׳התרפית ביום צרה צר כחכה׳
היצר כקטגור וסניגור עד עונש רחל
המתרפה מן התורה ביום צרה - דוחק את השכינה כביכול
בֹּא רְאֵה מַה כָּתוּב, ׳הִתְרַפִּיתָ בְּיוֹם צָרָה צַר כֹּחֶכָה׳ (משלי כד, י). מַה זֶּה ׳הִתְרַפִּיתָ׳? - מִי שֶׁמַּרְפֶּה יָדָיו מהקב"ה שֶׁלֹּא לְהִתְחַזֵּק בּוֹ. וְאֵיךְ יַחֲזִיק הָאָדָם בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? יַחֲזִיק בַּתּוֹרָה. שֶׁכָּל מִי שֶׁמַּחֲזִיק בַּתּוֹרָה, מַחֲזִיק בְּעֵץ הַחַיִּים. כִּבְיָכוֹל נוֹתֵן חֹזֶק לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לְהִתְחַזֵּק. וְאִם הוּא יִתְרַפֶּה מֵהַתּוֹרָה מַה כָּתוּב? ׳הִתְרַפִּיתָ׳. אִם הוּא הִתְרַפֶּה מִן הַתּוֹרָה - ׳בְּיוֹם צָרָה צַר כֹּחֶכָה׳ - בְּיוֹם שֶׁתָּבֹא לוֹ מְצוּקָה, כִּבְיָכוֹל דּוֹחֵק אֶת הַשְּׁכִינָה שֶׁהִיא כֹּחוֹ שֶׁל הָעוֹלָם.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, מַה כְּתִיב ׳הִתְרַפִּיתָ בְּיוֹם צָרָה צַר כֹּחֶכָה׳ (משלי כד, י). מַאי ׳הִתְרַפִּיתָ׳ - מַאן דְּאִתְרַפֵּי יְדוֹי מִקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּלָא לְאִתְתַּקְּפָא בֵּיהּ. וְהֵיךְ יִתְקַף בַר נָשׁ בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, יַתְקִיף בְּאוֹרַיְיתָא. דְּכָל מַאן דְּאִתְתַּקַּף בְּאוֹרַיְיתָא, אִתְתַּקַּף בְּאִילָנָא דְחַיֵּי. כִּבְיָכוֹל יָהַב תּוּקְפָא לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לְאִתְתַּקְפָא. וְאִי הוּא יִתְרַפֵּי מֵאוֹרַיְיתָא, מַה כְּתִיב ׳הִתְרַפִּיתָ׳. אִי אִיהוּ אִתְרַפֵּי מִן אוֹרַיְיתָא ׳בְּיוֹם צָרָה צַר כֹּחֶכָה׳, בְּיוֹמָא דְיֵיתֵי לֵיהּ עָקוּ, כִּבְיָכוֹל דָּחִיק לָהּ לִשְׁכִינְתָּא דְּאִיהוּ חֵילָא דְעַלְמָא.
בעלי ריב למתרפה מן התורה - וסניגורים להולך בדרכיה
דָּבָר אַחֵר ׳צַר כֹּחֶכָה׳ - בֹּא רְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁבֶּן אָדָם מִתְרַפֶּה מִן הַתּוֹרָה וְהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ לֹא כְשֵׁרָה, כַּמָּה בַּעֲלֵי רִיב זְמִינִים לוֹ לִהְיוֹת לוֹ קָטֵגוֹרִים ׳בְּיוֹם צָרָה׳. וַאֲפִלּוּ נִשְׁמַת הָאָדָם, שֶׁהִיא כֹּחַ וְחֹזֶק שֶׁלּוֹ, הִיא יְרִיבָה שֶׁלּוֹ כְּנֶגְדּוֹ, שֶׁכָּתוּב ׳צַר כֹּחֶכָה׳, מִשּׁוּם שֶׁהוּא צַר אֵלָיו. אָמַר רַבִּי אַבָּא, בְּשָׁעָה שֶׁבֶּן אָדָם הוֹלֵךְ בְּדַרְכֵי הַתּוֹרָה וְכָל דְּרָכָיו מְתֻקָּנוֹת כָּרָאוּי, כַּמָּה סָנֵגוֹרִים עוֹמְדִים עָלָיו לְהַזְכִּירוֹ לְטוֹב.
