׳וישקיפו על פני סדום׳
זיכוי אברהם קודם בוא הדין וסוד הלוויה
קודם בוא הדין מזכה הקב"ה את אוהביו
וַיָּקֻמוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיַּשְׁקִפוּ עַל פְּנֵי סְדם. בא להוכיח כי מכח מעשה החסד של אברהם עם המלאכים זכה להציל את לוט ומבאר השתלשלות הענין כי כֵּיוָן שֶׁהִתְבַּשֵּׂר אַבְרָהָם בְּיִצְחָק,מיד אח"כ נתעוררה מידת הדין והדבר רמוז ב מַהש כָּתוּב? ׳וַיָּקֻמוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁיםלשון המורה שהיתה להם תקומה והתקוממות וַיַּשְׁקִפוּכל השקפה לרעה עַל פְּנֵי סְדֹם׳ביאור הענין בג' הבחנות עיקריות א. כל עוד שהמלאכים היו בתוך אוהל אברהם היו כולם תחת הארת חסד ולא היה להם הכח לפעול הדין, אמנם אחר שנתבשר אברהם ויצאו מן האוהל, כבר צמחו הדינים והיה להם חוזק לפעול הדין (רא"ג). ב. המלאכים עצמם רצו להמתיק הדין ע"י שסמכוהו לבשורת יצחק (רמ"ק) ג. בעצם בשורת הולדת יצחק- גבורה, כבר נתעוררה הנהגת דין בעולם ומכח זה הלכו להפוך את סדום (הרח"ו) ומכאן למדים כמה חביבה מצוה בשעתה, שעם כל המצוות שהיו לאברהם, זו שהיתה סמוכה לדין הועילה והצילה את לוט (אוה"ח). (בראשית יח, טז). רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, בֹּא רְאֵהלהוכיח שהיה הדבר בשכר הכנסת אורחים של אברהם כַּמָּה נוֹהֵג הקב"ה טוֹבָה עִם כָּל הַבְּרִיּוֹת, וְכָל שֶׁכֵּן לְאוֹתָם שֶׁהוֹלְכִים בִּדְרָכָיו, שֶׁאֲפִלּוּ בִּזְמַן שֶׁרוֹצֶה לָדוּן אֶת הָעוֹלָם, מצד הנהגת הדין כדוגמת סדום הוּא גוֹרֵםעוד קודם לכן לְמִי שֶׁאוֹהֵב אוֹתוֹ לִזְכּוֹת בַּדָּבָרלפעול זכות שתוכל להגן עַד שֶׁלֹּא יָבֹא אוֹתוֹ הַדִּין לָעוֹלָם.
בלשון הזוהר
כֵּיוָן דְּאִתְבַּשַּׂר אַבְרָהָם בְּיִצְחָק, מַה כְּתִיב ׳וַיָּקוּמוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיַּשְׁקִיפוּ עַל פְּנִי סְדוֹם׳ (בראשית יח, טז). רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר תָּא חֲזֵי, כַּמָּה אַנְהַג קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא טִיבוּ עִם כָּל בְּרִיָין וְכָל שֶׁכֵּן לְאִנּוּן דְּאָזְלֵי בְּאָרְחוֹי, דְּאָפִילּוּ בְּזִמְנָא דְּבָעֵי לְמֵידַן עָלְמָא, אִיהוּ גָּרִים לְמַאן דְרָחִים לֵיהּ לְמִזְכֵּי בְּמִלָּה עַד לָא יֵיתֵי הַהוּא דִּינָא לְעָלְמָא.
