובזה תירץ, כי כיון שמשה עצמו לא נכנס לא"י הרי אין מדרגה זו שייכת אליו, ולכן לא כלל עצמו לומר 'אלהינו', אלא דיבר רק במדרגת הנכנסים, והוציא עצמו מן הכלל ואמר 'אלהיך'.
בלשון הזוהר
אֶלָּא הָכִי תָּנֵינָן, כָּל הַדָּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱלוֹהַּ, וְכָל הַדָּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֱלוֹהַּ. מַאי טַעֲמָא. מִשּׁוּם דְּזַרְעָא קַדִּישָׁא, לְאַרְעָא קַדִּישָׁא סַלְּקָא, וּשְׁכִינְתָּא בְּאַתְרָה יָתְבָא, וְהַאי בְּהַאי תַּלְיָא. וּמֹשֶׁה לָא קָאָמַר ׳אֱלֹהֶיךָ׳, אֶלָּא לְאִינוּן דַּהֲווֹ זְמִינִין לְמֵיעַל לְאַרְעָא קַדִּישָׁא, וּלְקַבְּלָא אַפֵּי שְׁכִינְתָּא. וּמַה דְּלָא אָמַר ׳אֱלהֵינוּ׳, מִשּׁוּם דְּהָא מֹשֶׁה לָא זָכָה לְמֵיעַל לְאַרְעָא. וּבְגִינִי כַּךְ, ׳אֱלֹהֶיךָ׳ וַדַּאי בְּכָל אֲתָר, מִשּׁוּם דְּאִינּוּן הֲווֹ זְמִינִין לְמֵיעַל תַּמָּן.
הבאת ביכורים לכהן - הודאת אלהיך על חסד הארץ
אָמַר לוֹ, וַדַּאי כָּךְ הוּא. ר' יצחק לר"ש, ביחס למשה רבינו כדבריך.אֲבָלהרי כָּאן כָּתוּב ׳וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַיהו"ה אֱלֹהֶיךְ׳ (דברים כו, ג), וַהֲרֵיכתוב זה מדבר כאשר עם ישראל הֵם בָּאָרֶץישראל שׁוֹרִים. מָהכאן הַטַּעַםשהמביא ביכורים אומר ׳אֱלֹהֶיךְ׳ וְלֹא ׳אֱלֹהֵינוּ׳? אֶלָּאהטעם בזה הוא אחר, והוא מחמת ש הֵםמביאי הביכורים צְרִיכִים לְהַרְאוֹת וּלְהוֹדוֹת שֶׁבִּגְלַל הַחֶסֶד הָעֶלְיוֹן זָכוּ לְכָל זֶה וְשָׁרוּ בָאָרֶץ וְנִכְנָסִים לְאוֹתָהּ אֶרֶץשהקב"ה וְעָשָׂה עִמָּהֶם כָּל אוֹתָן טוֹבוֹת, וּמִשּׁוּם כָּךְ הָיוּ אוֹמְרִים דְּבָרִים אֵלֶּה לַכֹּהֵןשהוא מצד החסד, כי באתי אל הארץ - בחסד ולא בדין [- רמ"ק], וזה הטעם (וְלֹא לְאָדָם אַחֵר), שֶׁכָּתוּב ׳הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַיהו"ה אֱלֹהֶיךְ׳, (וְכָךְ הוּא וַדַּאי) מִשּׁוּם שֶׁבָּא מִצַּד הַחֶסֶד.דהיינו מה שאומר לכהן 'אלהיך' בא לרמוז שמודה על החסד העליון
בלשון הזוהר
אֲמַר לֵיהּ וַדַּאי הָכִי הוּא. אֲבָל הָכָא כְּתִיב, ׳וּבְאָת אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַיהו"ה אֱלהֶיךָ׳ (דברים כו, ג), וְהָא אִינּוּן בְּאַרְעָא שַׁרְיָין. מַאי טַעֲמָא ׳אֱלֹהֶיךָ׳, וְלֹא ׳אֱלהֵינוּ׳. אֶלָּא אִינּוּן בַּעְיָין לְאַחֲזָאָה וּלְאוֹדָאָה, דִּבְגִינֵי דְּחֶסֶד עִלָּאָה, זָכָאן לְכָל הַאי, וְשַׁרְיָין בְּאַרְעָא, וְעָאֲלָן לְהַהִיא אַרְעָא, וְעָבִיד עִמְּהוֹן כָּל אִינּוּן טָבָאן, וּבְגִינֵי כַּךְ, הֲווֹ אַמְרִי מִלִּין אִלֵּין לַכֹּהֵן (ולא לבר נש אחרא), דִּכְתִּיב ׳הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַיהו"ה אֱלהֶיךָ׳, (והכי הוא ודאי) מִשּׁוּם דְּאָתֵי מִסִּטְרָא דְּחֶסֶד.