בלשון הזוהר
דָבָר אַחֵר ׳צַר כֹּחֶכָה׳, תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעְתָּא דְבַר נָשׁ אִתְרַפֵּי מֵאוֹרַיְיתָא וְאָזִיל בְּאָרְחָא דְלָא כַשְׁרָא, כַּמָּה בַּעֲלֵי דְבָבוּ זְמִינִין לֵיהּ לִמֶהֱוֵי לֵיהּ קַטֵּיגוֹרִין בְּיוֹמָא דְעָקוּ. וְאֲפִילּוּ נִשְׁמָתֵיהּ דְּבַר נָשׁ דְּאִיהוּ חֵילָא וְתוּקְפָא דִילֵיהּ אִיהוּ מָארֵי דְבָבוּ לְקֳבְלֵיהּ, דִּכְתִיב ׳צַר כֹּחֶכָה׳, בְּגִין דְּאִיהוּ צַר לְגַבֵּיהּ. אָמַר רִבִּי אַבָּא בְּשַׁעְתָּא דְבַר נָשׁ אָזִיל בְּאָרְחֵי דְאוֹרַיְיתָא וְכָל אָרְחוֹי מִתְתַּקְּנָן כְּדְקָא יְאוּת, כַּמָּה סָנֵיגוֹרִין קָיְימִין עֲלֵיהּ לְאַדְכָּרָא לֵיהּ לְטַב.
הצורך במלאך מליץ לפני הקב"ה היודע הכל
פָּתַח וְאָמַר, ׳אִם יֵשׁ עָלָיו מַלְאָךְ מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי אָלֶף לְהַגִּיד לְאָדָם יָשְׁרוֹ׳ (איוב לג, כג-כד) ׳וַיְחֻנֶּנּוּ וַיֹּאמֶר פְּדָעֵהוּ מֵרֶדֶת שָׁחַת מָצָאתִי כֹפֶר׳. בַּפְּסוּקִים הַלָּלוּ יֵשׁ לְהִתְבּוֹנֵן, וְכִי לֹא גָלוּי הַכֹּל לִפְנֵי הקב"ה שֶׁהוּא צָרִיךְ מַלְאָךְ שֶׁיֹּאמַר לְפָנָיו טוֹב אוֹ רַע? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁצָּרִיךְ, שֶׁכַּאֲשֶׁר יֵשׁ לָאָדָם סָנֵגוֹרִים לְהַזְכִּיר זְכוּת שֶׁלּוֹ לְפָנָיו וְאֵין לוֹ (לָאָדָם) קָטֵגוֹרִים, אָז ׳וַיְחֻנֶּנּוּ וַיֹּאמֶר פְּדָעֵהוּ מֵרֶדֶת שָׁחַת מָצָאתִי כֹפֶר׳ (איוב לג, כד).
בלשון הזוהר
פָּתַח וְאָמַר, ׳אִם יֵשׁ עָלָיו מַלְאָךְ מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי אָלֶף לְהַגִּיד לְאָדָם יָשְׁרוֹ׳ (איוב לג, כג-כד) ׳וַיְחֻנְּנּוּ וַיֹּאמֶר פְּדָעֵהוּ מֵרֶדֶת שַׁחַת מָצָאתִי כֹפֶר׳. הַנֵּי קְרָאֵי אִית לְאִסְתַּכָּלָא בְּהוּ, וְכִי לָא אִתְגְּלִי כֹּלָּא קַמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּאִיהוּ צָרִיךְ לְמַלְאכָא דְּיֵימָא קַמֵּיהּ טַב אוֹ בִישׁ. אֶלָּא וַדַּאי אִצְטְרִיךְ, דְּכַד אִית לֵיהּ לְבַר נָשׁ סַנֵּיגוֹרִין לְאַדְכָּרָא זְכוּ דִידֵיהּ קַמֵּיהּ, וְלָא אִית לֵיהּ (לבר נש) קַטֵּיגוֹרִין, כְּדֵין ׳וַיְחֻנְּנּוּ וַיֹּאמֶר פְּדָעֵהוּ מֵרֶדֶת שַׁחַת מָצָאתִי כֹפֶר׳ (איוב לג, כד).