העני - דורון מהקב"ה, וחוט של חסד רושם הזוכה
שֶׁשָּׁנִינוּ, בְּשָׁעָה שהקב"ה אוֹהֵב אֶת הָאָדָם, מכח מעשיו וזכויותיו שׁוֹלֵחַ לוֹ דּוֹרוֹן, וּמִיהוּ?מה הוא אותו דורון?- זהו הֶעָנִי,ובדווקא שולח אותו לפני האדם - כְּדֵי לִזְכּוֹת בּוֹ.[ב. ועני של מטה הוא בדוגמת עני של מעלה היא השכינה הנקראת עני דלית לה מגרמה כלום (מתוק מדבש)] וְכֵיוָן שֶׁזּוֹכֶה בּוֹ, ע"י מעשה הצדקה הוּא מוֹשֵׁךְ עָלָיו חוּט אֶחָד שֶׁל חֶסֶדמידה כנגד מידה שֶׁנִּמְשָׁךְ מִצַּד הַיָּמִין וּפוֹרֵס עַל רֹאשׁוֹ וְרוֹשֵׁם אוֹתוֹ,הקב"ה בסימן מיוחד כְּדֵי שֶׁכְּשֶׁיָּבֹא הַדִּין לָעוֹלָם, אוֹתוֹ הַמַּשְׁחִית יִזָּהֵר בּוֹ, וּמֵרִים עֵינָיוהמשחית וְרוֹאֶה אוֹתוֹ הָרֹשֶׁם, וְאָז מִסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּשרואה הסימן שאין לו הרשות לפגוע בו וְנִזְהָר עָלָיו. מִשּׁוּם כָּךְ מַקְדִּים לוֹ הקב"ה בְּמַה שֶּׁיִּזְכֶּה. לינצל ממנו - שצריך למעשה חסד דווקא בזמן שיש דין בעולם, שמה שעושה האדם בשעת שלום נכתב למעלה, אך כדי להיות מסומן למטה בחוט של חסד צריך מעשה חסד בעת הדין (אוה"ח)
בלשון הזוהר
דְּתָנִינָן בְּשַׁעֲתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רָחִים לֵיהּ לְבַּר נָשׁ, מְשַׁדֵּר לֵיהּ דּוֹרוֹנָא, וּמַאן אִיהוּ, מִסְּכֵּנָא, בְּגִין דְּיִזְכֵּי בֵּיהּ. וְכֵיוָן דְּזָכֵי בֵּיהּ, אִיהוּ אַמְשִׁיךְ עֲלֵיהּ חַד חוּטָא דְּחֶסֶד דְּאִתְמְשַׁךְ מִסְּטַר יָמִינָא וּפָרִישׂ אֲרֵישֵׁיהּ וְרָשִׁים לֵיהּ, בְּגִין דְּכַד יֵיתֵי דִינָא לְעָלְמָא הַהוּא מְחַבְּלָא יִזְדְּהַר בֵּיהּ, וְזָקֵיף עֵינוֹי וְחָמָא לְהַהוּא רְשִׁימוּ וּכְדֵין אִסְתַּלַּק מִנֵּיהּ וְאִזְדְּהַר בֵּיהּ. בְּגִינֵי כָךְ אַקְדִּים לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמָּה דְּיִזְכֵּי.
׳ויזכור אלהים את אברהם׳ - בזכות אברהם ניצל לוט
וּבֹא וּרְאֵה, כְּשֶׁרָצָה הקב"ה לְהָבִיא דִּין עַל סְדֹם, זִכָּה קֹדֶם אֶת אַבְרָהָם וְשָׁלַח לוֹ דּוֹרוֹןהיינו אותם ג' מלאכים בדמות אנשים לִזְכּוֹת עִמָּהֶם על ידי החסד שעשה עמם כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת לוֹט בֶּן אָחִיו מִשָּׁם.מסדום זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה׳ (בראשית יט, כט) - וְלֹא כָתוּב ׳וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת׳ לוֹט, שלא היתה ההצלה מצד לוט שֶׁהֲרֵי בִּזְכוּת אַבְרָהָם נִצַּל.ומצוה בשעתה יש לה יותר כח וּמַה זֶּהלשון ׳וַיִּזְכֹּר׳אלא להורות ? שֶׁזָּכַר אוֹתוֹמעשה חסד דווקא מַה שֶּׁזָּכָה קֹדֶם עִם אוֹתָם שְׁלֹשֶׁת הַמַּלְאָכִים. אף שהיו עוד מעשי חסד רבים קודם לכן אצל אברהם אבל יש ענין דווקא בחסד שפועלת בזמן התעוררות הדין בעולם.
בלשון הזוהר
וְתָּא חֲזֵי, כַּד בָּעֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַיְתָאָה דִּינָא עַל סְדוֹם, אַזְכֵּי קֹדֶם לְאַבְרָהָם וְשַׁדַּר לֵיהּ דּוֹרוֹנָא לְמִזְכֵּי עִמְּהוֹן בְּגִין לְשֵׁזָבָא לְלוֹט בַּר אֲחוּהָ מִתַּמָּן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה׳ (בראשית יט, כט) - וְלָא כְּתִיב ׳וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת׳ לוֹט, דְּהָא בִּזְכוּתֵיהּ דְּאַבְרָהָם אִשְׁתְּזִיב. וּמַאי ׳וַיִּזְכֹּר׳, דְּדָכִיר לֵיהּ מַאי דְּאַזְכֵּי קֹדֶם עִם אִנּוּן תְּלַת מַלְאָכִין.