יעקב וישראל שתי דרגות עולות בדרגה אחת
׳כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב׳לנשים (שמות יט, ג) - לְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁרָאוּי לָהֶם מצד הארת מלכות,. ׳וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל׳לאנשים - בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שָׁלֵם שֶׁרָאוּי לָהֶם, מצד הארת תפארת [ז"א], ואף שֶׁהֲרֵימציאות השגתם של יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל שְׁתֵּי דְרָגוֹת עָלוּ, במלכות ובתפארת מ"מ עלייתם וּבְדַרְגָּה אַחַת עוֹלִים. מצד שהם מתאחדים זה בזה אֶלָּאשם יִשְׂרָאֵליורה על שְׁלֵמוּת הַכֹּלומשום כך נִקְרָא. כן כאשר י"ש [היא החכמה] מקבלת מן רל"א שערים אל התורה ׳וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל׳ - לְהַרְאוֹתלהם ה חָכְמָה שיראו כל הטוב והחסד שעשה עמם הקב"ה, [להראות החכמה מצד י"ש] וּלְדַבֵּר בְּרוּחַ חָכְמָה טוֹב וֶאֱמֶת שֶׁעָשָׂה לָהֶםשענין ההגדה רומזת על הארת החכמה הקב"ה, שֶׁכָּתוּב ׳וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת בְּרִיתוֹ׳כי גיד הוא סוד יוסף הנקרא בריתא המושך היו"ד מן החכמה. (דברים ד, יג).
בלשון הזוהר
׳כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב׳ (שמות יט, ג) - לְהַהוּא אֲתָר דְּאִתְחָזֵי לְהוּ. ׳וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל׳ - בְּהַהוּא אֲתָר שְׁלִים דְּאִתְחָזֵי לְהוּ, דְּהָא יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל, תְּרֵין דַּרְגִּין אִסְתָּלָקוּ, וּבְדַרְגָּא חַד סַלְּקִין. אֶלָּא יִשְׂרָאֵל שְׁלֵימוּתָא דְּכֹלָּא אִקְרֵי. ׳וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל׳ - לְאַחֲזָאָה חָכְמְתָא, וּלְאִשְׁתָּעֵי בְּרוּחַ חָכְמְתָא, טִיבוּ וּקְשׁוֹט דְּעָבַד לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דִּכְתִּיב ׳וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת בְּרִיתוֹ׳.
מעשה לוקט העשבים - שתיקתו לר ׳יוסי ור׳ חייא בדרך
שָׁנִינוּ, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, פַּעַם אַחַת הָיִיתִי הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ וְהָיָה עִמִּי רַבִּי חִיָּיא בְּנִי. עַד שֶׁהָיִינוּ הוֹלְכִים, מָצָאתִי אִישׁ אֶחָד שֶׁהָיָה לוֹקֵט בַּשָּׂדֶה עֲשָׂבִים לִרְפוּאָה. קָרַבְתִּי אֵלָיו וְאָמַרְתִּי לוֹ: בֶּן אָדָם, כָּל הָאֲגֻדּוֹת הַקְּשׁוּרוֹת הַלָּלוּ שֶׁל הָעֲשָׂבִים לָמָּה? לֹא הֵרִים רֹאשׁוֹ וְלֹא אָמַר דָּבָר. חָזַרְתִּי פַּעַם נוֹסֶפֶת וְאָמַרְתִּי אֶת זֶה - וְלֹא אָמַר דָּבָר. אָמַרְתִּי לְרַבִּי חִיָּיא בְּנִי: אוֹ שֶׁהָאִישׁ הַזֶּה אָזְנָיו אֲטוּמוֹת, אוֹ שׁוֹטֶה, אוֹ חָכָם. יָשַׁבְתִּי אֶצְלוֹ. אַחַר כָּךְ לִקֵּט אוֹתָם עֲשָׂבִים, וְאָחַז אוֹתָם וְכִסָּה עֲלֵיהֶם בַּעֲלֵי גֶפֶן.