המלאך הממונה בצד שמאל - אחד מני אלף
בֹּא רְאֵה, בַּפָּסוּק הַזֶּה תִּמְצָא בֵּרוּר הַדָּבָר. כָּתוּב ׳אִם יֵשׁ עָלָיו מַלְאָךְ׳ (איוב לג, כג) - אִם לֹא כָתוּב יוֹתֵר - יָפֶה הוּא. אֲבָל ׳מַלְאָךְ מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי אָלֶף׳ - כָּתוּב, וּמִיהוּ? זֶהוּ הַמַּלְאָךְ הַמְמֻנֶּה עִם הָאָדָם בְּצַד שְׂמֹאל, שֶׁכָּתוּב ׳יִפֹּל מִצִּדְּךְ אֶלֶף׳ (תהלים צא, ז), וְזֶהוּ צַד שְׂמֹאל, שֶׁכָּתוּב אַחֲרָיו ׳וּרְבָבָה מִימִינֶךְ׳.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, בְּהַאי קְרָא תִּשְׁכַּח בְּרִירָא דְמִלָּה, כְּתִיב ׳אִם יֵשׁ עָלָיו מַלְאָךְ׳ (איוב לג, כג), אִי לָא כְּתִיב יַתִּיר יָאוֹת הוּא. אֲבָל ׳מַלְאָךְ מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי אָלֶף׳ כְּתִיב, וּמַאן אִיהוּ. דָּא הוּא מַלְאָךְ דִּמְמַנָּא עִמֵּיהּ דְּבַר נָשׁ בִּסְטַר שְׂמָאלָא, דִּכְתִיב, ׳יִפֹּל מִצִּדְךָ אֶלֶף׳ (תהילים צא, ז), וְדָא הוּא סִטְרָא דִשְׂמָאלָא, דִּכְתִיב בַּתְרֵיהּ ׳וּרְבָבָה מִימִינֶךָ׳.
יצר הרע נעשה עבד לצדיק ועולה להיות לו לסניגור
אֲבָל ׳אֶחָד מִנִּי אָלֶף׳ (איוב לג, כג), זֶהוּ יֵצֶר הָרָע, שֶׁהוּא אֶחָד מֵאוֹתָם (שֶׁהוּא) אֶלֶף שֶׁהָיוּ לְצַד שְׂמֹאל, מִשּׁוּם שֶׁהוּא עוֹלֶה לְמַעְלָה וְנוֹטֵל רְשׁוּת. וְעַל זֶה, אִם בֶּן אָדָם הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ אֱמֶת, אוֹתוֹ יֵצֶר הָרָע הוּא עֶבֶד לוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, שֶׁכָּתוּב ׳טוֹב נִקְלֶה וְעֶבֶד לוֹ׳ (משלי יב, ט). אָז הוּא עוֹלֶה וְנַעֲשֶׂה סָנֵגוֹר, וְאוֹמֵר לִפְנֵי הקב"ה זְכוּת עַל הָאָדָם. וְאָז הקב"ה אוֹמֵר, פְּדָעֵהוּ מֵרֶדֶת שַׁחַת.
בלשון הזוהר
אֲבָל ׳אֶחָד מִנִּי אֶלֶף׳ (איוב לג, כג), דָּא הוּא יֵצֶר הָרָע, דְּאִיהוּ אֶחָד מֵאִנּוּן (דאיהו) אֶלֶף דְּהֲווּ לִסְטַר שְׂמָאלָא. בְּגִין דְּאִיהוּ סָלִיק לְעֵילָא וְנָטִיל רְשׁוּ. וְעַל דָּא אִי בַר נָשׁ אָזִיל בְּאֹרַח קְשׁוֹט, הַהוּא יֵצֶר הָרָע אִיהוּ עֶבֶד לוֹ. כְּמָה דְאִתְּמָר דִּכְתִיב, ׳טוֹב נִקְלֶה וְעֶבֶד לוֹ׳ (משלי יב, ט). כְּדֵין אִיהוּ סָלִיק וְאִתְעֲבִיד סַנֵּיגוֹרָא, וְאָמַר קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, זְכוּ עֲלֵיהּ דְּבַר נָשׁ. כְּדֵין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר, פְּדָעֵהוּ מֵרֶדֶת שָׁחַת.