הזוכה בצדקה - הקב"ה זוכרה לו בשעת הדין
כְּמוֹ זֶה, בֶּן אָדָם שֶׁזּוֹכֶה בִּצְדָקָה עִם בְּנֵי אָדָם, בְּשָׁעָה שֶׁדִּין שָׁרוּי בָּעוֹלָם, הקב"ה זוֹכֵר לוֹ אֶת אוֹתָהּ הַצְּדָקָה שֶׁעָשָׂה,כפי שאצל אברהם היה צריך לזכות מיוחדת של הכנסת אורחים בזמן שהדין בעולם. מִשּׁוּם שֶׁבְּכָל שָׁעָה שֶׁזּוֹכֶה בֶּן אָדָם, כָּךְ נִכְתָּב עָלָיו לְמַעְלָה, וַאֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁדִּין שׁוֹרֶה עָלָיו, הקב"ה זוֹכֵר אֶת אוֹתוֹ הַטּוֹב שֶׁעָשָׂה וְזָכָה עִם בְּנֵי אָדָם. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת׳ (משלי יא, ד). מִשּׁוּם כָּךְ הִקְדִּיםאת נסיון החסד הקב"ה לְאַבְרָהָם, כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּהשתועיל לו זכותו וְיַצִּיל אֶת לוֹט.
בלשון הזוהר
כְּגַוְונָא דָא בַּר נָשׁ דְּיִזְכֵּי בִּצְדָקָה עִם בְּנֵי נְשָׁא, בְּשַׁעֲתָא דְדִינָא שָׁרְיָא בְּעָלְמָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַדְכַּר לֵיהּ לְהַהִיא צְדָקָה דְּעֲבַד, בְּגִין דְּבְּכָל שַׁעֲתָא דְּזָכֵי בַּר נָשׁ הָכִי אַכְתִּיב עֲלֵיהּ לְעֵילָא, וְאֲפִילּוּ בְּשַׁעֲתָא דְדִינָא שָׁרְיָא עֲלוֹי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִדְכַּר לֵיהּ לְהַהוּא טִיבוּ דְּעֲבַד וְזָכָה עִם בְּנֵי נָשָׁא. כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, ׳וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת׳ (משלי יא, ד). בְּגִינֵי כָךְ אַקְדִּים לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַבְרָהָם בְּגִין דְּיִזְכֵּי וִישֵׁזִיב לְלוֹט.
ויקומו מן הסעודה - ׳ויאכלו׳, באש שלהם נאכל
׳וַיַּשְׁקִפוּ עַל פְּנֵי סְדֹם׳ (בראשית יח, טז). בֹּא רְאֵה, ׳וַיָּקֻמוּ מִשָּׁם ומהו לשון 'משם' וע"כ משיב כי הָאֲנָשִׁים׳, מֵאוֹתָהּ סְעוּדָה שֶׁתִּקֵּן לָהֶם אַבְרָהָם וְזָכָה בָהֶם. ותיבת 'משם' מורה כי מאותה הסעודה נמשך להם כח 'ההשקפה' שהשפיע על המלאכים אור החסד שהוא בסגולת הצדקה אַף עַל גַּב שֶׁהָיוּ מַלְאָכִים, שאז היה מקום לומר שלא היתה זכות במה שהאכילם שהרי אין צריכים לכך, מכל מקום זָכָה בָהֶם. ואם נפרש שלא הכיר שהם מלאכים, זכה כפי טוב כוונתו, ש'רחמנא ליבא בעי', ואם הכיר, כיוון לזונם מזון גשמי מצד אברהם כדי שעל ידו ינקו משפע החסד (אוה"ח). וְכָל אוֹתוֹ מַאֲכָל לֹא נִשְׁאַר מִמֶּנּוּ כְּלוּם, מִשּׁוּםמצד זכות אַבְרָהָם, א. כדי שלא יפגע שלא אכלו ממה שהכין ב. כדי ומוכח להדיא שלא נשאר ממאכלם וּלְזַכּוֹתוֹ, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב ׳וַיֹּאכֵלוּ׳המורה על ענין כילוי, ואף אצל המלאכים שייכת 'אכילה' רוחנית שהרי , בָּאֵשׁ שֶׁלָּהֶם נֶאֱכַל.