בלשון הזוהר
תַּנְיָא, אָמַר ר ׳יוֹסֵי, זִמְנָא חֲדָא הֲוֵינָא אָזִיל בְּאָרְחָא, וַהֲוָה ר׳ חִיָּיא בְּרִי עִמִּי. עַד דַּהֲוֵינָא אַזְלִין, אַשְׁכַּחְנָא חַד גְּבָר, דְּהֲוָה לָקִיט בְּחַקְלָא, עֲשָׂבִין לְאַסְוָותָא. קָרִיבְנָא לְגַבֵּיהּ, אֲמֵינָא לֵיהּ: בַּר נָשׁ, קוּטְרָא דְּקוּטְרֵי דַּעֲשָׂבִין לָמָּה. לָא זָקִיף רֵישֵׁיהּ, וְלָא אָמַר מִידִי. אַהֲדַרְנָא זִמְנָא אַחֲרָא וַאֲמֵינָא הַאי - וְלָא אָמַר מִידִי. אֲמֵינָא לֵיהּ לְרַבִּי חִיָּיא בְּרִי: אוֹ הַאי בַּר נָשׁ אָטִים אוּדְנִין, אוֹ שַׁטְיָא, אוֹ חַכִּימָא. יָתִיבְנָא גַּבּוֹי. לְבָתַר לָקִיט אִינּוּן עֲשָׂבִין, וְאָחִיד לוֹן, וְחָפָא עֲלֵיהוֹן טַרְפֵּי גּוּפְנִין.
ריח העשב המרחיק - מרפא שומי הבר לחכמי היהודים
אָמַר לָנוּ, אֲנִי רוֹאֶה שֶׁאַתֶּם יְהוּדִים, וְעַל הַיְּהוּדִים אוֹמְרִים שֶׁהֵם חֲכָמִים. אִם לֹא הָיִיתִי חָס עֲלֵיכֶם עַכְשָׁו, תִּהְיוּ מְרֻחָקִים מִבְּנֵי אָדָם כְּמוֹ הַמְּצֹרָע הַזֶּה שֶׁמַּרְחִיקִים אוֹתוֹ מֵהַכֹּל, שֶׁהֲרֵי אֲנִי רוֹאֶה שֶׁרֵיחַ שֶׁל עֵשֶׂב אֶחָד שֶׁהָיָה קָרוֹב אֲלֵיכֶם נִכְנַס בְּגוּפְכֶם, וְתִהְיוּ מְרֻחָקִים שְׁלֹשָׁה יָמִים. אֶלָּא אִכְלוּ שׁוּמֵי הַבָּר הַלָּלוּ וְתִתְרַפְּאוּ. אָכַלְנוּ מֵהֶם, שֶׁהָיוּ מְצוּיִים לְפָנֵינוּ, וְנִרְדַּמְנוּ וְנִקְשַׁרְנוּ בְּזֵעָה עַד זְמַן רַב. אַחַר כָּךְ הִתְעוֹרַרְנוּ. אָמַר לָנוּ אוֹתוֹ הָאִישׁ: עַכְשָׁו אֱלֹהֵיכֶם עִמָּכֶם שֶׁמְּצָאתֶם אוֹתִי, שֶׁהֲרֵי רְפוּאַת גּוּפְכֶם עַל יָדִי נִשְׁלְמָה.