היצר אינו חוזר ריקם - נוטל נשמתו ככופר על חטאיו
וְעִם כָּל זֶה לֹא חוֹזֵר רֵיקָם, מִשּׁוּם שֶׁנּוֹתְנִים לוֹ אַחֵר לִשְׁלֹט עָלָיו וְלִטֹּל מִמֶּנּוּ אֶת נִשְׁמָתוֹ. מִשּׁוּם שֶׁהִקְדִּים חֲטָאֵי אוֹתוֹ הָאִישׁ וְהוּא כֹּפֶר עַל זֶה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳מָצָאתִי כֹפֶר׳, לִפְדּוֹת אוֹתוֹ.
בלשון הזוהר
וְעִם כָּל דָּא לָא אַהֲדַר בְּרֵיקַנְיָא, בְּגִין דְּאִתְיְהִיב לֵיהּ אָחֳרָא לְשַׁלְטָאָה עֲלוֹי וְלִיטּוֹל נִשְׁמָתֵיהּ מִנֵּיהּ. בְּגִין דְּאַקְדִּים חוֹבוֹי דְּהַהוּא בַּר נָשׁ וְאִיהוּ כֹּפֶר עַל הַאי. הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳מָצָאתִי כֹפֶר׳, לְמִפְדֵי לֵיהּ.
הזכות עצמה כופר הפודה מגיהנום - הקטגור נעשה סניגור
דָּבָר אַחֵר ׳מָצָאתִי כֹפֶר׳. אוֹתָהּ זְכוּת שֶׁאָמַרְתָּ, הִיא עָלָיו כֹּפֶר לִפְדּוֹת אוֹתוֹ שֶׁלֹּא יֵרֵד לַגֵּיהִנֹּם וְלֹא יָמוּת. וְלָכֵן צָרִיךְ לָאָדָם לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ אֱמֶת כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ הַקָּטֵגוֹר סָנֵגוֹר.
בלשון הזוהר
דָבָר אַחֵר ׳מָצָאתִי כֹפֶר׳. הַהוּא זְכוּ דְּאֲמַרְתְּ אִיהוּ עֲלֵיהּ כֹּפֶר לְמִפְדֵי לֵיהּ דְּלָא יֵחוֹת לַגֵּיהִנֹּם וְלָא יְמוּת. וְעַל דָּא מִבָּעֵי לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְמֵיהַךְ בְּאֹרַח קְשׁוֹט וּבְגִין דִּיְהֵא לֵיהּ הַהוּא קַטֵּיגוֹרָא, סַנֵּיגוֹרָא.
שעיר יום הכיפורים - מיצר הרע לעבד ולסניגור לישראל
כְּמוֹ זֶה יִשְׂרָאֵל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁנּוֹתְנִים לוֹ שָׂעִיר וּמִתְעַסְּקִים עִמּוֹ עַד שֶׁהוֹפֵךְ לִהְיוֹת לָהֶם עֶבֶד, וְעוֹלֶה וּמֵעִיד עֵדוּת לִפְנֵי הקב"ה וְנַעֲשֶׂה לָהֶם סָנֵגוֹר. וְעַל זֶה אָמַר שְׁלֹמֹה, ׳אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךְ הַאֲכִילֵהוּ לָחֶם וְאִם צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם׳ (משלי כה, כא). וְעַל הַיֵּצֶר הָרָע הַזֶּה נֶאֱמַר.
בלשון הזוהר
כְּגַוְונָא דָא יִשְׂרָאֵל בְּיוֹמָא דְכִפּוּרֵי, דְּיַהֲבֵי לֵיהּ שָׂעִיר וְאִתְעַסִּיקוּ בַּהֲדֵיהּ. עַד דְּאִתְהֲדַר עֶבֶד לְהוּ וְסָלִיק וְסָהִיד סַהֲדוּתָא קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאִתְעֲבִיד לְהוּ סַנֵּיגוֹרָא. וְעַל דָּא אָמַר שְׁלמֹה, ׳אִם רָעֵב שׂנַאֲךָ הַאֲכִילֵהוּ לֶחֶם וְאִם צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מַיִם׳ (משלי כה, כא). וְעַל הַאי יֵצֶר הָרָע אִתְּמָר.