בלשון הזוהר
׳וַיַּשְׁקִיפוּ עַל פְּנֵי סְדוֹם׳ (בראשית יח, טז). תָּא חֲזֵי, ׳וַיָּקוּמוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים׳, מֵהַהִיא סְעוּדָה דְּאַתְקִין לוֹ אַבְרָהָם וְזָכָה בְּהוּ. אַף עַל גַּב דְּמַלְאָכִין הֲווּ, זָכָה בְּהוּ, וְכָל הַהוּא מֵיכְלָא לָא אִשְׁתָּאַר מִנֵּיהּ כְּלוּם, בְּגִינֵי דְּאַבְרָהָם, וּלְמִזְכֵּי בֵּיהּ, דְּהָא כְּתִיב ׳וַיֹּאכֵלוּ׳ בְּאֶשָׁא דִלְהוֹן אִתְאֲכִיל.
אש מים ורוח כלולים זה בזה - וניזונו מהשכינה
וְאִם תֹּאמַר, הֲרֵי שְׁלֹשָׁה מַלְאָכִים הָיוּ? זֶהגבריאל בהופעה של א"ש וְזֶהמיכאל בהופעה של מי"ם וְזֶהרפאל בהופעה של רו"ח. אֶלָּא כָּל אֶחָד וְאֶחָד כָּלוּל בַּחֲבֵרוֹ, שבכל אחד יש גם את התכונות של כל אחד ומשום כך גם כח האש שייך בכולם וּמִשּׁוּם כָּךְ וַיֹּאכֵלוּ. כְּמוֹ זֶהבמצינו לשון אכילה אף בדבר רוחני ׳וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ׳ וכפי ששם אף ש (שמות כד, יא). אֲכִילָה וַדָּאִית הֵם אָכְלוּ,מ"מ היה כמוס בה כח רוחני עצום שֶׁנִּזּוֹנוּ מֵהַשְּׁכִינָה. אַף כָּאן וַיֹּאכֵלוּ - גָּרְמוּ(נ"א: נִרְמַז רֶמֶז) (נ"א: נִרְמָז רמז) לְהִזּוֹן (מִמֶּנּוּ) מֵאוֹתוֹ הַצַּד שֶׁאַבְרָהָם נִדְבַּק בּוֹ, מסטרא דחסד כי מעשה הצדיקים ממשיכים שפע על העליונים וּמִשּׁוּם כָּךְ לֹא הִשְׁאִירוּ כְלוּם מִמַּה שֶּׁנָּתַן לָהֶם אַבְרָהָם. וזה יורה כי נרצה לרצון כענין הקרבנות כשהיה נאכל הקרבן כולו באש המזבח היה סימן טוב לבעליו כי נרצה לו לכפר עליו.
בלשון הזוהר
וְאִי תֵימָא הָא תְּלַת מַלְאָכִין הֲווּ. הַאי אש"א. וְהַאי מי"א. וְהַאי רוח"א. אֶלָא כָּל חַד וְחַד כָּלִיל בְּחַבְרֵיהּ וּבְגִינֵי כָךְ וַיֹּאכֵלוּ. כְּגַוְונָא דָא ׳וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ׳ (שמות כד, יא). אֲכִילָה וַדָּאִית אֲכְלוּ דְּאִתְזָנוּ מִן שְׁכִינְתָּא, אוּף הָכָא וַיֹּאכֵלוּ גָּרְמוּ (נ"א: נרמז רמז) לְאִתְזְנָא (מניה) מֵהַהוּא סִטְרָא דְאַבְרָהָם אִתְדְּבַק בֵּיהּ, וּבְגִין כָּךְ לָא אַשְׁאָרוּ מִמַּה דְּיָהִיב לוֹן אַבְרָהָם כְּלוּם.