בלשון הזוהר
אָמַר לָן, אֲנָא חֲמֵינָא דְּיוּדָאִין אָתוּן, וְיוּדָאִין אַמְרֵי עָלַיְיהוּ, דְּאִינּוּן חַכִּימִין. אִי לָא דְּחַיִּיסְנָא עָלַיְיכוּ הַשְׁתָּא, תֶּהֱווֹן רְחִיקִן מִבְּנֵי נָשָׁא כִּסְגִירָא דָּא, דְּמַרְחִקִין לֵיהּ מִכֹּלָּא, דְּהָא אֲנָא חֲמֵינָא, דְּרֵיחָא דְּחָד עִשְׂבָּא דְּהֲוָה קָרִיב גַּבֵּיכוֹן, עָאל בְּגוּפַיְיכוּ, וְתֶהֱווֹן רְחִיקִין תְּלָתָא יוֹמִין. אֶלָּא אֲכִילוּ אִלֵּין תּוּמֵי בָּרָא וְתִתְסוּן, אֲכַלְנָא מִנַּיְיהוּ דַּהֲווֹ שְׁכִיחִין קַמָּן, וְאַדְמַכְנָא, וְאִתְקָטַרְנָא בְּזֵיעָא, עַד עִידָּן סַגִּי. לְבָתַר אִתְּעַרְנָא. אָמַר לָן הַהוּא גַּבְרָא: הַשְׁתָּא אֱלָהֲכוֹן עִמְּכוֹן, דְּאַשְׁכַּחְתּוּן לִי, דְּהָא אַסְוָותָא דְּגוּפֵיכוֹן עַל יְדִי אִשְׁתְּלִים.
דיבור כפי דרכי השומע - כה תאמר וותגד כמשל
עַד שֶׁהָיִינוּ הוֹלְכִים, אָמַר לָנוּ: כָּל אָדָם צָרִיךְ לְדַבֵּר עִם אָדָם אַחֵר כְּפִי דְרָכָיו. שֶׁהֲרֵי לָאִשָּׁה כְּפִי דַרְכָּהּ, לָאִישׁ כְּפִי דְרָכָיו, וְלַגֶּבֶר שֶׁבַּגְּבָרִים כְּפִי דְרָכָיו. אָמַרְתִּי לְרַבִּי חִיָּיא בְּנִי, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל׳ (שמות יט, ג). (ס"א: ׳כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב׳ - בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁרָאוּי לָהֶם. ׳וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל׳ - בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שָׁלֵם שֶׁרָאוּי לָהֶם. שֶׁהֲרֵי יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל שְׁתֵּי דְרָגוֹת הֵם וּבְדַרְגָּה אַחַת עוֹלִים, אֶלָּא יִשְׂרָאֵל שְׁלֵמוּת הַכֹּל נִקְרָא). אָמַר לָנוּ: רְאִיתֶם שֶׁלֹּא הֵרַמְתִּי רֹאשִׁי וְלֹא דִבַּרְתִּי עִמָּכֶם, מִשּׁוּם שֶׁאָבִי הָיָה חֲכַם הָעֲשָׂבִים מִכָּל בְּנֵי דוֹרוֹ. וְלָמַדְתִּי מֵאָבִי דַּרְכֵי כָּל הָעֲשָׂבִים שֶׁבָּהֶם אֱמֶת, וַאֲנִי בְּכָל הַשָּׁנָה מְדוֹרִי בֵּינֵיהֶם.