המתרפה דוחק את הקב"ה - צר כח כה בהתקרב הקטגור
וּמִשּׁוּם זֶה ׳בְּיוֹם צָרָה׳, כְּשֶׁבֶּן אָדָם מִתְרַפֶּה מִן הַתּוֹרָה, כִּבְיָכוֹל דּוֹחֵק אֶת הקב"ה עִם אוֹתוֹ יֵצֶר הָרָע שֶׁהוּא נַעֲשֶׂה קָטֵגוֹר. ׳צַר כֹּחֶכָה׳ - צַר כֹּחַ כֹּ"ה, מִשּׁוּם שֶׁהִתְקָרֵב לְפָנָיו לְקַטְרֵג וְנֶחֱלַשׁ הַכֹּחַ.
בלשון הזוהר
וּבְגִין דָּא ׳בְּיוֹם צָרָה׳, כַּד בַר נָשׁ אִתְרַפֵּי מֵאוֹרַיְיתָא, כִּבְיָכוֹל דָּחִיק לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בַּהֲדֵיהּ דְּהַהוּא יֵצֶר הָרָע דְּאִיהוּ אִתְעֲבִיד קַטֵּיגוֹרָא. ׳צַר כֹּחֶכָה׳ - צַר כֹּחַ כֹּ"ה, בְּגִין דְּאִתְקָרֵב קַמֵּיהּ לְקַטְרְגָא וְאִתְחַלַּשׁ חֵילָא.
צרת יעקב מעשו ומדינה - המקטרג רק בשעת סכנה
לז] וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ.בֹּא רְאֵה, ׳טוֹב יהו"ה לְמָעוֹז בְּיוֹם צָרָה׳ - מַה זֶהעל איזה יום זה נאמר ׳בְּיוֹם צָרָה׳? זֶהנאמר על יַעֲקֹב כְּשֶׁבָּא עָלָיו עֵשָׂו לְקַטְרְגוֹ. ׳וְיוֹדֵעַ חוֹסֵי בוֹ׳ - כְּשֶׁבָּאָה עָלָיו צָרַת דִּינָה.(ע''פ גירסת אוה''ל) וּבֹא וּרְאֵה, אֵין הַמְקַטְרֵג נִמְצָא עַל הָאָדָם אֶלָּא בִּשְׁעַת סַכָּנָה.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, ׳טוֹב יהו"ה לְמָעוֹז בְּיוֹם צָרָה׳, מַאי ׳בְּיוֹם צָרָה׳. דָּא יַעֲקֹב כַּד אֲתָא עֲלֵיהּ עֵשָׂו לְקַטְרְגָא לֵיהּ. ׳וְיוֹדֵעַ חוֹסֵי בוֹ׳ - כַּד אֲתָא עֲלֵיהּ עָקוּ דְדִינָא. וְתָּא חֲזֵי, לֵית מְקַטְרְגָא אִשְׁתַּכַּח עֲלֵיהּ דְּבַר נָשׁ אֶלָּא בְּזִמְנָא דְסַכָּנָה.