אכלו משל אברהם - להיזון מצדו, מקור מזון המלאכים
כְּמוֹ כֵן צָרִיךְ הָאָדָם לִשְׁתוֹת מֵאוֹתָהּ כּוֹס שֶׁל בְּרָכָהולא לשייר כלום בכוס (פר"א פ"כ) כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה לְאוֹתָהּ בְּרָכָה שֶׁלְּמַעְלָה. אַף הֵם אָכְלוּ מִמַּה שֶּׁתִּקֵּן לָהֶם אַבְרָהָם כְּדֵי שֶׁיִּזְכּוּ לְהִזּוֹןבהשפע הרוחני מֵהַצַּד שֶׁל אַבְרָהָם, שֶׁהֲרֵי מֵאוֹתוֹ צַד יוֹצֵא מָזוֹן לְכָל הַמַּלְאָכִים הָעֶלְיוֹנִים. ׳וַיַּשְׁקִפוּ׳מה הוא לשון וישקיפו היינו ב, הִתְעוֹרְרוּת שֶׁל רַחֲמִים מכח מעשה הצדקה של אברהם, כדי לְהַצִּיל אֶת לוֹט.ואף שכל השקפה שבתורה לרעה כאן יש ללמוד השקפה לטובה כָּתוּב כָּאן ׳וַיַּשְׁקִפוּ׳, וְכָתוּב שָׁםבפרשת ביכורים ׳הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ׳ (דברים כו, טו). מַה לְּהַלָּןהשקפה לְרַחֲמִים - אַף כָּאן לְרַחֲמִים. וטעם שיש ללמוד מפרשת וידוי מעשרות ולא משאר מקומות כי כפי שגדול כח מתנות עניים המהפך מדת הדין למדת הרחמים ה"נ כאן שאברהם פעל מצד הארת חסד בהכנסת אורחים גם היפך מידת הדין למידת הרחמים ומשום כך אף השקפה שלהם נהפכה לטובה (רמ"ז באופן השני)
בלשון הזוהר
כְּגַוְּונָא דָּא בָּעֵי לֵיהּ לְבַּר נָשׁ לְמִשְׁתֵּי מֵהַהוּא כַּסָּא דִּבְרָכָה, בְּגִין דְּיִזְכֵּי לְהַהִיא בְּרָכָה דִּלְעֵילָא. אוּף אִנּוּן אֲכְלוּ מִמַּה דְּאַתְקִין לוֹן אַבְרָהָם בְּגִין דְּיִזְכּוּן לְאִתְזְנָא מִסִּטְרָא דְאַבְרָהָם. דְּהָא מֵהַהוּא סִטְרָא נָפִיק מְזוֹנָא לְכֻלְהוּ מַלְאֲכֵי עִלָּאֵי. ׳וַיַּשְׁקִיפוּ׳, אִתְעָרוּתָא דְּרַחֲמֵי לְשֵׁיזָבָא לְלוֹט. כְּתִיב הָכָא ׳וַיַּשְׁקִיפוּ׳ וּכְתִיב הָתָם ׳הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשֶׁךָ׳ (דברים כו, טו). מַה לְּהַלָּן לְרַחֲמֵי אוּף הָכָא לְרַחֲמֵי.
אברהם ליווה את המלאכים - שהכל תלוי בלוויה
׳וְאַבְרָהָם הֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם׳מפרש הזוהר לשון 'לשלחם' (בראשית יח, טז), לַעֲשׂוֹת לָהֶם לְוָיָה. ולא לשון שליחות אָמַר רַבִּי יֵיסָא, להקשות אִם תֹּאמַרהרי שֶׁאַבְרָהָם יָדַע לבסוף שֶׁהֵם מַלְאָכִים, לָמָּה עָשָׂה לָהֶם לְוָיָה? והלא כל ענין הלוייה לאורחים רק כדי שלא ינזק האורח בדרך, אֶלָּא, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, אַף עַל גַּב שֶׁיָּדַעאברהם שהם מלאכים (רָגִיל הָיָה לַעֲשׂוֹת לְכָל בְּנֵי הָאָדָם שֶׁמְּזֻמָּנִים עִמּוֹ לַעֲשׂוֹת לָהֶם לְוָיָה), (נ"א: מַה שֶּׁהָיָה רָגִיל לַעֲשׂוֹת עִם בְּנֵי אָדָם עָשָׂה בָהֶם וְלִוָּה אוֹתָם), מִשּׁוּם שֶׁכָּךְ צָרִיךְ לָאָדָם לַעֲשׂוֹת לְוָיָה לָאוֹרְחִים, שֶׁהֲרֵי הַכֹּל תָּלוּי בָּזֶה. כפי מה שירגיל אדם עצמו לעשות הנהגה טובה כן יעשה עם כולם (רמ"ק) והכנסת אורחים היא ישיבת אכילה לשעה, אבל לווייה היא שמירתם בדרך, שבה מחבר אדם עמו את השכינה, ומכאן שאברהם ראה שהשכינה עמהם אלא שלא רצה לעכב את דרך מצוותו (אוה"ח)