בלשון הזוהר
עַד דַּהֲוֵינָא אַזְלִין, אָמַר לַן: כָּל בַּר נָשׁ בָּעֵי לְאִשְׁתְּעֵי בְּבַר נָשׁ אַחֲרָא, כְּפוּם אָרְחוֹי. דְּהָא לְנוּקְבָּא כְּפוּם אָרְחוֹי. לְגַבְרָא כְּפוּם אָרְחוֹי. לְגַבְרָא דְּגַבְרֵי כְּפוּם אָרְחוֹי. אֲמֵינָא לְרַבִּי חִיָּיא בְּרִי, הַיְינוּ דִּכְתִּיב, ׳כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנִי יִשְׂרָאֵל׳. (ס"א: ׳כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב׳ - בְּהַהוּא אֲתָר דְּאִתְחֲזֵי לְהוּ. ׳וְתַגִּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל׳ - בְּהַהוּא אֲתָר שְׁלִים דְּאִתְחֲזֵי לְהוּ. דְּהָא יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל תְּרֵין דַּרְגִּין אִינּוּן וּבְדַרְגָּא חַד סַלְקִין, אֶלָּא יִשְׂרָאֵל שְׁלִימוּתָא דְּכֹלָּא אִקְרֵי). אָמַר לָן, חֲמִיתוּן דְּלָא זָקִיפְנָא רֵישָׁאי, וְלָא אִשְׁתָּעֵינָא בַּהֲדַיְיכוּ, מִשּׁוּם דְּאַבָּא, חַכִּימָא בַּעֲשָׂבִין מִכָּל בְּנִי דָּרָא הֲוָה. וְאוֹלִיפְנָא מֵאַבָּא אָרְחוֹי דְּכָל עֲשָׂבִין, דִּבְּהוֹן קְשׁוֹט, וַאֲנָא בְּכָל שַׁתָּא מָדוֹרָאי בֵּינַיְיהוּ.
מקום הרחיים הצפוני - האיש הדו-ראשי המצער בכל יום
וְהָעֵשֶׂב הַזֶּה שֶׁרְאִיתֶם שֶׁכִּסִּיתִי אוֹתוֹ בַּעֲלֵי הַגֶּפֶן הַלָּלוּ - בְּבֵיתִי יֵשׁ מָקוֹם אֶחָד, וְהוּא לְצַד צָפוֹן, וּבְאוֹתוֹ מָקוֹם נָעוּץ רֵחַיִם אֶחָד, וּמֵהָעַיִן שֶׁל אוֹתוֹ רֵחַיִם יוֹצֵא אִישׁ אֶחָד עִם שְׁנֵי רָאשִׁים וְחֶרֶב שְׁנוּנָה בְיָדוֹ, וּבְכָל יוֹם הוּא מְצַעֵר אוֹתָנוּ. וַאֲנִי לִקַּטְתִּי אֶת הָעֵשֶׂב הַזֶּה, וּלְכוּ אַחֲרַי וְתִרְאוּ אֶת כֹּחוֹ שֶׁל הָעֵשֶׂב הַזֶּה, וּמַה שֶּׁאֱלוֹהַּ הָעֶלְיוֹן גִּלָּה בָּעוֹלָם, וְאֵין מִי שֶׁיּוֹדֵעַ דְּרָכָיו בַּכֹּל.
בלשון הזוהר
וְהַאי עִשְׂבָּא דַּחֲמִיתוּן, דַּחֲפֵינָא לֵיהּ בְּטַרְפֵּי דְּגוּפְנִין אִלֵּין - בְּבֵיתָאי אִית אֲתָר חַד, וְהוּא לִסְטַר צָפוֹן, וּבְהַהוּא אֲתָר נָעִיץ חַד רֵיחַיָּא, וּמֵעֵינָא דְּהַהוּא רֵיחַיָּא, נָפִיק חַד גְּבַר בִּתְרֵין רֵישִׁין, וְחַרְבָּא שִׁינָנָא בִּידֵיהּ וּבְכָל יוֹמָא קָא מְצַעֵר לָן. וַאֲנָא לָקִיטְנָא הַאי עִשְׂבָּא, וְזִילוּ אֲבַתְרָאי, וְתֶחמוּן חֵילֵיהּ דְּהַאי עִשְׂבָּא, וּמַה דִּי אֱלָהָא עִלָּאָה גַּלֵּי בְּעָלְמָא, וְלֵית מַאן דְּיֵדַע אָרְחוֹי בְּכֹלָּא.