איחור נדר יעקב - המקטרג מחזק הדין בשעת סכנת רחל
וּבֹא וּרְאֵה, מִשּׁוּם שֶׁיַּעֲקֹב אֵחַר נִדְרוֹ שֶׁנָּדַר לִפְנֵי'וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך' הקב"ה, הִתְחַזֵּק הַדִּין עַל יְדֵי הַמְקַטְרֵג שֶׁקִּטְרֵג עַל יַעֲקֹב, וְרָצָהותבע דִּין בִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה שֶׁהָיְתָה רָחֵל בָּהּ. בשעת הלידה אָמַר לִפְנֵי הקב"ה, וַהֲרֵי יַעֲקֹב נָדַר נִדְרוֹ וְלֹא שִׁלֵּם, וַהֲרֵיהוּ חָזָק מֵהַכֹּלגדול מכולם בְּעֹשֶׁר וּבְבָנִים וּבְכָל מַה שֶּׁצָּרִיךְ, וְלֹא שִׁלֵּם נִדְרוֹ שֶׁנָּדַר לְפָנֶיךְ,ולא נתן מעשר כמו שהבטיח וְלֹא לָקַחְתָּ מִמֶּנּוּ עֹנֶשׁ. מִיָּד? - ׳וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ׳ - מַה זֶּה ׳וַתְּקַשׁ׳בלדתה? שהיצ"ל ותקש ללדת אלא מלמד ? שֶׁהִתְקַשָּׁה הַדִּין לְמַעְלָה אֵצֶל מַלְאַךְ הַמָּוֶת. ולפ"ז ותקש בלדתה היינו בשעת לידתה לא מצד קושי הלידה אלא מצד שעת הלידה. שהיא סכנה. וְנֶעֱנַשׁ יַעֲקֹב בָּזֶה, מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב ׳וְאִם אֵין לְךְ לְשַׁלֵּם לָמָּה יִקַּח מִשְׁכָּבְךְ מִתַּחְתֶּיךְ׳ודרשו חז"ל משכבך זו אשתך (משלי כב, כז). וְעַל זֶה שאיחר יעקב לשלם נדרו מֵתָה רָחֵל וְנִמְסַר הַדִּין עַל יְדֵי מַלְאַךְ הַמָּוֶת.
בלשון הזוהר
וְתָּא חֲזֵי, בְּגִין דְּיַעֲקֹב אַחַר נִדְרֵיהּ דְּנָדִיר קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אִתְתַּקַּף דִּינָא עַל יְדָא דִּמְקַטְרְגָא דְּקַטְרִיג עֲלֵיהּ דְּיַעֲקֹב, וּבָעָא דִינָא בְּשַׁעְתָּא דְסַכָּנָה דְּהֲוַת רָחֵל בָּהּ. אָמַר קַמֵּיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְהָא יַעֲקֹב נָדַר נִדְרֵיהּ וְלָא שָׁלִים, וְהָא אִיהוּ תַּקִּיף מִכֹּלָּא בְּעוּתְרָא וּבִבְנִין בְּכָל מַה דְּאִצְטְרִיךְ. וְלָא שָׁלִים נִדְרֵיהּ דְּנָדַר קַמָּךְ וְלָא נָסַבְתְּ עוֹנָשָׁא מִנֵּיהּ. מִיָּד - ׳וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ׳ - מַאי ׳וַתְּקַשׁ׳. דְּאִתְקַשֵּׁי דִינָא לְעֵילָא גַּבֵּי מַלְאַךְ הַמָּוֶת. וְאִתְעַנַּשׁ יַעֲקֹב בְּהַאי. מַאי טַעְמָא, בְּגִין דִּכְתִיב ׳וְאִם אֵין לְךָ לְשַׁלֵּם לָמָּה יִקַּח מִשְׁכָּבְךָ מִתַּחְתֶּיךָ׳ (משלי כב, כז). וְעַל דָּא מִיתַת רָחֵל וְאִתְמָסַר דִּינָא עַל יְדָא דְּמַלְאַךְ הַמָּוֶת.
יעקב סידר הבנים כדי להגן על רחל מעין עשו
וּבֹא וּרְאֵה,יוכיח א. כמה פחד יעקב מהתגברות הדין ושמר עליה מפני הקטרוג. ב. שבמיתתה הגיע העונש ליעקב שהרי כ"כ חשש לה יעקב, ו בְּשָׁעָה שֶׁבָּא עֵשָׂו, מֶה עָשָׂה? ׳וַיָּשֶׂם אֶת הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת יַלְדֵיהֶן רִאשֹׁנָה וְאֶת לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים וְאֶת רָחֵל וְאֶת יוֹסֵף אַחֲרֹנִים׳ (בראשית לג, ב) - מָה הַטַּעַם? ששם את רחל וילדיה אחרונים מִשּׁוּם שֶׁפָּחַד עַל רָחֵל שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל אוֹתוֹ רָשָׁע בְּיָפְיָהּ וְלֹא יְקַטְרֵג לוֹ עָלֶיהָ. שלא יפגע בה הדין, או עין רעה של עשיו - והיינו לא מצד הפחד מעשיו אלא מצד שלא יקטרג השטן באותה שעה.