בלשון הזוהר
׳וְאַבְרָהָם הוֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם׳ (בראשית יח, טז). לְמֶעְבַּד לוֹן לְוָיָה. אָמַר רַבִּי יֵיסָא אִי תֵימָא דְּאַבְרָהָם יָדַע דְּמַלְאָכִין אִנּוּן אַמַּאי אַעֲבִיד לוֹן לְוָיָה. אֶלָא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אַף עַל גַּב דְּהֲוָה יָדַע (רגיל הוה למעכד לכלהו בני נשא דזמינין עמיה למעכד לון לויה) (נ"א: מה דהוה רגיל למעבד עם בני נשא עבד בהו ואלוי לון) בְּגִין דְּכָךְ אִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְבַּר נָשׁ לְמֶעְבַּד לְוָיָה לְאוּשְׁפִּיזִין דְּהָא כֹּלָּא בְּהַאי תַּלְיָא,
בשעת הלוויה נגלה אליו - ׳וה׳, הוא ובית דינו
וללמדך כמה אהובה ורצויה היתה הנהגתו לפני המקום כיוּבְעוֹד שֶׁהוּא הָיָה הוֹלֵךְ עִמָּם, הִתְגַּלָּה הקב"ה אֶל אַבְרָהָם, שֶׁכָּתוּב ׳ויהו"ה אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה׳. ׳ויהו"ה׳ - הוּא וּבֵית דִּינוֹ,הנהגת תפארת עם הנהגת המלכות, מִשּׁוּםהשכינה שהקב"ה הָיָה הוֹלֵךְ עִמָּם.כשאדם מלוה את חבירו הוא מושך עליו את השכינה הקדושה להגן עליו
בלשון הזוהר
וּבְעוֹד דְּאִיהוּ הֲוָה אָזִיל עִמְּהוֹן אִתְגְּלִי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עֲלֵיהּ דְּאַבְרָהָם דִּכְתִיב ׳ויהו"ה אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עוֹשֶׂה׳. ׳ויהו"ה׳ הוּא וּבֵית דִּינֵיהּ, בְּגִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֲוָה אָזִיל עִמְּהוֹן.
המלווה את חברו מושך עליו שכינה להצילו בדרך
בֹּא רְאֵה, כְּשֶׁבֶּן אָדָם עוֹשֶׂה לְוָיָה (לאדם) לַחֲבֵרוֹ, ובפרט בהיותם עוסקים בתורה (עירובין נד) מכח המצווה הזו הוּא מוֹשֵׁךְ אֶת הַשְּׁכִינָה לְהִתְחַבֵּר עִמּוֹ וְלָלֶכֶת עִמּוֹעם חבירו בַּדֶּרֶךְ לְהַצִּילוֹ. מכל פגעים של דרכים וְלָכֵן צָרִיךְ אָדָם לְלַוּוֹת אֶת הָאוֹרֵחַ מִשּׁוּם שֶׁמְּחַבֵּר עִמּוֹ אֶת הַשְּׁכִינָה וּמוֹשֵׁךְ עָלָיו לְהִתְחַבֵּר עִמּוֹ. עם חבירו אף אחר שהמלווה חוזר לביתו. ומשום כך לא נאמר וירא יהו"ה אל אברהם שהרי כבר נראה אליו בשעה שיצא ללוות את המלאכים והכל היה מראה אחד, ומשום כך נגלה אליו שיבקש ויחפש צד הצלה על אנשי סדום.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי כַּד בַּר נָשׁ עֲבִיד לְוָיָה (לבר נש) לְחַבְרֵיהּ אִיהוּ אַמְשִׁיךְ (עליה) לִשְׁכִינְתָּא לְאִתְחַבְּרָא בַּהֲדֵיהּ וּלְמֵהַךְ עִמֵּיהּ בְּאָרְחָא לְשֵׁזָבָא לֵיהּ. וּבְגִין כָּךְ בָּעֵי לֵיהּ לְבַּר נָשׁ לְלַווּיי לְאוּשְׁפִּיזָא בְּגִין דְּחַבַּר לֵיהּ לִשְׁכִינְתָּא וְאַמְשִׁיךְ עֲלֵיהּ לְאִתְחַבְּרָא בַּהֲדֵיהּ.
׳ארדה נא ואראה׳
ירידה מרחמים לדין והשגחה במשפטם
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.