קשירת הנחש הגדול - כוח העשב שהוציאו מהנקב
הָלַכְנוּ אַחֲרָיו. עַד שֶׁהָיִינוּ הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ, הִתְכּוֹפֵף לְנֶקֶב אֶחָד בֶּעָפָר, וְשָׂם מֵאוֹתוֹ הָעֵשֶׂב בַּנֶּקֶב. יָצָא נָחָשׁ אֶחָד וְרֹאשׁוֹ גָּדוֹל. לָקַח חֶבֶל אֶחָד (נ"א: סוּדָר), וְקָשַׁר אוֹתוֹ כְּמוֹ גְדִי אֶחָד. פָּחַדְנוּ. אָמַר לָנוּ: לְכוּ אַחֲרַי. עַד שֶׁהִגַּעְנוּ לְבֵיתוֹ, רָאִינוּ אוֹתוֹ מָקוֹם בַּחֲשֵׁכָה אַחַר כֹּתֶל אֶחָד. לָקַח נֵר אֶחָד וְהִדְלִיק אֵשׁ סְבִיב אוֹתוֹ מְקוֹם הָרֵחַיִם. אָמַר לָנוּ: מִמַּה שֶּׁתִּרְאוּ - לֹא תִפְחֲדוּ וְלֹא תְדַבְּרוּ דָבָר.
בלשון הזוהר
אֲזִילְנָא אֲבַתְרֵיהּ. עַד דַּהֲוֵינָא אַזְלֵי בְּאָרְחָא, מָאִיךְ לְחַד נוּקְבָּא בְּעַפְרָא, וְשַׁוֵּי מֵהַהוּא עִשְׂבָּא בְּנוּקְבָא. נָפַק חַד חִוְיָא וְרֵישָׁא דִּילֵיהּ סַגִּי. נָטַל חַד סַנְטִירָא (נ"א: סוּדָרָא), וְקָטִיר לֵיהּ כְּחַד גַּדְיָא. דָּחִילְנָא. אָמַר לוֹן זִילוּ אֲבַתְרָאי. עַד דְּמָטֵינָא לְבֵיתֵיהּ, חֲמֵינָא הַהוּא אֲתָר בְּחָשׁוֹכָא, בָּתַר חַד כּוֹתָלָא. נָטַל חַד שַׁרְגָּא וְדָלִיק דְּלֵיקָא סַחֲרָנִיהּ דְּהַהוּא אֲתָר דְּרֵיחַיָּא. אָמַר לוֹן: מִמַּה דְּתֶחֱמוּן - לָא תִּדְחָלוּן וְלָא תִּשְׁתָּעוּן מִידִי.
כתישת העשב והכנסת הנחש לרחיים - זעזוע המקום
בֵּין כָּךְ הִתִּיר אֶת הַנָּחָשׁ מִקְּשָׁרָיו, וְכָתַשׁ בְּמַכְתֶּשֶׁת מֵאוֹתוֹ הָעֵשֶׂב וְשָׂם בְּרֹאשׁ הַנָּחָשׁ. נִכְנַס הַנָּחָשׁ בְּאוֹתָהּ עֵין הָרֵחַיִם, וְשָׁמַעְנוּ קוֹל שֶׁכָּל הַמָּקוֹם הִזְדַּעֲזַע. רָצִינוּ לָצֵאת, אָחַז בְּיָדֵינוּ אוֹתוֹ הָאִישׁ וְאָמַר: אַל תִּפְחֲדוּ, קִרְבוּ אֵלַי.
בלשון הזוהר
אַדְהָכִי, שָׁרֵי חִוְיָא מִקִּטְרוֹי, וְכָתַשׁ בְּקִיסְטָא מֵהַהוּא עִשְׂבָּא. וְשַׁוֵּי בְּרֵישֵׁיהּ דְּחִוְיָא. עָאל חִוְיָא בְּהַהוּא עֵינָא דְּרֵחַיָּיא, וּשְׁמַעְנָא קָלָא דְּכָל אֲתָר מִזְדַּעְזְעָא. בָּעֵינָן לְמֵיפַק, אָחִיד בִּידָנָא הַהוּא גַּבְרָא, אָמַר: לָא תִּדְחָלוּן קְרִיבוּ גַּבָּאי.