בלשון הזוהר
וְתָּא חֲזֵי, בְּשַׁעְתָּא דְּאֲתָא עֵשָׂו, מָה עֲבַד. ׳וַיָּשֶׂם אֶת הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת יַלְדֵיהֶן רִאשׁוֹנָה וְאֶת לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרוֹנִים וְאֶת רָחֵל וְאֶת יוֹסֵף אַחֲרוֹנִים׳ (בראשית לג, ב) - מַאי טַעְמָא, בְּגִין דְּדָחִיל עֲלָה דְרָחֵל, דְּלָא יִסְתַּכַּל הַהוּא רָשָׁע בְּשַׁפִּירוּ דִילָהּ וְלָא יְקַטְרֵג לֵיהּ עֲלָהּ.
יוסף נגש לפני רחל אמו וכיסה עליה מעין עשו
עוֹד מַה כָּתוּב? וַתִּגַּשְׁנָה הַשְּׁפָחוֹת הֵנָּה וְיַלְדֵיהֶן וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ ׳וַתִּגַּשׁ גַּם לֵאָה וִילָדֶיהָ וַיִּשְׁתַּחֲווּ׳ (בראשית לג, ז) - נָשִׁים מִלִּפְנֵי גְבָרִים. אֲבָל בְּרָחֵל מַה כָּתוּב? ׳וְאַחַר נִגַּשׁ יוֹסֵף וְרָחֵל׳ - יוֹסֵף מִלִּפְנֵי אִמּוֹ, וְהוּא כִסָּה עָלֶיהָ, וְעַל זֶה כָּתוּב ׳בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן, שֶׁהִגְדִּיל והגביה גּוּפוֹ וְכִסָּה עַל אִמּוֹ׳ (בראשית מט, כב) - ׳עֲלֵי עָיִן׳ - עֲלֵי עַיִן שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע.
בלשון הזוהר
תוּ מַה כְּתִיב, וַתִּגַּשְׁנָה ׳הַשְׁפָחוֹת הֵנָּה וְיַלְדֵיהֶן וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ׳ ׳וַתִּגַּשׁ גַּם לֵאָה וִילָדֶיהָ וַיִּשְׁתַּחֲווּ׳ (בראשית לג, ז), נָשִׁין מִקַּמֵּי גוּבְרִין. אֲבָל בְּרָחֵל מַה כְּתִיב ׳וְאַחַר נִגַּשׁ יוֹסֵף וְרָחֵל׳, וְיוֹסֵף מִקַּמֵי אִמֵּיהּ וְאִיהוּ חָפָּא עֲלָהּ, וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳בֶּן פּוֹרָת יוֹסֵף בֶּן פּוֹרָת עֲלֵי עָיִן׳ (בראשית מט, כב). דְּאַסְגֵי גוּפֵיהּ וְחָפָּא עַל אִמֵּיהּ. ׳עֲלֵי עָיִן׳, עֲלֵי עֵינָא דְהַהוּא רָשָׁע.
מיתת רחל קשה מכל צרות יעקב - על איחור הנדר
וְכָאן נֶעֶנְשָׁה עַל יְדֵי הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁקִּטְרֵג בִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה, וְנֶעֱנַשׁ יַעֲקֹב עַל נֶדֶר שֶׁלֹּא שִׁלֵּם, וְזֶהמיתתה של רחל היה קָשֶׁה לְיַעֲקֹביותר מִכָּל הַצָּרוֹת שֶׁעָבְרוּ עָלָיו. וּמִנַּיִן לָנוּמיתתה של רחל שֶׁמִּשּׁוּם יַעֲקֹב זֶה הָיָה? שֶׁכָּתוּב ׳מֵתָה עָלַי רָחֵל׳ (שם מח, ז), עָלַי וַדַּאי, בדווקא עַל שֶׁאֵחַרְתִּי נִדְרִי.[ותני (קינים א) איזהו נדר האומר 'הרי עלי' - והיינו בעוון 'עלי' מתה 'עלי']
בלשון הזוהר
וְהָכָא אִתְעֲנָשַׁת עַל יְדָא דְּיֵצֶר הָרָע דְּקִטְרֵג בְּשַׁעְתָּא דְסַכָּנָה, וְאִתְעַנַּשׁ יַעֲקֹב עַל נִדְרָא דְּלָא שָׁלִים, וְדָא קַשְׁיָא לֵיהּ לְיַעֲקֹב מִכָּל עָקוּ דַּעֲבְרוּ עֲלֵיהּ. וּמְנָלָן דִּבְגִינֵיהּ דְּיַעֲקֹב הֲוָה, דִּכְתִיב, ׳מֵתָה עָלַי רָחֵל׳ (בראשית מח, ז). עָלַי וַדַּאי, עַל דְּאֲחָרִית נִדְרִי.