יציאת האיש הדו-ראשי מהרחיים - זקיטא זקיטא אוי לאמו
בֵּין כָּךְ יָצָא הַנָּחָשׁ שׁוֹתֵת דָּם. לָקַח אוֹתוֹ הָאִישׁ מֵאוֹתוֹ הָעֵשֶׂב וְשָׂם בְּרֹאשׁוֹ כְּבַתְּחִלָּה. נִכְנַס לְאוֹתוֹ עֵין הָרֵחַיִם. לְשָׁעָה קְטַנָּה רָאִינוּ שֶׁיָּצָא מֵאוֹתָהּ הָעַיִן אִישׁ אֶחָד עִם שְׁנֵי רָאשִׁים וְנָחָשׁ שָׁרוּי סְבִיב צַוָּארוֹ. נִכְנַס לְאוֹתָהּ עֵין הָרֵחַיִם וְיָצָא שָׁלֹשׁ פְּעָמִים. וְהוּא אָמַר: זְקִיטָא זְקִיטָא (מִין שֶׁרֶץ)! אוֹי לְאִמּוֹ שֶׁהוֹבִילָה אוֹתוֹ לְאוֹתוֹ מָקוֹם!
בלשון הזוהר
אַדְהָכִי, נָפַק חִוְיָא שָׁתִית דָּמָא. נָקִיט הַהוּא גַּבְרָא מֵהַהוּא עִשְׂבָּא, וְשַׁוֵּי בְּרֵישֵׁיהּ כִּבְקַדְמֵיתָא. עָאל בְּהַהוּא עֵינָא דְּרֵחַיָּא. לְשַׁעֲתָא זְעִירָא, חֲמֵינָא, דְּנָפִיק מֵהַהוּא עֵינָא חַד גַּבְרָא בִּתְרֵין רֵישִׁין, וְחִוְיָא שַׁרְיָיא סַחֲרָנֵיהּ דְּקִדְלוֹי. עָאל בְּהַהוּא עֵינָא דְּרֵחַיָּא וְנָפַק תְּלַת זִמְנֵי. הָוָה אָמַר: זְקִיטָא זְקִיטָא, וַוי לְאִימֵיהּ דִּלְהַהוּא אֲתָר אוֹבִיל לֵיהּ.
מות האיש והנחש בעקירת הרחיים - כוח העשב שהוכח
בֵּין כָּךְ נֶעֱקַר הָרֵחַיִם מִמְּקוֹמוֹ, וְיָצְאוּ הָאִישׁ וְהַנָּחָשׁ, וְנָפְלוּ וּמֵתוּ שְׁנֵיהֶם. וְאָנוּ פָּחַדְנוּ מְאֹד. אָמַר לָנוּ אוֹתוֹ הָאִישׁ: זֶהוּ כֹּחוֹ שֶׁל אוֹתוֹ עֵשֶׂב שֶׁאֲנִי לָקַטְתִּי לִפְנֵיכֶם, וְלָכֵן לֹא דִבַּרְתִּי עִמָּכֶם וְלֹא הֵרַמְתִּי רֹאשִׁי בְּשָׁעָה שֶׁקְּרַבְתֶּם אֵלַי.
בלשון הזוהר
אַדְהָכִי, אִתְּעֲקָר רֵיחַיָּא מֵאַתְרֵיהּ, וְנַפְקוּ, גַּבְרָא וְחִוְיָא, וְנָפְלוּ וּמִיתוּ תַּרְוַויְיהוּ. וַאֲנָן דָּחִילְנָא סַגִּי. אָמַר לָן הַהוּא גַּבְרָא: דָּא הוּא חֵילָא דְּעִשְׂבָּא דַּאֲנָא לָקִיטְנָא קָמַיְיכוּ, וּבְגִינֵי כַּךְ לָא אִשְׁתָּעֵינָא בַּהֲדַיְיכוּ, וְלָא זָקִיפְנָא רֵישָׁאי, בְּשַׁעֲתָא דְּקַרִיבְתּוּן גַּבָּאי.
הסתרת חכמת העשבים - חשש בטחון בה ושכחת הקב"ה
אָמַר לָהֶם אִלּוּ יָדְעוּ בְּנֵי אָדָם חָכְמַת כָּל מַה שֶּׁנָּטַע הקב"ה בָּאָרֶץ וְכֹחַ כָּל מַה שֶּׁנִּמְצָא בָּעוֹלָם, יָדְעוּ אֶת כֹּחַ רִבּוֹנָם בְּחָכְמָתוֹ הָרַבָּה. אֲבָל לֹא הִסְתִּיר הקב"ה חָכְמָה זוֹ מִבְּנֵי אָדָם, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא יִסְטוּ מִדְּרָכָיו וְלֹא יִבְטְחוּ בְּאוֹתָהּ חָכְמָה וְיִשְׁכְּחוּ אוֹתוֹ.
בלשון הזוהר
אָמַר לוֹן אִילוּ יַדְעִין בְּנֵי נָשָׁא חָכְמְתָא, דְּכָל מַה דְּנָטַע קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּאַרְעָא, וְחֵילָא דְּכָל מַה דְּאִשְׁתְּכַח בְּעָלְמָא, יִשְׁתְּמוֹדְעוּן חֵילָא דְּמָארֵיהוֹן, בְּחָכְמָתֵיהּ סַגִּיאָה. אֲבָל לָא טָמִיר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חָכְמְתָא דָּא מִבְּנֵי נָשָׁא, אֶלָּא בְּגִין דְּלָא יִסְטוּן מֵאָרְחוֹי, וְלָא יִתְרְחִיצוּ בְּהַהִיא חָכְמְתָא וְיִנְשׁוּן לֵיהּ.
כוח כל עשב הנולד בארץ - האזוב כמשל לטהרה
כְּשֶׁבָּאתִי וְאָמַרְתִּי אֶת הַדְּבָרִים הַלָּלוּ לִפְנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר, וַדַּאי שֶׁחָכָם הָיָה. וּבֹא רְאֵה, אֵין עֵשֶׂב וְעֵשֶׂב שֶׁנּוֹלַד בָּאָרֶץ שֶׁלֹּא הָיְתָה בּוֹ חָכְמָה רַבָּה וְכֹחוֹ בַּשָּׁמַיִם רַב. בֹּא וּרְאֵה מִן הָאֵזוֹב, שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁרָצָה הקב"ה לְטַהֵר אֶת הָאָדָם, הוּא נִטְהָר בְּאֵזוֹב. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁיִּתְעוֹרֵר כֹּחוֹ שֶׁלְּמַעְלָה שֶׁנִּפְקָד עָלָיו, שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁמִּתְעוֹרֵר אוֹתוֹ הַכֹּחַ שֶׁנִּפְקָד עָלָיו, הוּא מְבַעֵר רוּחַ הַטֻּמְאָה וְנִטְהָר הָאָדָם. וְעָלֶיךְ אֲנִי אוֹמֵר, בָּרוּךְ הָרַחֲמָן שֶׁהִצִּילְךְ!
בלשון הזוהר
כַּד אֲתֵינָא, וַאֲמֵינָא הָנֵי מִלֵּי קָמֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר וַדַּאי חַכִּימָא הֲוָה. וְתָּא חֲזֵי, לֵית עִשְׂבָּא וְעִשְׂבָּא דְּאִתְיְילִיד בְּאַרְעָא, דְּלָא הֲוָה בֵּיהּ חָכְמְתָא סַגִּיאָה, וְחֵילֵיהּ בִּשְׁמַיָּא סַגְיָא. תָּא חֲזֵי, מִן אֵזוֹבָא, דִּבְכָל אֲתָר דְּבָעֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְדַכְּאָה לְבַּר נָשׁ, בְּאֵזוֹבָא מִתְדָּכֵי. מַאי טַעְמָא. מִשּׁוּם דְּיִתְּעַר חֵילֵיהּ דִּלְעֵילָּא דְּאִתְפָּקְּדָא עֲלוֹי, דְּהָא הַהוּא חֵילָא דְּאִתְפָּקְּדָא עֲלוֹי כַּד אִתְּעָרָא, מְבָעֲרָא רוּחַ מְסָאֲבָא, וְאִתְדַכֵּי בַּר נָשׁ. וְעָלָךְ אֲמֵינָא בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּשֵׁזְבָךְ.
׳ואשא אתכם על כנפי נשרים׳
סוד הנשר במרכבה בין אריה לשור
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.