קללת צדיק גם בלא כוונה - היצר נוטלה ומקטרג בסכנה
רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, כָּתוּב ׳קִלְלַת חִנָּם לא תָבֹא, וּבֵאֲרוּהוּ לוֹ בְּוָא"ו׳שהקללה תחזור עליו (משלי כז). שֶׁאִם קִלְלַת צַדִּיק הִיא, אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא הִתְכַּוֵּן בָּהּ, כֵּיוָן שֶׁיָּצְאָה מִפִּיו נָטַל אוֹתָהּאת הקללה אוֹתוֹ יֵצֶר הָרָע וְקִטְרֵג בָּהּבאמצעותה בִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה.
בלשון הזוהר
רִבִּי יוֹסֵי אָמַר, כְּתִיב, ׳קִלְּלַת חִנָּם לֹא תָבֹא׳ (משלי כז). וְאוּקְמוּהָ לוֹ בְּוי"ו, דְּאִי קִלְּלַת צַדִּיקָא הִיא, אֲפִילּוּ דְּלָא אִתְכַּוַּן בָּהּ, כֵּיוָן דְּנָפְקָא מִפּוּמֵיהּ נָטַל לָהּ הַהוּא יֵצֶר הָרָע וְקִטְרֵג בָּהּ בְּשַׁעְתָּא דְסַכָּנָה.
אזהרת יעקב עם אשר תמצא - נטלה השטן וקטרג בה
יַעָקֹב אָמַר ׳עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱלֹהֶיךְ לֹא יִחְיֶה׳ (בראשית לא, לב) - וְאַף עַל גַּב שֶׁהוּא לֹא הָיָה יוֹדֵעַ,שרחל היא זו שגנבה את התרפים נָטַל אוֹתוֹ דָבָראת הקללה אוֹתוֹ שָׂטָן שֶׁנִּמְצָא תָמִיד אֵצֶל בְּנֵי אָדָם. וְעַל זֶה שָׁנִינוּ, לְעוֹלָם לֹא יִפְתַּח אָדָם פִּיו לַשָּׂטָן, מִשּׁוּם שֶׁנּוֹטֵל אוֹתוֹ הַדִּבּוּר וּמְקַטְרֵג בּוֹ לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, כָּל שֶׁכֵּן מִלָּה שֶׁל חָכָם אוֹ מִלָּה שֶׁל צַדִּיק, וְעַל שְׁנֵי אֵלֶּה נֶעֶנְשָׁה רָחֵל. א. משום שאחר לשלם נדרו. ב. משום קללת חינם שהוציא מפיו
בלשון הזוהר
יַעֲקֹב אָמַר, ׳עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱלֹהֶיךָ לא יִחְיֶה׳ (בראשית לא, לב). וְאַף עַל גַּב דְּאִיהוּ לָא הֲוָה יָדַע, נָטִיל לָהּ לְהַהִיא מִלָּה הַהוּא שָׂטָן דְּאִשְׁתַּכַּח גַּבַּיְיהוּ תָּדִיר בִּבְנִי נָשָׁא. וְעַל דָּא תָּנִינָן, לְעוֹלָם לֹא יִפְתַּח בַּר נָשׁ פּוּמֵיהּ לְשִׂטְנָא, בְּגִין דְּנָטִיל הַהִיא מִלָּה וְקִטְרֵג בָּהּ לְעֵילָא וְתַתָּא. כָּל שֶׁכֵּן מִלָּה דְחָכָם אוֹ מִלָּה דְצַדִּיקָא, וְעַל תְּרֵין אִלֵּין אִתְעֲנָשַׁת רָחֵל:
ויהי בצאת נפשה כי מתה
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.